על שירה, רצון ואבולוציה

גבולות המדע, שאר רוח הוספת תגובה

לאחרונה השתעשתי בתרגום השיר "ילד ושמו סו" מאת של סילברסטיין  
השיר מתחיל כך-

My Dad left home when I was three
And he didn't leave much for mom and me.

ואת זה אפשר לתרגם מילולית ל-

אבא עזב שהייתי בן שלוש
והוא לא השאיר הרבה לאמא ולי

זה תרגום רע. גם אבד החרוז, וגם המשקל לא מתאים לשירה. אז ניסיתי להפוך את השורה הראשונה:

הייתי בן שלוש כשאבא עזב
והוא לא השאיר הרבה לאמא ולי

עדיין אין חריזה למרות שהמילה 'עזב' נוחה יותר. אפשר לנסות לסיים את השורה השנייה עם חלב, מצב, שרב או אולי זהב.  המילה זהב נראית מתאימה. מה הולך עם זהב? שן-זהב, בהלה לזהב, תפוח זהב, מכרה זהב. רגע, יש כאן משהו. האבא הזה ברח ולא השאיר לנו מכרה של זהב – זה מתאים למשמעות של השורה המקורית! עכשיו קצת נתקן את המשקל וקיבלנו:

הייתי בן שלוש כשאבא עזב
והוא לא ממש השאיר לנו מכרה של זהב. 

מלאכת התרגום היא משל. אפשר לראות את היווצרותו של התרגום כרצף של שינויים שכל אחד נובע מקודמו. יש כאן שרשרת של התאמות ואדפטציות שמובילות את התרגום ממצב גולמי למצב של מקבילה עברית ראויה מבחינת חריזה, תוכן ורוח השיר. זה תאור נכון של התהליך אך טכני למדי. משהו חסר. מה שחסר הוא 'רצון'. הרצון שלי לתרגם דחף את התהליך קדימה אל עבר יעד שהצבתי לעצמי – הרי הדברים לא התרחשו מעצמם! כל זה  טריוויאלי,  אבל נתבונן כעת על תהליכים אבולוציוניים. על פי התיאוריה של דארווין, כל שלב בהתפתחות ביולוגית נובע מהשלב שלפניו בדרך של מוטציות אקראיות ו'גיזום' (סלקציה) של השינויים הלא מוצלחים, כלומר אילו שאינם תורמים לשרידות האורגניזם. לכאורה, גם כאן הכול מוגדר היטב  אך דומה שחסר הדבר שהיה חסר גם בתיאור האבולוציה של התרגום: רצון.  למרות שברמת החוויה שלנו הרצון הוא איכות מרכזית ומשמעותית, ברמה הכללית של 'הטבע' מקומו נפקד,  וזאת על פי חסידי המדע המטריאליסטי. במקום רצון  (בהקשר הביולוגי) קיימת אקראיות: זו אקסיומה שמעטים מערערים עליה בעולם המדעי.

נתמקד בנושא הרצון: נניח שברצוני לשתות תה. מרגע זה, הרעיון שעלה במוחי מיתרגם לסדרת פעולות פיזיות שבסופן ניצב ספל תה על השולחן שלי. נוכל לשאול, מה הסיבה לכך שהספל המהביל הגיע מהמטבח לכאן? לכאורה הרצון שלי הוא הסיבה לכך, אבל 'רצון', על פי המדע, אינו יכול להיות סיבה ראשונית. אם כן, מה? על התפיסה המטריאליסטית המקובלת, שעיקרה האמונה (זו בפירוש אמונה ולא מסקנה מדעית) שכל מה שיש בעולם הוא חומר, אנרגיה ואינטראקציה בניהם, 'רצון' הוא בגדר  epiphenomenon, כלומר תופעה משנית המתרחשת לצידה של תופעה ראשית. בהקשר שלנו, הטענה היא, שמה שמתרחש בפועל הוא אך ורק תנועות ואינטראקציות בין חלקיקים אלמנטאריים, אשר יוצרות בנו את האשליה שקיימות בנו תופעות מנטאליות כגון זיכרון, שמחה, כאב, רצון וכיוצא בזה. כלומר, הגישה המטריאליסטית קובעת שבאופן עקרוני ניתן לעשות רדוקציה של כל התופעות המנטאליות לתופעות ביולוגיות-כימיות שאותן אפשר (אם כי זה מאוד מסובך) להעמיד על תופעות פיזיקאליות-קוואנטיות ברמה של חלקיקים אלמנטאריים.

לשיטתם של הדוגלים ב-epiphenomenon, רצון חופשי (או רצון בכלל) הינו מקסם שוא הנובע מהמורכבות העצומה של המוח, מה שנקרא באנגלית  Side effect. יתר על כן, היות שרצון הולך תמיד לעבר 'מטרה' או 'תכלית' גם מקומם של אלו נפקד מהרציונל המדעי. ושוב, על אף שחיינו האישיים מונעים על ידי מטרות ותכלית שאובדנם יגרום לנו תחושה לא נוחה (בלשון המעטה) של חוסר משמעות, על פי המדע אין כל מקום 'למטרה'  ו-'תכלית' שכן הללו, בסופו של דבר, נגזרים מתוך תהליכים מטריאליסטים. זו ה'אמת' של המדע המודרני שאותה אנו אמורים לקבל חרף תחושתנו העמוקה שאין זה כך.

מאיר אריאל ז"ל מתאר מצב עניינים זה בשירו הגאוני "מה חדש במדע"

ועוד על פי המדעים
נוצרו העולם והחיים
על פי נסיבות ותנאים
שנתהוו מן הסתם.
מן הסתם, מה זאת אומרת?
שהתרחשו בשרשרת
שלא מתחילה או נגמרת
אקראית, מאז ומעולם…

סתם שוטטו להם כמה חוקים,
כמה חוקי טבע חצי זרוקים,
– איך הם הגיעו לכאן בכלל? –
סתם שוטטו להם בחלל.
והנה עולה ממש לקראתם
עוד קבוצת חוקי טבע, גם כן סתם,
ואם כבר אז כבר התחברו הקבוצות
והיו פיצוצים ושלל ניצוצות.

כך סתם פגש חלבון את חלבון
בחום היפה, באור הנכון
ומהם יצא חלבון עם כשרון
והתכשיט כבר יודע לעשות חשבון!

ואני מסתובב לי מלא תכניות,
מלא כוונות, עתיר תרבויות,
מלא חשיבות, שואף משמעות –
ואומרים לי שכל זה מן הסתמיות…

השאלה האם המאטריאליזם נכון או לא אינה שאלה מדעית אלא מטא-מדעית. זו שאלה של אמונה, ואמונה היא דבר אישי.  ישנם כיום מדענים מהשורה הראשונה הקוראים תיגר על הפרדיגמה המטריאליסטית, כמו למשל Amit Goswami או Rupert Sheldrake מה שמראה שקיים פלורליזם במדע שעשוי לעזור להצמיח פרדיגמות חדשות. מצד שני, העויינות הפאנאטית שבה דעות מסוג זה מתקבלות  בקרב הקהילה המדעית מעוררת חלחלה של ממש. הנקודה החשובה היא שמדע ואמת (במובן הרחב) אינם בהכרח מילים נרדפות. המדע נותן כלים נפלאים להבין את העולם שסביבנו, וזאת אני אומר כמי שלמד, מלמד וחי מדע, אלא שחשוב להכיר בכך שהמדע הוא רק דרך אחת מיני רבות להבנת המציאות. העיוות מתחיל כאשר אנשי מדע מוקיעים בזלזול כל מה שאינו 'מדעי' לטעמם, כמו למשל מה שאינו עולה בקנה אחד עם תאוריית האבולוציה. במובן זה, הממסד המדעי כיום מזכיר את הממסדים הדתיים החשוכים שבם נאבק בימים עברו. זו רעה חולה שאינה קשורה למדע עצמו אלא ליוהרה; ובמקום בו יוהרה שולטת, לא קל לחשוף אמת.

מאיר אריאל, כמובן, מסכם זאת טוב ממני:

אומרים גם שהמדעים
עוד מעט קט והם מגיעים
לפענוח סוד החיים
וכל סודות היקום.

אבל על קו האינסוף
הם יעמלו לקלוף ולקלוף,
בלי הרף לחצוב ולחשוף,
והנקודה, היכן היא תקום?
כמה ספרות אחרי הפסיק,
כמה שנות אור שופך כל חלקיק,
קרן תשלח, תפתח עדשה,
ליד הניגלה – סתומה חדשה…
תאיץ במחשב, עודך מגשש
וכל דבר ביד ממשש.

אז עד איפה אתה יודע, עד היכן אתה מבין,
עד לאן אתה רואה – ומשם אתה מאמין…
האדם חץ שלוח אל לב החידה
אשר משתוקקת להיוודע.
ריבואות נקבים מנסים, מנסים,
אבל רק דרך נקב אחד נכנסים…

והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול –
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול…

17 תגובות ל “על שירה, רצון ואבולוציה”

  1. התגובה של הרצל:

    האקדמיה הלאומית למדעים, גוף שמאגד את העילית של המדענים בארה"ב, הוציא בשנת 2008 ספרון שמנסה להסביר בשפה פשוטה את העקרונות של תורת האבולוציה. הרקע להוצאת הספר, הוא כנראה הויכוח שהתחמם מחדש בשנים האחרונות בנוגע לנכונות התיאוריה וחוסר הנכונות של חוגים נרחבים בציבור בארה"ב לקבל אותה.
    על מנת להפיס את דעתם של אנשים דתיים, שחושבים שתורת האבולוציה עומדת בניגוד לאמונתם הדתית, הספר כולל מספר ציתותים מאנשי דת, שלכאורה, לא רואים ניגוד בין אמונתם הדתית לתורת האבולוציה. בין השאר מובא הציטוט הבא מדברים שנשא האפיפיור, יוחנן פאלוס השני, ב 1996 ושיש בהם התייחסות לנושא:

    “In his encyclical Humani Generis (1950), my predecessor Pius XII has already affirmed that there is no conflict between evolution and the doctrine of the faith regarding man and his vocation, provided that we do not lose sight of certain fixed points…. Today, more than a half-century after the appearance of that encyclical, some new findings lead us toward the recognition of evolution as more than a hypothesis. In fact it is remarkable that this theory has had progressively greater influence on the spirit of researchers, following a series of discoveries in different scholarly disciplines. The convergence in the results of these independent studies — which was neither planned nor sought — constitutes in itself a significant argument in favor of the theory.”

    אכן, הקורא התמים עשוי להתרשם שהאפיפיור מביע תמיכה בתורת האבולוציה או לפחות אינו מסתייג ממנה. אבל לאיזה אבולוציה בדיוק מתייחס האפיפיור?
    בספר הזה כמו במקומות רבים אחרים שעוסקים באפולוגטיקה של תורת האבולוציה הדרוויניסטית (או הניאו-דרוויניסטית) יש בדרך כלל ערפול וערבוב מושגים בין ההתייחסות לאבולוציה ככזאת, כלומר שינוי בעל כיוון לאורך זמן, לבין המנגנון או המנגנונים שבאמצעותם מנסים להסביר את התהליך. הרבה פעמים מביאים ראיות שאמורות לכאורה לתמוך ברעיון שתופעות החיים התפתחו בהדרגה, ולאחר מכן עוברים כמעט מבלי משים לדון במנגנון של שינוי גנטי מקרי וברירה טבעית. כאילו מדובר במילים נרדפות. לאור ערפול זה, צריך גם לראות את הציטוט הנ"ל מדברי האפיפיור. כלומר שניתן לפרש את דבריו, בקונטקסט שהובאו, לא רק כיחס חיובי לרעיון שתופעות החיים התפתחו בהדרגה, אלא שהאפיפיור אינו שולל את המנגנון המוצע של מוטציות מקריות/ברירה טבעית. רק שישנה בעיה קטנה אחת. אנשי האקדמיה למדעים "שכחו" להביא את ההמשך של אותה פיסקה שמתוכה הם מצטטים. בהמשך אומר האפיפיור:

    “Furthermore, while the formulation of a theory like that of evolution complies with the need for consistency with the observed data, it borrows certain notions from natural philosophy. And, to tell the truth, rather than the theory of evolution, we should speak of several theories of evolution. On the one hand, this plurality has to do with the different explanations advanced for the mechanism of evolution, and on the other, with the various philosophies on which it is based. Hence the existence of materialist, reductionist and spiritualist interpretations.”

    ולאחר מכן הוא מוסיף:

    “Consequently, theories of evolution which, in accordance with the philosophies inspiring them, consider the spirit as emerging from the forces of living matter or as a mere epiphenomenon of this matter, are incompatible with the truth about man. Nor are they able to ground the dignity of the person.”

    דבריו של האפיפיור מקבלים עכשיו משמעות שונה מהרושם שניסו ליצור אנשי האקדמיה הנכבדים באמצעות הציטוט החלקי מדבריו.
    מה שביקשתי להמחיש באמצעות דוגמא קטנה זו היא לא את העמדה של איש דת זה או אחר בנוגע לתורת האבולוציה, אלא את האופי המניפולטיבי של העיסוק בנושא, והפעם לא מצד אנשי הדוגמה הדתית אלא מצד אנשי הדוגמה המדעית, גם כשהדברים באים מגוף מכובד כמו האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב. הצגת דברי פרשנות כעובדות, עיוותים, חצאי אמיתות, אם לא שקרים של ממש, הם לא נדירים בשיח אודות תורת ההתפתחות. מי שרוצה להיות תמים יכול גם לתהות מדוע צד שכל מענייניו הם לכאורה, חיפוש האמת והצגתה ללא פניות, ושאין לו כל דעות קדומות מטאפיסיות או אחרות, או מניעים אידיאולוגיים ברקע, משתמש בטכניקות כאלה.

    בסופו של דבר, מעבר לים המילים והררי הספרים שנאמרו ונכתבו על הנושא, ניתן לתמצת את חילוקי הדעות ביחס לתורת האבולוציה בשני משפטים קצרים.

    א. האם תודעה ואינטליגנציה הן תוצר של התהליך האבולוציוני.
    ב. האם תודעה, ואינטליגנציה, שהיא הבט של תודעה, היא הכוח המניע ונותן הכיוון לתהליך האבולוציוני.

    באשר לי, אין לי ספק שהאפשרות השנייה היא הנכונה.

    קישור לתרגום אנגלי של דברי האפיפיור:
    http://www.origins.org/mc/resources/pope.html

    קישור לאתר של הספר באקדמיה למדעים של ארה"ב:
    http://books.nap.edu/openbook.php?record_id=11876&page=13

  2. התגובה של שאול:

    א. כמדען, הדבר האחרון שמעניין אותי הוא מה חושב האפיפיור.
    ב. הסיכום שעשית אינו סיכום של שתי השאלות הבסיסיות באבולוציה אלא של שתי השאלות הבסיסיות שמעסיקות את האפיפיור ואת האנשים הדתיים כשהם חושבים על אבולוציה, מה שמחזיר אותי לטענה א' לעיל.

  3. התגובה של הרצל:

    חוסר היכולת להכיל באמצעות אמצעים סופיים את האין סוף הוא מה שעומד לדעתי ביסוד משפטי חוסר השלמות של המתמטיקאי קורט גדל. גדל התנגד להלכי הרוח המכניסטיים שמאפיינים את החשיבה הביולוגית. הוא אמר:
    "More generally, I believe that mechanism in biology is a prejudice of our time and will be disproved”
    מהבר הספר A logical Journey שממנו הציטוט לקוח ושבילה הרבה שעות במחיצתו מסביר שבדברים האלו גדל מתייחס לאבולוציה הדרוויניסטית.
    חוסר היכולת להכיל באמצעות אמצעים סופיים את האין סוף משמעותו היא גם שהמוח הוא אינו במקור למימד האין סופי שקיים בתודעה.

  4. התגובה של הרצל:
  5. התגובה של הרצל:

    אם הייתה קורא בעיון, הייתה מבחין שכתבתי:
    "מה שביקשתי להמחיש באמצעות דוגמא קטנה זו היא לא את העמדה של איש דת זה או אחר בנוגע לתורת האבולוציה, אלא את האופי המניפולטיבי של העיסוק בנושא, והפעם לא מצד אנשי הדוגמה הדתית אלא מצד אנשי הדוגמה המדעית, גם כשהדברים באים מגוף מכובד כמו האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב."

    הציטוט הראשון מדברי האפיפיור מובא בפרסום של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב. מסתבר שיש אנשים שעוסקים במדע שמצאו לנכון להביא את דבריו.

  6. התגובה של שאול:

    מהדברים שהוא אומר הם לא היו מסלפים אותם נכון?
    🙂
    אין שום דבר מניפולטיבי באופן בו הנושא נחקר. המניפולציות הן בנקודת החיכוך עם אנשי הדת שלא מוכנים בשום אופן להכיר בכך שהעולם נוצר יש מכמעט אין, אבל אין להם שום בעיה להאמין שאיזו ישות תבונית שהם קוראים לה אלוהים נוצרה יש מאין. גו פיגור.

  7. התגובה של אמיר:

    א. מבחינה מכאנית, אם השיר היה צריך לעבור דרך מסננת עם "חורים" של חריזה ומשקל, מספר סידורים אקראיים של המילים היו מביאים אותו לשם
    ב. (להבנתי) הדבר העיקרי לו התנגדה הכנסייה כשיצא מוצא המינים, הוא הקביעה שמינים משתנים. כלומר לא כל המינים שקיימים היום נבראו בששת ימי הבריאה
    ג. כשחושפים חיידקים לאנטיביוטיקה מסויימת ומוטאנטים מסוימים בלבד שורדים ומתרבים, נראה לי שכולם יסכימו שהייתה כאן ברירה טבעית. איזו אינטיליגנציה "הינחתה" אותה?
    ד. מה קשה לאדם מאמין לקבל ברעיון שאלוהים כל יכול מסוגל לשים את הכלים על הלוח כך שהאבולוציה תפעל דרך ברירה טבעית, בגזירה שווה לחוקי הפיזיקה? עניין הסיבה, המסובב, המטריאליזם והדטרמיניזם נוגעים לנקודה הרבה יותר מוקדמת, לא במנגנון

    יום טוב לכולנו

  8. התגובה של אורן:

    הרצל – תודה על התגובה המושקעת והמעניינת.
    שאול – לי דוקא נראה שמדען מעמיק יכול למצוא עניין בדברי האפיפיור בדיוק מאותה סיבה שציינתי: המדע הוא רק נקב אחד להבנת הקיום. ביוון העתיקה הבינו זאת, ולכן לא היתה הפרדה בין מדע דת ופילוסופיה. גם המדענים הדגולים בתחילת המדע מודרני היו בעלי תודעה דתת עמוקה (ניוטון, קופרניקוס, פאסקל ועוד רבים)
    אמיר – אם אתה צודק, היכן התוכנה שמתרגמת שירים? יש בשירה (ואומנות) איכות לא מכאנית וזה בדיוק מה שעושה אותה לאומנות. קוראים לזה שאר רוח.
    לגבי אדפטציות של חיידקים – לידיעתי עוד לא הצליחו להראות במעבדה היוצרותה של פונקציונאליות חדשה כתוצאה ממוטציות אקראיות. קולטן פגום יכול לבלום אנטיביוטיקה אבל זו לא עלייה במורכבות. זאת ועוד, האם ניתן להעלות על הדעת סדרת מוטציות אקראיות שתיצור תא חי? זה כמו לצפות שהוריקן יסדר לבנים באקראי ליצירת עיר.
    מסכים איתך שתתכן מסגרת שתאחד את החשיבה הדתית עם ממצאי המדע בנוגע לאבולוציה. אולי אותה אקראיות כביכול שאנו רואים מונעת על ידי רצון שרווה את החומר מבלי להיות נגוע בו. על מנת שהמדע יוכל לחקור בכיוון זה הוא צריך להיות פחות מטריאליסטי, וזו מהפכה עצומה.

  9. התגובה של שאול:

    ואפילו חוקרי אבולוציה מובהקים שמוצאים עניין רב בדברי האפיפיור. פשוט משום שישנם מדענים רבים שהם דתיים קאתולים. כמה מהם עובדים איתי. אבל, זה בינם לבין עצמם איך הם פותרים את הדיסונאנס הזה. מה שחשוב זה שאין לכך כל השפעה על המחקר שלהם. המחקר בתחום הוא נטול פניות עד כמה שניתן לצפות ממחקר מדעי.
    כשלעצמי, אין לי כל עניין בדבריו משום שהוא לא מציע אלטרנטיבה שהיא ברת בדיקה.

  10. התגובה של רוני:

    הטיעון המעניין במאמר הוא לדעתי על המושגים של רצון ותכלית.
    טל מהשפה את שני המושגים הללו ומה נשאר ?
    רצון ותכלית הן אבני הבניין של המשמעות.
    המדע לעולם לא מדבר על תכליות אלא רק על תהליכים.
    מבחינתו תכלית היא רק חוליה נוספות בשרשרת של ארועים וסיבה היא החוליה שקדמה לה.
    במובן זה המדע הוא נעדר משמעות.
    משמעות היא תמיד אנושית.
    היא תוצר של הרוח האנושית.
    הרוח האנושית היא מחוץ למדע.

  11. התגובה של אורן:

    כל מה שכתבת נכון לגבי המדע המטריאליסטי.
    המהפכה הגדולה של המדע, תהיה בשילוב של משמעות רצון ותכלית לתוך ההבנת העולם. אין שום דבר בשיטה המדעית שסותר את השילוב הזה מלבד פרדיגמות שהפכו למקודשות. במדע החדש כל הממצאים האמיתיים שקשורים לאבולוציה יקבלו קונטקסט רחב ומלא יותר, וכן הממצאים הקוואנטיים. זה יהיה ללא ספק תור הזהב של המדע.
    חפש לפי Amit Goswami. הוא בעיני הנביא של המדע החדש הזה.

  12. התגובה של איתמר:

    אורן, מוזר לי שאתה אומר את הדברים האלה ברצינות.
    לצטט אותך :ביוון העתיקה הבינו זאת, ולכן לא היתה הפרדה בין מדע דת ופילוסופיה.

    מה בדיוק זה אומר? ביוון העתיקה גם חשבו שהעולם מורכב מארבעה יסודות ולא יכול להיות שכדור הארץ מסתובב.
    במקומות מסוימים ביוון העתיקה (ספארטה) גם הרגו תינוקות שלא עמדו בסטנדרטים שלהם.
    אז מה?

    ולגופו של עניין: לטעמי העוינות שתיאוריות מוזרות וחסרות תוצאות ניבוי כמו אלה של אמיט נתקלות בעוינות היא משום שתיאוריות כאלה מקילות על שלל גורוים, אנשי דת, שרלטנים ומובילי עמך לתרץ כל תיאוריה מופרכת ושטותית שלהם עם המילים "לפי תורת הקוואנטים" או "מדען מוביל אומר…".

    המדע, כפי שאתה יודע, הוא שיטה. מדע טוב הוא שיטה לגילוי איך עובד העולם והיקום, ללא אג'נדה וללא הנחות א-פריורי. זה היופי שלו, וזה מה שאתה מנסה לסרס כשאתה מנסה לדחוף פנימה תכלית ורצון.
    העובדה שאתה חש "רצון" משולה לעובדה שאני לא מרגיש שכדור הארץ מסתובב – זה לא אומר הרבה בהיעדר הוכחות, השפעות מדידות וכדומה.

    לגבי חיידקים ואנטיביוטיקה- אתה טוען "לידיעתי עוד לא הצליחו להראות במעבדה היוצרותה של פונקציונאליות חדשה כתוצאה ממוטציות אקראיות. קולטן פגום יכול לבלום אנטיביוטיקה אבל זו לא עלייה במורכבות." והנה קישור שקראתי ממש היום : http://news.bbc.co.uk/2/hi/health/8427399.stm
    חיידקים ש"סוננו" על ידי חומר מחטא מסוים, מראים יכולת להוציא מגופם אנטיביוטיקה.

  13. התגובה של אורן:

    לגבי יון – היו דברים שהם שגו בהם , והיו הרבה דברים שראו נכונה. השילוב בין דת מדע ופילוסופיה שייך לקטגוריה השניה, וזו היתה גם דעתם של גדולי המדע המודרני כפי שכתבתי.

    ההסטוריה של המדע מראה שהוא בהחלט מוטה ובהחלט בעל אדג'נדה (כל ספר בסיסי בפילוסופיה של המדע מראה זאת). היופי, אם כבר, הוא בנכונות שלו להכיר זאת ובכך להשתכלל על ידי מהפכות קונספטואליות. מה שאמיט מציע (ונראה שלא קראת) הוא מהפכה קונספטואלית שתרחיב את תחום המדע לתחומים שכרגע אינם מטופלים.

    קראתי את הלינק על האנטיביוטיקה. אין שם שום הוכחה ואפילו לא ברמז לכך שיש עלייה במורכבות שגורמת לעמידות נגד אנטיביוטיקה. זה בכלל לא הנושא של המחקר

  14. התגובה של איתמר:

    אז מה האג'נדה של "המדע" לשיטתך?
    אתה לא חושב שזאת הכללה מטורפת לטעון שלכל המדענים, התיאוריות והאופני המחשבה שבמהלך ההיסטוריה המדעית יש אג'נדה יחידה?

    קראתי על אמיט (בוויקיפדיה, יש להודות) וקראתי את הביקורת עליו. זה שהוא טוען טענות מסוימות ורוצה "להרחיב" את המדע זה יופי, אבל אני לא מצאתי הוכחות לדברים שהוא טוען.

    בלינק על האנטיביוטיקה מתואר שהחיידקים שנמצאו לא רק פיתחו עמידות לחומר, אלא גם פיתחו מנגנון (משופר?) לשאיבת הרעלנים מחוץ לתא. לי זה נראה כעלייה במורכבות, אבל יכול להיות שאני פשוט לא מבין מספיק בנושא.

  15. התגובה של אורן:

    בכל דור יש למדע כיוונים "מקודשים". התאורייה של דארווין אומצה בחום (בין השאר) כי מאוד התאימה להלך הרוח הליברלי-קפיטליסטי. ואגנר הציע שהיבשות מתרחקות זו מזו וזכה לקיתונות בוז, כי הקדים את זמנו. כנ"ל בולצמן (שהתאבד מרוב ייאוש) ויש דוגמאות רבות.
    באופן כללי, הפרדיגמה של המדע המודרני היא מטריאליזם ועל כך כתבתי במאמר. הבעייה היא שכאשר מנסים לתת פרשנות מטריאליסטית לתורת הקוואנטים למשל, מגיעים לשום מקום. ניסוי הסדק הכפול, החתול של שרדינגר וניסוי אספקט נותרו עד היום בפרדוקסים לא פתורים, כלומר ללא מסגרת עקבית שתסביר אותם. אמיט מציע לראות את התודעה כבסיס של כל התופעות ולא חומר-אנרגיה כפי שמקובל. זה מזכיר מאוד את האידאות של אפלטון. הרעיון הוא רדיקאלי מאוד, אבל הוא לא מבטל את דרך ההתקדמות המדעית המקובלת.
    גוסוואמי מראה כיצד תורת הקוואנטים, אבולוציה, ESP, רפואה אלטרנטיבית (לא הכל) רצון ועוד מקבלים משמעות עמוקה ומפתיעה ובעצם הופכים לחלק אורגני מתחום העיסוק המדעי ולא עוד "שטויות"
    מובן שלא ניתן להוכיח את טענותיו של אמיט במסגרת הנוכחית של המדע מכיוון שהוא מציע לשנות את המסגרת עצמה.

    לגבי עלייה במורכבות – גם אני לא מומחה, אבל הטענה המקובלת (המטריאליסטית) שמוטציות אקראיות יכולות 'ליצור' יצורים מורכבים יותר נראית לי מופרכת.

  16. התגובה של איתמר:

    נכון, יש קונצנזוסים ויש דעות רווחות, אבל עד היום התורה וההתנהגות המדעית גרמה לכך בשבסופו של דבר הוכח מי צודק, והשאר נאלצו לאכול את כובעם.

    הבעיה עם הרעיון של אמיט ודומיו, בהנחה שאני לא מסלף אותה עקב אי-בקיאות, היא שזאת הנחה בלתי-ניתנת להוכחה.

    אם התודעה והתצפית משפיעה על חוקי היקום הרי שלא ניתן להוכיח חד-משמעית את קיום (או אי קיום) התופעה, כי חוסר האמונה שלי בתופעה סותרת אותה!

    לך תוכיח שאין לך אחות וכו'

    בנוגע לאבולוציה,אתה מוזמן לקרוא בספרות, למשל
    קישור אקראי:
    http://www.newscientist.com/article/dn13617-evolution-myths-natural-selection-leads-to-ever-greater-complexity.html

    ועם כל הכבוד, אני נוטה להאמין לאנשים המומחים וחוקרים את התחום ולא, נאמר, לך ולמה שנראה לך מופרך.

  17. התגובה של אוננות אינטלקטואלית:

    אנחנו בסך-הכול גושים רוטטים של אטומים, שמחליפים ביניהם אלקטרונים מדי פעם. זה הכול. וציור של קלוד מונה הוא סתם גושי-צבע שזרוקים על הבד. והשיר של מאיר אריאל הוא בסך-הכול צלילים שחוזרים על עצמם במקצב מסוים.

    זה מה שקורה כשמנסים להפוך מטא-מדע למדע בפני עצמו.

הוספת תגובה