הביאו את המהפכה בחינוך!

הביאו את המהפכה בחינוך!

קן רובינסון,  שנתן ב-TED את אחת ההרצאות הטובות ביותר בנושא חינוך ליצירתיות, מסביר הפעם מדוע מערכות החינוך בעולם אינן צריכות לעבור התפתחות (Evolution) אלא מהפכה (Revolution). מהות המהפכה היא בשינוי התפיסה: במקום חינוך 'תעשייתי' סטנדרטי שאינו מתחשב בכישורים הספציפיים של כל ילד, מציע רובינסון להתייחס לחינוך כחקלאות: לתת את התנאים ולא לצפות למוצר אחיד. רעיון ישן ('חנוך לנער על פי דרכו') שמוצג בדרך מצחיקה חכמה ומרגשת. שימו לב לסיפור המאלף על הילד שתמיד חלם להיות כבאי…

קישור ישיר כאן (17 דקות. אנגלית ללא תרגום)

תגיות:

להגיב על אהוד לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת

  • 7 מחשבות על “הביאו את המהפכה בחינוך!

    • הרצאה מאלפת, תודה שהבאת.

      הערה טכנית קטנה: הקישור ל"אחת ההרצאות הטובות" וכן הקישור הישיר לטד שבורים.

    • הרצאה מעולה. ניכר עליה שהוכנה בקפידה.

      המסר העיקרי עבורי הוא שהמחנכים צריכים ללמוד את התלמידים ולא התלמידים צריכים להתאים את עצמם למורים.

      הייתי רוצה שכצעד ראשון המורים יישבו לשיחה אישית עם כל תלמיד פעם בחודש-חודשיים על מנת להכיר אותו. נדמה לי שזה כמעט לא קורה.

    • הרצאה מרתקת, תודה! המהפכה בחינוך עליה מדובר הינה מהפכה שהחברה כבר עברה במספר תחומים. ניקח לדוגמא נעלי ספורט. לפני אי אילו שנים היו רק נעלי התעמלות, היום יש נעלי ריצה, נעלי טניס, נעלים לחדר כושר (הרמת משקולות) נעלים לכדור עף וכמעט לכל ספורט. המהפכה התעשייתית התחלפה ביכולת לייצר מוצרים ממוקדי לקוח. ההצעה בהרצאה של קן רובינסון היא להעביר מהפכה זו לחינוך. שתי שאלות מיד צצות ועולות: הראשונה האם זה אפשרי? והשניה האם זה כדאי? בית-הספר נועד להכשיר את הבוגרים שלו לחיים בחברה! כיון שכיום אנשים חיים במדינות ולא כאוסף פרטים יש חשיבות בהומוגניזציה של החברה יצירת בסיס משותף לימוד של יכולות חברתיות את כל אילו מספק בית-הספר למכביר. בית-הספר כיום הוא מעין מכבש המוציא תוצר ששואף לאחידות. יתכן ויש בכך צורך אם אנו מעונינים החיים במדינה שבה לאוסף הפרטים יש מכנה משותף יכול להיות שבישראל די יהיה אם הצבא יספק סחורה זו. האם לאחר שהעברנו לכולם את הבסיס בבית-ספר האם לא אז השלב בו ניתן לכל אחד לפנות לכיוון שונה להחליט מה הוא רוצה להיות לאחר שניסה נספר דברים? לא כל אחד יודע מגן הילדים כי הוא רוצה להיות כבאי ודבק בכך. בית-הספר מכריח תלמידים ללמוד נושאים שאינם אוהבים אך בעתיד יתכן וישנו את דעתם בפרט עם מורה מוצלח. יש אולי לתת לכולם לטעום מהכל ואז כבוגרים להחליט מה טוב עבורם.

      אם ניקח ברצינות את דבריו של רובינסון הרי האופציה הטובה ביותר היא לימוד באמצעות מחשב הבוחן את יכולות התלמיד בכל רגע ומתאים את עצמו כך אין תלמידים משועממים המפרעים למהלך השיעור או תלמידים שאיבדו את מהלך הדברים ומנסים לעצור את התקדמות הכיתה. לטעמי המיחשוב של הכיתות הינו נושא דגל המהפכה.

    • אכן ההרצאה מעניינת ומבדחת. גם הרעיון לפיו כולם צריכים לצאת מעין רובוטים מבית הספר הוא גרוע. יחד עם זאת, קשה לי לראות כיצד ניתן ליישם את התפישה שעליה הוא מדבר. כיצד נוכל לקלוט כי לפנינו מתפתח אדם שמאוד מוכשר בהכנת אוכל/ריקוד/מכונאות/ נגרות…

    • הבעייה עם הדברים הללו (מעבר לכמה הם נשמעים טוב ושהוא מעביר אותם בצורה מעולה) היא עד כמה הם ישימים. עד כמה אפשר אפשר ליישם את הדברים כשלמורים יש כיתות של 30 ו40 תלמידים? זה נחמד שאפשר לעודד ילדים להגשים את עצמם וזה בטח קורה כשיש תשומת לב אישית לכל תלמיד, אבל זה לא ראלי אלא אם כן כל אדם חמישי או עשירי יהיו מורה בעולם.

      זו הבעייה עם הרבה רעיונות חינוכיים שנשמעים מאוד מגניבים אבל קשה מאוד ליישם אותם במערכות חינוך המוניות. קל לדבר על לימוד אישי אבל אם מישהו ימצא דרך לעשות את זה במשאבים הקיימים אז זו תהיה מהפיכה.

    • תודה חיפושית, תיקנתי.
      מסכים עם ההערות בנוגע למידת היישום של הרעיונות. עם זאת, עצם המודעות לחשיבות הנושא יכולה להביא לפתרונות יצירתיים, וגם אם מוגבלים ולא מלאים, כמו למשל ההצעה היפה של אריה. נראה לי שאם המורה מבין את חשיבות המגוון האנושי, כל האינטראקציה שלו עם התלמידים תהיה שונה. זה יכול למנוע מקרים כמו זה של הילד שחלם להיות כבאי וזכה לביקורת קטלנית על כך שהוא מבזבז את חייו (ואחר כך הוא הציל את המורה ואשתו ממוות).

    • אגב, סיפרתי לילדיי את סיפורו של הכבאי וכל אחד כתב סיפור חופשי שקשור לכך. לתת לילדים להתבטא באופן חופשי – בכתב ובעל פה – היא גם שיטה טובה להכיר אותם טוב יותר.