על דרקונים ותרנגולי הודו בדרך לחשיבה מדעית

הוראה, מדע כללי, מדע עם חיוך, פיזיקה הוספת תגובה

גיליתי לאחרונה מאמר מרתק (הפניה בסוף) של מורה ותיק לפיזיקה, איטלקי בשם לאונרדו קולטי. מזה שנים שואל קולטי את עצמו, מהו המסר החשוב ביותר בנוגע לפיזיקה שראוי להעביר לתלמידים. מה התוכן המשמעותי שאותו יוכלו התלמידים לקחת עמם להמשך לימודיהם (ולחיים)? אין מדובר כאן  בידע כלשהו, אלא באיכות שביכולתה להטביע רושם עמוק בלבבות.

קולטי מתמקד במה שהוא מכנה 'הגישה מדעית' (Scientific attitude). אין כאן הכוונה לשיטה המדעית (או המתודולוגיה המדעית), שכן קיים קונצנזוס רחב שאין בנמצא שיטה מדעית יחידה המאגדת את כל הסגנונות המדעיים באשר הם –  מדענים שונים הגיעו לתגליות במגוון דרכים, באופן החומק מהגדרה כללית.  מהי, אם כן, הגישה המדעית? על פי קולטי, "הגישה המדעית שואפת להגיע לתוצר סופי, אינטר-סובייקטיבי (כלומר, ניתן לשיתוף, אך ללא בטחון באובייקטיביות, או באמיתות שלו), בעל יכולת ניבוי, שניתן להעמידו לביקורת. בנוסף, על תוצר זה לעלות בקנה אחד עם עבודות מדעיות קודמות."

למרבה הצער, זו הגדרה מסורבלת, שאינה אומרת דבר וחצי דבר לאנשים צעירים, ועל כן מציע קולטי תיווך בעזרת סיפורים. מעט כשרון דרמטי מצדו של המורה, והשיעור הראשון במדעים יכול  להיות חוויה מבדרת, שממנה – זו התקווה – תצמח בעתיד הבנה. סיפור המשל הראשון לקוח מהספר עולם רדוף שדים של האסטרופיזיקאי המיתולוגי  קארל סייגן, והוא הולך בערך כך:

דרקון בגראג'
יום אחד, מגיע חבר שלך בהתרגשות ומספר שיש לו דרקון בגראג'. לא פחות. על מנת שלא להעליב, ומתוך סקרנות מדעית לשמה, אתה מחליט ללכת איתו ולבדוק בעצמך. בחינה שטחית מגלה שאכן יש שם מה שיש בדרך כלל בגראג', אבל בשום פנים ואופן לא דרקון. ההסבר של החבר הוא שמדובר בדרקון בלתי-נראה. "בסדר," אתה אומר, "נפזר אבקה על הרצפה, ואם הדרקון יזוז נראה טביעות רגל".  על כך החבר משיב שהדרקון הוא מהסוג שכל הזמן מרחף באוויר.  תשובה מפתיעה זו גורמת לך להרהר קצת: "אוקי," אתה אומר, "אז נרסס צבע באוויר", ומציע גם למדוד את הטמפרטורה במקומות שונים בגראג', או אפילו להשתמש במצלמת אינפרא-אדום. אבל גם כאן החבר מתנגד בעיקשות, בטענה שמדובר בדרקון לא-חומרי היורק אש קרה שאינה ניתנת לגילוי בעזרת מכשירים גשמיים. וכך שוב ושוב, כנגד כל הצעה לבדיקה פיזיקאלית שאתה מעלה, מביא החבר הצדקה אד-הוק לכך שהיא תכשל.

קארל סייגן מנסה להראות כאן, שטענה מדעית חייבת להיות ברת-בדיקה – זה הבסיס. המדע, שבו הפיזיקה מוליכה את הדרך, מרוצף טענות הניתנות לבדיקה אמפירית. עם זאת, הדברים אינם כה פשוטים. הפילוסוף עמנואל קאנט הראה כי המציאות עצמה (או הממשות האובייקטיבית) לעולם תוותר מחוץ לתחום הכרתם של החושים, ועל כן אין המדע שואף לידיעה אובייקטיבית של המציאות (במובן הפילוסופי) אלא לידע אינטר-סוביקטיבי (דהיינו – משותף לאנשים רבים, אך ללא בטחון באובייקטיביות שלו). העמידה במבחן (testability) היא הדרך הבטוחה להשגת ידע שאותו ניתן לשתף, ולהתבסס עליו בקהילה חוקרת – זו מטרתו הנאצלת של המדע. כיצד מעמידים טענה למבחן? על ידי מדידה, תוך שימוש במכשור מתאים. כאן גם נכנסת לתמונה המתמטיקה, שהיא השפה האוניברסאלית המאפשרת תרגום של טענות מדעיות למבחני מדידה; זאת ועוד, בלעדיה לא ניתן להלביש את הידע המדעי במבנים קוהרנטיים וכלליים.

מעניין לציין, לצורך השוואה, שתוצרים של אמונה, פילוסופיה, אומנות, שירה וכדומה, מעצם טבעם אינם כפופים לקריטריון העמידה במבחן. תוצרים אלו הינם בוודאי  סוג של ידע (או ידיעה), ברם ידע זה השונה מהותית מהידע המדעי שהינו, כאמור, אינטר-סובייקטיבי: ידע שעמד במבחן הבדיקה האמפירית. אך מדע טוב דורש יותר מזה. על המדען הרציני לבחון טענותיו במה שמכונה 'כנות אינטלקטואלית' או 'ביקורת נטולת פניות'  מה שמוביל אותנו למשל הבא, המיוחס לפילוסוף קארל פופר, למרות שהוא לקח אותו מהמתמטיקאי ברטרנד ראסל.

מה שהתרנגול לא ידע
בחווה היה תרנגול הודו שקנה לו שם בחריפות שכלו ובתשוקתו ללמוד מתוך התבוננות ערנית בסביבתו. אותו תרנגול שם לב לרצף אירועים המתרחש יום ביומו. בכל בוקר השמש זורחת, עובר זמן מה, ואז האיכר מגיע ומאכיל אותו ואת חבריו. לא עבר זמן רב והתרנגול הנבון ניסח 'חוק טבע' כדלקמן: בכל יום השמש זורחת, האיכר מגיע, ואז מקבלים תירס. וכך, בסוף כל יום, דילג התנגול על הגדר, הביט בחבריו מלמעלה והעיר: 'רואים, הנה הוכחה נוספת שמאששת את התיאוריה שלי!' ואכן, הידע של התרנגול הוא אינטר-סובייקטיבי לעילא – ניתן לבדוק את תקפותו על ידי תצפיות. חלף הקיץ, הגיע הסתיו, ובוקר אחד בנובמבר, לקראת סעודת חג ההודיה (Thanksgiving), השמש זרחה, האיכר הגיע  ו…שחט את התרנגול השנון.

מה מלמד סיפור זה? ראסל ופופר רצו להראות שאינדוקציה אינה יכולה להיות בסיס איתן לידע מדעי. במדע, אנו מחפשים חוקים אוניברסאליים, לכן זה פשוט לא הגיוני להסתמך על מספר סופי של תצפיות.  אינדוקציה תמיד הולכת מהפרטי לכללי, בעוד שדדוקציה גוזרת מקרים פרטיים מתוך חוקים כלליים. בואו נראה איך זה עובד בדוגמא פשוטה. לקראת שנת הלימודים, אתה מגיע למזכירות לברר אם התקבלת לקורס מסויים. המזכירה יכולה להשיב בקריאת רשימת התלמידים שהתקבלו: 'מיכאל – כן, יונתן – כן, אביתר – כן' וכו'. באופן זה, אתה עלול  להתפתות (באינדוקציה) למסקנה: 'כולם התקבלו לקורס'.  אך זו תהיה מסקנה שרירותית, גם אם הרשימה ארוכה מאוד, כלומר קיימים אישורים רבים לטענה. אבל המזכירה יכולה גם להשיב: 'כולם התקבלו' – במקרה זה אתה מסיק בדדוקציה שגם אתה התקבלת, וההיסק שלך נכון לוגית.

התיאוריה של התרנגול (בניגוד לתאוריית הדרקון) היא מדעית שכן היא ניתנת לבדיקה, אבל גישתו היתה לקויה, שכן הוא ביקש רק אישורים עבור התאוריה שלו, בעוד שהיה עליו לחפש דוקא דוגמאות מפריכות. כנות אינטלקטואלית פירושה לחפש במודע אחר פגמים וטעויות בתאוריה שלך, במקום לנסות לאשר אותה שוב ושוב באופן טריוויאלי. יש כאן כמובן לקח חשוב שחורג מההקשר המדעי: אם נהרהר בשלל הסטריאוטיפים, הדעות הקדומות, והעמדות הפנאטיות לסוגיהן – נגיע למסקנה (האינדוקטיבית?) שכולן נובעות מאותה גישה. חינוך מדעי טוב אמור להזהיר אותנו ממלכודות שכאלו, בייחוד כאשר אנו מזהים אותן בתוכנו.

זו לא מקטרת
נדבך נוסף בהקשר זה, נוגע למשמעות של תיאוריה מדעית. קולטי מספר שהוא מצייר על הלוח את כף ידו ושואל: 'מה זה?' התשובה האוטומטית היא 'היד שלך', אבל צריך לדייק: על הלוח יש  ציור המייצג היבט מסוים (היקף) של היד. זה אולי נראה טריוויאלי, אך הרבה פעמים – גם בקרב אנשי מדע – יש נטייה 'לשכוח' שהתאוריות אינן המציאות עצמה (ולעולם לא יהיו), אלא מודלים מופשטים שמטרתם לתאר היבט מצומצם של הממשות. המחשה לכך היא  ציורו המפורסם של רנה מגריט : "זו אינה מקטרת". שם קצת מוזר, כי בפירוש מצוירת שם מקטרת. אבל זה בדיוק העניין: אי אפשר לעשן את הציור (הגאוני) – זו  לא מקטרת. המציאות ותיאור המציאות לעולם תהינה ישויות נפרדות.

Colletti, L., "On dragons and turkeys: physics for future citizens",   School Science Review , June 2010

22 תגובות ל “על דרקונים ותרנגולי הודו בדרך לחשיבה מדעית”

  1. התגובה של אהוד:

    פוסט יפה, נהניתי מאד לקרוא אותו.

    אבל אני מוצא עדיין שקשה להגדיר מה הוא מדע ומה לא. האם תורת המיתרים היא מדע? אין לה כיום יכולת חיזוי …האם תאוריות עולמות מרובים הן מדע? האם תאוריית האבולציה היא מדע או סיפור מסגרת? מה קורה כישנן שתי תאוריות המתארות את המציאות ואינן מסכימות בינהן? מה קורה במקרה של תורת היחסות הכללית ותורת הקוונטים שברור שבטווח מסויים (לא מדיד) הן אינן מתיישבות זו עם זו?

  2. התגובה של יוסי:

    פוסט נהדר ומועיל.

  3. התגובה של אורי מוסנזון:

    ככל שאני מתבגר אני יותר אוהב מדע ופחות אוהב אקדמיה.

    הגישה המדעית היא באמת באמת סבבה. אני אוהב לראות אותה משתקפת בספרים הפופולריים של ריצ'רד פיינמן (אתה ודאי מתלוצץ ומה איכפת לך). כשהוא שומע שחוש הריח של כלב הוא מעולה, הוא מנסה לראות אם בני אדם מסוגלים גם (מתקופף לרצפה ומנסה להריח עקבות של יחפים), הוא מנסה לראות אם הוא מסוגל לשיר תוך כדי ספירה (ומגלה תגלית מדהימה), בודק מדעית שיטות להתחיל עם בחורות בבארים..

    אולי אספקט נוסף שלא בא לידי ביטוי בפוסט הוא שאלת השאלות. במדע חשוב לשאול שאלות טובות. מה זה טובות? כאלה שעוזרות לנו להבין את העולם יותר טוב.. אני חושב..  

  4. התגובה של avivsky:

    רשימה יפה – תודה.
    בעיני החסרת שתי נקודות חשובות:
    המדע בכלל ומדענים בפרט אינם כל כך שונים מהתרנגול שבמשל: הם מסתמכים על מידע שמעצם טיבו הוא אינדוקטיבי. אמנם הם עושים זאת בצורה יותר מתוחכמת מאשר התרנגול ומנסים להפריך ולא רק לאשש אבל נדמה לי שרוב הציבור מתיחס למילה "מדע" בקצת יותר מדי יראת כבוד.
    הנקודה השניה היא שלב ליבה של העשייה המדעית: העלאת השערות וחשיבה על דרכים להפרכתן או אישורן היא פלא גדול. מאיפה מגיעים למוחו של המדען הרעיונות המבריקים שלו – בין אם זה כוח הכובד של ניוטון או מהירות האור הקבועה של איינשטיין? אין שום מתודה מדעית שמאפשרת את העלאת הרעיונות הללו שהם הקסם הגדול של המדען.

    אביב

  5. התגובה של טל:

    avivsky צודק בנקודתו הראשונה.

  6. התגובה של אורן (admin):

    אביב –
    אם כל המדענים היו תרנגולים, המדע לא היה מתקדם בצורה כל כך מטאורית ב-400 השנה האחרונות. כנות אינטלקטואלית הניעה מהפכות במדע והביאה לזניחה של תאוריות שאינן עומדות במבחן.

    לגבי הנקודה השנייה – אתה מדבר על יצירתיות שלדעתי באה מן הרוח, מושג שהמדע לא מכיר בקיומו כי לא ניתן למדוד אותו בשום דרך. אבל זה שמשהו לא הוכח מדעית לא אומר שהוא לא אמיתי או לא קיים. כתבתי על זה כאן.

  7. התגובה של אהוד:

    לטעמי השאלה המעניינת היא האם ניתן להגדיר מדע כפעילות אנושית? אם מדע ניתן להגדרה כפעילות אנושית אזי מנסים להפעיל עליו את כלי הסוציולוגיה והפסיכולוגיה. הטענה היא שמדע אינו מנותק מהאנשים או מהחברה שמייצרת אותו.

    בצעד הראשון מקבלים את התיאוריות של קוהן שבהן מדע מתקדם בשתי אופנים שונים: מדע תקני ובמהפכות מדעיות. השלב הבא הפוסט-מודרניזם המעלה טענות לגבי מדע גברי או מדע מערבי.טענת הפוסט-מודרניזם מבןססת על כך שיוצרי המדע הינם בעלי אינטרסים או לפחות כלואים בתבניות חשיבה אותם מגדירה החברה שלהם.

    אגב קוהן השאלה שעולה היא מה היינו עושים אם היינו מקבלים תוצאות חיוביות לגבי הבדיקות בגראג' האם היינו משתכנעים שאכן יש דרקון? היינו אומרים שישנה תופעה לא מובנת אבל דרקונים אינם קיימים ולא היו לפי הביולוגיה המודרנית?

  8. התגובה של אורן (admin):

    אהוד – זו באמת שאלה מעניינת. נראה לי שבכל דור המדע מבטא את רוח התקופה ואת רמת התודעה הקולקטיבית של האנושות. במובן הזה, יש משהו בטענת הפוסט-מודרניים. אבל כהרגלם הם מקצינים ומעוותים כדי לבסס את תפיסת עולמם. למדע, בניגוד לתחומי עיסוק אחרים יש איזה עוגן שנקרא testabilty. הוא לא משחרר מסובייקטיביות והטיה, אבל הוא מונע סחף למחוזות הדמיון הפרוע.

    לגבי הדרקון – תאר לך שמגלים אישורים ניסויים לכך שהומיאופטיה עובדת (כלומר שאולי קיים דרקון). המדענים של היום, השבויים ברובם בצבת המטריאליסטית, יעשו הכל כדי להראות שזה לא נכון כי אם זה נכון…צריך לשכתב הרבה ספרי לימוד.  

  9. התגובה של טל:

    אז בעניין הדרקון, אתה מודה שמדע מוטה ערכית.

    לגבי התרנגול, האופן היחיד בו מדע יכול לפעול באופן שונה הוא על ידי הבנה של הכשל הזה, אבל לא ניתן לעקוף אותו באמצעות תצפיות. כיצד היה יכול התרנגול להסיק מדעית את שאמור לקרות ביום האחרון?

  10. התגובה של אורן (admin):

    טל –
    בוודאי שמדע יכול להיות מוטה, ולא רק ערכית. יש בו אופנות, עדריות ואפילו פנאטיות. מדען שהיום יבקש גראנט למחקר שמראה שהאדם אינו משפיע על ההתחממות הגלובאלית לא יקבל כלום, וכנ"ל מדען שאינו פוסל על הסף תכנון תבוני. ובכל זאת, המדע בעיני הוא בעל ערך רב: ראוי ללמד וללמוד אותו.

    לגבי התרנגול – הוא היה יכול לתחקר חיות אחרות בחווה, לנסות לברר מה קרה להוריו, לבדוק מתי ובאיזה נסיבות בעלי חיים בחווה 'נעלמים', ובאופן כללי – לא להיות כל כך מדושן עונג מהתאוריה שלו, אלא לעשות מאמץ כן להפריך אותה.  

  11. התגובה של zipdrive:

    @אורן:
    "לגבי הדרקון – תאר לך שמגלים אישורים ניסויים לכך שהומיאופטיה עובדת (כלומר שאולי קיים דרקון). המדענים של היום, השבויים ברובם בצבת המטריאליסטית, יעשו הכל כדי להראות שזה לא נכון כי אם זה נכון…צריך לשכתב הרבה ספרי לימוד."

    קצת נסחפת, לא? "יעשו הכל"? באמת?

    אתה גם מתעלם מהעובדה שבהרבה תחומים יש ניסויים שמאששים תיאוריות מוזרות, אבל, לפי השיטה המדעית, באים אחרים לשחזר אותם והתוצאות לא משתחזרות. כמו במקרה ההיתוך הקר, למשל וכמו כמה ניסויים גרועים בהומיאופתיה.

    @אביב: מה התועלת שאתה רואה בלהוסיף לפוסט הזה משהו שאומר "אין שיטה להעלאת רעיונות חדשים"? למי זה עוזר? בטח לו לתלמידים האיטלקים המדוברים.

  12. התגובה של אורן (admin):

    zipdrive:
    הדוגמה הטובה של היתוך קר אכן מראה כיצד השיטה המדעית מסננת תיאוריות שגויות. לגבי הומיאופטיה – **לדעתי** זה תחום יותר מעורפל, כי בשל בעיות מתודולוגיות, קשה מאוד (ואולי בלתי אפשרי) להשתמש בכלי הבדיקה המקובלים. הדבר מאפשר לתכנן 'ניסוי' שיראה תוצאות שליליות כמעט בוודאות. אלו שעושים זאת לוקים בחוסר כנות אינטלקטואלית – כמו התרנגול, ולזה התכוונתי ב-'יעשו הכל…'. זה מקנה למבצעי הניסוי הילה של חכמה – הנה הצלחנו להפריך עוד שטות…

  13. התגובה של אריה מלמד-כץ:

    אורן, נהניתי מאוד לקרוא את הפוסט ואת התגובות. לפי דעתי נגעת כאן בהיבטים חשובים של הגישה המדעית.
    אני רוצה להתייחס לנקודה אחרת: האם תלמידי בית ספר מסוגלים לקלוט את המורכבות הזו מהמורה או שהם סופגים את האינטואיציה המדעית בתהליך ארוך יותר של קריאה והתנסות אישית?
    כשאני מעביר שיעור אני מסתפק במטרה צנועה: לעניין את התלמידים ולקשר בין המדע ובין עולמם. את היתר – שילמדו לבד…

  14. התגובה של אורן (admin):

    אריה – תודה.
    קולטי כותב על זה, שהוא מעוניין להציג בשיעור הראשון את הרעיונות המופשטים והכלליים כדי שבמהלך השנה הוא יוכל להתייחס אליהם עם דוגמאותת קונקרטיות. למשל גלילאו מול אריסטו, התורה של ניוטון במבחן המעשה ולעומת התיאוריה של אינשטיין וגם מילה או שתיים על תורת הקואנטים. מסכים איתך שזה שאפתני מאוד, אבל בכיתות הגבוהות יהיו תלמידים שיצאו נשכרים.

  15. התגובה של zipdrive:

    אורן, אתה אומר "(אולי בלתי אפשרי) להשתמש בכלי הבדיקה המקובלים".
    לא ברור לי מדוע אתה כל כך נכון לזרוק את הכלים המדעיים שפותחו במשך המאות כאשר עוסקים בהומיאופתיה (אגב, למה אתה כותב את זה ב-ט'?) ולהכריז כי יש בעיות מתודולוגיות.
    אני שומע את זה מהרבה מצדדי התורה הנ"ל, אבל מדוע משום מה רק הומיאופתיה מצדיקה שבירה של המתודולוגיות, השיטות והכלים ולא אף ענף רפואה\מדע אחר?

  16. התגובה של אורן (admin):

    zipdrive,
    שאלה טובה, נתת לי רעיון לפוסט.
    אגב – זה לא רק הומיאופתיה אלא גם רפואה אויוודית (הודית), רפואה סינית (כולל דיקור), פרחי באך ועוד.

  17. התגובה של zipdrive:

    אני אשמח לשמוע ממך דעה מבוססת יותר בנידון.
    לי נורא צורם לשמוע מכל מיני אנשים שלא מבינים מדע או את השיטה המדעית שהשיטה הזאת פשוט לא מספיק טובה (או מתאימה) להוכיח או להפריך את הטענות של .

    אם השיטה המדעית עבדה וקידמה אותנו במשך מאות, אם לא אלפי, שנים, אז לא נראה לי שצריך לנטוש אותה רק בגלל שהיא לא מתאימה למי שאוהד את X.

  18. התגובה של המחסנאית:

    רשימה מקסימה ןאשמור אותה ללומדים צעירים.

    שאלה – הערה לגבי השאלה של קולטי ביחס לציור היד.
    מה השאלה שהוא מבקש להשיב עליה – כמו שניסחת או שזה תרגום או פרפרזה? "מה מצויר כאן?" אם אכן כך אזי קשה לי לחשוב על תשובה אחרת מדויקת יותר שהרי ברור שהוא שואל על ציור. אולי השאלה היא "מה זה" ואז הפער בין הציור -תיאוריה לבין הממשות ( תשובה היד שלך) בולט יותר.

    ובאיחור – שנה טובה

  19. התגובה של אורן (admin):

    למחסנאית – את צודקת. השאלה 'מה זה?' היא התרגום המדויק למה שקולטי שואל. תיקנתי, תודה ושנה טובה גם לך!

  20. התגובה של Brainiac:

    לגבי התרנגול, זהו הסיפור של תאוריית הכבידה של ניוטון- 300 שנה היא הסבירה יפה את העולם, ואז הסתבר שיש מקרים שבהם היא לא מתאימה. זה אומר שצריך לבחון כל תאוריה שוב ושוב, ולשפר אותה לאור תוצאות חדשות, למשל על ידי הוספת חלק שאומר שבחג ההודיה תרנגולים נשחטים. אבל כל עוד לא מתקרבים למהירות האור, השמש עדיין זורחת והתירס מגיע. פשוט, בסביבות חג ההודיה יש גורמים נוספים המשפיעים משמעותית על התאוריה. ועדיין, המחקר לא נגמר.

    לגבי הקבלה לקורס, זו דוגמה למדע גרוע. המדע לא עובד כמתואר במשל, אלא בודק כמה סטודנטים התקבלו מתוך כלל הנרשמים, ומכאן מעריך בזהירות את סיכוייו להתקבל לקורס.

    לגבי המקטרת, תיאור המציאות המדעי הנוכחי מאפשר לנו לכתוב באימייל לדודה בלומה בניו-יורק שנבוא לבקר מיד לאחר ניתוח המעקפים שלה, לטוס אליה, לשמוע בטלוויזיה שמדענים חוזים הוריקן מתקרב ולברוח משם שלושה ימים לפני שהוא מגיע. זהו תיאור די מוצלח של המציאות, למה להניח מראש שיכולתו מוגבלת?

    את המקטרת המדען מצייר כדי להסביר למדען אחר את השערתו לגבי אופיה של המקטרת. המדען האחר מקבל חלק מההשקפה, אבל משפר את הציור וכן הלאה. הם לא מעוניינים לעשן, הם רק מנסים להבין מהי מקטרת ומה אפשר לעשות איתה. כשאני מצייר גרף המתאר את קליטת הארגינין בחיידק שאני חוקר במעבדה, אני לא חושב שהגרף הוא הוא קליטת הארגינין. במקום זאת אני מנסה בעזרת הגרף הזה להבין ולהסביר כיצד החיידק עושה זאת. כאשר בזכות התובנה הצומחת מכך מדען אחר מצליח לפתח חומר המחסל את החיידק ומשאיר את האדם בחיים, זה תיאור לא רע של המציאות. אומנם לא של החיידק על כל היבטיו, אבל לפחות של היבט שמעניין אותנו.

  21. התגובה של Brainiac:

    השורה התחתונה של מה שכתבתי בתגובה 20 היא שיש להיזהר עם אנלוגיות. לפעמים הן טובות, לפעמים גרועות, ולפעמים טובות במגבלות מסוימות. האנלוגיה של התרנגול טובה כדי להסביר את המהפכה של תורת היחסות, והאנלוגיה של הקורס טובה כדי להסביר מהו מדע גרוע. אף אחת מהן לא מסבירה מהו מדע על כל היבטיו, כמו שאף גרף לא מסביר מהו חיידק על כל היבטיו.

  22. התגובה של Jenelle:

    I could watch Sch'ndleris List and still be happy after reading this.

הוספת תגובה