איך לזכות במרוצי סוסים?

הנה סיפור אמיתי: קדישה היא אם חד-הורית קשת-יום המתגוררת בפרבר אפור בלונדון. יום אחד, היא מקבלת אימייל אנונימי עם המלצה להמר על סוס מסוים. "זהו ניסוי של שיטה חדשה", נכתב שם, "ואת מוזמנת להשתתף. אינך חייבת להמר – פשוט תבדקי מי ניצח בתחרות". ואכן, קדישה מגלה שאותו סוס שהומלץ עליו אכן זכה. כעבור מספר ימים שוב מתקבל אימייל דומה ובו המלצה להמר על סוס אחר במרוץ הקרוב. מעודדת מהצלחת השיטה, קדישה מהמרת על סכום קטן – וזוכה! וכך, אותו מהלך מוזר חוזר על עצמו:  שלוש פעמים נוספות כותב המיילים המסתורי מצליח לצפות את הסוס הזוכה, גם כאשר יחס ההימורים במובהק לרעתו. קדישה, שמעולם לא הימרה על סוסים, מגדילה את סכומי ההימור וצוברת לה הון. מה קורה פה?!

מאחורי המיילים עומד דארן בראון (Derren Brown) – קוסם, מנטליסט ואמן אשליות נטול יומרות על-טבעיות. בבריטניה, דארן בראון הוא מזמן אייקון תרבות –  מפתיע, רהוט עד קצות האצבעות, כריזמטי ומשעשע. אם הוא היה מעביר שיעורים במנטליזם, היה אפשר לשלוח אליו את הנבחרת המקומית שלנו ובראשה נמרוד הראל (המוכשר והמוערך, בלי ציניות).  קצרה היריעה לתאר את מעלליו הרבים של דארן, אבל תוכלו להקיש Derren Brown ב-YouTube ולהתרשם בעצמכם שמדובר בתופעה יחידה במינה.

דארן בראון

במסגרת הפקת טלוויזיה מתוקשרת בשם  'השיטה'  (BBC 2008: The System) טוען דארן בראון טענה מדהימה: "המצאתי שיטה לזכות באופן עקבי בהימורי סוסים". אמנם בראון קנה לו מוניטין כמישהו שתמיד יפיל אותך מהכסא, אבל זה כבר מוגזם: הרי תוצאות המרוצים גלויות לכל! ובכל זאת, אנו עוקבים אחרי ההצלחה של קדישה משבוע לשבוע ומשפשפים עיניים בתדהמה –הכול אמיתי ומבוסס על תוצאות של מרוצים שהתקיימו בפועל –  השיטה עובדת והגברת מרוויחה!

מה שמייחד את דארן בראון הוא עצם היותו סקפטי (Skeptic), כלומר, לא רק שאינו מתיימר להיות בעל כוחות על טבעיים, אלא שהוא לא פעם גם דידאקטי בניסיון 'לחנך' את הציבור הרחב לחשיבה ביקורתית.  אם כן, כיצד עובדת 'השיטה'? כהקדמה לפתרון, אנו רואים את דארן משליך מטבע עשר פעמים ברציפות (ללא עריכת וידאו) ובכל פעם נופל המטבע על אותו צד! שימו לב, אומר לנו בראון, אין פה טריק אלא רק עניין הסתברותי סטטיסטי!  סטטיסטיקה? אנחנו שואלים, הרי הסיכוי לעשר פעמים 'עץ' ברציפות הוא חצי בחזקת 10 (1/1024) או בערך עשירית אחוז – איך אפשר להסתמך על כזה סיכוי? אפשר, משיב המנטליסט-ספקן, אם תטילו את המטבע מספיק פעמים.

מה שמסתבר הוא, שמר בראון הגיע ליום צילומים שלם (ומייגע למדי) שבו הוא הטיל אלפי פעמים ברציפות מטבע עד שהתקבל הרצף 'האקראי' והמיוחל של עשר פעמים 'עץ". ואכן, חישוב הסתברותי מראה שהסיכוי שלא היה מופיע רצף כזה במהלך יום ארוך הוא קטן ביותר.

Derren – CoinThe best home videos are here

על אותו עקרון פועלת השיטה להימור על סוסים, אבל לטובת מי שלא רוצה ספויילר, מצורפים לינקים לתוכנית המקורית, שבה נבנה המתח בהדרגה, והפתרון המפתיע מגיע כמו בסרטים של אגתה כריסטי. מומלץ ומהנה:

השיטה –חלק 1 השיטה – חלק 2 השיטה  – חלק 3
השיטה – חלק 4 השיטה – חלק 5 (כל חלק בערך 8 דקות)

כך עובדת 'השיטה': היות שבכל מרוץ משתתפים 6 סוסים, ניקח קבוצה של 7776 איש באקראי  (מיד נראה למה דווקא מספר זה), ונחלק אותם לשש קבוצות שוות. לכל חבר בקבוצה נשלח מייל כמו זה שקיבלה קדישה ובו המלצה להמר על סוס מסוים. באופן זה, כל קבוצה (1296 איש) מקבלת המלצה על אותו סוס. לאחר שמסתברת תוצאת המרוץ נתמקד רק בקבוצה 'הזוכה' ושוב נחלק אותה לשש ונחזור על אותו הליך. במרוץ הבא רק שישית מהם יזכו, ולכן נותרנו עם 216  ברי- מזל.  ובאופן זה, מדי שבוע מצטמצמת הפירמידה פי 6, כך שכעבור חמישה שבועות (6 בחזקת 5 = 7776)  נותרנו עם זוכה אחת מאושרת שהצליחה בחמישה מרוצים ברציפות, ניחשתם – קדישה.  כמובן, 'השיטה' היא לצלם בדיעבד את היחיד ומיוחד – הרי חייב להיות אחד כזה – שעבורו השיטה אכן עובדת. המאסטרו מסביר:


Derren – How It WorksWatch the top videos of the week here

זה גם יכול להיות ההסבר לכל מיני 'ניסים', טוען דארן בראון, כמו למשל קריסטלים או הומיאופתיה: מתוך עשרות אלפי אנשים שמנסים, חייבים להיות  כאלו שעבורם העסק עובד, אבל זה לא מוכיח שיש כאן הצלחה מעבר לאקראי . הטעות שלנו, מבהיר דארן, היא שאנו רואים את הדברים מנקודת מבט של סיפור אישי, ולכן מסיקים מסקנות שגויות. הרעיון שהוא מביע אינו מקורי: גם ריצ'רד פיינמן כתב שאם הסיכוי לחלום נבואי שמתגשם במלואו הוא אחד לעשרה מיליון, אז קיים סיכוי אפסי שלא יצוצו בארה"ב מדי יום ביומו כמה חלומות נבואיים מדהימים.

(בנימה אישית – לי נראה, שגם למרות  שההיגיון הסטטיסטי נכון, היישום האוטומטי שלו לגבי כל דבר שלא עולה בקנה אחד עם הידע וההבנה המדעיים הנוכחיים, מראה דווקא על צרות אופקים. בהומיאופתיה – שאותה בוחר דארן כדוגמא – אין טיפול פשוט של זיהוי מחלה ובחירת תרופה מתאימה, כמקובל ברפואה הקונוונציונאלית. טיפול הומיאופטי טוב הוא בעצם אינטראקציה מורכבת  בין מטפל למטופל שבה לא באים לידי ביטוי רק מיחוש או מחלה ספציפיים, אלא מבט רב-מימדי על המצב הפיזי -נפשי  של המטופל. 'להוכיח' באופן סטיסטי 'יבש' שהומיאופתיה אינה יעילה מהווה טעות מתודולוגית, שבשורשיה מידה לא מבוטלת של יוהרה).

בחזרה לקדישה…מלאת התלהבות לאחר ארבע ההצלחות רצופות, היא מגיעה להמר בפעם החמישית עם כמעט כל כספה פלוס הלוואה גדולה מאביה. אבל כאן מחכה לה הפתעה לא נעימה : מול המצלמות, דארן בראון מסביר לה כיצד השיטה פועלת, והיא קולטת לחרדתה שעכשיו היא בעצם מהמרת 'על אמת'. כיצד זה נגמר,  ומה עם כל אלפי האנשים שהפסידו כסף בדרך? את זה תאלצו לגלות בעצמכם..

השיטה 6 – חלק שישי ואחרון

קישורים:
על צירופי מקרים בלתי נמנעים (בגישה סקפטית)
הסטטיסטיקה נותנת לאיראן בראש (מדע ושאר רוח)

איש הקרח מאמסטרדם

"אני לא מפחד למות. אני מפחד שלא לחיות בשלמות.
שלמות זה להגיע עמוק, ולמען זה אני מתמודד עם אתגרים." – וים הוף

דרכו של וים הוף אל תוך מעמקי נשמתו עוברת דרך קור פיזי. קור שהיה קוטל כל אחד מאיתנו, הוא טעם החים עבור וים. כשטייץ קצרים לגופו הוא רץ חצי מרתון בערבות פינלנד בטמפרטורה של מינוס 35 מעלות, וטיפס יחף (באותה תלבושת) על האוורסט. הבילוי החביב עליו הוא מדיטציה ממושכת בתוך מקררים תעשייתיים (מינוס 20) והוא מחזיק בשיא העולם בשהייה במיכל של קרח (כ-75 דקות) ובצלילה עם בגד ים מתחת לקרחון קרוב מאוד לנקודת הקפיאה. משוגע? ממש לא.

בהיותו בן שמונה עשרה, נמשך וים בחוטי קסם לטבול באגם קפוא, ומאז תשוקתו אל הקור רק הלכה והעצימה. שנים של חישול ואימונים סיזיפיים הקנו לגופו ורוחו חסינות על-אנושית לטמפרטורות נמוכות. היום  (2010), בגיל 51 הוא כבר מפורסם למדי כ-'איש הקרח',  אך הוא אינו האדם היחידי בעולם שמסוגל לעמוד בצינה שכזו. מה שבמערב נחשב ליכולת בלתי מוסברת מושג באופן די שגרתי על ידי נזירים טיבטים בעזרת תרגול טנטרי בשם טומו (Tummo). וים הוף למד את מדיטציית הטומו והפך לאיש המערבי היחידי שפיתח עמידות מופלגת לקור, אך תרומתו לאנושות חורגת בהרבה משיאי גינס בהם הוא מחזיק. למעשה, וים מאתגר בדרכים רבות את התפיסות המדעיות המקובלות לגבי האופן שבו פועל הגוף האנושי והקשר בין גוף לנפש.

טומו היא המקבילה הבודהיסטית-טיבטית לקונדליני שפירושו המילולי בסנסקריט הינו 'אש פנימית'. בטרמינולוגיה של תורות המזרח טומו-קונדליני היא האנרגיה הפסיכו-פיזית הזורמת דרך הגוף האסטראלי (מאוד מזכיר את הצ'י של הסינים ואת ספירת 'יסוד' בקבלה). כאשר אנרגיה זו נעה ללא כל בקרה (המצב האנושי הנפוץ)  היא מייצרת כאוס מנטלי ורגשי שיכול להתבטא גם בחולי פיזי. לעומת זאת, כאשר יוגי (נזיר) לומד לאגור ולנתב אנרגיה זו, היא נהפכת לאש פנימית שבכוחה 'לשרוף' את מעטה הבערות וההצמדות לאגו. אחד ההיבטים של השליטה באנרגיית הטומו-קונדליני (ומן הסתם הפחות משמעותי מן הבחינה הרוחנית-דתית) הוא היכולת לווסת את טמפרטורת הגוף בהתאם לצרכי המתרגל, ולא קשה לדמיין עד כמה שימושית עשויה להיות יכולת זו עבור נזירים טיבטים הנעים במרחבים עטורי השלג של ההימלאיה.   קיים כיום תיעוד מפורט של טקסי חניכה בהם נזירים טיבטיים מתעטפים בסדינים רטובים, ובקור של מינוס ארבע עשרה מעלות מאדים בחום גופם (!) את המים. וכך, בעוד שאדם רגיל היה מגיע למצב של היפותרמיה קיצונית בפרק זמן קצר ביותר, הנזירים חוזרים למנזרם שמחים וטובי לב (ויבשים).  הקרדיולוג  הרברט בנסון (Benson 1982) תיעד שינוי של 8.3 מעלות (!) בטמפרטורת הגוף של נזירים השקועים במדיטציית טומו,  ומדידות דומות תועדו בתנאי מעבדה מוקפדים על ידי ויליאם קרואמי וחובריו (Cromie, 2002).

על אף שמדובר בעובדות אובייקטיביות, חשוב לציין שאין במדע כיום מקבילה משמעותית למושגים המגיעים מתורות המזרח, והשימוש התדיר במילה 'אנרגיה' אינו מעיד על חפיפה עם משמעויותה הפיזיקאליות, אלא נעשה על דרך המשל בלבד. רוב אנשי המדע מתייחסים בחיוך סלחני להסברים ה-'פולקלוריסטיים', באותו אופן שהיו מתייחסים לסיפורי מעשיות על שדים ורוחות. לשיטתם,  קיים הסבר רציונאלי שמן הסתם יתגלה בעקבות מחקרים רציניים, כפי שקרה באינספור מקרים אחרים בהם ההבנה המדעית פיזרה ערפל של אמונות הבל. אם כן, מה יכול להיות ההסבר המדעי?  אחת האפשרויות היא שהגנטיקה של וים הוף שונה. אם יש אנשים שנולדים עם נטייה למבנה גוף שרירי, מדוע שלא ייוולדו אנשים עם עמידות לקור? טענה זו הינה בעייתית לאור העובדה שנזירים טיבטיים מגיעים ליכולות דומות על ידי תרגול. האם לכולם יש אותו מבנה גנטי?

וכך, אנו  מגיעים למרחב המסתורי שבין גוף לנפש. על פי  הגישה המדעית המקובלת, כל התהליכים המנטאליים ובראשם התודעה עצמה (Consciousness) הינם 'תופעות לוואי' (או epiphenomenon) של תהליכים חומריים במוח. במילים אחרות, הרוח נגזרת מן החומר ואינה עומדת ברשות עצמה כתופעה נפרדת. לאור זאת, היכולת של הרוח/נפש להשפיע בחזרה על החומר הינה מסתורין גמור. דומה הדבר לצל אשר משפיע בחזרה על הגוף שיצר אותו  (אגב, אותה תופעה באה לידי ביטוי בהשפעה המוחשית ביותר של תרופות פלצבו).   ואולי יש דרך אחרת לחלוטין להסביר? אולי המדע צריך לעבור מהפכה שתאפשר לו למפות באופן עקבי מושגים שקיימים בתורות אזוטריות מזה אלפי שנים? ימים יגידו.

מתוך התוכנית 'מצבי תודעה' ששודרה בערוץ ההיסטוריה.


קישורים:
על מגבלות המדע המטריאליסטי

Benson, Herbert;  (1982) Body temperature changes during the practice of g Tum-mo yoga. Letter to Nature Magazine, 21 January 1982. Nature 295, 234 – 236.

Cromie, William J. (2002) Research: Meditation changes temperatures: Mind controls body in extreme experiments. Cambridge, MA: Harvard University Gazette, 18 April 2002

שבץ מוחי בדרך לתובנה טרצנדנטית

התבוננו בשתי התמונות שלפניכם וקבעו במהירות היכן הבחור שמח יותר: אל תנסו לחשוב או לנתח – מה קופץ לכם מיד לראש?

——
אם בחרתם בתמונה העליונה אתם שייכים לרוב. לפחות 80% מהאוכלוסייה יאמרו שהפנים העליונות נראות שמחות יותר. זו תוצאה מוזרה מכיוון שהיינו מצפים להתפלגות של 50% היות והתמונות הוכנו בדרך זהה: בתמונה העליונה חובר החלק המחייך משמאל ובתמונה התחתונה החלק המחייך של הפנים חובר מימין. אם כן, מדוע קיימת הטייה כל כך חזקה לטובת החיוך השמאלי?
ההסבר המקובל הולך כך: המוח שלנו מחולק לשתי המיספירות שכל אחת 'מתמחה' בכשרים מנטליים אחרים. בהכללה, מקובל להגיד שההמיספירה השמאלית אחראית על עיבוד לינארי: הגיון, ניתוח וארגון של נתונים, תכנון, שפה ושיטתיות בעוד שההמיספירה הימנית מתמחה בעיבוד מקבילי: אינטואיציה, ראייה הוליסטית, הבנה רגשית של מצבים (EQ)  ויצירתיות.  בהמשך נבדוק עד כמה הקביעה הזו תקיפה מבחינה מדעית, אך לצורך ההסבר נניח שזה כך, ולו באופן כללי ביותר.

אם נפתח ספר רפואה של שנה א, נגלה שבמוח שלנו יש מה שקרוי 'הצלבה אופטית' (ראה איור). פירוש הדבר הוא, ששדה הראיה השמאלי של שתי העיניים (בסגול) מנותב לעיבוד בהמיספירה הימנית (במרכז הראייה הראשוני שנמצא בעורף) בעוד ששדה הראייה הימני של כל עין (בכתום) מנותב להמיספירה השמאלית. כעת נחבר את הכל יחד: כאשר אנו מסתכלים על הבחור בתמונה התחתונה, החלק המחייך שלו (ימין) מנותב להמיספירה השמאלית. חלק זה של המוח אינו מבין  בזיהוי רגשות ולכן עבורו החיוך אינו אלא צורה גיאומטרית; עווית  נטול כל משמעות רגשית. לעומת זאת, כאשר אנו מביטים בתמונה העליונה, החלק המחייך (ימין) מנותב להמיספירה השמאלית שמזהה מיד את משמעותו הרגשית של החיוך ומכאן הבחירה בתמונה זו כיותר שמחה. אגב, הלוקים בתסמונת אסברגר אינם מסוגלים בדרך כלל לזהות ולהבין רגשות אצל הזולת מה שיוצר קשיים לא מעטים בתקשורת, ומצביע (כנראה) על תפקוד לקוי של ההמיספירה הימנית.

ההצלבה האופטית – המוח במבט על

לכאורה ניסוי פשוט זה וניסויים דומים מצביעים על התפקוד השונה של ההמיספירות אך האם העולם המדעי אכן מקבל את החלוקה כפי שהיא נפוצה בתרבות הפופולארית ובמעגלי הניו-אייג' ? האם אכן יש טיפוסים בעלי דומיננטיות ימנית ובעלי דומיננטיות שמאלית? האם אוכל לפתח את ההמיספירה הימנית (תמורת תשלום נאה העובר לסוחר)  ובכך לעורר, למשל, את יכולת המנהיגות שלי? מסתבר שהעדות המדעית לכך היא פחות פסקנית, ומוכיחה רק היבטים מצומצמים בהרבה ממה שמקובל לחשוב. כותבת על כך פרופ. מרים פאוסט מהמרכז הרב תחומי לחקר המוח בבר-אילן. אם תחפשו בגוגל משהו כמו : Left Right Hemisphere תקבלו מבול של תוצאות מכל כיוון אפשרי ולכן אינני מוסיף פה לינקים, למעט זה שסוקר לדעתי בצורה טובה היבטים של הסוגיה, כולל התייחסות לממצאים של מחקר מדעי פרופר.

שמאל עובדים, ימין עושים חיים

ד"ר ג'יל בולטי טיילור היא חוקרת מוח שעברה שבץ מוחי: בוקר אחד, שטף דם חזק הציף את הצד השמאלי של מוחה וגרם לה לאבד שליטה על גופה ושכלה. לקח לה שמונה שנים להחלים מהאירוע הטראומטי הזה, ואז היא פירסמה בשנת 2008 ספר בשם My Stroke of Insight שבו היא מגוללת את סיפורה והתובנות שאליהן הגיעה.  הסיפור שלה נוגע מאוד לשאלת ימין ושמאל שכן ד"ר בולטי טוענת שהיות שבמהלך השבץ נפגע התפקוד של ההמיספירה השמאלית, היא חוותה את המציאות בעיקר דרך ההמיספירה הימנית. על פי עדותה, זו הייתה התנסות עוצמתית באחדות עמוקה וטרנסצנדנטית ללא 'אני' שיוצר גבולות מלאכותיים. אין ספק שאכן היא חוותה את מה שהיא מתארת, אך האם חייבים גם לקבל את הפרשנות המדעית שלה בנוגע לתפקודי שמאל וימין? שפטו בעצמכם. לי נראה שהמוח התודעה, והאינטראקציה ביניהם ימשיכו להיות (לעד?)  חידה שבה רב הנסתר על הנגלה.

בכל אופן, קשה להישאר אדיש לכנות והטוטאליות שבו שבה ג'יל מגוללת את סיפורה – בעיני אחד הקטעים המרגשים ביותר ב-TED, וגם קולע למהות של 'מדע ושאר רוח' (הבלוג הזה) – העשרת ההבנה המדעית במימדים נוספים של ההוויה שאינם אנליטיים או ניתנים לכימות.

הקליקו כאן או ישירות ל-18 דקות בלתי נשכחות.

על ד"ר ג'יל בולטי טיילור
ראיון עם  ד"ר ג'יל בולטי בכלכליסט
אתר הספר My Stroke of Insight
האתר של ג'יל בולטי



עוד לינקים
על המוח – סקירה בסיסית עם דיון קצר בכמה מיתוסים.
מבחן דומיננטיות – רצף שאלות (שטחיות למדי) לגילוי ההמיספירה הדומננטית שלך.
נשימה יוגית – על היכולת המעשית שלנו לשלוט בתפקודי שמאל ימין של המוח.
חשוב לקרוא גם את אלו שכופרים בחלוקת שמאל-ימין
אשליית הלוח המוצל כמשל – רשימה שפירסמתי שנוגעת לתפקוד מרכז הראייה
המוח המדהים של דניאל טאמט – לחוות את העולם מתוך מוח של גאון אוטיסטי.

טום לרר – שנינות מוזיקאלית מוחצת

השבוע גיליתי את טום לרר (Tom Lehrer).  עבור מי שטרם שמע את השם, מדובר בסטיריקן-פסנתרן-מתמטיקאי-יהודי-אמריקאי שנון להחריד ומקסים לא פחות, שהתפרסם בעיקר בשנות החמישים-שישים. לרר לא השלים את הדוקטורט שלו במתמטיקה, ובמקום קריירה מדעית בחר להוציא את לחמו ממוזיקה וסאטירה – דבר שאותו עשה בהצלחה מסחררת, למרות שהופעה מול קהל מעולם לא היתה חביבה עליו. נפתח בשיר שעושה צחוק מה'אחווה'  הפוקדת את האמריקאים למשך שבוע אחד בשנה: 

 

טום לרר מתלבש יפה עלהבלוג הזה בזכות כמה שירים שכתב בנושאי מדע. למשל: שיר היסודות הוא ריצה מטורפת דרך 92 היסודות של המערכה המחזורית בגאונות שנותנת לדימטרי מנדלייב רגליים של יואסין בולט.


(לחובבי הכימיה עוד שני ביצועים: בראשון המערכה המחזורית מתמלאת, ובשני אנימציית פלאש)
 
לאחרונה שמענו (בעיקר השמצות) על התוכנית החדשה ללימוד מתמטיקה. נקווה שתצליח. בינתיים, כל תוכנית שמנסים מביאה אותנו למקום ה-28 בדירוג העולמי עם זימבבואה וערב הסעודית. למרבה ההפתעה, טום לרר רלוונטי להפליא בשיר New Math. הנה ביצוע שבו שומעים את קולו של טום לרר מדובב על קומיקאי מחונן:
 
 
אחד מחיצי הביקורת השנונים של לרר ננעץ עמוק בוורנר פון בראון.  פון בראון היה מדען טילים נאצי שפיתח  את טילי ה-V1 ו-V2 שהחרידו את לונדון בתקופת הבליץ וגרמו להרבה אבדות בנפש (אגב, על טכנולוגיה זו מבוססים טילי הסקאד והשיהאב שמכוונים אלינו היום). לאחר המלחמה הוא נתפס על ידי בעלות הברית ומיד גויס לתוכנית הטילים האמריקאית מבלי שהועמד לדין על פשעי מלחמה. ברבות הימים הפך פון בראון לראש NASA ואומץ כלאחר כבוד ללב ליבו של האתוס האמריקאי. בקטע הבא, השנינה של לרר ממש קורעת אותו לגזרים, ויחד איתו גם את הצביעות האופורטוניסטית של האמריקאים. (הטקסט המלא כאן)

טום לרר נולד ב-1928 ועדיין נושם איתנו היום.נאחל לו כל טוב ונסיים בציטוט שלו (בצעירותו) על הזדקנות: "זו בהחלט חוויה מפכחת לחשוב שכשמוצרט היה בגילי הוא היה כבר…מת שנתיים."

עוד טום לרר
לאוהבי מתמטיקה יש את הקטע המקסים ה-זה (That's Mathematics).
מי הבא בתור – טום לרר ממש חוזה את המירוץ האיראני אחר הפצצה בשיר מבריק (..וגם ישראל בפנים!). מרעילים יונים בפארק (כן, יש לו שיר כזה) – מתוך הבלוג של נועה אסטרייכר שגם תרגמה יפה את הקטע הראשון.

המוח המדהים של דניאל טאמט

לא מוטנט, סוואנט
הוא יכול לזכור את pi בדיוק של 22,000 ספרות; לחשב בהבזק חזקה שלישית של כל מספר תלת ספרתי ולקבוע מיידית באיזה יום בשבוע נולדתם לפי תאריך הלידה. ואם זה לא מספיק, הוא גם מסוגל ללמוד איסלנדית (או כל שפה זרה אחרת לבחירתכם) תוך שבוע ברמה שמאפשרת לו להתראיין בטלוויזיה ולפטפט עם המנחה.

 

לא, לא מדובר במוטנט מתוך אפיזודה של מסע בין כוכבים, אלא בצעיר אנגלי כובש לב בשם דניאל טאמט. דניאל הוא 'סוואנט' Savant, או בעברית: 'שוטה עילוי'. זהו מונח (לא רפואי) שבא לתאר מצב נדיר של ליקוי התפתחותי או גנטי-מולד שיש בצידו מומחיות פנומנלית בתחום צר כגון: יכולת נגינה, ציור, שינון, יכולת מתמטית ועוד. על פי רוב, הסוואנטים אינם קומוניקטיביים והתנהגותם מזכירה מאוד אוטיזם (הם גם לרוב מוגדרים כך). זוכרים את איש הגשם? את דמותו הבלתי נשכחת של האוטיסט הגאון בנה דאסטין הופמן מתוך התבוננות בקים פיק,  סוואנט שהתפרסם בזכות יכולתו לשנן כמות אסטרונומית של פרטי מידע (תאריכים, מקומות, מספרים וכו'). ישנם הרבה סוואנטים אך המיוחד בדניאל טאמט הוא יכולתו לתאר ברהיטות את האופן שמוחו פועל, ובכך לתרום להבנה חדשה של המוח האנושי והפוטנציאל האדיר הגלום  בו.


קים פיק,  איש הגשם האמיתי,  משנן להנאתו ספר טלפונים


יוצאים לטייל ב-
Pi
בהיותו בן ארבע סבל דניאל מרצף של אירועים אפילפטיים קשים שכמעט הביאו למותו. בעקבות זאת, הפך לילד מופנם ומנותק חברתית, שהמספרים הן ידידיו היחידים עלי אדמות. בהכרתו של דניאל הפכו הסמלים המתמטיים לישויות בעלות צורה, צבע ומבע עז, כך שלמשל אוסף ספרות סתמי עבור אדם רגיל (נניח 458898146321) נחווה במוחו כרצף של צורות גיאומטריות מורכבות בשלל צבעים. פעולות החשבון אינן הליך מכאני, לדבריו, כי אם ריקוד.

את יכולתו העל-אנושית לעבד ולהפנים ספרות אותיות וסמלים מסביר דניאל כשקיעה לתוך עולם פנימי עשיר של צבע וצורה בו הוא חש 'בבית'. שורש ריבועי, למשל,היא טרנספורמציה שאותה הוא יכול לחוות ברמה החושית ממש. המספר Pi שאותו דיוויד זוכר בדיוק של 22500 ספרות אחרי הנקודה, נתפס עבורו כמסע בנוף של יופי מתמטי מרהיב.

מה הצבע של 349?
החוויה של טאמט היא ביטוי מובהק לסינסתזיה שמוגדרת כמיזוג קוגניטיבי בין חושים שונים. למשל "פניה חדה" (ראייה + תחושה) או "לחן מתוק" (שמיעה + טעם).  שמחתי לגלות ב'רשימות' את הפוסטים של עמי בן בסט "מילים שמנסות לגעת" ושל גיל גרינגוז "איך נשמע כחול ומה הטעם של ריבוע" השופכים אור על תופעה מרתקת זו. מבחינה פיזיולוגית,  סינסתזיה היא הצלבה עצבית בין מידע הזורם מחושים שונים. הצלבה זו  יוצרת בהכרה בן-כלאיים חושי המעשיר את החוויה ונותן לה מימדים נוספים. אין ספק שמוחו של אמן חייב להיות סינסטטי הרבה מעבר לממוצע, שכן כל מטאפורה היא סוג של סינסטזיה (ראו Synesthesia in art), אבל המקרה של דיוויד הוא קיצוני, מה שמאפשר לו לחוות את העולם המופשט בצורה כה חושית וחיה, חוויה שאותה הוא גם מיטיב לתאר.

חוקר המוח והנוירולוג המפורסם רמרצ'נדראן ,שבדק את דיוויד במעבדתו, משער שהסינסטזיה הקיצונית של דניאל נובעת מההתקפים האפילפטיים שחווה בילדותו אשר הביאו ל'חיווט' מחודש (re-wiring) של אזורי מוח באופן המאפשר הצלבה אינטנסיבית בין מושגים מופשטים לחוויה ויזואלית. לכאורה, דניאל לא 'שילם' את מחיר האוטיזם שנגבה מסוואנטים אחרים אך אין כך הדבר. מסתבר שהוא לוקה בתסמונת אספרגר שקשורה לקשיים באינטראקציות  חברתיות. הוא גם מתקשה לשהות במקומות שאינם שקטים ומוגנים מגירויים, וכמעט שאינו מסוגל לזכור פנים. גם אם תשוחחו עימו מספר שעות, בפגישה הבאה תראו לו כזרים גמורים.

איך אומרים 'מדהים' באיסלאנדית?
בעולם שבו נגישות המידע היא כמעט טוטאלית, יכולת הזיכרון הפנומנלנית של דניאל אינה שימושית במיוחד. גם החשבונות המסובכים שהוא מבצע אינם יכולים להתחרות במחשבון זול.  לעומת זאת, היכולת ללמוד שפות במהירות ובאפקטיביות היא מיומנות נחשקת ביותר.
בקטע הבא, מפיקי הסרט מציבים לדניאל אתגר לא הוגן: עליו ללמוד איסלאנדית מאפס תוך שבוע(!) למה איסלנדית? מסתבר שזו שפה עתיקה שאינה דומה לכלום, לא בהגייה ולא בדקדוק, כך שכמעט לא ניתן לנצל ידע קודם בשפות אחרות. המבחן שלו יהיה ראיון טלוויזיה בשידור חי שבו הוא אמור לפטפט עם המנחים ולתאר להם את חווית הלימוד שלו.

בעקבות זאת עולה השאלה, האם ניתן לפתח שיטה ללימוד שפות המבוססת על האופן שמוחו הסינסטטי של דניאל מייצג מבנים לשוניים? זאת ועוד, האם היכולות של טאמט הינן ספציפיות להיסטוריה ולגנטיקה של המוח שלו או שמא הן אוניברסאליות וניתנות למימוש (חלקי לפחות) על ידי מוחות 'נורמאליים'?


לקריאה/צפיה נוספת:
דניאל טאמט בראיונות לסיינטיפיק אמריקן שבהם הוא מתאר את עולמו הפנימי, חייו והשקפותיו. בין השאר, הוא נותן לקוראים טיפים לשיפור החשיבה. על חייו ופועלו בימים אלו אפשר להתעדכן בבלוג שלו, כולל פרטים על שני ספרים שכתב.

הסרט התעודי המרתק  "The boy with the incredicle mind" עוסק בתופעת הסוואנטיזם דרך הסיפור של דניאל. באחד הקטעים המרגשים, קים פיק ("איש הגשם") מחבק את טאמט ואומר לו: "יום אחד תהיה גדול כמוני".

וכן מומלצים:
אומנות וסינסטזיה (אנגלית)
ראיון בתוכנית הלילה של דיוויד לדרמן
(דניאל לדיוויד לדרמן: "אתה גבר נאה מאוד [פאוזה] אתה מזכיר לי את המספר 117")
לחשוב מילים לדבר תמונות – מתוך אודיסאה