על אווטר ושאר רוח

מדע בקולנוע, פיזיקה, תן חיוך הוספת תגובה

בשבת הפקדנו את התאומות אצל סבא וסבתא והתפנינו לצפות ב-'אווטר'. אין מה לומר, החוויה הטוטאלית אכן פורצת דרך במלוא מובן המילה. אכן, נשאבתי לתוך העולם המדהים שיצר ג'יימס קאמרון (אשתי פחות, האגרסיביות עשתה לה מיגרנה). כמובן, צודקים כל הטוענים שמדובר בעלילה הוליוודית קלישאתית, עטופה בפסיאודו-מדע (על זה בהמשך) עם דיאלוגים רדודים המתנהלים בין דמויות קרטון: הרעים – רעים לגמרי והטובים – טובים ללא רבב. פה ושם, הסרט מפתיע אבל המהלך הכולל צפוי לעייפה והאמירה די בנאלית.

אנקדוטה: עוד באותו יום  סיפרתי לתאומות שלי  (בנות חמש וחצי) את העלילה בפרוטרוט והן מיד תפסו הכול ואף הצליחו לנחש בהצלחה את הסוף! אפשר לומר שהדבר מעיד על הרמה המביכה משהו של התסריט. אווטר הוא בעצם סרט ילדים בהפקה מונומנטלית, שבכדי ליהנות ממנו ממש עליך לשכוח למשך שעתיים וחצי שיש לך שכל ורגש של מבוגר . הצלחת – זכית בכיף אדיר, שווה כל רגע וכל שקל.

אווטר מזכיר לפרקים את סרט האנימציה הגאוני הנסיכה מונונוקי . קשה להאמין שיצירת מופת זו של הייאו מיאזאקי לא השפיעה באופן ניכר על ג'יימס קאמרון, שכן חלק רב מהדימויים שבאווטר מופיעים שם:  היער הקסום שבו המרקם האקולוגי מתמזג לחוויה מיסטית של אחדות,  רוחות היער המסייעות והמרפאות, האדם שבחמדנותו וזדונו שואף להשתלט ולהשמיד ולעומתו טוהר הלב והאומץ שמנצחים בתום מאבק ארוך וכואב. בנסיכה מונונוקי, בשונה מאווטר, קיימת מורכבות רבה בעיצוב הדמויות, המניעים והאמירה. לא פעם  אתה מוצא את עצמך מזדהה עם "הרעים" וסולד  מ-"הטובים" ובכך חווה בצורה עמוקה ומשמעותית את משל החיים המוצג בסרט.

בחזרה לאווטר. ברשותכם, אנבור קצת בכמה היבטים מדעיים-טכנולוגיים.
פנדורה היא פלטה שבה הכבידה חלשה יותר מזו של כדור הארץ. זה בסדר גמור. הדבר יכול להיות תוצאה של  צפיפות ממוצעת  או רדיוס קטנים יותר יחסית לארץ (ראה דיון כאן) . קאמרון, שהינו בעל השכלה מדעית, מחבר את הנתון הזה עם גודל היצורים שעל פאנדורה. כאשר הכבידה חלשה, יכולים להתפתח יצורים שמשקלם אינו מוחץ את גופם ומכאן המימדים של בני הנאוי המתמרים לגובה של כ-3 מטרים. אבל האם כבידה פחותה אמורה לאפשר זריזות מופלגת כמו זו המופגנת בסרט? התשובה שלילית. כאשר היצור גדול יותר, גם מסתו גדולה יותר, ולכן התמדה שלו (אינרציה) גדולה יותר. התמדה היא הנטייה של גוף לשמר את מהירותו, לכן עם מסה גדולה קשה להיות זריז גם על כוכב בעל כבידה חלשה ואפילו בחלל העמוק שבו אין כבידה כלל. לזכות קאמרון יאמר שהוא הבין נקודה זו, ולכן נאמר בהתחלת הסרט שגופם של הנאוי מחוזק בסיבי פחמן. רעיון נחמד! על מנת לשמר את הגודל והחוזק של הציידים הכחולים הוא המציא להם פיזיולוגיה המבוססת על חומרים מרוכבים שהינם חזקים ביותר (מונע שברים בנפילות ההתאבדות שיופיעו בהמשך הסרט)  ובאותה מידה גם קלים, כלומר מקטינים את האינרציה. אגב, מדוע הכבידה המופחתת של פנדורה אינה מקלה גם על בני האנוש? התנהלותם המגושמת דומה מאוד למה שמוכר בכבידה ארצית. זה לא הוגן! מדוע חוקי הפיזיקה מפלים לטובה יצורים כחולים?

אחת ההמצאות  המרשימות בסרט היא 'הרי הללויה' : סלעים נפיליים המרחפים באצילות מעוררת השתאות בין שמיים וארץ. כיצד זה עובד? אם נדבר במושגים של פיזיקה אמיתית, מה שיכול לאזן את כוחות הכבידה הכבירים הוא רק כוחות מגנטיים מה שגם מסביר את ה'וורטקס' המיסתורי שמשבש את המכשור האלקטרוני של התאגיד הזדוני. בכל אופן, מה שלא מסתדר כאן הוא העניין הכמותי. שדות מגנטיים בעוצמה בלתי נתפסת שכזו יגרמו לכמה תופעות לוואי הרסניות. למשל, כל אובייקט פרומגנטי (למשל, העשוי מברזל/פלדה) יימשך בעוצמה אדירה להרים ויתרסק לרסיסים. אוקיי, אז כלי הטייס לא עשויים מפלדה כמקובל אלא מפלסטיק. אבל זה לא סוף הסיפור:  כל חומר מוליך הנע בתוך שדה מגנטי חזק אמור לפתח הפרשי מתח גדולים מאוד בין קצותיו (על עקרון זה, הנקרא חוק פאראדיי, מבוססים  גנרטורים לייצור חשמל). מכאן, שכל כלי טיס הנע באזור המגנטי של הרי הללויה יישטף מייד בזרמים חשמליים עצומים שיחריבו כל ציוד אלקטרוני באשר הוא. ומה לגבי יצורים אורגאניים? גם מערכת העצבים, הלב והמוח, שהינם מוליכים מובהקים, יוצפו זרמים חזקים שיגרמו לפירכוסים, הזיות, ומהר מאוד גם דום לב. מגנטיות אכן עושה בעיות לתסריט, לכן אין לנו ברירה אלא להשתחרר מכבלי הפיזיקה המרובעת ולדמיין ששוררת שם  'אנטי כבידה' מסתורית שטרם התגלתה למדע.

הרי הללויה – איך זה עובד?

וכעת לטכנולוגיה המדהימה והמסקרנת ביותר בסרט – השליטה באווטר. האם מדובר כאן בפריצת דרך מדעית-טכנולוגית או במשהו מטאפיזי הקשור לנשמה? ובכן, מכשור ההייטק  שבו משתמשים מרמז יותר על האפשרות הראשונה דהיינו תקשורת אלקטרומגנטית. הבה ננסה לדמיין במה כרוכה שליטה בגוף מרוחק. בכל שבריר שנייה צריכים להישלח מגוף האווטר נתונים רציפים משתי העיניים (Full HD), שתי האוזניים וכמובן מכל שאר החיישנים העצביים (טעם, ריח, לחץ, כאב, חום) –  מדובר על רוחב פס דמיוני!  כמו כן, דרושה גם אנרגיית שיגור עצומה, שכן השליטה אינה מוגבלת (כך נראה בסרט) במרחק האווטר מהמפעיל שלו. מה יקרה אם ,למשל, האווטר נכנס לתוך מחילה או מערה עמוקה? אם לרגע יחול שיבוש בשידור, האווטר עלול  להיתקע ויהיה צורך לאתחל אותו (מסך כחול?)  חמור מכך: האם בעתיד הרחוק מערכות הפעלה לאווטרים עדיין מפותחות על ידי מיקרוסופט?

זאת ועוד, מאין לוקח גוף האווטר את האנרגיה הדרושה לשיגור כל כך הרבה מידע? נכון, גם לסלולארי שלנו אין מספיק אנרגיה (1 וואט בערך) ולכן נחוצה רשת צפופה של תחנות ממסר נייחות (אנטנות) וניידות (לווינים) שיעבירו הלאה את הסינגל. אמנם בסרט אין זכר לתחנות כאלו על פנדורה, אבל למה להיות קטנוניים? אחרי הכול, מדובר על תאגיד שמנייד חלליות בין גלקסיות, ואפשר לצפות שהטכנולוגיה של העברת מידע הספיקה לעבור כמה דורות של שכלולים. עם זאת, עדיין נותר חור מציק בתסריט: כאשר ג'ק והאווטר המופעל על ידו נרדפים על ידי התאגיד, מה יכול להיות פשוט יותר מבחינתו (של התאגיד) מלשבש את התקשורת אל האווטר וממנו? יתר על כן, הם יכולים בקלות לנטר את התקשורת ולדעת בכל רגע נתון מה רואה האווטר, שומע וחש!  מדוע הם לא עושים זאת?

לסיום, כמה מילים על הזווית הדתית של הסרט. המילה אוואטר (Avatar) מקורה בסנסקריט ומשמעותה ישות עילאית (או האלוהות ממש) שלובשת בשר ודם למען הגשמת שליחות לטובת המין האנושי. למשל, קרישנה, הרכב (Charioteer) של ארג'ונה בבהגוודגיטה, הוא האלוהות חסרת הצורה שהתגשמה על מנת להנחות את ארגו'נה בדרכו להארה ועל כן קרישנה נחשב לאווטר. המקבילה לאואטר בתרבות המערבית הוא 'משיח' (כפי שמתואר, למשל, בברית החדשה), וזה בעצם התפקיד של ג'ק סולי בסרט –  הוא הגואל, בדומה לניאו במאטריקס, שדרכו נושעים אנשי הנאוי מהרוע המאיים להכחיד אותם. כשם שבאוטר (במובן הדתי) לא מפעמת נשמה 'רגילה', גם בגוף האווטר של ג'ק  שוכנת נשמה 'אחרת' שאותה מזהה אמא-אדמה-פנדורה ומובילה אותה להגשמת יעודה. אגב, משעשע שכל הדמויות של בני הנאוי בסרט הינם אווטרים של השחקנים המגלמים אותם!


לינקים

ישנם עוד היבטים מדעיים מעניינים והם מובאים בפירוט באתר המצחיק והמחכים Insultingly bad Physics in movies ששווה ביקור לשוחרי מדע בקולנוע.
על אינרציה בקולנוע כתבתי ב-'הפיזיקה של ספיידרמן' ותומר פרסיקו כתב על המטפיזקה של אווטר בבלוג 'לולאת האל'.
ואת זה אל תפספסו:  The making of Avatar

הוספת תגובה