שיחותיי עם הרוח

כתיבה, שאר רוח, שירה הוספת תגובה

משב רוח קטון מהרי לבנון
נעצר מול מלון ליד אשקלון
בזה המלון, מחנק בגרון
העיר בי רצון לפתוח חלון

או-אז מלא און, פרץ בגאון
עטור ניצחון כשחקן תאטרון –
עשה סיבובון
הקיף ת’סלון
רפרף בעיתון
בלם  בשאון
ליד הארון

אמר נישובון:
“אמור לי אדון…”
מוכה תימהון,  השלמתי: “שרון”

המשיך נישובון –
(נשען על מזנון, קולו – אותו טון)
“התדע מר שרון, ההבדל בין גאון
לחסר כשרון?”

אל מול החידון הרגשתי טירון
ללא רעיון,
חסר בטחון
מוחי – חילזון
על סף ביזיון, אמר לי,  come on
(ממתיק חיוכון)
התשובה היא: “גאון…”

אך פתאום קיפאון –
הציץ בשעון ופלט רק: pardon
חבר מליסבון ממתין לי המון,
בצל האלון על ראש הר מרון!”
וכך בלי זדון פרח נישובון
כאד אצטון
מהיר כסילון
נפלט מבלון
(קראתי לו ג’ון).

אודה – זה נכון
חיפשתי פתרון בכל עוז רצון
לרז שמר ג’ון הציג בלי לשון
ועל סף שברון, עם אור אחרון
(או שמא ראשון?)
האיר בי פתרון!
אגישו בששון
לקורא הנבון –

סודו של  גאון
אינו היגיון מוצק כבטון
ולא שיגעון הרה אבדון
ולא שיכרון מוליד רפיון
ולא דיכאון עטוף בסגנון
כי אם החזון הבא כדורון
בחסד אל-יון

וזה החזון יקר מממון
אמתין, נישובון
לשובך כפזמון –
כי אזלו חרוזיי …
ונותרתי אביון.

הוספת תגובה