אבא למה? לח לי ולך

אבא, למה?, מדע כללי הוספת תגובה

אביה: אויש, אבא, יש עוד הרבה ללכת עד שנגיע לסופר?

אבא: למה, את סובלת?

אביה: סובלת? החולצה נדבקת לי לגוף מרוב חום!

אבא: את יודעת, זה לא רק בגלל החום.

אביה: לא? אבא, זו עוד התחכמות מדעית?

אבא: מדעית – כן, התחכמות – לא. רוצה לשמוע?

אביה: אוקיי, אם אתה מבטיח לי אבטיח כשנגיע.

אבא: מבטיח אבטיח. עכשיו תאמרי לי, איפה יותר חם, בתל אביב או בנגב?

 

אביה: בנגב, ברור.

אבא: האם הבגדים נדבקים כך לגוף גם בנגב?

אביה: הממ… לפי מה שאני זוכרת, הרבה פחות.

אבא: יודעת למה?

אביה: לא. בעצם, למה בכלל אנחנו מזיעים?

אבא: כדי להתקרר, כמובן.

science_relative_humidity1

אביה: להתקרר? זיעה מקררת?

אבא: כן. כאשר מים מתאדים הם לוקחים חום מהסביבה, במקרה הזה מהעור שלנו, ולכן הוא מתקרר.

אביה: זו הסיבה שתמיד קריר ונעים שיוצאים מהמקלחת או מהבריכה.

אבא: נכון, כך עושים החזירים.

אביה: סליחה?!

אבא: לחזירים כמעט שאין בלוטות הזעה בעור כמו שיש לנו, לכן הם צריכים להתפלש בבוץ כדי להתקרר.

אביה: באמת מעניין, אבל עדיין לא הבנתי למה מזיעים בתל אביב ולא במדבר.

אבא: דווקא כן מזיעים במדבר, אלא שפחות מרגישים את הזיעה.

אביה: אוקיי, אבל למה?

אבא: בגלל הלחות.

אביה: לחות. כולם אומרים את המילה הזו, אבל מעולם לא הבנתי למה בדיוק הכוונה.

אבא: לחות היא מדד לכמות אדי המים שבאוויר: ככל שיותר מים מתאדים לאותו נפח של אוויר – הלחות עולה.

אביה: לא הבנתי.

אבא: תדמייני שבאמצע חדר סגור עומד סיר מים, שאותו אנחנו כל הזמן מחממים.

אביה: המים יתאדו…

אבא: ולאן הם יילכו?

אביה: לאוויר!

אבא: כשהחדר סגור, ככל שיותר מים יתאדו, כך הלחות תגדל.

אביה: בלי גבול?

אבא: יש גבול, וזה קשור לבגדים שנדבקים לנו לגוף.

אביה: אבל למה?

אבא: בכל טמפרטורה, האוויר יכול לקלוט לתוכו כמות מסוימת של אדים, ולא מֵעבר לכך. כאשר מגיעים לכמות המרבית, אומרים שהלחות היחסית היא מאה אחוז. פירוש הדבר שאי אפשר עוד להכניס, או לאדות, אדי מים נוספים לתוך האוויר – הוא רווי לחלוטין.

אביה: וכאשר האוויר יבש לגמרי?

אבא: הלחות היחסית היא אפס אחוז.

אביה: ומה הלחות היחסית עכשיו?

אבא: אני מעריך שכמעט מאה אחוז.

אביה: מאה אחוז?! זה אומר שמים פה כבר לא יכולים להתאדות לאוויר.

אבא: אפילו לא טיפה.

אביה: והזיעה שלנו היא בעצם מים. עכשיו אני מבינה! הזיעה לא מתאדה ולכן הבגדים נרטבים, ואם זה לא מספיק, אנחנו גם לא מצליחים להתקרר כי מים לא מתאדים לנו מהעור.

אבא: תיארת יפה את תל אביב בקיץ. ומה קורה בנגב?

אביה: הלחות שם נמוכה?

אבא: מאוד.

אביה: כי הרי אין שם מים שיתאדו.

אבא: בניגוד למישור החוף או מסביב לכנרת.

אביה: אז במקומות יבשים הזיעה מתאדה בקלות ולכן החום פחות מציק, למרות שחם שם יותר?

אבא: נכון, לפעמים כמעט לא מרגישים את הזיעה, אבל כשחם היא כל הזמן מופרשת – הקירור של הגוף באזורים חמים דורש הרבה נוזלים.

אביה: אתה יודע, אלעד סיפר לי שכמעט התייבשתם בטיול שלכם במדבר ("תגלית במדבר", גיליון אפריל).

אבא: נכון, בגלל ההתנדפות המהירה של הזיעה מאבדים הרבה נוזלים – אפילו כשהזיעה לא נוטפת על הגוף, ולכן חייבים לשתות כל הזמן.

אביה: איזה כיף שהגענו לסופר, המיזוג כאן מעולה!

אבא: את יודעת, המזגן לא רק מקרר את האוויר, אלא גם מייבש אותו.

אביה: מאיפה אתה יודע?

אבא: אתן לך רמז – את יכולה לראות שמזגנים תמיד מטפטפים מים מבחוץ. מאיפה לדעתך המים האלה מגיעים?

אביה: אולי הם נוצרים בתוך המזגן?

אבא: רעיון מעניין. מים אמנם יכולים להיווצר בתהליכים כימיים (אלקטרוליזה) אבל אין במזגן תהליכים כאלו, אבל במזגן יש צינורות בהם מופק קור…

אביה: אני יודעת , המים נוצרים מאדי המים שבחדר!

אבא: נכון, כאשר האוויר הלח עובר בצמוד לצינורות הקרים אדי המים שבו מתעבים עליהם.

אביה: כמו הטיפות שנוצרות על בקבוק מים קרים שמוציאים מהמקרר?

אבא: ממש כך.

אביה: אז אפשר להגיד שהמזגן כאילו "סוחט" את המים מתוך האוויר…

אבא: משהו כזה.

אביה: זה מזכיר לי משהו שאף פעם לא הבנתי – תמיד כשאנחנו נוסעים במכונית בחורף ויש התעבות של אדים על החלק הפנימי של השמשה, אתה מפעיל את הקירור.

אבא: נכון, עכשיו תסבירי לי אַת למה.

אביה: זה בטח קשור ללחות… אני כבר אלופה בלחות!

אבא: נכון, כאשר אוויר יבש וקר יוצא מהמזגן ועובר ליד השמשה, טיפות המים שהתעבו עליה (בגלל שהיא קרה) מתאדות לתוכו במהירות, והשמשה חוזרת להיות שקופה כמו קסם.

אביה: תראה אבא, הנה קרם לחות על המדף מעליך. זה בדיוק אותו רעיון!

אבא: למה?

אביה: כי כשהאוויר יבש, הנוזלים שבעור מתאדים לתוכו, העור מתייבש, וצריך להוסיף לו לחות עם קרם.

אבא: מרוב כל הדיבורים גם אנחנו צריכים קצת להתמלא בנוזלים. יש לך רעיון?

אביה: א-ב-ט-י-ח!

הוספת תגובה