איזה "מדע" מייצג ריצ'רד דוקינס?

אנשים מיוחדים, גבולות המדע 60 תגובות »

לאחרונה קראתי בספרו החדש והמרתק של ד"ר רופרט שלדרייק  The Science Delusion  ("אשליית המדע – להוציא לחופש את רוח החקירה"). הספר, שטרם תורגם לעברית, מראה דרך דוגמאות רבות כיצד הממסד המדעי מאובן באמונות, תפיסות ופרדיגמות המונעות ממנו להתקדם ולהיפתח להבנה מעמיקה יותר של המציאות. מובן, שאותו "ממסד" אינו רואה את הדברים בצורה זו, ומבחינתו הכיוונים שאותם מציע שלדרייק הם בבחינת  'פסאודו-מדע'. בשנת 1981, הרחיק לכת העורך הבכיר של Nature בקוראו לשרוף את ספרו של שלדרייק, "A New Science of Life", שכן, לטענתו, הספר מעוות את הבנת הציבור לגבי מהו 'מדע אמיתי'. ד"ר שלדרייק הוא ביולוג ואיש מדע, הפועל במסגרת המתודה המדעית. הרעיונות שהוא מציע – במושגים של היום – אכן מרחיקי לכת ואף מהפכניים. הביקורת שלו על הממסד המדעי נוקבת אך עיניינית ומנומקת היטב. אין זה המקום לדון בתכנים עצמם (זאת בכוונתי לעשות בעתיד), אלא בהלך הרוח האנטי-מדעי בעליל המאפיין, לצערי, אנשי מדע רבים כיום, אשר מזכיר את השמרנות הדתית הקיצונית שעליה רבים הם מרבים להתנשא וללגלג. אחת הסיבות המרכזיות לכך, שעליה עומד שלדרייק בספרו,  היא האמונה המטריאליסטית-אתאיסטית שהשתלטה על המדע, ועל כך כתבתי בפירוט ב-על מדע ומדעיזם.

המשך »

לראות את עצמך מחוץ לתבנית

גבולות המדע, המוח - לא מה שחשבת, שאר רוח 6 תגובות »

1. הכנר הנעלם 

ג'ושוע בל הוא אחד מהכנרים הטובים בעולם, אם לא הטוב שבהם.

רבים מוכנים לשלם $300 כדי לראות אותו מנגן. האולמות ברחבי העולם מלאים במעריצים.

אבל מה היה קורה אם ג'ושוע בל היה מופיע ברכבת התחתית, האם מישהו היה שם לב?

המשך »

בינת האינסוף

אנשים מיוחדים, גבולות המדע, שאר רוח אין תגובות »

אנו מתבוננים בפרח נפלא, ונפשנו מתרוננת ושמחה בו ; נושא הוא עבורנו משמעות מיוחדת. לרוב בני האדם, תופעה זו אינה דורשת התייחסות מיוחדת, אולם עבור אלו שקיבלו חינוך מדעי פורמאלי, הפרח הנאה (שהוא רק משל) יוצר צרימה מסויימת. מדוע? מכיוון שאנו יודעים שהפרח הוא 'בסך הכל' מכונה ביולוגית שהתפתחה באופן אבולוציוני על מנת להפיץ גנים, ואנו גם מבינים לפרטי פרטים את ההיבטים הביו-כימיים המלווים את התהליך. הרגש שאנו חשים, נתפס כסובייקטיבי ומוטה, לעומת הממשות הפיזית שנתפסת כ'אמת' שהתגלתה באמצעות תהליך מדעי אובייקטיבי. אכן, צדק קהלת בקבעו: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב".

הפרח שלנו הוא גם נקודת המוצא של המשורר-פילוסוף ראבינדרנת טאגור בספרו המפורסם Sadhana-The realization of life, שתורגם באופן נפלא לעברית בידי יחיאל כרמון תחת השם "בינת האינסוף" (הוצאת גל, 1995)

המשך »

הקלריקל

גבולות המדע, מדע כללי, שירה, תן חיוך 16 תגובות »

השבוע פורסם בעיתונות על מחקר הקובע, בין השאר, ש-80% מהיהודים בארץ מאמינים באלוהים (בקרב הערבים מן הסתם האחוז גבוה יותר). ניתן להניח, שידיעה זו מעוררת אי-נחת או משהו שמזכיר ייאוש בקרב מה שמכונה 'הגרעין האתאיסטי הקשה'. אלו הסוברים, שתחת שהאנושות תתקדם לתפיסה נאורה ו-'מדעית' היא נסוגה לסוג פרימיטיבי של אמונה בכוחות מיסטיים, לא מוכחים בעליל.

אך זאת יש לזכור, שאתאיזם הנו אמונה לכל דבר, אמונה שאינה ניתנת להוכחה. יתר על כן, בדומה לדתות הממוסדות, גם באתאיזם המטריאליסטי ניתן למצוא פנאטיות, קוצר רואי, וביטול מתנשא של כל מי שאינו חושב "כמוני"

אתאיזם מסוג זה קיים בקרב אנשי מדע רבים כיום (בעבר זה היה יותר נדיר), ובעיקר בקרב אלו שהפכו את המדע לסוג של השקפת עולם אנטי-דתית, ועל כך כתבתי בעל מדע ומדעיזם וגם ב-על שירה, רצון ואבולוציה.

לכך, כנראה, כיוון נתן אלתרמן בשירו המבריק והקולע.

הקלריקל* / נתן אלתרמן

(*אדם השואף להשליט את שלטון הדת)

להורים חפשיים – זוג מוכר לי מאד

נולד ילד חמוד וחפשי בדעות,

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק, במין דרך פטלית,

נשתרשה נטייה חזקה קלריקלית!

ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,

מה למעטה ומה בשמים מעל,

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים ? וכמו-זה שאלות

של אנשי המאה השחורה .

אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה,

לעמד איתנים למול כל פרובוקציה

וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,

פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.

ומובן שהאב גם האם שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.

לא לשוא! יום אחד, את הוריו הבוהים

הפיליסטר שאל אם יש אלוהים.

נדהמו אב ואם והחלו לחזות:

איך הגיע אליו השמועה הלזאת?

והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף,

והחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף.

אך הסב נשבע בדמעות שליש

שאת זו השמועה לא ספר הוא לאיש.

ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום

שנכדו לא ייגש אליו חס ושלום.

והנו מתפלל בנשימה עצורה,

שנכדו לא ישמע את השם הנורא.

והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,

שנכדו לא יראהו עטוף בטלית.

ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות.

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר, בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו

קדם כל אדמה ושמים.

כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור

אך בזה העולם הסוער וניתך

שום מרכסיסט לא גדל עוד

בתוך אינקובטור,

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג

מקפסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.

לוחמים ותיקים אב, מורה ומורה!

אל תהיו פוחדים כה מעין-הרע!

חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים

שגם המה היו קלריקלים קטנים,

ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם:

הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם.