אשליית הלוח המוצל – כמשל

אשליית הלוח המוצל – כמשל

שאלה: מי מהמשבצות A או B בהירה יותר? 

אם נראה לכם ש-B בהירה יותר, אני מסכים: גם לי זה נראה כך. 
כעת נביט באותה תמונה, רק בתוספת שני פסים (לאלו שלא מאמינים שמדובר באותה תמונה אפשר להציגן זו אחר זו במצגת פאור-פוינט. מי שגם זה לא משכנע אותו, מוזמן לבדוק את גווני האפור המדויקים של שתי המשבצות בתוכנה גרפית כמו פוטושופ. מי שגם זה לא משכנע אותו – שיפנה לקבלת עזרה מקצועית). 

באמת מוזר מאוד. מדוע אנו 'רואים' הבדל בהירות שאינו קיים במציאות?
הנה התשובה בשלוש מילים בלבד: בהירות תלויה בהקשר (Context).
 
הסבר: ראשית יש להפריד בין שני מושגים: עצמת הארה (Luminance) ובהירות (Brightness). עצמת הארה היא גודל פיזיקאלי אובייקטיבי המבטא את כמות האור המגיעה לעיניים ממשטח כלשהו. בהירות, לעומתה, היא מדד סובייקטיבי – משהו שהמוח יוצר עבור ההתנסות המודעת שלנו. בהירות יכולה להיות מושפעת מאדפטציה לאור (כאשר יוצאים מחדר חשוך הכול נראה בהיר יותר), מהבדלים בניגודיות (contrast), וגם מתוך ההקשר, כפי שרואים כאן.  התמונה הראשונה מעידה על כך שהבהירות של המשבצות שונה, בעוד שהתמונה השנייה (עם הכיסוי) מוכיחה שעצמת ההארה משתי המשבצות שווה. מדוע אם כן המוח יוצר חוויה שונה של בהירות כאשר עצמת ההארה היא למעשה שווה? 

השפעת הניגודיות על הבהירות – שני הריבועים זהי גוון.

לפי התאוריה המדעית המקובלת, כאשר אנו מתבוננים בלוח המוצל, מערכת הראייה שלנו מבצעת בשבריר שניה רצף תהליכים מורכבים ומתוחכמים:
1. תרגום של הסצנה  הדו-ממדית למודל תלת מימדי
2.  שיעור קיומו של מקור אור נסתר שיכול היה ליצור הבדלי ההצללה כמו אלו הנראים.
3. מדידת עצמת ההארה משתי המשבצות.
4. הערכת הבהירות האמיתית של המשבצות (המקזזת את אפקט ההצללה/הארה), והפיכתה לחוויה מודעת.

הכיסוי שהוסף בתמונה השנייה משבש את האינטרפרטציה התלת-מימדית, ובכך מנטרל את מנגנון הפיצוי שגורם לנו לראות בהירות שונה. מה שנחשף במצב זה הוא פשוט מידת ההארה (השווה) משתי המשבצות ועל כן הן נראות שוות גוון.
 
מה ניתן ללמוד מהדגמה זו?
השימוש ב-'אשליה אופטית' הפך מזמן לכותרת עבור כל דבר מגניב שמבלבל אותנו ומלמד כביכול על 'באג' בתפקוד המוח. במקרה זה, הבדלי הבהירות אינם מעידים על שגיאה של המוח אלא להיפך – על ניתוח משוכלל ביותר של קלט החושי שמאפשר זיהוי הגוון האמיתי של אובייקטים בתנאי הארה שונים. למרות מאמצים רבים, טרם הצליחו להקנות יכולת זו לרובוטים ומערכות ממוחשבות מבוססות וידאו.  יש כאן לכאורה טעות בזהויי אבל בוודאי לא ליקוי בתפקוד, שכן מערכת הראייה אינה אמורה לשמש כמד-אור גרידא.
 
כאשר אני מראה את התמונות האלו בהרצאות, יש אנשים שמגיבים בחוסר נוחות על גבול הזעזוע. הם מבקשים לראות את האפקט שוב ושוב ועדיין לא משתכנעים שאין מדובר בתרמית כלשהי.  ייתכן שתגובה זו נובעת מהתנגדות קמאית לכך שהמציאות הנתפסת אינה בהכרח המציאות ה-'אמיתית' אלא תוצר של אינספור תהליכי סינון, ניתוח, עיבוד ועריכה שהמוח מבצע עבורנו באופן אוטומאטי. ניתן להשוות זאת לאדם שכל מה שהוא יודע על המציאות מגיע אליו רק דרך כלי התקשורת (איזה סיוט!). באיזו מידה אפשר לומר שאדם זה אכן חי במציאות, ומה יקרה כאשר יתעורר למציאות האמיתית? והנמשל: האם קיימת דרך לחוות את המציאות  ישירות ללא תיווך של מוח והכרה, ומה יהיה טיבה של ממשות זו?
 
קרדיט:
היוצר של הדגמה גאונית זו הוא אדווארד אדלסון  (Edward Edelson) מאוניברסיטת קמברידג'.  לצורך כתיבת הפוסט נעזרתי בספר המצוין  Mind Hacks שמדגים ומסביר בשפה פשוטה ובהירה היבטים מגוונים של פעילות המוח בהקשר של התנסויות יום-יום.
קריאה נוספת :
המאמר המקורי של אדלסון – למשקיענים
עוד אשליות המבוססות על הארה ובהירות (אנימציות פלאש עם הסברים) 
עוד הדגמה מדהימה להשפעת הניגודיות על הבהירות

ולסיום הדרן:  הריבוע שבמרכז הפאה העליונה ('חום') זהה לחלוטין בצבעו לריבוע שבמכז הפאה הניצבת ('צהוב')!

"למי אתה מאמין – לי או לעיניים שלך?" -גראוצ'יו מרקס

לחסרי האמונה –  אולי זה ישכנע אתכם.

תגיות:

להגיב על עידן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת