שבץ מוחי בדרך לתובנה טרצנדנטית

אנשים מיוחדים, גבולות המדע, המוח - לא מה שחשבת 16 תגובות »

התבוננו בשתי התמונות שלפניכם וקבעו במהירות היכן הבחור שמח יותר: אל תנסו לחשוב או לנתח – מה קופץ לכם מיד לראש?

——
אם בחרתם בתמונה העליונה אתם שייכים לרוב. לפחות 80% מהאוכלוסייה יאמרו שהפנים העליונות נראות שמחות יותר. זו תוצאה מוזרה מכיוון שהיינו מצפים להתפלגות של 50% היות והתמונות הוכנו בדרך זהה: בתמונה העליונה חובר החלק המחייך משמאל ובתמונה התחתונה החלק המחייך של הפנים חובר מימין. אם כן, מדוע קיימת הטייה כל כך חזקה לטובת החיוך השמאלי?
ההסבר המקובל הולך כך: המוח שלנו מחולק לשתי המיספירות שכל אחת 'מתמחה' בכשרים מנטליים אחרים. בהכללה, מקובל להגיד שההמיספירה השמאלית אחראית על עיבוד לינארי: הגיון, ניתוח וארגון של נתונים, תכנון, שפה ושיטתיות בעוד שההמיספירה הימנית מתמחה בעיבוד מקבילי: אינטואיציה, ראייה הוליסטית, הבנה רגשית של מצבים (EQ)  ויצירתיות.  בהמשך נבדוק עד כמה הקביעה הזו תקיפה מבחינה מדעית, אך לצורך ההסבר נניח שזה כך, ולו באופן כללי ביותר.

אם נפתח ספר רפואה של שנה א, נגלה שבמוח שלנו יש מה שקרוי 'הצלבה אופטית' (ראה איור). פירוש הדבר הוא, ששדה הראיה השמאלי של שתי העיניים (בסגול) מנותב לעיבוד בהמיספירה הימנית (במרכז הראייה הראשוני שנמצא בעורף) בעוד ששדה הראייה הימני של כל עין (בכתום) מנותב להמיספירה השמאלית. כעת נחבר את הכל יחד: כאשר אנו מסתכלים על הבחור בתמונה התחתונה, החלק המחייך שלו (ימין) מנותב להמיספירה השמאלית. חלק זה של המוח אינו מבין  בזיהוי רגשות ולכן עבורו החיוך אינו אלא צורה גיאומטרית; עווית  נטול כל משמעות רגשית. לעומת זאת, כאשר אנו מביטים בתמונה העליונה, החלק המחייך (ימין) מנותב להמיספירה השמאלית שמזהה מיד את משמעותו הרגשית של החיוך ומכאן הבחירה בתמונה זו כיותר שמחה. אגב, הלוקים בתסמונת אסברגר אינם מסוגלים בדרך כלל לזהות ולהבין רגשות אצל הזולת מה שיוצר קשיים לא מעטים בתקשורת, ומצביע (כנראה) על תפקוד לקוי של ההמיספירה הימנית.

ההצלבה האופטית – המוח במבט על

לכאורה ניסוי פשוט זה וניסויים דומים מצביעים על התפקוד השונה של ההמיספירות אך האם העולם המדעי אכן מקבל את החלוקה כפי שהיא נפוצה בתרבות הפופולארית ובמעגלי הניו-אייג' ? האם אכן יש טיפוסים בעלי דומיננטיות ימנית ובעלי דומיננטיות שמאלית? האם אוכל לפתח את ההמיספירה הימנית (תמורת תשלום נאה העובר לסוחר)  ובכך לעורר, למשל, את יכולת המנהיגות שלי? מסתבר שהעדות המדעית לכך היא פחות פסקנית, ומוכיחה רק היבטים מצומצמים בהרבה ממה שמקובל לחשוב. כותבת על כך פרופ. מרים פאוסט מהמרכז הרב תחומי לחקר המוח בבר-אילן. אם תחפשו בגוגל משהו כמו : Left Right Hemisphere תקבלו מבול של תוצאות מכל כיוון אפשרי ולכן אינני מוסיף פה לינקים, למעט זה שסוקר לדעתי בצורה טובה היבטים של הסוגיה, כולל התייחסות לממצאים של מחקר מדעי פרופר.

שמאל עובדים, ימין עושים חיים

ד"ר ג'יל בולטי טיילור היא חוקרת מוח שעברה שבץ מוחי: בוקר אחד, שטף דם חזק הציף את הצד השמאלי של מוחה וגרם לה לאבד שליטה על גופה ושכלה. לקח לה שמונה שנים להחלים מהאירוע הטראומטי הזה, ואז היא פירסמה בשנת 2008 ספר בשם My Stroke of Insight שבו היא מגוללת את סיפורה והתובנות שאליהן הגיעה.  הסיפור שלה נוגע מאוד לשאלת ימין ושמאל שכן ד"ר בולטי טוענת שהיות שבמהלך השבץ נפגע התפקוד של ההמיספירה השמאלית, היא חוותה את המציאות בעיקר דרך ההמיספירה הימנית. על פי עדותה, זו הייתה התנסות עוצמתית באחדות עמוקה וטרנסצנדנטית ללא 'אני' שיוצר גבולות מלאכותיים. אין ספק שאכן היא חוותה את מה שהיא מתארת, אך האם חייבים גם לקבל את הפרשנות המדעית שלה בנוגע לתפקודי שמאל וימין? שפטו בעצמכם. לי נראה שהמוח התודעה, והאינטראקציה ביניהם ימשיכו להיות (לעד?)  חידה שבה רב הנסתר על הנגלה.

בכל אופן, קשה להישאר אדיש לכנות והטוטאליות שבו שבה ג'יל מגוללת את סיפורה – בעיני אחד הקטעים המרגשים ביותר ב-TED, וגם קולע למהות של 'מדע ושאר רוח' (הבלוג הזה) – העשרת ההבנה המדעית במימדים נוספים של ההוויה שאינם אנליטיים או ניתנים לכימות.

הקליקו כאן או ישירות ל-18 דקות בלתי נשכחות.

על ד"ר ג'יל בולטי טיילור
ראיון עם  ד"ר ג'יל בולטי בכלכליסט
אתר הספר My Stroke of Insight
האתר של ג'יל בולטי



עוד לינקים
על המוח – סקירה בסיסית עם דיון קצר בכמה מיתוסים.
מבחן דומיננטיות – רצף שאלות (שטחיות למדי) לגילוי ההמיספירה הדומננטית שלך.
נשימה יוגית – על היכולת המעשית שלנו לשלוט בתפקודי שמאל ימין של המוח.
חשוב לקרוא גם את אלו שכופרים בחלוקת שמאל-ימין
אשליית הלוח המוצל כמשל – רשימה שפירסמתי שנוגעת לתפקוד מרכז הראייה
המוח המדהים של דניאל טאמט – לחוות את העולם מתוך מוח של גאון אוטיסטי.

אשליית הלוח המוצל – כמשל

המוח - לא מה שחשבת 2 תגובות »

שאלה: מי מהמשבצות A או B בהירה יותר? 

אם נראה לכם ש-B בהירה יותר, אני מסכים: גם לי זה נראה כך. 
כעת נביט באותה תמונה, רק בתוספת שני פסים (לאלו שלא מאמינים שמדובר באותה תמונה אפשר להציגן זו אחר זו במצגת פאור-פוינט. מי שגם זה לא משכנע אותו, מוזמן לבדוק את גווני האפור המדויקים של שתי המשבצות בתוכנה גרפית כמו פוטושופ. מי שגם זה לא משכנע אותו – שיפנה לקבלת עזרה מקצועית). 

באמת מוזר מאוד. מדוע אנו 'רואים' הבדל בהירות שאינו קיים במציאות?
הנה התשובה בשלוש מילים בלבד: בהירות תלויה בהקשר (Context).
 
הסבר: ראשית יש להפריד בין שני מושגים: עצמת הארה (Luminance) ובהירות (Brightness). עצמת הארה היא גודל פיזיקאלי אובייקטיבי המבטא את כמות האור המגיעה לעיניים ממשטח כלשהו. בהירות, לעומתה, היא מדד סובייקטיבי – משהו שהמוח יוצר עבור ההתנסות המודעת שלנו. בהירות יכולה להיות מושפעת מאדפטציה לאור (כאשר יוצאים מחדר חשוך הכול נראה בהיר יותר), מהבדלים בניגודיות (contrast), וגם מתוך ההקשר, כפי שרואים כאן.  התמונה הראשונה מעידה על כך שהבהירות של המשבצות שונה, בעוד שהתמונה השנייה (עם הכיסוי) מוכיחה שעצמת ההארה משתי המשבצות שווה. מדוע אם כן המוח יוצר חוויה שונה של בהירות כאשר עצמת ההארה היא למעשה שווה? 

השפעת הניגודיות על הבהירות – שני הריבועים זהי גוון.

לפי התאוריה המדעית המקובלת, כאשר אנו מתבוננים בלוח המוצל, מערכת הראייה שלנו מבצעת בשבריר שניה רצף תהליכים מורכבים ומתוחכמים:
1. תרגום של הסצנה  הדו-ממדית למודל תלת מימדי
2.  שיעור קיומו של מקור אור נסתר שיכול היה ליצור הבדלי ההצללה כמו אלו הנראים.
3. מדידת עצמת ההארה משתי המשבצות.
4. הערכת הבהירות האמיתית של המשבצות (המקזזת את אפקט ההצללה/הארה), והפיכתה לחוויה מודעת.

הכיסוי שהוסף בתמונה השנייה משבש את האינטרפרטציה התלת-מימדית, ובכך מנטרל את מנגנון הפיצוי שגורם לנו לראות בהירות שונה. מה שנחשף במצב זה הוא פשוט מידת ההארה (השווה) משתי המשבצות ועל כן הן נראות שוות גוון.
 
מה ניתן ללמוד מהדגמה זו?
השימוש ב-'אשליה אופטית' הפך מזמן לכותרת עבור כל דבר מגניב שמבלבל אותנו ומלמד כביכול על 'באג' בתפקוד המוח. במקרה זה, הבדלי הבהירות אינם מעידים על שגיאה של המוח אלא להיפך – על ניתוח משוכלל ביותר של קלט החושי שמאפשר זיהוי הגוון האמיתי של אובייקטים בתנאי הארה שונים. למרות מאמצים רבים, טרם הצליחו להקנות יכולת זו לרובוטים ומערכות ממוחשבות מבוססות וידאו.  יש כאן לכאורה טעות בזהויי אבל בוודאי לא ליקוי בתפקוד, שכן מערכת הראייה אינה אמורה לשמש כמד-אור גרידא.
 
כאשר אני מראה את התמונות האלו בהרצאות, יש אנשים שמגיבים בחוסר נוחות על גבול הזעזוע. הם מבקשים לראות את האפקט שוב ושוב ועדיין לא משתכנעים שאין מדובר בתרמית כלשהי.  ייתכן שתגובה זו נובעת מהתנגדות קמאית לכך שהמציאות הנתפסת אינה בהכרח המציאות ה-'אמיתית' אלא תוצר של אינספור תהליכי סינון, ניתוח, עיבוד ועריכה שהמוח מבצע עבורנו באופן אוטומאטי. ניתן להשוות זאת לאדם שכל מה שהוא יודע על המציאות מגיע אליו רק דרך כלי התקשורת (איזה סיוט!). באיזו מידה אפשר לומר שאדם זה אכן חי במציאות, ומה יקרה כאשר יתעורר למציאות האמיתית? והנמשל: האם קיימת דרך לחוות את המציאות  ישירות ללא תיווך של מוח והכרה, ומה יהיה טיבה של ממשות זו?
 
קרדיט:
היוצר של הדגמה גאונית זו הוא אדווארד אדלסון  (Edward Edelson) מאוניברסיטת קמברידג'.  לצורך כתיבת הפוסט נעזרתי בספר המצוין  Mind Hacks שמדגים ומסביר בשפה פשוטה ובהירה היבטים מגוונים של פעילות המוח בהקשר של התנסויות יום-יום.
קריאה נוספת :
המאמר המקורי של אדלסון – למשקיענים
עוד אשליות המבוססות על הארה ובהירות (אנימציות פלאש עם הסברים) 
עוד הדגמה מדהימה להשפעת הניגודיות על הבהירות

ולסיום הדרן:  הריבוע שבמרכז הפאה העליונה ('חום') זהה לחלוטין בצבעו לריבוע שבמכז הפאה הניצבת ('צהוב')!

"למי אתה מאמין – לי או לעיניים שלך?" -גראוצ'יו מרקס

לחסרי האמונה –  אולי זה ישכנע אתכם.

המוח המדהים של דניאל טאמט

אנשים מיוחדים, המוח - לא מה שחשבת 8 תגובות »

לא מוטנט, סוואנט
הוא יכול לזכור את pi בדיוק של 22,000 ספרות; לחשב בהבזק חזקה שלישית של כל מספר תלת ספרתי ולקבוע מיידית באיזה יום בשבוע נולדתם לפי תאריך הלידה. ואם זה לא מספיק, הוא גם מסוגל ללמוד איסלנדית (או כל שפה זרה אחרת לבחירתכם) תוך שבוע ברמה שמאפשרת לו להתראיין בטלוויזיה ולפטפט עם המנחה.

 

לא, לא מדובר במוטנט מתוך אפיזודה של מסע בין כוכבים, אלא בצעיר אנגלי כובש לב בשם דניאל טאמט. דניאל הוא 'סוואנט' Savant, או בעברית: 'שוטה עילוי'. זהו מונח (לא רפואי) שבא לתאר מצב נדיר של ליקוי התפתחותי או גנטי-מולד שיש בצידו מומחיות פנומנלית בתחום צר כגון: יכולת נגינה, ציור, שינון, יכולת מתמטית ועוד. על פי רוב, הסוואנטים אינם קומוניקטיביים והתנהגותם מזכירה מאוד אוטיזם (הם גם לרוב מוגדרים כך). זוכרים את איש הגשם? את דמותו הבלתי נשכחת של האוטיסט הגאון בנה דאסטין הופמן מתוך התבוננות בקים פיק,  סוואנט שהתפרסם בזכות יכולתו לשנן כמות אסטרונומית של פרטי מידע (תאריכים, מקומות, מספרים וכו'). ישנם הרבה סוואנטים אך המיוחד בדניאל טאמט הוא יכולתו לתאר ברהיטות את האופן שמוחו פועל, ובכך לתרום להבנה חדשה של המוח האנושי והפוטנציאל האדיר הגלום  בו.


קים פיק,  איש הגשם האמיתי,  משנן להנאתו ספר טלפונים


יוצאים לטייל ב-
Pi
בהיותו בן ארבע סבל דניאל מרצף של אירועים אפילפטיים קשים שכמעט הביאו למותו. בעקבות זאת, הפך לילד מופנם ומנותק חברתית, שהמספרים הן ידידיו היחידים עלי אדמות. בהכרתו של דניאל הפכו הסמלים המתמטיים לישויות בעלות צורה, צבע ומבע עז, כך שלמשל אוסף ספרות סתמי עבור אדם רגיל (נניח 458898146321) נחווה במוחו כרצף של צורות גיאומטריות מורכבות בשלל צבעים. פעולות החשבון אינן הליך מכאני, לדבריו, כי אם ריקוד.

את יכולתו העל-אנושית לעבד ולהפנים ספרות אותיות וסמלים מסביר דניאל כשקיעה לתוך עולם פנימי עשיר של צבע וצורה בו הוא חש 'בבית'. שורש ריבועי, למשל,היא טרנספורמציה שאותה הוא יכול לחוות ברמה החושית ממש. המספר Pi שאותו דיוויד זוכר בדיוק של 22500 ספרות אחרי הנקודה, נתפס עבורו כמסע בנוף של יופי מתמטי מרהיב.

מה הצבע של 349?
החוויה של טאמט היא ביטוי מובהק לסינסתזיה שמוגדרת כמיזוג קוגניטיבי בין חושים שונים. למשל "פניה חדה" (ראייה + תחושה) או "לחן מתוק" (שמיעה + טעם).  שמחתי לגלות ב'רשימות' את הפוסטים של עמי בן בסט "מילים שמנסות לגעת" ושל גיל גרינגוז "איך נשמע כחול ומה הטעם של ריבוע" השופכים אור על תופעה מרתקת זו. מבחינה פיזיולוגית,  סינסתזיה היא הצלבה עצבית בין מידע הזורם מחושים שונים. הצלבה זו  יוצרת בהכרה בן-כלאיים חושי המעשיר את החוויה ונותן לה מימדים נוספים. אין ספק שמוחו של אמן חייב להיות סינסטטי הרבה מעבר לממוצע, שכן כל מטאפורה היא סוג של סינסטזיה (ראו Synesthesia in art), אבל המקרה של דיוויד הוא קיצוני, מה שמאפשר לו לחוות את העולם המופשט בצורה כה חושית וחיה, חוויה שאותה הוא גם מיטיב לתאר.

חוקר המוח והנוירולוג המפורסם רמרצ'נדראן ,שבדק את דיוויד במעבדתו, משער שהסינסטזיה הקיצונית של דניאל נובעת מההתקפים האפילפטיים שחווה בילדותו אשר הביאו ל'חיווט' מחודש (re-wiring) של אזורי מוח באופן המאפשר הצלבה אינטנסיבית בין מושגים מופשטים לחוויה ויזואלית. לכאורה, דניאל לא 'שילם' את מחיר האוטיזם שנגבה מסוואנטים אחרים אך אין כך הדבר. מסתבר שהוא לוקה בתסמונת אספרגר שקשורה לקשיים באינטראקציות  חברתיות. הוא גם מתקשה לשהות במקומות שאינם שקטים ומוגנים מגירויים, וכמעט שאינו מסוגל לזכור פנים. גם אם תשוחחו עימו מספר שעות, בפגישה הבאה תראו לו כזרים גמורים.

איך אומרים 'מדהים' באיסלאנדית?
בעולם שבו נגישות המידע היא כמעט טוטאלית, יכולת הזיכרון הפנומנלנית של דניאל אינה שימושית במיוחד. גם החשבונות המסובכים שהוא מבצע אינם יכולים להתחרות במחשבון זול.  לעומת זאת, היכולת ללמוד שפות במהירות ובאפקטיביות היא מיומנות נחשקת ביותר.
בקטע הבא, מפיקי הסרט מציבים לדניאל אתגר לא הוגן: עליו ללמוד איסלאנדית מאפס תוך שבוע(!) למה איסלנדית? מסתבר שזו שפה עתיקה שאינה דומה לכלום, לא בהגייה ולא בדקדוק, כך שכמעט לא ניתן לנצל ידע קודם בשפות אחרות. המבחן שלו יהיה ראיון טלוויזיה בשידור חי שבו הוא אמור לפטפט עם המנחים ולתאר להם את חווית הלימוד שלו.

בעקבות זאת עולה השאלה, האם ניתן לפתח שיטה ללימוד שפות המבוססת על האופן שמוחו הסינסטטי של דניאל מייצג מבנים לשוניים? זאת ועוד, האם היכולות של טאמט הינן ספציפיות להיסטוריה ולגנטיקה של המוח שלו או שמא הן אוניברסאליות וניתנות למימוש (חלקי לפחות) על ידי מוחות 'נורמאליים'?


לקריאה/צפיה נוספת:
דניאל טאמט בראיונות לסיינטיפיק אמריקן שבהם הוא מתאר את עולמו הפנימי, חייו והשקפותיו. בין השאר, הוא נותן לקוראים טיפים לשיפור החשיבה. על חייו ופועלו בימים אלו אפשר להתעדכן בבלוג שלו, כולל פרטים על שני ספרים שכתב.

הסרט התעודי המרתק  "The boy with the incredicle mind" עוסק בתופעת הסוואנטיזם דרך הסיפור של דניאל. באחד הקטעים המרגשים, קים פיק ("איש הגשם") מחבק את טאמט ואומר לו: "יום אחד תהיה גדול כמוני".

וכן מומלצים:
אומנות וסינסטזיה (אנגלית)
ראיון בתוכנית הלילה של דיוויד לדרמן
(דניאל לדיוויד לדרמן: "אתה גבר נאה מאוד [פאוזה] אתה מזכיר לי את המספר 117")
לחשוב מילים לדבר תמונות – מתוך אודיסאה