הקלריקל

גבולות המדע, מדע כללי, שירה, תן חיוך הוספת תגובה

השבוע פורסם בעיתונות על מחקר הקובע, בין השאר, ש-80% מהיהודים בארץ מאמינים באלוהים (בקרב הערבים מן הסתם האחוז גבוה יותר). ניתן להניח, שידיעה זו מעוררת אי-נחת או משהו שמזכיר ייאוש בקרב מה שמכונה 'הגרעין האתאיסטי הקשה'. אלו הסוברים, שתחת שהאנושות תתקדם לתפיסה נאורה ו-'מדעית' היא נסוגה לסוג פרימיטיבי של אמונה בכוחות מיסטיים, לא מוכחים בעליל.

אך זאת יש לזכור, שאתאיזם הנו אמונה לכל דבר, אמונה שאינה ניתנת להוכחה. יתר על כן, בדומה לדתות הממוסדות, גם באתאיזם המטריאליסטי ניתן למצוא פנאטיות, קוצר רואי, וביטול מתנשא של כל מי שאינו חושב "כמוני"

אתאיזם מסוג זה קיים בקרב אנשי מדע רבים כיום (בעבר זה היה יותר נדיר), ובעיקר בקרב אלו שהפכו את המדע לסוג של השקפת עולם אנטי-דתית, ועל כך כתבתי בעל מדע ומדעיזם וגם ב-על שירה, רצון ואבולוציה.

לכך, כנראה, כיוון נתן אלתרמן בשירו המבריק והקולע.

הקלריקל* / נתן אלתרמן

(*אדם השואף להשליט את שלטון הדת)

להורים חפשיים – זוג מוכר לי מאד

נולד ילד חמוד וחפשי בדעות,

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק, במין דרך פטלית,

נשתרשה נטייה חזקה קלריקלית!

ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,

מה למעטה ומה בשמים מעל,

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים ? וכמו-זה שאלות

של אנשי המאה השחורה .

אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה,

לעמד איתנים למול כל פרובוקציה

וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,

פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.

ומובן שהאב גם האם שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.

לא לשוא! יום אחד, את הוריו הבוהים

הפיליסטר שאל אם יש אלוהים.

נדהמו אב ואם והחלו לחזות:

איך הגיע אליו השמועה הלזאת?

והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף,

והחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף.

אך הסב נשבע בדמעות שליש

שאת זו השמועה לא ספר הוא לאיש.

ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום

שנכדו לא ייגש אליו חס ושלום.

והנו מתפלל בנשימה עצורה,

שנכדו לא ישמע את השם הנורא.

והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,

שנכדו לא יראהו עטוף בטלית.

ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות.

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר, בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו

קדם כל אדמה ושמים.

כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור

אך בזה העולם הסוער וניתך

שום מרכסיסט לא גדל עוד

בתוך אינקובטור,

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג

מקפסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.

לוחמים ותיקים אב, מורה ומורה!

אל תהיו פוחדים כה מעין-הרע!

חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים

שגם המה היו קלריקלים קטנים,

ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם:

הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם.

16 תגובות ל “הקלריקל”

  1. התגובה של עידו גנדל:

    על אי הנוחות שהמספרים מעוררים אין ויכוח, אך התפיסה לפיה אתאיזם הוא "אמונה לכל דבר", או שגרסתו המטריאליסטית (בניגוד ל"אתאיזם רוחני"? תמהני) היא פנאטית, שגויה.

    האתאיזם אינו "אמונה שאינה ניתנת להוכחה" מפני שאין במה להאמין ואין מה להוכיח, ואתאיסטים רבים מחזיקים בעמדה ליברלית, לפיה כל אדם רשאי להאמין ולפעול לפי אמונתו כרצונו, תהיה אמונה זו אשר תהיה, כל עוד אינו פוגע בזכותם של אחרים לעשות זאת. אם עמדה כזו נחשבת פנאטיות וביטול מתנשא, אשרינו.

    השיר חמוד מאד.

  2. התגובה של אורן (admin):

    עידו, לדעתי אתה מדבר על אגנוסטיות (השקפה פילוסופית שלפיה אין להניח או להסיק דבר לגבי דברים או גורמים שקיומם עדיין לא הוכח) שזו ספקנות מדעית חיובית, שבאמת הולכת עם ליברליות.
    אגב, יש מדענים (כמו למשל זה שעמד בראש פרוייקט הגנום האנושי) שמתוך הגישה הזו הגיעו לאמונה.

    האתאיזם שאליו התייחסתי הנו במקרים רבים גישה השוללת א-פריורי אמונה, או קיום של מציאות לא מטריאליסטית. פנטיות וההתנשאות אפשר לראות אצל מדענים כגון דוקינס, קארל סאגן, הוקינג ועוד. על כך כתבתי ברשומה על 'מדעיזם'.

    ועוד הערה: אין כמובן אתאיזם רוחני, שם התואר 'מטריאליסטי' בא לפרט את הגוון של האתאיזם הנפוץ בקרב הקהילה המדעית.

  3. התגובה של רן:

    בתי מאמינה ש"על כל אדם מסתכל ברווז".
    אני מאמין שלא (אתאיסט ולא אגנוסט במקרה זה).
    האם האמונות שלנו שקולות?

  4. התגובה של עידן:

    האמת, לא ברורה לי מה הסערה הגדולה. 20% אתאיסטים הוא נתון סביר לעולם המערבי, יותר מארה"ב ודומה לזה של אנגליה.

    עידו לא מדבר על אגנוסטיות אלא על אתאיזם. הוא עצמו יודע שאין אלוהים (כמו שאין פיות או חד-קרן), אבל זה לא מפריע לו שמישהו אחר חושב שיש.

    תראה, אני מניח שאפשר לטייל בחיים בלי להתחייב לאף רעיון – אולי קוראים בכף היד אכן מנבאים את העתיד, אולי יש משהו באסטרולוגיה, ומי ידע אם אין באמת רוחות רפאים, ואורי גלר באמת מכופף כפיות בכוח המחשבה. האם אפשר לפסול לחלוטין, מעבר לכל טיפה של ספק, את כל הדברים הללו? לא ממש. לי הם נשמעים (יחד עם קיום אלוהים), מאוד מאוד בלתי סבירים. עד כדי כך בלתי סבירים, שאין טעם להתייחס לאפשרות שהם קיימים באמת. מדענים טובים הם לא באמת "פתוחים לכל אפשרות", כי אי אפשר לעשות ניסויים כך. מראש אתה מניח מה סביר ומה ממש לא סביר, ובלא סביר לא מתעסקים. אחרת, היית צריך לעשות ביקורות עד קץ היקום.

    לעניין השיר, אלתרמן הוא אכן אבידה גדולה, ללא ספק (טוב, נו, אולי יש קצת ספק, מדעי כזה – כדי שלא יזרקו אותי מהאוניברסיטה).

  5. התגובה של גיל:

    אורן, אני ממש חולק עליך שאתאיזם היא אמונה לכל דבר. האם היית אומר שחוסר אמונה בפיות הוא גם אמונה לכל דבר? אתאיסטים לא מקבלים אמונות שלא נתמכות בתצפיות, זו לא אמונה אלא רציונליות. ההבדלים בין אגנוסטיים לאתאיסטיים מזעריים בעיניי. אני קורא לעצמי אתאיסט למרות שאני מכיר בזה שתאורטית יתכן שיש אלוהים. רק מכיוון שאין שום ראייה לקיומו, הסבירות שהוא קיים בעיניי היא נמוכה מאוד ודי אפסית כך שאני באמת לא חושב שהוא קיים. אם שבריר האחוז הופך אותי בהגדרה לאגנוסטי אז ניחא. בפועל, אין שום הבדל ממשי בין אגנוסטיים לאתאיסטיים מכל בחינה מעשית.

    ואני גם ממשיך לחלוק עליך שדוקינס, סאגאן והוקינג שוללים מציאות לא מטריאליסטית. האם אהבת השירה של דוקינס היא מטריאליסטית בעיניך? מה שהם שוללים אלו אמונות שאין להם שום בסיס אמפירי. הם מוכנים לקבל את האפשרות התאורטית שהם שוגים. למשל, סאגאן כתב בספרו עולם רדוף שדים שתאורטית לפחות טלפתיה יכולה להתקיים פשוט אין לה שום הוכחות.

  6. התגובה של מיקי:

    גיל
    מאחר ואין שום הוכחה ל"אין אלקים" – השאלה אם להאמין או לא הינה נטיית לב ולכן הבחירה שלך לכאן או לכאן הינה בפועל אמונה – כיון שאינה מבוססת על עובדות מדעיות או הוכחות.

  7. התגובה של עידו גנדל:

    אורן: כשמאחוריי למעלה מעשור של התעסקות אינטנסיבית בנושא, אני יכול לומר שלא, לא התכוונתי לאגנוסטיות. עם זאת, ההגדרות והנימוקים להן בהחלט סבוכים מכדי להסבירם כאן, אז אשאיר את זה פתוח (כן, עד כדי כך אני אתאיסט לא פנאטי :-))

    הגישה של דוקינס ושות' צורמת גם לי לעתים. עם זאת, מבלי להצדיק אותם, יש לבחון כל דבר בהקשרו.

  8. התגובה של יונתן:

    אכן אתאיזם הוא אמונה לכל דבר מכיוון ואינו עומד בקריטריון המדעי של הפרכה.
    כמו שאמונה באלוהים אינה מדעית הרי שגם התפיסה המשלימה של אתאיזם אינה מדעית.
    אהבתי את השיר,מכיר אותו ושמח להפגש בו בכל הזדמנות.

    גיל,ההבדל בין אגנוסט לאתיאסט הוא עצום ולמעשה לאדם האתאיסט ולאדם הדתי יש הרבה מן המשותף לעומת האנוסט,האחד שניהם כן ביססו רמה מסוימת של אמונה ושני הם מרגישים שהאמונה הזאת מהווה חלק מהבסיס לאורח חייהם,לא כן האגנוסט(האגנוסט הוא ,לא יודע").

    אגב היו אגנוסטים דתיים והאמת שעדיף לו לאגנוסט להיות דתי (לפחות מבחינת ניהול סיכונים) מכיוון ואם הדתיים צודקים ויהיה חילוני הלך עליו אבל אם האתאיסטים צודקים הוא לא יווכח בטעותו לעולם…

    אני עצמי אגנוסט וחילוני אבל אף פעם לא ידעתי מה טוב עבורי.

  9. התגובה של אורן (admin):

    עוד נקודה למחשבה: אנשים מתדיינים על 'אמונה' בביטחון גמור שהם יודעים על מה הם מדברים ולא כך הוא. למעשה הרבה אתאיסטים שקראתי מבינים אמונה בערך כמו שילד בן שש מבין מדע. לרוב הם מורידים את האמונה לרמה של דת פרימיטיבית שעוסקת בשטיפת מוח, או לסיפורי פיות, קמעות, לחשים והבלים כיוצא בזאת. זו הסיבה שבדרך כלל הדיון הוא מאוד שטחי ולא מוביל לכלום. מדענים גדולים כמו ניוטון, קפלר, פאראדיי פאסקל או מנדל היו אנשי אמונה מובהקים מה שמוכיח שמדע לא צריך להיות אתאיסטי. טעות נפוצה נוספת היא לסבור שבאמונה 'בוחרים', בעוד שאמונה באלוהים מוענקת בחסד כמו שמעידים, למשל, סיפורי החיים של פאולוס, אוגוסטינוס ובלייז פאסקל. אמונה ברמות המעמיקות ניתן כמובן למצוא גם במסגרת היהדות אצל הרמח"ל, הבעש"ט, הרב קוק ועוד.

  10. התגובה של ארנון:

    אם לחזור לעניין המקורי – אכן קיים צער על כך שאנושות אינה צועדת למחוזות רציונליים. שאיפה להומניות עדיפה בעיני עשרות מונים על שאיפה לחיזוק האמונה, שכן הראשונה מתמקדת בנסיון להיטיב, והשניה מתמקדת בנסיון להורות את הדרך הנכונה.
    התחושה הכללית היא שמאז שנפלה ברית המועצות העולם צועד בבטחה לעבר עבודת האל. מעניין אם זה באמת מעוגן בנתונים, אבל אם כן – אז אולי בעצם לא היינו צריכים לעמוד לימין הפסיכוזה האמריקאית, ובמקום זאת לדבוק בטירוף הקומוניסטי

  11. התגובה של גיל:

    מיקי, זו ממש לא נטיית לב. למה רק אי האמונה באלוהים היא נטיית לב? למה אי האמונה שיש פיות, ניסים, תחיית המשיח או יצורים מאלפא סנסטורי שמשדרים לי את המחשבות שלהם נחשבת הגיונית. אין כל סיבה הגיונית להאמין במשהו שאין שום בדל הוכחה לקיומו. זה הגיון פשוט לא קשור לאמונה.

    יונתן, עיקרון ההפרכה כבודו במקומו מונח אבל הוא כשלעצמו לא מבדיל בין מה שמדעי או לא. אני אישית סבור שיש 99.99% שאין אלוהים כי אני לא רואה שום ראייה אמפירית לקיומו אבל אני משאיר ספק קל שאולי יש ואני טועה. האם זה הופך אותי לאתאיסט או אגנוסטי?

    כל הרעיון שאתאיסטים הם כמו מאמינים דתיים עיוורים הוא שטות מוחלטת ודוקינס ואחרים התייחסו אליו. אתה באמת יכול לשים באותה מדרגה את האמונה שיש אלוהים, שהוא מתערב בחיי היום יום שלך, נענה לתפילות, עושה ניסים וכו' לחוסר אמונה בקיומו? זה פשוט מגוחך.

    אורן זה נכון שיש צורות שונות של אמונה ושאין בהכרח קשר ישיר בין אמונה לעשייה מדעית. אני מדבר על אלו שמאמינים שיש אלוהים ושהוא מתערב בצורה זו או אחרת בחיים של אנשים. אני בטוח שלא כולם חושבים ככה (כולל בסקר שהבאת) אבל חלק לא קטן מהמאמינים כן חושבים ככה. וכאשר האמונה והדת נותנים כל מיני ניבויים שקשורים למדע (בריאתנות, מקובלים וכו') אז כן צריך להעמיד אותם במקום. אם מישהו חושב שאלוהים קיים אבל הוא לא קשור לשום דבר בעולם הזה, לא עיצב אותו או התערב בצורה כלשהיא בשום שלב בעולם אז אין לי בעייה איתו. השאלה היא כמובן, למה להאמין במשהו שאין לך שום הוכחה שהוא עשה משהו בכלל.

  12. התגובה של עידן:

    טוב, נו, הרבה אנשים חכמים מאמינים שפגשתי פוסלים את סיפורי הניסים והקמעות, ובמחזיקים במן אמונה גבוהה וטהורה שכזו. אבל רוב המאמינים מאמינים באמת ובתמים שהעולם נברא לפני 5770 שנה, ושמזוזות מגינות מפני תאונות דרכים. לא מדובר בדיונים על סיבת הסיבות.

    להיות מדען זו עבודה. זו לא כהונה ואין צורך להיות קדושים. בוודאי שאפשר להיות מדען דתי – לא צריך ללכת עד קפלר, יש כאלה היום. מאלה שהכרתי, הם טובים או רעים כמו כל מדען אחר. מצד שני, גם לא צריך להיות חכם גדול בשביל להיות מדען, ובכלל הקנוניזציה של ה"מדענים" יוצאת מכל החורים. מדובר באנשים שחוקרים את הטבע. חלק מהזמן. רוב זמנם הם כותבים גרנטים, יושבים בועדות אקדמיות משמימות, מלמדים (יענו, מורים), עוסקים בפוליטיקה קטנה, ולפעמים גם קוראים את ערוץ הספורט של YNET במקום לכתוב עוד מאמר. אפשר להיות מדען וגם להאמין באין ספור אמונות תפלות. מה בזה?

  13. התגובה של גלעד:

    בענין תוגתם של האתיאיסטים אומר שני דברים. הראשון – אני עצמי משוכנע בקיומו של האל, למרות הרבה מאד טענות מחוכמות ששמעתי (ואפילו הבנתי, מי היה מאמין) מאתיאיסטים מלומדים. השני, המהותי – כדאי להבין, ויפה שעה אחת קודם, כי אנשים מאמינים אינם חבורה של שוטים הזקוקים למישהו שיאיר את עיניהם.
    ואוסיף, בהקשר לדיון זה ואחרים, כי טענה המתבססת על המחשבה שרוב העולם הם שוטים גמורים, שגיבשו את תפיסת עולמם רק כי שטפו את מוחם בהבלים, היא יותר נסיון נואש להתמודד עם היותך מיעוט באמצעות העלבת יריביך הרבים מאשר טענה של ממש.

  14. התגובה של פאני רוטנברג:

    האם יש אלוקים או שזו אמונה?
    כבר המון דורות אנשים חיים עם אמונה בכוח עליות הוא זה שעוזר
    ומקדם את האנושות. אך יש גם המון אנשים שאומרים שהכל קורה בזכות עצמם,לא מכירים בכך שיש איזה כוח חיצון.
    לדעתי כל עוד אין שום הוכחה על כך שאין אלוקים אז נשאר רוב המשקל שהוא קיים.
    אנשים כותבים שירה בלי לשאול את עצמם מאיפה זורמות המילים,
    איך קורה שהכול מסתדר לתוך בית עם חריזה,בסוף נאמר שהכול בזכות האדם שכתב את השיר.
    אולי בזכותו ויש סיכוי גדול מאוד שהייתה יד מכוונת איך לכתוב זו שעזרה במחשבה בקיצור אני רוצה לאמור שהכול
    זה אמונה.
    אני בחיים לא נגעתי בעט ולפני ארבע שנים התחלתי לכתוב
    שירי אהבה מאיפה זה לפתע צץ מתוכי? שאלה טובה אך כאן ברור שאין תשובה.
    לדעתי זה מעשה של אלוקים בעת נכונה לעורר בי את מה שעם לידה
    בי טמן אז נכון שיש לי אמונה באלוקים ויותר מזה לעתים אותו מרגישה וראיתי טיפה של מעשיו בעבר.
    אשמח אם תבקר באתר שלי של שירה http://newlovesongs.net/
    ותכתוב את דעתך על הכתיבה שלי ואמונה.
    תודה על הזדמנות אדירה לעלות על בימה ולכתוב את דעתי
    על יוצר מדהים של עולם כולו.
    תודה.

  15. התגובה של philoshit:

    אין עליך, אורן. תענוג לקרוא את הפוסטים שלך, ובעיקר אלו שעוסקים ביחס בין מדע לאמונה.

  16. התגובה של אור לגויים:

    הדיון קצת מיותר בעצם. הרי אין באמת עניין אם יש או אין אלוהים. אלוהים הומצא על ידי אנשים כדי ןהסביר דברים שהם לא מבינים. אחר כך הוא הפך להיות כלי בידי אנשים שהבינו שגם אם הם לא מבינים, הם יכולים בעזרתו לשלוט באנשים שמבינים עוד פחות. הבסיס לחשיבה המדעית הוא שאנחנו לא צריכים את אלהים כדי להסביר שום דבר, ואם נתאמץ מספיק נוכל להסביר את הכל בלעדיו. מכאן שאם אלוהים קיים או לא כבר לא משנה, כי אנחנו פשוט לא זקוקים לו. נכון להיום אנחנו מצליחים די יפה, ויודעים פחות או יותר לספר מה קרה בכל תולדות היקום הידוע, כאשר היוצאים מן הכלל הם עשירית השנייה הראשונה שלאחר תחילת הזמן (אם היתה כזו…) והדרך המדויקת שבה הכימיה הפכה לביולוגיה.

    הסיבה היחידה להנצחתו של אלוהים כיום היא הצורך (האבולוציוני) שלנו באיזשהו טעם לחיים. מי שלא מוצא טעם אחר, נאחז באלוהים ולעיתים גם בנציגיו הארעיים עלי אדמות. וכמובן, ככל שהקיום האנושי הופך להיות חסר טעם יותר ( עבודה משמימה, בהייה בטלוויזיה, אוכל מפלסטיק) כך הצורך באלוהים גובר. אבל בין זה ובין המדע אין ולא כלום.

הוספת תגובה