הביאו את המהפכה בחינוך!

אנשים מיוחדים, הוראה, שאר רוח, תן חיוך 7 תגובות »

קן רובינסון,  שנתן ב-TED את אחת ההרצאות הטובות ביותר בנושא חינוך ליצירתיות, מסביר הפעם מדוע מערכות החינוך בעולם אינן צריכות לעבור התפתחות (Evolution) אלא מהפכה (Revolution). מהות המהפכה היא בשינוי התפיסה: במקום חינוך 'תעשייתי' סטנדרטי שאינו מתחשב בכישורים הספציפיים של כל ילד, מציע רובינסון להתייחס לחינוך כחקלאות: לתת את התנאים ולא לצפות למוצר אחיד. רעיון ישן ('חנוך לנער על פי דרכו') שמוצג בדרך מצחיקה חכמה ומרגשת. שימו לב לסיפור המאלף על הילד שתמיד חלם להיות כבאי…

קישור ישיר כאן (17 דקות. אנגלית ללא תרגום)

ילדים מסבירים מדע – ציטוטים

הוראה, מדע עם חיוך 9 תגובות »

מדע הוא דיסיפלינה מדוייקת. ילדים הם דבר מאוד לא מדוייק. כאשר מלמדים ילדים מדע, בעצם מעמתים את ההבנה האינטואיטיבית שלהם עם תיאור מדוייק ועקבי של המציאות, ומסתבר שבדרך כלל אלו עולמות שונים עד מאוד. אפשר להסביר לילדים רעיון מדעי ואז פשוט להיות המום מהאופן שבו הדברים נקלטו. מהפער העצום, לעיתים, ניתן ללמוד המון על עולמו של הילד, על הדרך שבה הוא מבין את המציאות,  ומעל הכל – להתפעל מהיצירתיות ומהמקוריות שדי אבדה לנו כמבוגרים. את ההברקות של תלמידיי איני רושם (הגיע הזמן שאתחיל), אבל לשמחתי יש מורים שעושים זאת. האוסף שלפניכם תורגם מכמה מקורות באנגלית שמופיעים בסוף. ילדים מסבירים מדע, בבקשה.

- אני לא בטוח איך נוצרים עננים, אבל העננים יודעים איך – וזה מה שחשוב.

- ברוב הספרים כתוב שהשמש שלנו היא כוכב, אבל היא עדיין יודעת לחזור להיות שמש שהלילה נגמר.

- יש אנשים שיודעים מה השעה לפי השמש, אבל אני אף פעם לא הצלחתי להבין איפה המספרים.

- ויברציה היא תנועה שעדיין לא החליטה לאן היא רוצה ללכת.

- מים קופאים ב-32 מעלות (פרנהייט) ורותחים ב-212 מעלות. יש הבדל של 180 מעלות בין קפיאה לרתיחה בגלל שיש הבדל של 180 מעלות בין צפון לדרום

- הרבה חיות מתות בעבר הפכו למאובנים, בעוד שאחרות העדיפו להפוך לנפט.

- גנטיקה מסבירה למה אתה נראה כמו אבא שלך, ואם אתה לא – למה היית צריך.

- וואקום זה כלום, אנחנו קוראים לו בשם רק כדי שהוא ידע שאנחנו יודעים שהוא שם.

- רעם הוא מקור עשיר לקול-רם.

- רוח זה כמו אוויר, רק יותר דוחפני.

- כאשר מתבוננים בטיפת מים במיקרוסקופ, אפשר לראות שיש פי שניים H מ-O

- עננים פשוט מסתובבים סביב כדור הארץ. הם מסתובבים ומסתובבים ומסתובבים – אין משהו אחר לעשות.

- אנחנו אומרים שהבושם נעלם בגלל התאדות. התאדות נאשמת בהרבה דברים בגלל שאנשים שוכחים לכסות דברים.

- חלק ממולקולות החמצן עוזרות לאש לבעור, וחלק אחר עוזרות לעשות מים – כך שלפעמים זה אח נגד אח.

- מים מורכבים משני ג'ינים: חמצן (Oxygene) הוא ג'ין טהור, ומימן (Hydrogene) הוא גי'ן ומים.

- H2O הם מים חמים ו-CO2 הם מים קרים.

- בדרום אמריקה חם בחורף וקר בקיץ, אבל איכשהו הם מסתדרים.

- טל נוצר כאשר  השמש זורחת על העלים וגורמת להם להזיע.

- אחד כוח סוס זו האנרגיה הנחוצה כדי לגרור סוס למרחק של 500 רגל בשניה אחת.
 (גרסה נוספת)  זהו הכוח של סוס בגובה 1 מטר, במשקל 1 ק"ג, שגילו 1 שנייה.

- ענן הוא ערפל שעף גבוה.

- גשם ידוע לרוב כמים רכים. כאשר המים נעשים קשים  קוראים לזה ברד.

- יום אחד אולי נמצא דרך לעשות מגנטים שיצביעו לכל הכיוונים.

- גאות ושפל הם בעצם מלחמה בין כדור הארץ לירח. המים על כדור הארץ נמשכים לירח כי אין שם מים, והטבע לא יכול לסבול וואקום. אני  לא זוכר מה התפקיד של השמש במלחמה הזו.
 
- כדי שהחלב לא יחמיץ, שמור אותו בתוך הפרה.

- מאובן הוא חיה שנכחדה. ככל שהוא ישן יותר, כך החיה נכחדה יותר.

- אתה יכול להקשיב לרעם שבא אחרי הברק וכך לדעת עד כמה אתה קרוב לפגיעה. אם אתה לא שומע אותו, כנראה נפגעת, אז זה כבר לא משנה.

מקורות (יש הרבה חפיפה)
מקור 1, מקור 2, מקור 3, מקור 4

יש לכם ציטטה מדעית יפה של ילדים? שלחו אלי, ואוסיף למאגר.

עדכון:
- יש 26 סוגים של ויטמינים בסך הכל, אבל עדיין לא גילו את כל האותיות. לגלות את כולן פירושו לחיות לנצח.

- קשת היא מבנה יציב כי כל האבנים עוזרות ומעודדות אחת את השניה (הביא: רפי ארזי)

- אם מכיש אותך נחש אז צריך לקחת אותו לבית החולים כדי שיקבל עונש. ( הביא: רפי ארזי)

- במקומות גבוהים הכל יותר רגוע ולכן הלחץ אויר נמוך (הביא: רפי ארזי)

- חוק הגרויטציה אומר שזה לא פייר לקפוץ למעלה בלי לרדת למטה.

- כשאנשים רצים שוב ושוב במעגלים קוראים להם מטורפים. שכוכבים עושים את זה,  אומרים שהם נעים במסלול.

בית ספר לתבונת כפיים

הוראה אין תגובות »

הייתי ילד ששנא שיעורי מלאכה. היו לי ידיים שמאליות וחומרי היצירה מעולם לא התרצו לי. מכיוון שהדבר חזר על עצמו פעם אחר פעם, התחלתי להאמין שקיימת קנוניה נגדי כך שלעולם לא אצליח לייצר משהו בעל ערך. בסוף התייאשתי. הפסקתי לעשות דברים עם הידיים, והעתקתי את מרכז הכובד שלי לעולם המופשט של מדע, מתמטיקה ופילוסופיה. מצד אחד רווח לי כי  גיליתי תחום מהנה ומרתק שבו יש לי יתרון יחסי אך מצד שני, העיקה עלי התחושה שהפסדתי משהו גדול.

אבל גם למערכת היה חלק בכשלון שלי, ולכישלון דומה של ילדים רבים. היום דומה שהמצב הולך ומחריף, שכן  אין כמעט ניסיון להקנות תבונת כפיים בבית ספר יסודי. אולי רק בבתי ספר אנתרופוסופיים שיעורי נגרות ומלאכת יד נמצאים בקדמת הבמה, בעוד שבבתי-ספר רגילים אפילו על המינימום וויתרו. התוצאה? לעיתים אני נדהם לגלות שתלמידים שלי בחטיבת ביניים בקושי יודעים לתפעל מספריים, שלא לדבר על מלאכות מורכבות יותר הדורשות מוטוריקה מאתגרת. צריך להודות: זו ממש מוגבלות.

זה מביא אותנו ליוזמה היחודית של  גבר טולי (Gever Tulley).  טולי הוא מתכנת מחשבים אמריקאי שמארגן ומנהל  בחופשות הקיץ מה שנקרא Tinkering school. את המילה tinkering ניתן לתרגם כתבונת כפיים או גם תיקון-שיפוץ-בניה הנעשים בצורה של אלתור לא-מקצועי, ברוח של ניסוי וטעייה. מחנה הקיץ של טולי מפגיש את הצעירים עם שפע של חומרי יצירה, כלי עבודה אמיתיים (גם חשמליים) ומעל הכל: חופש ליצור והמון זמן פנוי.

כל ילד או קבוצת ילדים בוחרים פרויקט ומתחילים לעבוד עליו החל משלב התכנון דרך בניה, עיצוב ותיקון וכלה בהצגה בפני שאר הקבוצה. זה יכול להיות פרויקט אומנותי או הנדסי/טכנולוגי – הילדים מחליטים על הכל. הם יכולים להיעזר במדריכים אם הם רוצים, שכן תפקיד המבוגרים במחנה הוא לסייע ולא ללמד. מותר לטעות, מותר "להיכשל" שכן הם נמצאים באקלים שמעודד אותם לנסות שוב ושוב ולראות בטעות מנוף לצמיחה, שכלול ולמידה. בקטע שלפניכם מציג טולי את בית-הספר שלו ב-TED.


אני מנסה לדמיין מה היה מעניק לי מחנה קיץ שכזה: עצמאות, אמונה ביכולתי ליצור, תבונת כפיים, עבודת צוות וחוויה בלתי נשכחת. אך אולי הדבר החשוב ביותר הוא היכולת לחבר את עולם הדמיון והחשיבה עם עולם העשייה, או בפשטות: לחבר את הידיים למוח, דבר שחסר לי עד מאוד במרוצת השנים שחלפו.

לסיום, קטע המיועד לאלו מכם שתוהים האם זה אכן בטוח להפקיד מכשירים חשמליים מסוכנים בידי ילדים צעירים. לא חייבים לקבל אותו כתורה מסיני, אבל  הוא בהחלט מרענן בצורת ההתייחסות שלו. (וכאן הקטע בתרגום לעברית)



לינקים
מה קורה ליצירתיות בבתי הספר? על עוד כשל מערכתי (לאו דוקא בישראל)
Tinkering school homepage או פשוט חפשו בגוגל לפי tinkering

סטיות תקן והסתברויות במקום נגזרות ואינטגרלים

הוראה, סטטיסטיקה 2 תגובות »

השאלה הבאה מיועדת למי שעשה שלוש יחידות במתמטיקה: "מה זה נגזרת ובשביל מה זה טוב?"  אם התגובה היא גיחוך ציני שמשמעותו "על מה בזבזנו את זמננו היקר  בבית ספר?" יש לכם משהו משותף עם הדובר הבא. ארתור בנג'מין  הוא פרופסור למתמטיקה שגם עוסק בקוסמות מתמטית (Mathemagic), ויש לו רעיון מהפכני. פרופ. בנג'מין מציע רפורמה בלימודי המתמטיקה בתיכון: במקום ללמד חשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי, הוא אומר, תלמדו הסתברות וסטטיסטיקה! למה? זה הרבה יותר מעניין והרבה יותר רלוונטי למאה העשרים ואחת, במיוחד למי שלא ימשיך ללמוד מתממטיקה באוניברסיטה.

הקליקו כאן להרצאה מתוך TED עם תרגום לעברית (3 דקות).


אגב, גיליתי היום לשמחתי הרבה שהולכים וצומחים תרגומים בעברית ל-TED – תודה מקרב לב למתרגמים!  הקליקו כאן לעוד הרצאות מרתקות במגוון של נושאים עם תרגום עברי.

עוד לינקים:
הבלוג המעניין והמושקע של טל גלילי, "המדריך לטרמפיסט בסטטיסטיקה" גם כן מארח הרצאה זו. כאן כתבתי לאחרונה את  "הסטטיסטיקה נותנת לאיראן בראש",  ויוסי לוי (שהוא סטיטסטיקאי ומתמטיקאי) כתב יפה על "המכונית והעזים" – בעיה הסתברותית משעשעת ומחכימה.

פיזיקה עם פולישוק

הוראה, מדע עם חיוך, פיזיקה 6 תגובות »

בסוף פרק 8 של הסדרה השנונה פולישוק, מסביר קוזו המושפל לשר פולישוק איך הדברים עובדים באמת. מה שמפתיע הוא, שלצורך כך שם בפיו התסריטאי שמואל הספרי דווקא דוגמא מעולם הפיזיקה:

במובן היומיומי של הדברים, קוזו כמובן צודק. עם זאת,  היות והוזכרה כאן בפירוש בחינת הבגרות בפיזיקה, נוכל להרחיב קמעה את הסדק. נפילה חופשית מוגדרת כתנועה המושפעת מכוח הכבידה בלבד. היות שכוח (במובן הפיזיקאלי) גורם להאצה, הרי שנפילה חופשית הינה תמיד תנועה מואצת (האצה מוגדרת כשינוי מהירות בפרק זמן נתון). המשמעות המעשית היא, שעל פני כדור הארץ, עם כל שנייה שחולפת  גדל הרכיב האנכי של מהירות גוף בשיעור של 9.8 מטר לשנייה כלפי מטה. קל לראות זאת עבור אבן נופלת: כעבור שנייה אחת המהירות תהייה 9.8 מ/ש, כעבור שתי שניות 19.6 מ/ש וכן הלאה (אנו מתעלמים מהתנגדות האוויר שתקטין את המהירויות במקצת). אגב, הערך 9.8 מטר לשנייה בריבוע הוא תאוצת הכובד על פני כדור הארץ ומסומן באות g. ערכה של תאוצת הכובד g שונה על פני פלנטות אחרות מה שעשוי לשנות את קצב הנפילה במקומות שונים ביקום.

השאלה המעניינת היא, מה קורה לאבן של קוזו (שהיא בעצם פולישוק האומלל) כאשר היא נזרקת אנכית כלפי מעלה? לכאורה, מהירותה הולכת וקטנה, ואז, החל מרגע השיא ('האבן מרגישה בעננים') היא מתחילה ליפול, כלומר מהירותה הולכת וגוברת עד למפגש עם הקרקע ('עם הכרישים שמחכים לה למטה'). אבל, במובן הפיזיקאלי האבן נמצאת בנפילה מתמדת החל מהרגע שעזבה את היד! אם נזרוק אבן במהירות של 19.6 מ/ש כלפי מעלה, בכל שנייה מהירותה תקטן ב-9.8 מ/ש. כלומר, לאחר שנייה המהירות תהייה 9.8 מ/ש, אחרי שתי שניות 0 מ/ש (האבן נעצרה) ואחרי שלוש שניות: מינוס 9.8 מ/ש, כלומר 9.8 מ/ש כלפי מטה. למרות שכיוון המהירות משתנה,התאוצה היא תמיד כלפי מטה – וזו המשמעות המדויקת של 'ליפול' (ולאו דווקא המעבר ממקום גבוה למקום נמוך). אגב, גם לוויינים החגים סביב כדור הארץ, ובכלל זה הירח, נמצאים תמידית במצב של נפילה חופשית היות שהם נעים אך ורק בהשפעת כוח הכבידה של כדור הארץ  (בהזנחת  ההשפעה המועטה של השמש ושאר הפלנטות). מדוע, אם כן, הם לא מתרסקים לקרקע? הסיבה לכך נעוצה במהירותם המשיקית (המקבילה לפני כדור הארץ), כפי שמוסבר כאן וכאן.

מה שנחמד בהסברים מסוג זה הוא, שלצד היותם טריוויאליים למי שלמד פיזיקה, עבור האדם הלא-פיזיקאלי (רוב האנושות) הם סתומים לגמרי. בכלל לא ברור לאחרון  מדוע עליו לוותר על הדרך המוכרת וההגיונית כל כך להסתכל על המציאות.  אם כן, על מנת לקרב לבבות ולהצדיק את ההגיון הפיזיקאלי, הריני להציע בזאת ניסוי פשוט ושווה לכל נפש. כל מה שנחוץ הוא שתי שקיות רגילות  לעיטוף כריכים וסיכה. בשלב הראשון, נמלא שקית אחת במים וננקב בה חור קטנטן. התוצאה: המים מזנקים בקשת עליזה – שום דבר מיוחד. אבל… מה יקרה אם נשמוט את השקית המנוקבת, האם במהלך נפילתה ימשיכו מים לקלוח ממנה? התשובה היא: לא. מי שלא מאמין – בבקשה לנסות. לספקנים (שאינם עצלנים) מומלץ לצלם קליפ במצלמה דיגיטאלית ולבדוק במחשב פריים אחרי פריים – אף לא טיפת מים אחת יוצאת מהנקב! מדוע?

ובכן, גם השקית וגם המים שבה נופלים מטה באותה תאוצה בדיוק, ועל כן, כל משך הנפילה המים אינם לוחצים על דופן השקית. ניסוי מחשבה מפורסם מבית מדרשו של אלברט איינשטיין מתאר אדם במעלית שהכבל שלה נקרע. מנקודת מבטו של אותו אדם, נראה כאילו כוח הכבידה נעלם, והדין עימו, שכן אילו שמנו מד-משקל תחת רגליו הוא היה מורה אפס בשל הנפילה שוות התאוצה של  הרצפה האדם והמשקל. בסרטון הבא מצולמים טייסים במטוס הצונח בנפילה חופשית. שימו לב לכלב:

אגב, בשיטה זו מאמנת נאס"א את האסטרונאוטים שלה בתנאי חוסר משקל: מעלים מטוס תובלה גדול לגובה רב,
ומניחים לו לצלול כאבן דקה או שתיים. זו גם הדרך ליצירת חוסר משקל ריאליסטי בסרטי חלל מושקעים כמו אפולו 13.

ממרומי האטמוספרה אנו חוזרים לשקית הסנדויץ' שלנו ומגיעים לפואנטה: מה לדעתכם יקרה אם נזרוק את השקית המחוררת כלפי מעלה, האם במהלך העלייה מים ישפכו החוצה? כפי ששיערתם, הפיזיקה כאן נחרצת וחד משמעית: היות שנפילה חופשית מתרחשת בכל שלב, הרי שגם בעלייה המים לא יילחצו אל דופן השקית ולכן לא יישפכו ממנה. מוזר? לא מאמינים? נסו בעצמכם.

עוד פיזיקה ב'מדע ושאר רוח' (מושגים שהוזכרו ברשימה זו)
את כל הפיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס
פיזיקה של סרטים מצויירים
הביו-פיזיקה של קינג-קונג

אוקיינוס (כמעט) בלתי נראה

הוראה, טכנולוגיה, פיזיקה אין תגובות »
אשתי התקשרה אלי בסלולארי ובקשה שאגיע דחוף הביתה. יצאתי למגרש החנייה נטרלתי את האזעקה, פתחתי את השער החשמלי ונסעתי. ברכב התחברתי לדיבורית ושאלתי את אשתי מה קרה. היא אמרה שהילדה נפלה וצריך לעשות לה רנטגן. החורף כבר כמעט הגיע, אבל השמש הייתה חזקה, לכן סגרתי את החלון (העור שלי די רגיש). שהגעתי, חיממתי לי משהו במיקרו ויצאנו. בחדשות של גלי צה"ל אמרו שאיראן קרובה להשגת  נשק גרעיני ואשתי  אמרה שרק הג'וקים ישרדו התקפה אטומית. למרות הכאב ביד, הילדה שלי הייתה ממש גיבורה: לא בכתה ואפילו לא התלוננה. כשיצאנו מבית  החולים, התחיל לטפטף וקשת נהדרת הופיעה בשמיים.


מדענים, בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, אינם מתעניינים במיוחד בחקר תופעות יוצאות דופן. להיפך, בעוד שתופעות אזוטריות וחד-פעמיות אינן  מאפשרות חקירה מעמיקה ויסודית, דווקא השכיח, הרגיל והנגיש טומן בחובו עומק ומורכבות שמביאים אותנו לתובנות הגדולות. מדוע השמיים כחולים? מדוע דברים נמשכים כלפי מטה?  כיצד עץ גדל? ממה עשויים הכוכבים? מה זה חשמל?

בסיפור היומיומי שלמעלה אין לכאורה שום דבר מיוחד. הייחוד הוא דווקא במה שנמצא מאחורי הקלעים שלו. לאורכה של פיסת החיים הזו שזורה ממשות פיזיקאלית  שעומדת בבסיס העולם בו אנו חיים. לממשות הזו אנו קוראים קרינה אלקטרומגנטית.

אנו חיים באוקיינוס של קרינה אלקטרומגנטית; היא מקיפה אותנו מכל עבר, אבל רק חלק זעיר שבזעיר ממנה ניתן לראיה. חלק גדול יותר אנו יכולים לחוש כחום, אבל רוב רובה נחשף רק בעזרת מכשור טכנולוגי כמו רדיו, טלפון סלולארי ועוד. ההקבלה לאוקיינוס אינה מקרית. גם בים הגדול ישנם גלים, ו'גל' (בפיזיקה) היא דרכו של הטבע להעביר אנרגיה ממקום למקום. כאשר נוגעים בפני המים  ואדווה מתפשטת לכל הכיוונים, מה שבעצם נישא על גבי אותה אדווה הוא האנרגיה שיצרה אותה, בעוד שהמים (המייצגים את החומר) מתנודדים אך נשארים במקומם.  מכאן ברור שגלים זקוקים לתווך שבו יוכלו להתקדם.

בשירו של מאיר שטרית  בגלל הרוח (לחן: לאה שבת) יש שורה: "את שיש לי להגיד אני עוד אצרח – אפילו בירח ישמעו!". השיר באמת יפה, אבל… על הירח לא ישמעו. אפילו אם שלומי שבת יעמוד במרחק יריקה מהאסטרונאוט ויצרח את כל מה יש לו להגיד – עדיין לא ישמעו. הסיבה היא, כמובן,  שאין תווך שיעביר את הקול היות שלירח אין אטמוספרה.  זאת ועוד, פס הקול העשיר המלווה קרבות חלל בסרטי מדע בדיוני אולי מוכר את הסרט אבל במציאות, מאותה סיבה שהזכרנו,  קרבות חלל חייבים יהיו להתנהל בדממה שלא תבייש  קורס ויפאסנה.

אז כיצד בכל זאת ניתן לתקשר עם אסטרונאוטים על הירח? התשובה היא, כמובן בעזרת גלי רדיו שהינם סוג של גל אלקטרומגנטי.  מה שמאוד הטריד (שלא לומר הטריף) את הפיזיקאים בסוף המאה ה-19 הוא התגלית  שגלים אלקטרומגנטים נעים גם דרך ריק. כיצד ייתכן?! הם שאלו, ומיהרו לשער קיומו של חומר מסתורי הקרוי 'אתר' (ether) שרווה את החלל וקיומו כתווך מאפשר התפשטותם של אור וגלי רדיו. הם אפילו עשו חישובים מה צריכות להיות התכונות שלו, עד שהגיע איינשטיין והסביר במסגרת תורת היחסות הפרטית  מדוע אין כל צורך להניח קיומו של אתר. מה שנותר כמזכרת מאותה תפיסה שגויה הוא הביטוי 'גלי האתר' שעל גביהם כביכול מתפשטים שידורי הרדיו.

במשפחת הגלים האלקטרומגנטיים יש כמה 'אחים' שמיד נכיר. המשותף לכל חברי המשפחה הוא  שהם נעים במהירות האור (300,000 ק"מ בשנייה)  ויכולים לעבור בריק מוחלט. הצירוף 'אלקטרו' ו-'מגנטי' מעיד על כך שקרינה זו מבוססת על שילוב דינאמי של שדות חשמליים ושדות מגנטים: שדה חשמלי משתנה יוצר שדה מגנטי משתנה, ושדה מגנטי משתנה בתורו יוצר שדה חשמלי משתנה שיוצר שדה מגנטי משתנה…וכך העסק מתפשט במרחב כגל.

מה שמבדיל בין האחים האלקטרומגנטיים הוא פרמטר פשוט שנקרא 'תדירות'. ככל שהתדירות גבוהה יותר כך רב יותר מספר ההתנדנדויות של השדות המגנטיים והחשמליים. את התדירות מודדים ביחידה הנקראת הרץ שפירושה: "תנודות בשניה". לדוגמא: 100 הרץ פירושם 100 תנודות  בשנייה. במציאות קיים רצף אחיד של תדרים, אבל לצורך הנוחות נחלק את הרצף העצום הזה (שנקרא הספקטרום האלקטרומגנטי) למספר מקטעים ('אחים') שמובדלים זה מזה בתדירות שלהם ('גיל האחים').

הספקטרום האלקטרומגנטי

לאח הצעיר קוראים 'גלי רדיו' והוא מאופיין על ידי תדרים יחסית נמוכים. בסיפור שלנו הוא מיוצג כ-'חדשות בגלי צה"ל'. אח גדול יותר הוא הקרינה שמשמשת לתקשורת סלולארית ולהעברת נתונים (Bluetooth), שמופיעה כ-'אשתי התקשרה אלי בסולארי' ו-'התחברתי לדיבורית'. האח הבא נקרא 'גלי מיקרו' ('חיממתי לי משהו במיקרו') והוא מאופיין על ידי תדר גבוה יותר שגורם לויברציות של מולקולות מים ובכך להעלאת הטמפרטורה שלהם (ראה 'פופקורן סלולארי – האמת') .  האח הבא במשפחה הוא קרינת אינפרא-אדום שאותו אנו חשים כחום, אבל יכולים להשתמש בו גם לתקשורת. שלט הטלוויזיה, ושלטים רבים אחרים מבוססים על שיגור וקליטה של קרינה זו, ובסיפור הוא מופיע כ-'נטרלתי את האזעקה ופתחתי השער החשמלי'. האח הבא הוא האור הנראה שבזכותו אתם קוראים את הרשימה הזו. גלים בתחום  התדרים הצר מאוד של אור נראה יוצרים אינטראקציה עם קולטנים (פוטורצפטורים) על רשתית העין ששולחים דחפים חשמליים למוח, המפרש אותם בתור 'ראיה'. ניתן לחלק תחום תדרים זה לשבעה צבעים, ואלו הם צבעי הקשת ('התחיל לטפטף וקשת נהדרת הופיעה בשמיים'), כאשר האדום הוא בעל התדר הנמוך ביותר והסגול בעל התדר הגבוה ביותר.

האח הבא הוא קרינה אולטרה סגולה שאותה איננו יכולים לראות (אולטרה סגול פירושו 'מעבר לסגול'), אך היא מסוגלת ליצור אינטראקציה מזיקה עם תאים בעור ("להשתזף"). כעקרון, ככל שהתדירות גבוהה יותר, כך פוטנציאל הנזק של הקרינה לגוף האדם גדול יותר כפי שנראה בהמשך. מאידך, יש לקרינה זו גם הרבה שימושים מועילים כפי שאפשר לקרוא באותו לינק. מסתבר שקרינה אולטרה סגולה נבלעת כמעט לגמרי במעבר דרך זכוכית וסוגים שונים של פלסטיק ולכן חלון המכונית מהווה הגנה טובה מאוד מפניה  ("אבל השמש הייתה חזקה, לכן סגרתי את החלון")

גלי רנטגן או גלי X, האח הבא ברשימה, יכולים לחדור את רקמות הגוף שלנו אך לא את העצמות, ולכן הן מתקבלות בבירור כחלקים בדף הצילום שלא 'נשרפו' על ידי הקרינה (בסיפור: "היא אמרה שהילדה נפלה וצריך לעשות לה רנטגן"). גם טומוגרפיה ממוחשבת (CT) היא טכנולוגיה מופלאה המבוססת על קרינה זו אך במינונים גבוהים בהרבה. ואגב, לא כדאי לעשות אותה בלי סיבה טובה בשל הפוטנציאל המסרטן שלה.

באח הבכור מומלץ שלא להיתקל. קרינת גמא היא האנרגטית ביותר ולכן המסוכנת ביותר. קרינה זו נפלטת בתגובות גרעיניות/רדיואקטיביות אך גם מליבות של כוכבים שהטמפרטורה שלהם מגיעה לעשרות מיליארדי מעלות (למשל סופרנובות). בסיפור היא מופיעה כ- 'אמרו שאיראן קרובה להשגת  נשק גרעיני …').

נסיים אם כן, בקטע בו התחלנו, אך הפעם עם הדגשה בכל פעם בו מופיעה קרינה אלקטרומגנטית:

אשתי התקשרה אלי בסלולארי ובקשה שאגיע דחוף הביתה. יצאתי למגרש חנייה נטרלתי את האזעקה, פתחתי את השער החשמלי ונסעתי. ברכב התחברתי לדיבורית ושאלתי את אשתי מה קרה. היא אמרה שהילדה נפלה וצריך לעשות לה רנטגן. החורף כבר כמעט הגיע, אבל השמש הייתה חזקה, לכן סגרתי את החלון (העור שלי די רגיש). שהגעתי, חיממתי לי משהו במיקרו ויצאנו. בחדשות של גלי צה"ל אמרו שאיראן קרובה להשגת  נשק גרעיני ואשתי  אמרה שרק הג'וקים ישרדו התקפה אטומית. למרות הכאב ביד, הילדה שלי הייתה ממש גיבורה: לא בכתה ואפילו לא התלוננה. כשיצאנו מבית  החולים, התחיל לטפטף וקשת נהדרת הופיעה בשמיים.

אך טבעי שאיננו רואים מעל 99% מהקרינה האלקטרומגנטית, אבל העניין הוא ש-  99% מאיתנו אפילו לא מודעים לקיומה! גלים אלקטרומגנטיים הם לא רק דבר יום-יומי ושימושי טכנולוגית, אלא גם פלא עצום, כפי שמסביר הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן בדרכו הכובשת:

באותו עניין:
סימולציה של גלי רדיו,  שיר על הקרינה האלקטרומגנטית
וגם העולם הסמוי מהעין – מתוך סרט של National Geographic (עם תרגום)

"את כל הפיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס" – חלק ב

הוראה, מדע עם חיוך, פיזיקה 3 תגובות »

בחלק הראשון ראינו שמתוך הקפיצה של סופרמן לגובה של 200 מטרים אפשר להסיק שכוח הכבידה על קריפטון גדול פי-15 מזה של כדור הארץ.
 
כיצד יכולה להיווצר כבידה כה חזקה? ובכן, אפשר להראות (וזה כבר מעט טכני מידי) שתאוצת הכובד על פלנטה פרופורציונאלית למכפלתם שני גורמים: הצפיפות הממוצעת של הפלנטה ורדיוס הפלנטה (לפריקים של פיזיקה: השווה את חוק הכבידה האוניברסאלית למשקל mg, ואז החלף את מסת הפלנטה בצפיפות הממוצעת כפול נפח הכדור).  בואו נבדוק כיצד יכולה תאוצת הכובד להיות גדולה פי-15. הצפיפות הממוצעת של כדור הארץ היא בערך 5.5 גרם לסמ"ק והיא נובעת מריכוזן של מתכות כבדות (בעיקר ברזל) בליבה. היסוד הכבד ביותר על פי המערכה המחזורית הוא המתכת אוסמיום (22.6 גרם לסמ"ק), אבל בוודאי לא ניתן להניח שכל קריפטון עשוי מאוסמיום שכן על מנת לאפשר היווצרות של חיים  (לאו דווקא דומים לאילו המוכרים לנו)  יש צורך בעיקר ביסודות קלים יחסית כמו חמצן, פחמן, ומימן שמאפשרים מגוון עשיר של תגובות כימיות. 

נניח, אם כן,  שהצפיפות הממוצעת בקריפטון היא פי-3 יותר מזו של כדור הארץ. משמעות הדבר היא שקריפטון צריך להיות עשוי כמעט כולו מאוסמיום , אורנים או יסוד כבד (צפוף) אחר. לא נאמר שהדבר בלתי אפשרי, אבל הוא מאוד לא מתקבל על הדעת. מדוע? 73% מהחומר ביקום הוא מימן, וממנו נוצרים היסודות הכבדים יותר כמו הליום (23%) פחמן חמצן וכל השאר (2%)  בתהליכי היתוך (כמו שכתבתי ב-'אבק כוכבים'). ככלל, ככל שהיסוד כבד יותר, כך כמותו ביקום פחותה יותר, ולכן יסודות אולטרה-כבדים כמו זהב, עופרת או אורניום הינם נדירים במידה שלא תאמן. לאור זאת, שהסיכוי ש-99% מהמסה של פלנטה תהיה מאורניום הוא על גבול המופרך. 
 
בקיצוניות השנייה, אם נניח שהצפיפות של קריפטון דומה לצפיפות של כדור הארץ, הרדיוס שלו צריך להיות גדול פי 15, ומסתו גדולה פי 3,375 (15 בחזקת שלוש) מה שמוביל לבעיות מסוג אחר. במבנה אופייני של מערכת שמש, הפלנטות הגדולות (כמו אוראנוס וצדק) נוטות להיות גזיות ויחסית מרוחקות מהכוכב שבמרכז, כך שהחום העז לא יאדה אותן.  לעומתן, הפלנטות המוצקות (כמו נגה, ארץ ומאדים) נוטות להיות קטנות יותר וסמוכות לשמש שבמרכז. תצפיות עדכניות, ושיקולים תיאורטיים מגדירים 'פלנטה מוצקה ענקית' ככזו שמסתה גדולה פי 5-10 ממסת כדור הארץ (למשל, כאן) מה שאומר שיחס מסות של 3,375 הינו תופעה שאינה מוכרת למדע. דרך אגב, אילו הרדיוס של קריפטון היה גדול פי-25  מזה של כדור הארץ, הוא היה חוצה את סף המסה שהופכת פלנטה לכוכב בשל תהליכים תרמו גרעיניים  בליבה.מפלנטה ענקית הוא היה הופך לשמש קטנה!


פלנטה ענקית – הייתכן?

מהלך השיקולים הפיזיקאליים הביא אותנו למבוי סתום.  נאמנים לשיטה המדעית, אנו נאלצים לקבוע שלא תתכן פלנטה שבה הכבידה חזקה פי-15 מהארץ, ועל כן עלינו לקבוע בצער שהמעשייה של זוג תלמידי התיכון אינה עומדת במבחן ההיתכנות. לא שזה חשוב עבור קוראי הקומיקס, אבל אולי ניתן בכל זאת להציל את הפן המדעי של סופרמן?  קודם הסברנו שצפיפות של פלנטה העשויה מיסודות 'רגילים' אינה יכולה לעלות על זו של אוסמיום. אבל האם יש חומרים אחרים ביקום שאינם מופעים במערכה המחזורית? מסתבר שכן.
 
חומרים מוזרים כאלו  התגלו על ידי אסטרונומים ,החל מסוף שנות השישים, בגופים אקזוטיים המכונים כוכבי נויטרונים. גופים אלו נוצרים בתום תהליך הקריסה הכבידתית של שמשות עצומות. ליבתו של  כוכב שכזה אינה מכילה עוד יסודות כי אם נויטרונים בלבד, מה שמקנה לה דחיסות דמיונית: כפית חומר מכוכב נויטרונים עשויה לשקול כמו הר, דהיינו צפיפות מסדר גודל של עשרות מיליוני טון לסמ"ק!

המשקל שלך על כוכב נויטרונים במיליארד טונות

כעת נדמיין פלנטה דומה מאוד לכדור הארץ מבחינת גודל והרכב. ההבדל היחידי הוא שהליבה שלה מכילה מעט מהחומר שממנו עשויים כוכבי נויטרונים. אפילו כדור שקוטרו פחות מקילומטר עשוי להעלות את הצפיפות הממוצעת של הפלנטה במידה עצומה. מדוע?  דמיינו מה יקרה להכנסה הממוצעת של רובע מוכה עוני במומביי  אם יעבור לגור שם מישהו כמו ביל גייטס. כך ייקרה גם לצפיפות הממוצעת בפלנטה הדמיונית שלנו שאפשר לקרוא לה…כן, קריפטון.

הטריק הזה פותר לנו את בעיית הכבידה הגדולה פי-15, אבל מהווה בשורות רעות עבור הקריפטונאים. כל תנודה זעירה של הליבה הסופר מאסיבית עלולה לגרום לשינויים עצומים בשדה הכבידה על פני הכוכב. מבחינה גיאולוגית המשמעות היא רעידות אדמה, התפרצויות געשיות, ועוד תופעות מוזרות וקיצוניות שאיננו מכירים כמו לישה מאסיבית של הקרקע כבצק וגלי צונאמי במימדים קטסטרופאליים. מתקבל על הדעת שמדעני קריפטון הבינו שהתנודתיות של ליבת הנויטרונים עומדת לחולל שרשרת אסונות טבע שימחקו את הציוויליזציה ומכאן הדחיפות למלט את סופרמן הרך בטרם יהיה מאוחר מדי. 
 
הנה כי כן, מתוך העובדה התמימה שסופרמן קפץ 200 מטר הגענו לסיבת החורבן של קריפטון, בכך גם נסגר מעגל עם התיכוניסטים  ג'רי סיגל וג'וזף שוסטר שמבלי לדעת שמץ מהפיזיקה שתיארנו כאן, טוו באינטואיציה גאונית סיפור שיכול להיות כמעט קוהרנטי לגמרי עם אסטרופיזיקה מורכבת שהתפתחה עשרות שנים אחריהם!  אפילו את השמש האדומה של קריפטון אפשר להסביר כיום כננס אדום (שהינו פחות אנרגטי מהשמש, ומכאן ההסטה לאדום של ספקטרום הפליטה).
 
לסיום, ניתן שוב את מלא הקרדיט לפרופ' ג'יימס קקליוס מחבר הספר "Superheroes Physics" שבעזרת גיבורי-על וחוברות קומיקס פותח לנו צוהר מקורי לעולם הפיזיקה. הנה ראיון עם האיש המקסים הזה (כן, הוא בהחלט חנון-על).

לינקים:  
האמת יוצאת לאור : גם אובמה בא מקריפטון.
סופרמן מספר את סיפורו של קריפטון - גרסת הקומיקס 
המדע של סופרמן - מה עושה אותו כל כך "סופר" ?
ננו צינוריות – שרירים מלאכותיים – סופרמן הגיע לכאן
מדע בקולנוע – פיזיקה עם ספיידרמן
 (מדע ושאר רוח)
פיזיקה של סרטים מצויירים (מדע ושאר רוח)
פיזיקה עם פולישוק (מדע ושאר רוח)

"את כל הפיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס" – חלק א

הוראה, מדע עם חיוך, פיזיקה אין תגובות »

סופרמן בכלל התחיל כקומיקס. זה היה בארה"ב בשנות העשרים ששני תלמידי תיכון בשם ג'רי סיגל וג'וזף שוסטר (יהודיים, איך לא) הגו את דמותו של גיבור העל האולטימטיבי. סופרמן, חשוב לדעת, היה בתחילת דרכו סוג של עמיר פרץ: אחד שמגן על הפועלים מבעלי ההון החמסניים, ומציל את העובדים הפשוטים  מרדיפת הבצע הקפיטליסטית. וכך, עם סמל ה-S בתוך יהלום והתחתונים מעל הטייץ נולד המיתוס שהפך לאבן פינה בתרבות האמריקאית האינפנטילית.

על פי שוסטר וסיגל,  סופרמן נולד בגלקסיה רחוקה, על פלנטה בשם קריפטון שעליה מאירה שמש אדומה והכבידה שם חזקה בהרבה מזו של כדור הארץ. אם תפוח ייפול לך על הראש בקריפטון, אתה גמור.  הציוויליזציה של הקריפטונאיים כה מתקדמת, שלעומתה שיא הטכנולוגיה שלנו הוא ברמה של גן מפגרים. אבל באיזשהו שלב גילו המדענים של קריפטון שגן העדן שלהם עומד להיחרב. הוריו של סופרמן, שהיו מאצולת קריפטון, החליטו למלט את בנם הקטן במעין חללית זעירה (סופר-חללית) למרחבי החלל הקר מתוך תקווה שתגיע  ביום מן הימים לחוף מבטחים. אכן, קשה שלא להתפעל מהאופן שבו שזרו שוסטר וסיגל הצעירים מיתוסים תנכיים ("תיבת נוח", "משה בתיבה")  לאודיסיאה אינטר-גלקטית!


מגן הפועלים בפעולה

וכך הגיע אלינו סופרמן. לא נגולל את הסיפור כולו, רק זאת שעם התבגרותו מגלה הנער קלארק (סופרמן לעתיד) את מורשתו הקוסמית וכוחותיו הפלאיים שאותם ירתום במסירות אין קץ למען רווחת העם האמריקאי והאנושות כולה. והנה עוד סקופ : בקומיקס המקורי סופרמן לא עף אלא רק קפץ! הקטע התעופתי נולד רק מאוחר יותר כאשר הוליווד יצרה את הגרסה הקולנועית של גיבור העל. מסתבר שקפיצות, מרשימות ככל שיהיו, אינן מצטלמות טוב כמו מעוף, וכך סופרמן עבר שדרוג אולטימטיבי שהעמיד אותו בשורה אחת עם אלי האולימפוס, וזו בלשון המעטה.  בשלב זה  קוראי הבלוג אולי תוהים איפה נכנס כאן המדע, ומה הקשר לכותרת עם הפיזיקה. ובכן, הנה זה בא.

באחת החוברות הראשונות מתוארת קפיצה של סופרמן לגג בית שגובהו בערך 200 מטרים. זה בערך 66 קומות – מן הסתם הגובה של גורדי השחקים באותם ימים. האם מנתון זה ניתן לחשב את המהירות שבה סופרמן עוזב את הקרקע? (כאמור מדובר בקפיצה ולא במעוף). התשובה חיובית. בלשון הפיזיקה נוכל לומר שהאנרגיה הקינטית של סופרמן הפכה כולה לאנרגיה פוטנציאלית של גובה, שוויון  זה של אנרגיות ניתן  לכתיבה  כך:

מכאן, לאחר הצבות מתאימות, נקבל שמהירותו ההתחלתית של סופרמן צריכה להיות בערך 62 מטר לשניה (223 קמ"ש). זה מהר מאוד, אבל אנחנו לא נופלים מהכסא – אחרי הכול מדובר בסופרמן. כעת נמשיך לשאול: "מה צריך להיות הכוח ששריריו של גיבור העל צריכים להפעיל על הקרקע על מנת להקנות לו מהירות פנטסטית שכזו?" ובכן, אם נניח שמשך הקפיצה הוא רבע שנייה (הנחה סבירה למדי) נוכל לחשב את התאוצה הממוצעת של סופרמן בזמן הקפיצה, שהיא פשוט שינוי המהירות המחולק לפרק הזמן שבו התרחש שינוי זה. זה מביא אותנו לתאוצה של 248 מטר לשנייה בריבוע. על פי החוק השני של ניוטון, כוח הוא מכפלה של מסה בתאוצה, ולכן, אם נניח שמסתו של סופרמן החסון היא 100 ק"ג, נקבל שרגליו צריכות היו להפעיל על הקרקע כוח של 24,800 ניוטון על מנת לייצר את הזינוק שמתואר בקומיקס. ('ניוטון' היא יחידה המשמשת למדוד כוח. ניוטון אחד הוא בקירוב משקלו של תפוח על כדוה"א).


האם זה פרעוש? האם זה חרגול? לא, זה סופרמן!

שיהיה ברור, מדובר על כוח רציני שמשתווה למשקל של סמיטריילר (2.5 טון). אבל סופרמן הוא סופרמן ויש לו כוחות אדירים. אנחנו כלל לא מתווכחים , וחלילה לא כופרים בזנב קצהו של הסיפור המופלא.  כל מה שאנחנו עושים הוא פיתוח  של המשמעויות  הפיזיקאליות הנובעות מהנתון הפשוט שסופרמן אכן קפץ לגובה של 200 מטרים, וכפי שנראה, המשמעויות הן מרחיקות לכת.

נזכיר כאן, שאליבא דשוסטר ושות', כוחו העצום של סופרמן נובע מכך שהוא בא מקריפטון, ששם כוח הכבידה חזק ביותר. כיצד הדברים קשורים? ובכן, על מנת לעמוד זקוף בקריפטון, השרירים התומכים בשלד צריכים להיות חזקים פי כמה וכמה  מאשר בכדור הארץ שכן הם צריכים  לפעול כנגד כוח משקל רב יותר.
כאשר סופרמן מגיע לכדור הארץ, הוא נוכח ששריריו חזקים הרבה יותר ממה שנחוץ פה, מה שמשאיר לו  'עודף כוח'  שאותו הוא יכול לנצל על מנת לקפץ כחרגול מגודל, כמו האסטרונאוטים המקפצים בקלילות על הירח שבו הכבידה חלשה פי 6 יחסית לכדור הארץ.

ועכשיו ניתן את דעתנו על כך: בזמן קפיצה, השרירים שלנו מפעילים כוח על הרצפה. החוק השלישי של ניוטון (חוק הפעולה והתגובה)  קובע שהרצפה מפעילה על גופינו את אותו כוח  רק בכיוון ההפוך,  וזו למשל הסיבה שנרתע לאחור אם נדחוף קיר בעודנו עומדים על סקייטבורד.

על מנת להתרומם באוויר, הגיוני שהכוח אותו צריך להפעיל גדול יותר מהמשקל, אבל פי כמה? בעזרת נוסחת האנרגיה אפשר לבצע חישוב, שעל מנת לקפוץ לגובה של 2 מטרים, צריך כוח הגדול בכ-70% מהמשקל.  נשתמש בתוצאה זו, ונדמיין את סופרמן עומד על קריפטון וקופץ כלפי מעלה. לפי האמור, אם הכוח שהוא מפעיל שווה 1.7 פעמים ממשקלו (דהיינו, ב- 70% יותר), הדבר יביא אותו לגובה של 2 מטרים באוויר החכלילי של קריפטון. כעת נעתיק את אותה קפיצה לכדור הארץ. אותו כוח שהביא את סופרמן לגובה של 2 מטר על קריפטון מעלה אותו במנהטן לגובה של 220 מטרים. אבל מהחישוב שעשינו קודם אנו יודעים שמדובר ב-22,480 ניוטון! ועכשיו לפואנטה: אם נחלק כוח זה ב-1.7 נקבל את משקלו של סופרמן על קריפטון, ואם נחלק את מה שקיבלנו במסה של סופרמן (100 ק"ג לפי ההנחה) נקבל את תאוצת הכובד של קריפטון, שהיא המדד לעצמת הכבידה שם.

(במאמר מוסגר: משקל מבטא את הכוח שבו גוף נמשך לפלנטה ועל פי החוק השני של ניוטון משקל זה שווה למסה כפול תאוצת הכובד g. בעוד שהמסה לא משתנה כאשר עוברים מפלנטה לפלנטה, המשקל משתנה, שכן תאוצת הכובד הנה מאפיין ספציפי לכל פלנטה. לדוגמא: תאוצת הכובד על הירח היא שישית מזו שעל כדור הארץ ולכן המשקל על הירח יהיה אף הוא שישית).

התוצאה היא, שעצמת הכבידה על קריפטון גדולה פי-15 מזו של כדור הארץ. פירוש הדבר שקילוגרם בקריפטון שוקל פי-15 מאשר קילוגרם בכדור הארץ (על צדק, לשם השוואה, הוא היה שוקל "רק"  פי 2.5 ועל הירח – שישית). נוכל לדמיין שאם יצור אנוש חלשלוש היה נקלע במקרה לקריפטון, הוא היה נמרח  מיידית על הרצפה בלי  שמץ יכולת לנשום או לזוז, בדומה למצב של שכיבה כשעל גבך משקל של מכונית.

ושוב נציין שמסקנות  אילו בנוגע לקריפטון נובעות באופן דטרמיניסטי מהעובדה שסופרמן קפץ לגובה של 200 מטרים (ועוד שמץ הנחות סבירות). המרווח הצר שחוקי הפיזיקה מותירים אכן מעורר השתאות, אבל הטוב עוד לפנינו ב- "את כל פיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס" – חלק ב

האחראי לכותרת "את כל הפיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס" הוא ג'יימס קקליוס, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת מיניסוטה שהפך את העניין הכפייתי שלו  בחוברות קומיקס לספר משעשע ומחכים עד מאוד בשם "The Physics of Superheroes" או "הפיזיקה של גיבורי-על".  הפוסט הזה על שני חלקיו מבוסס על שני הפרקים הראשונים בספר.

לינקים:
חוקי התנועה של ניוטון בסרטון יפה עם תרגום לעברית. סופרמן בעברית – מתוך 'היקום של אלי אשד' וגם (תתפלאו) על השורשים היהודיים של סופרמן. ועוד – אלי שלו מסביר בדרכו הנפלאה על נפילה חפשית וכבידה, ואפילו פולישוק תורם את חלקו לחינוך הפיזיקאלי של הציבור הרחב.

אפשר ללמוד פיזיקה מקומיקס?

מה קרה במעבדה בשלומי?

הוראה, כימיה 6 תגובות »

השבוע התפרסמה ידיעה על ניסוי מדעי שהשתבש במרכז מחוננים בשלומי. אחת התלמידות, גל מכיתה ו, סיפרה ל-Ynet:

"עשינו ניסוי במהלכו המורה בדקה כמה סוגי אבקות מעל להבת אש. בשלב מסוים עף גיץ של מגנזיום וגרם לפיצוץ". לדברי גל, המורה פתחה את ברז המים בכיור ועשן התפזר בחלל החדר. מיד יצאנו מהכיתה והמזכירה הורתה לכל התלמידים במבנה לצאת החוצה. אחרי כמה דקות הרגשנו צריבות בעיניים וחלק מהילדים השתעלו והתקשו קצת בנשימה", אמרה והוסיפה כי "לשמחתנו זה נגמר רק בזה".

הסיפור נגמר בשלושה עשר (!) פצועים קל: עשרה תלמידים ושלושה אנשי צוות,כולל המורה. מה בדיוק קרה שם? מהתיאור של גל וקצת כימיה תיכונית ננסה לפענח מה התרחש, וכיצד היה אפשר למנוע זאת.

נא להכיר: מגנזיום
מגנזיום
הוא מתכת פעילה, המצויה בטור השני של הטבלה המחזורית יחד עם עוד מתכות, כמו סידן, הקרויות אלקליות עפרוריות. מתכות אלו פעילות מאוד, ומגיבות עם חמצן בתגובת שרפה שמשחררת אנרגיה רבה בצורת חום ואור.

כאשר מגנזיום בוער הוא פולט אור לבן ובוהק המזכיר מבזק של מצלמה. ואכן, הפלאש של המצלמות הראשונות, שלווה בפיצוץ חינני ועננת עשן לבנבנה, היה מבוסס על בעירה מהירה של אבקת מגנזיום. שפע דוגמאות להתלקחויות נפיצות של מגנזיום אפשר לראות כאן.  על פי מה שמתואר, המורה בשלומי הדגימה שריפה של אבקת מגנזיום מעל להבה, הדגמה שמייצרת ניצוצות בוהקים ויפים.  מה קורה למגנזיום במגע עם מים?  מגנזיום מוצק מכוסה בשכבה מגנה של מגנזיום חמצני ולכן גם אם נרטיב אותו במים הוא לא יגיב בטמפרטורת החדר. אבל, בטמפרטורה גבוהה המצב משתנה והמגנזיום מתחיל להגיב בפראות במגע עם מים. בתגובה זו מתפרקות מולקולות המים ומשחררות מימן אשר ממהר להתפוצץ בהשפעת החום שנפלט. בשפת הכימיה:

ובשפת בני אדם: מגנזיום ומים הופכים למימן ומגנזיום הידרוקסיד (עליו נדבר מיד)

את העובדות הנפיצות האילו הפכה חבורת ברייניאק לקטע קלאסי עבור כל כימאי, פירומן או סתם חובב מהומה. בקטע מופיעות מתכות אלקאליות (עמודה ראשונה) שמגיבות חזק עם מים גם בטמפרטורת החדר.

כאשר מגנזיום בוער, הלהבה שלו אמנם בוהקת ומסנוורת אך מרוכזת במקום אחד. אם כמות המגנזיום קטנה, הניסוי בטוח באופן יחסי, והוא מקובל בשיעורי כימיה. אבל אם שופכים מים התגובה עלולה לצאת משליטה: המימן המשתחרר בוער, מוליך את האש, מפזר אותה ועלול להתפוצץ.

נחזור לשלומי – אפשר לשער שניצוצות מגנזיום בוער באו במגע עם מים והדבר גרם ל-'בום' קטן שלווה בהתלקחות והבזק אור. המורה נבהלה, ועשתה את המעשה האינסטינקטיבי המתבקש: לזרוק את המגנזיום לכיור ולפתוח את הברז.  כפי שהספקנו להבין, מדובר ברעיון לא מוצלח.

דם, אש ותמרות עשן
כפי שראינו, מגנזיום בוער לא הולך טוב עם מים. בקטע הזה, אפשר לראות שהמים, בניגוד לטבעם הנוח בדרך כלל, מלבים את הלהבה בדומה לדלק! למעשה, מגנזיום בוער לא הולך טוב עם כלום. גם התזה עם מטפה על הלהבה תביא לתוצאה הפוכה מהמצופה, מכיוון שהמגנזיום מגיב עם הפחמן הדו-חמצני שבקצף (מוסר לו אלקטרונים – היינו, מחזר אותו), והבעירה רק גוברת. איך בכל זאת מכבים אותו? מיד נסביר.

כזכור, המגנזיום שלנו משכשך בכיור הרטוב והעניינים מסתבכים. תוצר הבעירה הראשוני הוא המלח מגנזיום אוקסידי (MgO)  הנקרא גם מגנזיה, ונראה כמו אפר לבנבן (מתעמלים מאבקים בו את כפות ידיהם במטרה להגביר החיכוך עם המכשירים). כאשר מלח זה בא במגע עם מים מתקבל אותו מגנזיום הידרוקסיד שהוזכר קודם. מדובר בבסיס תוקפני למדי.  כעת, הבערה בכיור מייצרת עשן לבנבן (MgO) שחלקו הקטן הפך למגנזיום הידרוקסידי. בנוסף, נוצר גם חום רב שהופך את המים לקיטור, דבר שמגביר את פיזור תוצרי הבערה. ממש לא נעים.

עיניים שלי
תוצרי הבעירה שהוזכרו הינם בסיסים חזקים ולכן, מסיבות מובנות, אינם חביבים על גוף האדם . במיוחד רגישות העיניים, ומכאן ההמלצה הגורפת להשתמש במשקפי מגן בכל ניסוי שבו מעורבות תמיסות חריפות ו/או בעירה.במקרה שלפננו לא חולקו משקפי מגן, ומכאן הצריבה הכואבת בעיניים שאותה גרמו  תוצרי הבעירה הבסיסיים. אותם חומרים גם צרבו את מערכת הנשימה, מה משסביר את השיעולים וקוצר נשימה שאותם תארה בנאמנות הילדה גל.
מה אפשר היה לעשות? ראשית, למנוע מגע בין המגנזיום למים. אבל מרגע שהמגנזיום מתחיל לבעור אין לכבותו בשום דרך ביתית! לא מים, לא מטפה לא חול – כלום.  זאת ועוד, המלצה זו תופסת עבור התלקחות של כל מתכת באשר היא. פשוט: לא לעשות כלום עד שהלהבה תדעך מעצמה. כך נוהגים גם ציוותי כיבוי כאשר מפעל כימיקאלים עולה בלהבות.  הסיבה היא שתהליכים אילו מלווים בשחרור של אנרגיה כה רבה, שפשוט אין לדעת אילו ראקציות יצאו לפועל ואילו חומרים מסוכנים יווצרו.

ניסוי ותהייה?
האם האירוע המצער צריך לגרום לצמצום היקף הניסויים וההדגמות בכיתה? נדמה שמבחינת משרד החינוך התשובה היא חיובית, גורפת וכמעט אוטומאטית.  רשימת המגבלות והאיסורים המוטלת על מורי המדע הולכת ותופחת חדשים לבקרים, והתלמידים נאלצים להסתפק בשיעורים פרונטאליים תחת שיעוריים חווייתיים. רבים מדי המורים שמוותרים על הדגמה או ניסוי חשובים רק על מנת שלא "להסתבך", שכן כל דבר פעוט הפך "מסוכן".  משמעות הדבר היא שהמדע הופך פחות נגיש, פחות מלהיב ופחות מושך.  ההשלכות ברורות: פחות תלמידי מדע, פחות מדענים, פחות טכנולוגיה מבוססת מדע. מובן שזהירות ובטיחות הם לפני הכל, אבל מה שצריך לקבוע אם ואיך לבצע ניסוי או ההדגמה הוא לא פחד ובורות אלא הבנה, ידע וחזון של לימודי מדע מרתקים ומעשירים.

תודה לד"ר איתן קריין על הייעוץ והעריכה המדעית.

קישורים נוספים

בעירת מגנזיום – לא לנסות בבית!
מגנזיום ומים 2 (לאוהבי הג'אנר)
מגנזיום ותפקידו במערכת העצבים
שימוש בטוח במגנזיום (אנגלית)
פגיעות עיניים (כולל פגיעות כימיקאלים)

פיזיקה של סרטים מצוירים

הוראה, מדע עם חיוך, פיזיקה 8 תגובות »

כיצד מתקדמת החשיבה המדעית? אנו מביטים בעולם הממשי, ומנסים למצוא הכללות שישליטו סדר בריבוי התופעות. בשלב הבא, ההכללות הופכות למקרים פרטיים של חוקים כלליים יותר, ואלו יוצרים תיאוריות: הפשטות-על של המציאות הנקלטת בחושים. כאשר מלמדים מדע, בדרך כלל לא עוברים את התהליך הזה, שיכול להיות מאוד סיזיפי, אלא מגישים ללומד בשלב מוקדם את ההכללות 'הנכונות' שאותן צריך ליישם במגוון סיטואציות.

אבל אולי ניתן, ולו רק כתרגיל, לגלות את הטעם של מציאת חוקים בעצמנו. לצורך כך נבחר עולם אלטרנטיבי, עולם נפלא ומוכר היטב היטב: עולם הסרטים המצוירים! מכיוון שיש המון סרטים מצויירים, נגביל את עצמינו רק לקלאסיים : Road Runner, Tom & Jerrry ועוד מבית היוצר של Looney Tunes. אך כיצד ננסח את החוקים השוררים בממלכה המצוירת? האנימטור ארט באביט  Art Babbitt מסכם את התורה כולה בקליפת אגוז:

דמות מצויירת תציית לחוקי הפיזיקה – אלא אם כן זה מצחיק יותר אחרת.

זה לא יהיה מובנה כמו חוקי הפיזיקה האמיתיים, אבל הרבה יותר מצחיק וכמובן שיהיו הרבה דרכים לעשות זאת. כבר כמה שנים מסתובבת ברשת גרסה של חוקים שמתוכה תירגמתי וערכתי את המוצלחים יותר לטעמי. הנה הם לפניכם:

החוקים הלא כתובים של הסרטים המצוירים

1. כבידה פסיכולוגית: "כל גוף מרחף באוויר יישאר במצבו עד להיותו מודע למצבו."


אין לך משקל, כל עוד לא שמת לב לכך.

2. עקרון ההתמדה:  "כל גוף יתמיד בתנועתו עד למפגש פתאומי עם אובייקט מוצק (עמוד טלפון, קיר וכו)'"

3. חוק ההתנגשות ההיקפית: "במעבר דרך חומר מוצק, גוף יטביע עקבות התואמות במדויק את היקפו."


ראש בקיר – הגרסה המצויירת להתנגשות חזיתית.

4. עקרון עדיפות הכוח הנפשי: "השפעת הכבידה מנוטרלת לחלוטין על ידי פחד או בהלה. למשל, רעש מבהיל או הקול האופייני של האויב יגרמו לדמות מצוירת לעוף כלפי מעלה, דבר שיסתיים לרוב בפגישה עם אובייקט מוצק (ראה חוק 2)"


הכוחות האלו שלך, ג'רי, זה משהו חדש?

5. העיקרון הקוונטי: "עם התגברות המהירות, גוף יכול להיות בו-זמנית בכמה מקומות. עקרון זה בא לידי ביטוי בעיקר במרדפים או התכתשויות (שבהן רואים עננה שממנה בוקעים מידי פעם  איברים שונים)."


ציפור ארורה, תעמדי כבר במקום אחד!

6.עקרון המעבר הסלקטיבי: "ישנם גופים שיכולים לעבור דרך עיגול שחור מצויר על קיר, הנראה כמו מנהרה, ויש  כאלו (שמשום מה) לא . במקרה האחרון יבוא לידי ביטוי חוק ההתנגשות ההיקפית (3)"

7. עקרון פעולה ותגובה: "לכל פעולה אלימה קיימת תגובה אלימה ממנה הפועלת על יוזם הפעולה הראשונית."


פעולה ותגובה: מה ניוטון היה אומר?

לסיום, קטע קצר שערכתי מתוך סרטי RoadRunner. אפשר לזהות שם את העקרונות הנ"ל, למצוא עקרונות חדשים, להשוות את חוקי הפיזיקה המצויירים עם החוקים האמיתיים (שמופיעים ככותרות בסרטון), או פשוט להנות.


Cartoon physicsThe best home videos are here

לינקים באותו עניין:

100 החוקים של סירטי אנימה
Cartoon Physics
את כל הפיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס (מתוך מדע ושאר רוח)

להכנס RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS