על מדע ומדעיזם

גבולות המדע, מדע כללי, שאר רוח הוספת תגובה

והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול –
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול… (מאיר אריאל)

שורשיו של המדע, מהישגיה המרשימים של הרוח האנושית, נעוצים בפילוסופיה היוונית אך צורתו המוכרת החלה מתהווה באירופה של המאה ה-17. אכן, בפרק זמן קצר יחסית, שעט המדע המודרני אל הישגים עצומים: אסכולות מדעיות שלמות נוסדו, התבססו ופרחו, כך שנחוצים כרכים רבים בכדי לתאר את ההתקדמות הכבירה בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה (ומיקרוביולוגיה), מדעי כדור הארץ, ובמקביל את ההפריה ההדדית המסועפת והעמוקה בין הדיסציפלינות השונות. אמנם, ההתקדמות המדעית לא הביאה לטרנספורמציה ערכית של האנושות (כפי שקיוו רבים שיקרה), אך היא הובילה להבנה קוהרנטית יותר של המציאות החומרית, שממנה התפתחה טכנולוגיה ששינתה (ומשנה) כמעט כל היבט של הקיום האנושי.

אך אין המדע 'עיסוק' גרידא. בין הערכים העומדים בבסיסה של הפעילות המדעית ניתן למנות סובלנות והקשבה, חיפוש כן אחר האמת, יושר אינטלקטואלי (הנובע מענווה ומחזק אותה), וכמובן החופש לחקור, לטעות, להודות בטעויות ולצמוח מהן. הדיסציפלינה המדעית מביאה לפתוח ושכלול של חשיבה מאורגנת ויסודית, תקשורת אפקטיבית (הנובעת מהצורך לחלוק רעיונות מורכבים ומופשטים עם עמיתים), עבודת צוות והכרה בכך שהמציאות מורכבת יותר מכל תיאוריה אנושית. אלברט איינשטיין דיבר על היראה המתעוררת  באיש המדע כאשר הוא מבין לעומק היבטים מהותיים של המציאות שלא היו מוכרים לפני כן.

ניתן היה לצפות, שהעוסקים במדע והאמונים על שיטותיו יצמיחו תרבות מבורכת שתקרין למעגלים רחבים יותר של החברה, אך משום מה הדבר כמעט ולא התרחש. הדיבידנד העיקרי שמניב המדע, בהתחשב בהשקעה העצומה בו, הוא רובו ככולו טכנולוגי. האם זהו חוסר הרצון (או היכולת) של אנשי המדע לחרוג ממגדלי השן שלהם ולהשפיע, או שמא הערכים הנעלים שבתשתיתו של המדע נסוגו בפני אמביציה אגואיסטית, קנאה, יוהרה, ורדיפת כבוד? לא קל לומר, אך ייתכן שהתשובה נעוצה דווקא בתפיסת עולם שדומה שהשתלטה על המדע, ובמידה רבה סילפה את מהותו, וניכרה אותו מהציבור הרחב.

מדעיזם

בתחילת דרכו, נתפס המדע ככלי שתפקידו לחקור את הטבע, ותו לא. אנשי המדע ניסו לחשוף ולנסח את החוקים המושלים בבריאה, ללא יומרה להחיל את המסקנות או השיטות לספירות של פילוסופיה, מוסר, או אמונה דתית –  קל וחומר שלא ניסו להפוך את המדע (שהוא שיטה) להשקפת עולם. למעשה, רובם ככולם היו מאמינים אדוקים, כגון: ניוטון, קופרניקוס, קפלר, פסקל, פאראדיי, מנדל, רוברט בויל ועוד רבים. ניתן לומר בהכללה, כי המחקר שבו עסקו, נתפס על ידם כמשלים, ואף מעצים, את אמונתם הדתית.

במקביל, צמחה תפיסת עולם שונה בתכלית שניתן לכנותה 'מדעיזם' (Scientism). על פי תפיסה זו, עולמנו הוא ביטוי מורכב של חומר ואנרגיה, ועל כן כל תופעה ניתנת לרדוקציה (באופן עקרוני, אם כי לא תמיד באופן מעשי) לחלקיקים אלמנטריים, כוחות, אנרגיות וכיוצא בזאת.  יש לשים לב שתפיסת עולם זאת הנה בפירוש אמונה מטפיזית שאינה ניתנת להוכחה אמפירית או ביסוס לוגי ולכן אינה תוצא של מחקר מדעי. מדעיזם, אם כן, הוא השימוש במדע (בעקרונותיו, שיטותיו, יוקרתו והישגיו) על מנת לבסס ולהצדיק אונטולוגיה מטריאליסטית–אתאיסטית. אחד מנציגיו המובהקים של המדעיזם כיום, הביולוג ריצ'רד דוקינס, ביטא זאת כך:

"היקום אינו אלא אוסף של אטומים בתנועה, בני אנוש הינם פשוט מכונות שתפקידן להפיץ DNA, והפצת החומר התורשתי הוא תהליך המקיים את עצמו. זוהי מטרתו הבלעדית של כל יצור חיי באשר הוא."

לפי דוקינס, האדם הוא מכונה חומרית, ואין בו דבר מעבר לכך; כל רצון אנושי, תפקידו בסופו של דבר להפיץ את ה-DNA, ואם אנו חושבים ומרגישים אחרת הרינו פשוט משלים את עצמינו. החיפוש האנושי אחר משמעות, אליבא דה-דוקינס, אינו יוצא מגדר איזה דחף אבולוציוני שנועד להעצים את הפצת הגנים ("האנוכיים"). את השפעתה הנוראה של תפיסה זו מתאר הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, בספרו "השאיפה למשמעות":

"תחושת הריקנות וחוסר הפשר של הסטודנטים מחוזקת באמצעות הדרך שבה מציגים לפניהם תגליות מדעיות – הדרך הרדוקציוניסטית. הסטודנטים נחשפים לאינדוקטרינציה שביסודה תיאוריה מכניסטית על האדם בצירוף פילוסופיית חיים רלטיבסטית.
גישה רדוקציוניסטית כלפי האדם נוטה לראות בו משהו גשמי, כלומר לנהוג בבן-האדם כאילו הוא חפץ ותו-לא. אולם […] בני אדם אינם חפצים, שקיומם הוא קיום של כיסאות ושולחנות; הם חיים, ואם נדמה להם שחייהם הצטמצמו לקיום של כיסאות ושולחנות ותו-לא, הם מתאבדים. אין זו הגזמה בכלל. בעודי מרצה באחת האוניברסיטאות החשובות בארץ הזאת, אמר דיקן הסטודנטים […] שהוא יכול לתת לי רשימה ארוכה של סטודנטים שהתאבדו, או מכל מקום ניסו להתאבד, מן הסיבה הברורה של ריק קיומי […] אין בכוחו של הרדוקציוניזם אלא למוטט ולשכך את התלהבות הנעורים הטבעית."

קרדום לחפור בו

נציג נוסף של המדעיזם הוא האסטרופיזיקאי סטיבן הוקינג, וגם הוא הופך את המדע לקרדום לחפור בו, בקבעו חגיגית ש-"אלוהים לא ברא את היקום". מעבר לאינפנטיליות המשעשעת, המזכירה את אותו אתיאיסט הזועק לאלוהים: 'אני יודע שאתה לא קיים!', יש בדבריו של הוקינס ביטוי לגיטימי של אמונה ( מטריאליזם-אתאיסטי הוא אמונה מטפיזית לכל דבר). מה שאינו לגיטימי, הוא השימוש שהוקינג עושה במדע על מנת להעניק משנה תוקף לתפיסת עולמו. הסיבה שהדברים זכו לפרסום היא המוניטין של הוקינס כמדען מהשורה הראשונה, המייצג בעיני הציבור את עולם 'המדע'. אך אין זהו מדע כלל, כי אם מדעיזם.

אגב, השימוש הפסול במדע על מנת להצדיק תפיסת עולם מטפיזית אינו נחלתם של אנשי מדע בלבד. ישנם לא מעט אנשי דת המנסים להוכיח (!) את קיומו של האל על ידי הבאת ראיות מדעיות, כביכול, שתפקידן לשכנע את הספקנים החפצים להיאחז ב-'הוכחות' בטרם יואילו בטובם להאמין. הערבוב הזה עושה עוול למדע, הנגרר לטריטוריה שאינה שלו, וגם פוגע בציפור נפשה של  האמונה, שכל מהותה הוא בהיותה לא נסמכת על 'הוכחה' כזו או אחרת (ועל כן היא נקראת 'אמונה' ולא 'ידיעה').

גם האסטרופיזיקאי קארל סאגן,  שתרם בכישרון רב לפופולריזציה של המדע, נגוע במדעיזם, בקבעו חד וחלק:

"הקוסמוס הוא כל אשר בנמצא, היה או אי פעם יהיה"

והכוונה כאן היא, כמובן, להיבט הפיזי של הקוסמוס הנקלט בחושים. ספרו הידוע "עולם רדוף שדים" עושה שימוש בידע ובשיטות המדעיות על מנת לחלץ כביכול את האנושות מהבליה ומאמונותיה התפלות. כוונתו של סייגן היא להתריס ולהתריע מפני כוחן הגואה של אמונות שווא, אך על אף שהוא נימנע מהצבת דיכוטומיה מוחלטת בין רוח לחומר, תפיסת עולמו המטריאליסטית מוצגת באופן אקסיומטי כחלק בלתי נפרד מהמדע.

צודק סאגן בכך שהשיטה המדעית אפקטיבית לביעורה של חשיבה לא רציונאלית. אלא שבדומה לאנשי מדע רבים, כופר הוא מכל וכל בקיומה של מציאות שאינה מטריאליסטית, דהיינו מציאות העומדת מעבר ליכולת הבחינה של החושים ומכשירי המדידה. לדידו, אם משהו אינו ניתן לשקילה, מדידה או ספירה – הרי שאינו קיים כלל, או שקיומו חסר משמעות והדיבור עליו הוא אי-רציונאלי בעליל (ראה משל הדרקון). אלו המתעקשים לדבר במונחים מטפיזיים הנם 'רדופי שדים' שצריך איכשהו 'לרפא' בעזרת המדע. למרבה הצער, תפיסה מיסיונרית זו מכפיפה את היקום והקיום האנושי לסד מטריאליסטי צר, ובמידה רבה יוצרת אנטגוניזם (לא מוצדק) כלפי המדע והעוסקים בו, כפי שהיטיב מאיר אריאל לבטא בשיר המצוטט בפתיח. את חיצי הביקורת יש להפנות, כמובן,  למדעיזם ולא למדע.

נזק נוסף שגורם המדעיזם, הוא שצעירים כישרוניים רבים נרתעים מלהקדיש את מיטב שנותיהם לעשייה מדעית ש- (כך נדמה להם) מנוגדת לאינטואיציה הרוחנית שלהם האומרת (ברוח משל המערה של אפלטון) שהקוסמוס הנקלט בחושים הוא בהחלט לא כל מה שבנמצא, אלא רק היטל מוגבל של מציאות טרנסצנדנטלית.

לשחרר את המדע ממדעיזם

למרות שלמדע, שבהגדרתו הוא שיטה, אין, ולא אמורה להיות אידיאולוגיה, המדעיזם בימינו זוכה כיום לפריחה, בייחוד על רקע התרבות החומרנית וההתנצחות התקשורתית בין דת למדע. כפי שציין הפיזיקאי סטפן בר (Stephen Berr):

"אכן, זוהי [המדעיזם א.פ.] האידיאולוגיה של חלק נרחב מהעולם המדעי. חסידיה של אידיאולוגיה זו רואים בעיסוק המדעי שליחות מעבר לחקר הטבע וחשיפתם של חוקים המושלים בו. השליחות מבחינתם היא, לשחרר את המין האנושי מאמונות תפלות בכל צורותיהם, ובפרט מהאמונה התפלה הנקראת 'אמונה דתית'"

מדענים רבים ודאי יכפרו בעצם ההגדרה של  מדעיזם, שכן לדידם זו מהותו של המדע. לעומתם, קיים מיעוט לא מבוטל מקרב העוסקים במדע שאינו רואה כל סתירה בין אמונה ומחקר מדעי. נהפוך הוא – חשיפת סודותיו של הטבע עבורם עולה בקנה אחד עם תפיסת עולם רוחנית (דתית או לאו) באופן המזכיר את הלך הרוח של אבות המדע המודרני. למעשה, אין יסוד אמיתי לאנטגוניזם בין דת (שאינה פנאטית) ומדע, כל עוד האחרון אינו מתעקש להיות מדעיזם.

טענה נוספת, העולה תדיר בהקשר זה, היא שהתפיסה המטריאליסטית המבוססת על רדוקציוניזם הוכיחה את עצמה מעל ומעבר, וללא קבלה שלה אין כל אפשרות לקדם את המחקר המדעי.  האם אכן זה המצב? לעניות דעתי, לא, אך את הטיעונים לכך אפרוש באחת הרשימות הבאות.


לקריאה נוספת

67 תגובות ל “על מדע ומדעיזם”

  1. התגובה של עופר מגד:

    vessel, הציטוט שיחסת לי בטעות הוא של אורן… רק שני משפטים בנוגע לטענות המופיעות בפיסקה הראשונה שלך: הידיעה שדבר מסויים או היבט מסויים הוא טרנסצדנטי, איננה מחייבת שהוא גם חסר כוח סיבתי. אבל אמת הדבר, אם בכל זאת יש בו כוח סיבתי, הרי שתמונת המציאות (ועימה גם יכולת החיזוי) לעולם איננה שלימה.

  2. התגובה של vessel:

    לעופר (תגובה 51),

    קודם כל, מתבקש הסבר למהו הכוח ההסברי של המונח 'טרנסצנדטי', בהקשר הזה. אני מכיר את המושג הזה במקומות אחרים בפילוסופיה, אבל לא רואה למה הוא משמש כאן.

    דבר שני, כשאתה מייחס לדבר הלא חומרי שאתה מדבר עליו, השפעה בלתי ניתנת לחיזוי, אתה פשוט מתנבא, מבלי לנמק, שניסיונות לחיזוי תצפיות מסוימות שנוגעות למצבי מוח שלנו, לעולם יכשלו. (א) למה שלא פשוט נגיד במצבים עתידיים היפותטיים כאלו שעדיין לא השגנו את היכולת לחזות את האירועים העתידיים הללו במדויק? על מה מסתמכת קביעה כזו? (ב) האם זה מה שייתן ערך לחיי האדם? יכולת שיבוש עבודה של מדענים? האם אינפורמציה נוספת יכולה להוריד מערכו?

  3. התגובה של עוזי 2:

    אין ספק שהמדע מוגבל. אבל כאשר מנמקים בזה את הלגיטימיות של תפישות עולם לא מטרליאליסטיות, השאלה העולה היא תמיד "איך אתם יודעים שזה נכון?". בתחומי המדע, יש כלים חזקים מאוד לניטרול הטיות פסיכולוגיות. אם יש דבר שלמדנו מהכללים הנוקשים האלו, וממחקרים בפסיכולוגיה, להטיות הפסיכולוגיות יש השפעה עצומה על דעותנו ותפישת עולמנו, וללא כללים קשוחים של מחקר מדעי קל מאוד לטעות וקשה לצדוק.
    לכן, אמנם המחקר המדעי מוגבל, אך נצטרך להכיר בכך שבשאר התחומים קרוב לוודאי שאנו כמעט שאיננו יודעים דבר. זה נכון גם לאנשי המדע, וגם לאנשי האמונה.

    צריך גם לזכור שלא כל מה שמדען אומר, הוא בחזקת מדע וגם לא בחזקת מדעיזם (כלומר לא בחזקת משהו שמתיימר להיות מדע אך אינו). בדיוק כמו שלאנשי רוח ואמונה מותר להביע דעות בתחומים שונים שאינם תחום המומחיות שלהם, כך גם למדענים.

  4. התגובה של מדעי המחשב:

    מאמר מאוד מעניין , תודה .

  5. התגובה של סדנת כתיבה:

    אכן, סוגיית המדע רחבת היקף והמון סוגיות לה. אני מזמין את כולם לקרוא את הספר של תומס קון.

  6. התגובה של עמית:

    אתר מאוד מעניין.
    לגבי נושא הכתבה הזו –
    המדע ערך במאות האחרונות מבלי להתכוון, ניסוי סוציולוגי מתמשך ומתועד היטב, שאכן מפריך אמונות טפלות וחושף את האמת במערומיה. תוצאתו החד משמעית, לעניות הבנתי, היא הפרכת האמונה הטפלה, שההגיון האנושי הוא כלי טוב מספיק, למתן מענה לשאלות מאקרו מהותיות כמו "האם יש אלהים"? המדע ממש מוכיח, ש"זה לא מדעי", לקבוע קביעות כמו "אין אלהים", "לא ייתכן אלהים" "לא ייתכן שאלהים" ולמעשה גם את הקביעה הכללית "לא ייתכן.." עצמה.
    ה"ניסוי" המדובר, הוא המצב הידוע בו קביעותיו של המדע עצמו, באופן קבוע ומתועד היטב, מסתברות כלא מדוייקות והן מעודכנות תדיר, בידי מדענים.
    מיסטיקת הקוואנטים למשל, עמוסה בדברים שההגיון לא מקבל. ואכן, מדענים פסלו אותם כבלתי אפשריים, עד לפני זמן לא רב. עוד לפניה, הרעיון שזמן הוא דבר גמיש, עם קצת כנות, נשמע כמו שטויות במיץ עגבניות. ובכל זאת, המדע מוכיח שיש בדברים האלה אמת.
    כל עוד לא יסיקו את המסקנות הפילוסופיות המתבקשות מכך, אולי ניתן לומר שיישארו "טכנאי מעבדה" ולא "מיסטיקאי מעבדה"..
    ולסיכום – המסקנה מהניסויים החוזרים (במיטב המסורת המדעית) והמתועדים היטב האלה, היא, כך נראה:
    ההגיון האנושי איננו כלי טוב מספיק, למתן מענה לשאלות מאקרו מהותיות כמו "האם יש אלהים"? לחשוב שהוא מספיק, זו אמונה טפלה מסתבר. המדע מוכיח!

    אגב, קראתי שאיינשטיין למד מהמורה הרוחי פטר דאנוב והעריך אותו מאוד.

  7. התגובה של אוננות אינטלקטואלית:

    מאמר מצוין, נהניתי מכל מילה.

    לי אישית יש בעיה עם מדעיזם מהבחינה המוסרית – אני רואה אנשים ש"אוסרים" על עיסוקים בכל מה שאינו מדעי (אסטרולוגיה וכו'). ואני לא מתכוון לכך בצורה מטאפורית: מדענים וחובבי מדע מתארגנים בכנסים בנושא "סכנות" המיסטיקה, שולחים עצומות ומכתבים ואף מנסים למנוע שידורי מיסטיקה בטלוויזיה, השתלמויות בנומרולוגיה למורים וכו'. דיקטטורה מחשבתית מהסוג הגרוע ביותר. כל הרעות החולות שהמדע ניסה לבער מהדת הממוסדת (שתלטנות, דוגמטיות) – כעת עברו למדע עצמו.

    לא מעניין אותי אם האסטרולוגיה מדעית או לא, אמתית או לא. לכל אדם יש חופש מחשבה לתפישת עולם משלו, גם אם היא לא עומדת בקנה אחד עם המדע. אתיקה קודמת לאונטולוגיה/אפיסטמולוגיה.

  8. התגובה של עוזי 2:

    אבל יש פער מאוד גדול, בין הזכות להאמין במה שאתה מאמין בו, ובין הזכות של אנשים לעודד אמונה בכיוון מסויים, לצד הזכות של אחרים לעודד אי אמון באותם כיוונים. השאלה במה עוסקת הטלויזיה שלנו, היא לגיטימית, וראוי שאדם יאבק על כך שהטלויזיה תשפיע בכיוון אמונתו. בדיוק כמו שזה תופס לאלו שמאמינים באסטרולוגיה, זה תופס לאלו שמאמינים שאסטרולוגיה היא קשקוש. בדיוק כמו שאתה מתלונן על אלו שנלחמים נגד שידורי מיסטיקה בטלויזיה, אלו שמתנגדים לשידורים אלו יכולים להתלונן עליך ועל כך שאתה מתייצב נגד זכותם לשלוח עצומות. אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שתמיד יש מלחמת תרבות ומאבק בין אמונות. ברור שחשוב שיהיה פלורליזם מחשבתי, אבל אנחנו כבר הרבה מעבר לזה, עכשיו השאלה היא על מה תהיה האמונה ההגמונית. וכל צד מושך לכיוון שלו.

  9. התגובה של zipdrive:

    ווו, אני לא יודע אפילו איך להצטרף לדיון הזה.
    נתחיל בדבר הכי הזוי שקראתי כאן:
    עופר כתב:
    "הידעת שסכום כל המספרים הטבעיים, מאחד ועד אינסוף, הוא מינוס אחד חלקי שתים-עשרה?… […] מבחינה פיזיקלית היא עובדת חיים פשוטה"

    הא????

  10. התגובה של אורן (admin):

    ל-zipdrive

    מותר לא לדעת, אבל על נימוס כדאי לשמור.

    http://en.wikipedia.org/wiki/1_%2B_2_%2B_3_%2B_4_%2B_%E2%80%A6

  11. התגובה של zipdrive:

    אני קורא את ההוכחה עכשיו וזה עדיין נראה לי הזוי.
    לא חושב שזה לא מנומס…

  12. התגובה של מאיר המהיר:

    ציטוט : "אגב, השימוש הפסול במדע על מנת להצדיק תפיסת עולם מטפיזית אינו נחלתם של אנשי מדע בלבד. ישנם לא מעט אנשי דת המנסים להוכיח (!) את קיומו של האל על ידי הבאת ראיות מדעיות, כביכול….וגם פוגע בציפור נפשה של האמונה, שכל מהותה הוא בהיותה לא נסמכת על 'הוכחה' כזו או אחרת (ועל כן היא נקראת 'אמונה' ולא 'ידיעה').

    לצערי אורן נכשלת כאן בטעות חמורה (יש אומנם גם אנשים דתיים לא מעטים שחיים בתוך הטעות הזאת).

    הוכחה : דברים ד,לט – "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".

    ציטוט מתוך גיליון 1022 של "שיחת השבוע" בהוצאת "מרכז צעירי חב'ד :
    "כל יהודי מאמין מצד נשמתו ש"אין עוד מלבדו", אבל אין הוא רשאי להסתפק באמונה, אלא מחובתו להבין את העניין בשכלו, בבחינת "וידעת". שכן ידיעה שכלית מביאה לידי התאחדות פנימית עם הדבר, ואילו באמונה בלבד הדבר נשאר בבחינת 'מקיף' מלמעלה"-מתוך "ליקוטי שיחות"-הרבי מליובביטש.

    "אין להסתפק בידיעה בלבד, אלא הידיעה צריכה לחדור ללב פנימה, בבחינת "והשבות אל לבבך". המרחק בין אי-ידיעה לידיעה, הוא כמו המבחן בין "וידעת" ל"והשבות אל לבבך"-(רבי ישראל מסלנט).

    ויש עוד מקורות רבים שעוסקים במהות הברורה של פסוק זה.יש כאן פשוט אי-הבנה של המילה אמונה.בהקשר של ידיעת הבורא ביהדות – המשמעות הברורה היא "ידיעה שכלית/לוגית"-ממש
    כמו 1+1=2.
    אני גם מכיר הרבה הוכחות לוגיות/מדעיות ששוללות את האפשרות שהטבע/היקום הוא יצירה אקראית/אבולוציונית.

  13. התגובה של אורן (admin):

    מאיר, אילו ניתן היה להוכיח את קיומו של הבורא לא הייתה לאדם בחירה חופשית….
    לדעתי מאמין אמיתי אינו נזקק להוכחות, ו'ההוכחה' שהבאת לא תשכנע אף אתאיסט (אלא אם כן הוא חפץ להשתכנע).
    בכל מקרה, הפסוק מספר דברים מאוד קולע, ואלי אישית הוא מדבר מאוד.

  14. התגובה של אמיתי:

    הנה תגובה שכתבתי לחבר שלי ששלח לי לינק לבלוג הזה. אולי היא תעניין עוד אנשים כאן.


    קראתי את הבלוג שקישרת אליו. מצד אחד אני מסכים שלא צריכה להיות סתירה בין אמונות מטפיזיות מסוימות לבין עיסוק במדע, אם מגדירים את המטפיזיקה בתור מה שלא ניתן להביא לו עדות בשום דרך.
    הבעיה היא שהמטפיזיקה לעולם לא נשארת בקרן הזוית המגבילה הזו.

    יש הרבה מאמינים שעוסקים במצוי, ולא ברצוי. ואני מתכוון למצוי פה, או באיזה "שם" קרוב פחות-או-יותר במרחב ובזמן, שאנחנו יכולים לקבל עליו עדויות ניסיוניות. הנה אני יודע שאתה מאמין שמעמד הר סיני התרחש ככתוב בתורה. זו לא טענה "מטפיזית". זו טענה בתחום הפיזיקה. הגיוני שאיש מדע יצא כנגד הטענה הזו, כי היא מופרכת. יש הסברים פשוטים לתופעה, שבימנו נמצא ספר שבו כתוב שהתרחשו ניסים, ושהרבה אנשים מאמינים בו – יותר פשוטים מאשר שהניסים אומנם התרחשו (כמו שאתה בוודאי יודע, זה גם לא הספר היחיד שכתוב בו שהתרחשו ניסים ושהרבה אנשים מאמינים בו).

    אני משער שהפסקה הקודמת תקומם אותך, ותגרום לך להעלות הסברים מפורטים והוכחות לכך שמעמד הר סיני התקיים – מה שחשוב לי הוא לא ככ השאלה אם מעמד הר סיני התקיים או לא, אלא הנקודה העקרונית – הוויכוח הזה הוא בהכרח לא ויכוח מטפיזי. זה ויכוח שאנשי מדע רשאים (ואף במידה מסוימת צריכים) להשתתף בו. אם כבר, אני חושב שזה ויכוח שאנשי דת לא צריכים (ובמידה מסוימת לא רשאים…:-) להשתתף בו.

    זה מה שמקומם אנשים עם נטייה מדעית. כולנו מכירים את הוויכוחים על האבולוציה בארה"ב, ונראה שגם מחזירים בתשובה בארץ חוטאים באמירת הבלים די מבישים בנושא זה ובנושאים מדעיים אחרים.

    אני מסכים שהציטוטים שאורן בחר של קארל סגן וריצ'רד דוקינס גובלים ביצירת מטפיזיקה משלהם, ומוטב היה לנסח אותם אחרת. אבל אני גם מרגיש שזה לא העיקר. לא זה הנושא שמעסיק אותם, לא זו הסיבה שהם כותבים בלהט. מה שהם רוצים להבהיר זה את הגישה המדעית לבירור שאלות על העולם (הזה). הם לא מתווכחים עם המטפיזיקה הדתית, אלא עם הפיזיקה הדתית (לדעתי לא תמצא אותם אומרים "אלוהים לא קיים" בשום מקום. למעשה ריצ'רד דוקינס בספרו האחרון מביא חתימות של כמה בכירים בכנסיה שהוא מיודד אתם עמוקות ושמתנגדים בעצמם לעיסוק של המאמינים בשאלת האבולוציה).

    בקיצור נמרץ – נראה לי שהבלוג הופך את מאבק המדענים בפיזיקה הדתית לניסיון של המדענים ליצור מטפיזיקה מדעית. זה מהלך "איש קש" טיפוסי (לשים בפי היריב שלך טיעון מופרך, ואז לנגח אותו).

  15. התגובה של משטרת מחשבות בישראל - אוננות אינטלקטואלית:

    […] פרבר – מורה לפיזיקה בחמד"ע – כתב פוסט משובח אודות הטמטום הזה, הנקרא […]

  16. התגובה של דוד גורן:

    שלום אורן פרבר,
    נהנתי מאוד לקרא את כתבתך "על מדע ומדעיזם".
    אני מסכים שההבחנה בין מדע ל"מדעיזם" כפי שאתה מציג אותה היא אכן חשובה ומועילה. איש מדע מוטב שיהיה צנוע דיו בכדי שלא יתפתה להכליל תוצאות שנבדקו והתקבלו עובדתית (לפחות בנתיים…) כנכונות מעבר לתחום תחולת נכונותם. מפתה הוא מאוד להכליל כל תחום ידע לכדי תפיסת עולם שלמה… אך, מצד שני, אם לא נתאמץ מאוד לעשות זאת, כיצד נקווה לנפץ את תקרת הזכוכית של בורותינו? ועל כך נאמר: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה"

  17. התגובה של ד"ר דוד גורן:

    היי לכולם,

    אהבתי – ההבחנה בין מדע ומדעיזם מוצאת חן בעיני.

    הרדוקציה המדעית היא שיטה שעובדת מעולה במקרים רבים, אך לא בכולם. נסיונות להפוך אותה לתפיסת עולם מצמצמים את תפיסת העולם. תפיסה מכניסטית של האדם והחיים נובעת מאמונה במכניקה הניוטונית כבסיס לאמת. כיום אנו יודעים אפילו אמפירית שהמציאות שבה אנו חיים היא יותר מכך. גם לי יש את הביקורת שלי על ריצרד דוקינס וסטיבן הוקינג.
    בגישה המדעית אין משמעות, חד משמעית, לדרקון לא מדיד – אולם אפשר למצוא לדרקון כזה משמעות פסיכולוגית, או חברתית. למשל – הדרקון במיתולוגיה הסינית נתפס כדמות חיובית שאוהבים אותה והדרקון במיתולוגיה המערבית נתפס כדמות שלילית שיש להלחם בה.

    המשל על תרנגול ההודו מעלה שאלות נוספות כגון בעית האינדוקציה המדעית (דיויד יום) וכן הבעיה שהיתה לתרנגול להבין את נושא הסיבתיות שבין הארועים (סיבתיות כשלעצמה היא נושא לא פשוט כלל במדע כיום).

    תודה,
    ד"ר דוד גורן

הוספת תגובה