פוסט מעניין ותגובות מעניינות. ראשית אגיד כי אני די חדש במערכת ולכן ביני לבין שחיקה (כך אני מקווה) המרחק רב, בתקווה שלא תהיה.
אורן, אני חושב שאופן התגובה לא הוגן כלפי מורים רבים במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב – עלול להיתפס כצדו השני של מטבע גישת ההצטיינות במערכת. אם בצד אחד זה – אתה חייב לספק ציונים, הדבר השני הוא – אתה חייב בכל רגע נתון להיות עם להט בעיניים.
השאלה היא כזו: כיצד יכולה המערכת לשמר להט בעיניים? כיצד אנחנו יוצרים להט בעיניים של מורה שכבה עם הזמן, לאחר שלקח חלק במערכת שבה לא תוגמל ולא הוערך? האם ניתן לדרוש ממורה כזה את אותו הלהט? ניתן כן – ריאלי והוגן? לא כל כך…
אחת הטעויות של בתי ספר היום היא אי מתן מקום לטעויות, גם למורים וגם לתלמידים. המטרה היא הציון, ולא התלמיד. ההסתכלות היא שיפוטית ולא מעצבת. מול התלמיד: קיבלת 50 – אתה 50 באישיות. למורה: אין לך להט בעיניים / לא הבאת את הציון הרצוי מהתלמידים – אתה 50 בתור מורה.
אני מכיר אישית מורים בשנתם הראשונה שכל מה שהם צריכים הוא המקום הזה לטעות, לפתח את האישיות שלהם בתור מורים, ובמקום לעשות זאת בתי הספר נותנים להם את ההרגשה שקיומם בבית הספר תלוי על בלימה.
לשמחתי, אני בורכתי בבית ספר נהדר שצוות המורים בו עוזר ותומך – וזה מה שהכי עוזר לי להנות מהמקצוע.
אם יש דבר שלמדתי בזמן הקצר שאני מלמד הוא שכל תהליך למידה וצמיחה אמיתית מתחיל בשלוש מילים פשוטות: אני לא יודע. מכאן שלהיות מורה, בראש ובראשונה – זה להיות תלמיד. כדי להיות תלמיד צריך לאפשר למורים תהליך למידה לשם צמיחה. במקום שבו מורה מרגיש שיש לו את המקום הזה, הרי שהשחיקה, כך אני מאמין, תצטמצם.

הנה תגובה שכתבתי לחבר שלי ששלח לי לינק לבלוג הזה. אולי היא תעניין עוד אנשים כאן.

—
קראתי את הבלוג שקישרת אליו. מצד אחד אני מסכים שלא צריכה להיות סתירה בין אמונות מטפיזיות מסוימות לבין עיסוק במדע, אם מגדירים את המטפיזיקה בתור מה שלא ניתן להביא לו עדות בשום דרך.
הבעיה היא שהמטפיזיקה לעולם לא נשארת בקרן הזוית המגבילה הזו.

יש הרבה מאמינים שעוסקים במצוי, ולא ברצוי. ואני מתכוון למצוי פה, או באיזה "שם" קרוב פחות-או-יותר במרחב ובזמן, שאנחנו יכולים לקבל עליו עדויות ניסיוניות. הנה אני יודע שאתה מאמין שמעמד הר סיני התרחש ככתוב בתורה. זו לא טענה "מטפיזית". זו טענה בתחום הפיזיקה. הגיוני שאיש מדע יצא כנגד הטענה הזו, כי היא מופרכת. יש הסברים פשוטים לתופעה, שבימנו נמצא ספר שבו כתוב שהתרחשו ניסים, ושהרבה אנשים מאמינים בו – יותר פשוטים מאשר שהניסים אומנם התרחשו (כמו שאתה בוודאי יודע, זה גם לא הספר היחיד שכתוב בו שהתרחשו ניסים ושהרבה אנשים מאמינים בו).

אני משער שהפסקה הקודמת תקומם אותך, ותגרום לך להעלות הסברים מפורטים והוכחות לכך שמעמד הר סיני התקיים – מה שחשוב לי הוא לא ככ השאלה אם מעמד הר סיני התקיים או לא, אלא הנקודה העקרונית – הוויכוח הזה הוא בהכרח לא ויכוח מטפיזי. זה ויכוח שאנשי מדע רשאים (ואף במידה מסוימת צריכים) להשתתף בו. אם כבר, אני חושב שזה ויכוח שאנשי דת לא צריכים (ובמידה מסוימת לא רשאים…:-) להשתתף בו.

זה מה שמקומם אנשים עם נטייה מדעית. כולנו מכירים את הוויכוחים על האבולוציה בארה"ב, ונראה שגם מחזירים בתשובה בארץ חוטאים באמירת הבלים די מבישים בנושא זה ובנושאים מדעיים אחרים.

אני מסכים שהציטוטים שאורן בחר של קארל סגן וריצ'רד דוקינס גובלים ביצירת מטפיזיקה משלהם, ומוטב היה לנסח אותם אחרת. אבל אני גם מרגיש שזה לא העיקר. לא זה הנושא שמעסיק אותם, לא זו הסיבה שהם כותבים בלהט. מה שהם רוצים להבהיר זה את הגישה המדעית לבירור שאלות על העולם (הזה). הם לא מתווכחים עם המטפיזיקה הדתית, אלא עם הפיזיקה הדתית (לדעתי לא תמצא אותם אומרים "אלוהים לא קיים" בשום מקום. למעשה ריצ'רד דוקינס בספרו האחרון מביא חתימות של כמה בכירים בכנסיה שהוא מיודד אתם עמוקות ושמתנגדים בעצמם לעיסוק של המאמינים בשאלת האבולוציה).

בקיצור נמרץ – נראה לי שהבלוג הופך את מאבק המדענים בפיזיקה הדתית לניסיון של המדענים ליצור מטפיזיקה מדעית. זה מהלך "איש קש" טיפוסי (לשים בפי היריב שלך טיעון מופרך, ואז לנגח אותו).

זו מצגת אדירה. ראיתי אותה באנגלית וטוב שתרגמו אותה לעברית. נותן פרופורציות לחיים.

מדהים!

תודה לך על השיתוף

http://www.youtube.com/watch?v=BJlV49RDlLE&feature=related

מצטער על השפה הגסה…..

בענין תוגתם של האתיאיסטים אומר שני דברים. הראשון – אני עצמי משוכנע בקיומו של האל, למרות הרבה מאד טענות מחוכמות ששמעתי (ואפילו הבנתי, מי היה מאמין) מאתיאיסטים מלומדים. השני, המהותי – כדאי להבין, ויפה שעה אחת קודם, כי אנשים מאמינים אינם חבורה של שוטים הזקוקים למישהו שיאיר את עיניהם.
ואוסיף, בהקשר לדיון זה ואחרים, כי טענה המתבססת על המחשבה שרוב העולם הם שוטים גמורים, שגיבשו את תפיסת עולמם רק כי שטפו את מוחם בהבלים, היא יותר נסיון נואש להתמודד עם היותך מיעוט באמצעות העלבת יריביך הרבים מאשר טענה של ממש.

טוב, נו, הרבה אנשים חכמים מאמינים שפגשתי פוסלים את סיפורי הניסים והקמעות, ובמחזיקים במן אמונה גבוהה וטהורה שכזו. אבל רוב המאמינים מאמינים באמת ובתמים שהעולם נברא לפני 5770 שנה, ושמזוזות מגינות מפני תאונות דרכים. לא מדובר בדיונים על סיבת הסיבות.

להיות מדען זו עבודה. זו לא כהונה ואין צורך להיות קדושים. בוודאי שאפשר להיות מדען דתי – לא צריך ללכת עד קפלר, יש כאלה היום. מאלה שהכרתי, הם טובים או רעים כמו כל מדען אחר. מצד שני, גם לא צריך להיות חכם גדול בשביל להיות מדען, ובכלל הקנוניזציה של ה"מדענים" יוצאת מכל החורים. מדובר באנשים שחוקרים את הטבע. חלק מהזמן. רוב זמנם הם כותבים גרנטים, יושבים בועדות אקדמיות משמימות, מלמדים (יענו, מורים), עוסקים בפוליטיקה קטנה, ולפעמים גם קוראים את ערוץ הספורט של YNET במקום לכתוב עוד מאמר. אפשר להיות מדען וגם להאמין באין ספור אמונות תפלות. מה בזה?

מיקי, זו ממש לא נטיית לב. למה רק אי האמונה באלוהים היא נטיית לב? למה אי האמונה שיש פיות, ניסים, תחיית המשיח או יצורים מאלפא סנסטורי שמשדרים לי את המחשבות שלהם נחשבת הגיונית. אין כל סיבה הגיונית להאמין במשהו שאין שום בדל הוכחה לקיומו. זה הגיון פשוט לא קשור לאמונה.

יונתן, עיקרון ההפרכה כבודו במקומו מונח אבל הוא כשלעצמו לא מבדיל בין מה שמדעי או לא. אני אישית סבור שיש 99.99% שאין אלוהים כי אני לא רואה שום ראייה אמפירית לקיומו אבל אני משאיר ספק קל שאולי יש ואני טועה. האם זה הופך אותי לאתאיסט או אגנוסטי?

כל הרעיון שאתאיסטים הם כמו מאמינים דתיים עיוורים הוא שטות מוחלטת ודוקינס ואחרים התייחסו אליו. אתה באמת יכול לשים באותה מדרגה את האמונה שיש אלוהים, שהוא מתערב בחיי היום יום שלך, נענה לתפילות, עושה ניסים וכו' לחוסר אמונה בקיומו? זה פשוט מגוחך.

אורן זה נכון שיש צורות שונות של אמונה ושאין בהכרח קשר ישיר בין אמונה לעשייה מדעית. אני מדבר על אלו שמאמינים שיש אלוהים ושהוא מתערב בצורה זו או אחרת בחיים של אנשים. אני בטוח שלא כולם חושבים ככה (כולל בסקר שהבאת) אבל חלק לא קטן מהמאמינים כן חושבים ככה. וכאשר האמונה והדת נותנים כל מיני ניבויים שקשורים למדע (בריאתנות, מקובלים וכו') אז כן צריך להעמיד אותם במקום. אם מישהו חושב שאלוהים קיים אבל הוא לא קשור לשום דבר בעולם הזה, לא עיצב אותו או התערב בצורה כלשהיא בשום שלב בעולם אז אין לי בעייה איתו. השאלה היא כמובן, למה להאמין במשהו שאין לך שום הוכחה שהוא עשה משהו בכלל.

אם לחזור לעניין המקורי – אכן קיים צער על כך שאנושות אינה צועדת למחוזות רציונליים. שאיפה להומניות עדיפה בעיני עשרות מונים על שאיפה לחיזוק האמונה, שכן הראשונה מתמקדת בנסיון להיטיב, והשניה מתמקדת בנסיון להורות את הדרך הנכונה.
התחושה הכללית היא שמאז שנפלה ברית המועצות העולם צועד בבטחה לעבר עבודת האל. מעניין אם זה באמת מעוגן בנתונים, אבל אם כן – אז אולי בעצם לא היינו צריכים לעמוד לימין הפסיכוזה האמריקאית, ובמקום זאת לדבוק בטירוף הקומוניסטי