"את כל הפיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס" – חלק א

הוראה, מדע עם חיוך, פיזיקה אין תגובות »

סופרמן בכלל התחיל כקומיקס. זה היה בארה"ב בשנות העשרים ששני תלמידי תיכון בשם ג'רי סיגל וג'וזף שוסטר (יהודיים, איך לא) הגו את דמותו של גיבור העל האולטימטיבי. סופרמן, חשוב לדעת, היה בתחילת דרכו סוג של עמיר פרץ: אחד שמגן על הפועלים מבעלי ההון החמסניים, ומציל את העובדים הפשוטים  מרדיפת הבצע הקפיטליסטית. וכך, עם סמל ה-S בתוך יהלום והתחתונים מעל הטייץ נולד המיתוס שהפך לאבן פינה בתרבות האמריקאית האינפנטילית.

על פי שוסטר וסיגל,  סופרמן נולד בגלקסיה רחוקה, על פלנטה בשם קריפטון שעליה מאירה שמש אדומה והכבידה שם חזקה בהרבה מזו של כדור הארץ. אם תפוח ייפול לך על הראש בקריפטון, אתה גמור.  הציוויליזציה של הקריפטונאיים כה מתקדמת, שלעומתה שיא הטכנולוגיה שלנו הוא ברמה של גן מפגרים. אבל באיזשהו שלב גילו המדענים של קריפטון שגן העדן שלהם עומד להיחרב. הוריו של סופרמן, שהיו מאצולת קריפטון, החליטו למלט את בנם הקטן במעין חללית זעירה (סופר-חללית) למרחבי החלל הקר מתוך תקווה שתגיע  ביום מן הימים לחוף מבטחים. אכן, קשה שלא להתפעל מהאופן שבו שזרו שוסטר וסיגל הצעירים מיתוסים תנכיים ("תיבת נוח", "משה בתיבה")  לאודיסיאה אינטר-גלקטית!


מגן הפועלים בפעולה

וכך הגיע אלינו סופרמן. לא נגולל את הסיפור כולו, רק זאת שעם התבגרותו מגלה הנער קלארק (סופרמן לעתיד) את מורשתו הקוסמית וכוחותיו הפלאיים שאותם ירתום במסירות אין קץ למען רווחת העם האמריקאי והאנושות כולה. והנה עוד סקופ : בקומיקס המקורי סופרמן לא עף אלא רק קפץ! הקטע התעופתי נולד רק מאוחר יותר כאשר הוליווד יצרה את הגרסה הקולנועית של גיבור העל. מסתבר שקפיצות, מרשימות ככל שיהיו, אינן מצטלמות טוב כמו מעוף, וכך סופרמן עבר שדרוג אולטימטיבי שהעמיד אותו בשורה אחת עם אלי האולימפוס, וזו בלשון המעטה.  בשלב זה  קוראי הבלוג אולי תוהים איפה נכנס כאן המדע, ומה הקשר לכותרת עם הפיזיקה. ובכן, הנה זה בא.

באחת החוברות הראשונות מתוארת קפיצה של סופרמן לגג בית שגובהו בערך 200 מטרים. זה בערך 66 קומות – מן הסתם הגובה של גורדי השחקים באותם ימים. האם מנתון זה ניתן לחשב את המהירות שבה סופרמן עוזב את הקרקע? (כאמור מדובר בקפיצה ולא במעוף). התשובה חיובית. בלשון הפיזיקה נוכל לומר שהאנרגיה הקינטית של סופרמן הפכה כולה לאנרגיה פוטנציאלית של גובה, שוויון  זה של אנרגיות ניתן  לכתיבה  כך:

מכאן, לאחר הצבות מתאימות, נקבל שמהירותו ההתחלתית של סופרמן צריכה להיות בערך 62 מטר לשניה (223 קמ"ש). זה מהר מאוד, אבל אנחנו לא נופלים מהכסא – אחרי הכול מדובר בסופרמן. כעת נמשיך לשאול: "מה צריך להיות הכוח ששריריו של גיבור העל צריכים להפעיל על הקרקע על מנת להקנות לו מהירות פנטסטית שכזו?" ובכן, אם נניח שמשך הקפיצה הוא רבע שנייה (הנחה סבירה למדי) נוכל לחשב את התאוצה הממוצעת של סופרמן בזמן הקפיצה, שהיא פשוט שינוי המהירות המחולק לפרק הזמן שבו התרחש שינוי זה. זה מביא אותנו לתאוצה של 248 מטר לשנייה בריבוע. על פי החוק השני של ניוטון, כוח הוא מכפלה של מסה בתאוצה, ולכן, אם נניח שמסתו של סופרמן החסון היא 100 ק"ג, נקבל שרגליו צריכות היו להפעיל על הקרקע כוח של 24,800 ניוטון על מנת לייצר את הזינוק שמתואר בקומיקס. ('ניוטון' היא יחידה המשמשת למדוד כוח. ניוטון אחד הוא בקירוב משקלו של תפוח על כדוה"א).


האם זה פרעוש? האם זה חרגול? לא, זה סופרמן!

שיהיה ברור, מדובר על כוח רציני שמשתווה למשקל של סמיטריילר (2.5 טון). אבל סופרמן הוא סופרמן ויש לו כוחות אדירים. אנחנו כלל לא מתווכחים , וחלילה לא כופרים בזנב קצהו של הסיפור המופלא.  כל מה שאנחנו עושים הוא פיתוח  של המשמעויות  הפיזיקאליות הנובעות מהנתון הפשוט שסופרמן אכן קפץ לגובה של 200 מטרים, וכפי שנראה, המשמעויות הן מרחיקות לכת.

נזכיר כאן, שאליבא דשוסטר ושות', כוחו העצום של סופרמן נובע מכך שהוא בא מקריפטון, ששם כוח הכבידה חזק ביותר. כיצד הדברים קשורים? ובכן, על מנת לעמוד זקוף בקריפטון, השרירים התומכים בשלד צריכים להיות חזקים פי כמה וכמה  מאשר בכדור הארץ שכן הם צריכים  לפעול כנגד כוח משקל רב יותר.
כאשר סופרמן מגיע לכדור הארץ, הוא נוכח ששריריו חזקים הרבה יותר ממה שנחוץ פה, מה שמשאיר לו  'עודף כוח'  שאותו הוא יכול לנצל על מנת לקפץ כחרגול מגודל, כמו האסטרונאוטים המקפצים בקלילות על הירח שבו הכבידה חלשה פי 6 יחסית לכדור הארץ.

ועכשיו ניתן את דעתנו על כך: בזמן קפיצה, השרירים שלנו מפעילים כוח על הרצפה. החוק השלישי של ניוטון (חוק הפעולה והתגובה)  קובע שהרצפה מפעילה על גופינו את אותו כוח  רק בכיוון ההפוך,  וזו למשל הסיבה שנרתע לאחור אם נדחוף קיר בעודנו עומדים על סקייטבורד.

על מנת להתרומם באוויר, הגיוני שהכוח אותו צריך להפעיל גדול יותר מהמשקל, אבל פי כמה? בעזרת נוסחת האנרגיה אפשר לבצע חישוב, שעל מנת לקפוץ לגובה של 2 מטרים, צריך כוח הגדול בכ-70% מהמשקל.  נשתמש בתוצאה זו, ונדמיין את סופרמן עומד על קריפטון וקופץ כלפי מעלה. לפי האמור, אם הכוח שהוא מפעיל שווה 1.7 פעמים ממשקלו (דהיינו, ב- 70% יותר), הדבר יביא אותו לגובה של 2 מטרים באוויר החכלילי של קריפטון. כעת נעתיק את אותה קפיצה לכדור הארץ. אותו כוח שהביא את סופרמן לגובה של 2 מטר על קריפטון מעלה אותו במנהטן לגובה של 220 מטרים. אבל מהחישוב שעשינו קודם אנו יודעים שמדובר ב-22,480 ניוטון! ועכשיו לפואנטה: אם נחלק כוח זה ב-1.7 נקבל את משקלו של סופרמן על קריפטון, ואם נחלק את מה שקיבלנו במסה של סופרמן (100 ק"ג לפי ההנחה) נקבל את תאוצת הכובד של קריפטון, שהיא המדד לעצמת הכבידה שם.

(במאמר מוסגר: משקל מבטא את הכוח שבו גוף נמשך לפלנטה ועל פי החוק השני של ניוטון משקל זה שווה למסה כפול תאוצת הכובד g. בעוד שהמסה לא משתנה כאשר עוברים מפלנטה לפלנטה, המשקל משתנה, שכן תאוצת הכובד הנה מאפיין ספציפי לכל פלנטה. לדוגמא: תאוצת הכובד על הירח היא שישית מזו שעל כדור הארץ ולכן המשקל על הירח יהיה אף הוא שישית).

התוצאה היא, שעצמת הכבידה על קריפטון גדולה פי-15 מזו של כדור הארץ. פירוש הדבר שקילוגרם בקריפטון שוקל פי-15 מאשר קילוגרם בכדור הארץ (על צדק, לשם השוואה, הוא היה שוקל "רק"  פי 2.5 ועל הירח – שישית). נוכל לדמיין שאם יצור אנוש חלשלוש היה נקלע במקרה לקריפטון, הוא היה נמרח  מיידית על הרצפה בלי  שמץ יכולת לנשום או לזוז, בדומה למצב של שכיבה כשעל גבך משקל של מכונית.

ושוב נציין שמסקנות  אילו בנוגע לקריפטון נובעות באופן דטרמיניסטי מהעובדה שסופרמן קפץ לגובה של 200 מטרים (ועוד שמץ הנחות סבירות). המרווח הצר שחוקי הפיזיקה מותירים אכן מעורר השתאות, אבל הטוב עוד לפנינו ב- "את כל פיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס" – חלק ב

האחראי לכותרת "את כל הפיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס" הוא ג'יימס קקליוס, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת מיניסוטה שהפך את העניין הכפייתי שלו  בחוברות קומיקס לספר משעשע ומחכים עד מאוד בשם "The Physics of Superheroes" או "הפיזיקה של גיבורי-על".  הפוסט הזה על שני חלקיו מבוסס על שני הפרקים הראשונים בספר.

לינקים:
חוקי התנועה של ניוטון בסרטון יפה עם תרגום לעברית. סופרמן בעברית – מתוך 'היקום של אלי אשד' וגם (תתפלאו) על השורשים היהודיים של סופרמן. ועוד – אלי שלו מסביר בדרכו הנפלאה על נפילה חפשית וכבידה, ואפילו פולישוק תורם את חלקו לחינוך הפיזיקאלי של הציבור הרחב.

אפשר ללמוד פיזיקה מקומיקס?

איך לקרוא מאמר מדעי?

מדע עם חיוך 6 תגובות »

כל מי שפירסם מאמר מדעי יודע שקיימת מכבסת מילים מקובלת למדי שעוזרת 'להחליק' מאמר למרות שאין מאחוריו ערך מדעי ממשי. המנחה שלי לשעבר, פרופסור רונן קדמון  נוהג לומר שבעולם האקדמי 95% מהפירסומים הם 'רעש רקע' בעוד שרק חמישה אחוזים בונים את ההתקדמות של התחום. יהיו כאלו שיאמרו שהוא נאיבי, ושרעש הרקע מגיע ל-99.9%.

ככה זה, כאשר בכיפה שולט – Publish or Perish ("פרסם פן תעלם"). ההילה של המדע והמדענים הנובעת מקומץ הפרסומים שבאמת פורצים דרך, אבל המציאות מאכזבת כאשר רואים מתוך המערכת איך הדברים עובדים. אותי זה שכנע (בין השאר) לעזוב את האקדמיה לטובת הוראת מדע, החלטה עליה אני מברך כבר עשור. בזמן שכתבתי את עבודת המוסמך שלי, הסתובב ברשת 'תרגומון' משעשע שצרפתי כאן להנהתכם. אפשר לתרגם לעברית, אבל וודאי תסכימו שהמקור מצלצל הרבה יותר טוב.

Phrase: It has long been known
Translation: I haven't bothered to look up the reference
 
Phrase: It is believed
Translation: I think
 
Phrase: It is generally believed
Translation: A couple of other guys think so too
 
Phrase: It is not unreasonable to assume
Translation: I have no idea what it actually is and neither do you
 
Phrase: Of great theoretical importance
Translation: I find it kind of intersting
 
Phrase: Of great practical importance
Translation: I can get some mileage out of it
 
Phrase: Typical results are shown
Translation: The best results are shown
 
Phrase: 3 samples were chosen for further study
Translation: The others didn't make sense, we ignored them
 
Phrase: The 4 hours sample was not studied
Translation: I dropped it on the floor
 
Phrase: The significance of these results is unclear
Translation: Look at the pretty artifact
 
Phrase: It has not been possible to provide definitive answers
Translation: The experiment was negative, but at least I can publish the data somewhere
 
Phrase: Correct within an order of magnitude
Translation: Wrong
 
Phrase: It might be argued that
Translation: I have such a good answer for that objection that I shall now raise it
 
Phrase: Much additional work will be required
Translation: This paper is not very good, but neither are all the others in this miserable field
 
Phrase: These investigations proved highly rewarding
Translation: My grant is going to be renewed
 
Phrase: I thank X for assistance with the experiments and Y for useful discussions on the interpretation of the data
Translation: X did the experiment and Y explained it to me.

                   אתה יכול לחקור מה שאתה רוצה כל עוד תגיע לתוצאות האלו (גרנט)

 

פיזיקה של סרטים מצוירים

הוראה, מדע עם חיוך, פיזיקה 8 תגובות »

כיצד מתקדמת החשיבה המדעית? אנו מביטים בעולם הממשי, ומנסים למצוא הכללות שישליטו סדר בריבוי התופעות. בשלב הבא, ההכללות הופכות למקרים פרטיים של חוקים כלליים יותר, ואלו יוצרים תיאוריות: הפשטות-על של המציאות הנקלטת בחושים. כאשר מלמדים מדע, בדרך כלל לא עוברים את התהליך הזה, שיכול להיות מאוד סיזיפי, אלא מגישים ללומד בשלב מוקדם את ההכללות 'הנכונות' שאותן צריך ליישם במגוון סיטואציות.

אבל אולי ניתן, ולו רק כתרגיל, לגלות את הטעם של מציאת חוקים בעצמנו. לצורך כך נבחר עולם אלטרנטיבי, עולם נפלא ומוכר היטב היטב: עולם הסרטים המצוירים! מכיוון שיש המון סרטים מצויירים, נגביל את עצמינו רק לקלאסיים : Road Runner, Tom & Jerrry ועוד מבית היוצר של Looney Tunes. אך כיצד ננסח את החוקים השוררים בממלכה המצוירת? האנימטור ארט באביט  Art Babbitt מסכם את התורה כולה בקליפת אגוז:

דמות מצויירת תציית לחוקי הפיזיקה – אלא אם כן זה מצחיק יותר אחרת.

זה לא יהיה מובנה כמו חוקי הפיזיקה האמיתיים, אבל הרבה יותר מצחיק וכמובן שיהיו הרבה דרכים לעשות זאת. כבר כמה שנים מסתובבת ברשת גרסה של חוקים שמתוכה תירגמתי וערכתי את המוצלחים יותר לטעמי. הנה הם לפניכם:

החוקים הלא כתובים של הסרטים המצוירים

1. כבידה פסיכולוגית: "כל גוף מרחף באוויר יישאר במצבו עד להיותו מודע למצבו."


אין לך משקל, כל עוד לא שמת לב לכך.

2. עקרון ההתמדה:  "כל גוף יתמיד בתנועתו עד למפגש פתאומי עם אובייקט מוצק (עמוד טלפון, קיר וכו)'"

3. חוק ההתנגשות ההיקפית: "במעבר דרך חומר מוצק, גוף יטביע עקבות התואמות במדויק את היקפו."


ראש בקיר – הגרסה המצויירת להתנגשות חזיתית.

4. עקרון עדיפות הכוח הנפשי: "השפעת הכבידה מנוטרלת לחלוטין על ידי פחד או בהלה. למשל, רעש מבהיל או הקול האופייני של האויב יגרמו לדמות מצוירת לעוף כלפי מעלה, דבר שיסתיים לרוב בפגישה עם אובייקט מוצק (ראה חוק 2)"


הכוחות האלו שלך, ג'רי, זה משהו חדש?

5. העיקרון הקוונטי: "עם התגברות המהירות, גוף יכול להיות בו-זמנית בכמה מקומות. עקרון זה בא לידי ביטוי בעיקר במרדפים או התכתשויות (שבהן רואים עננה שממנה בוקעים מידי פעם  איברים שונים)."


ציפור ארורה, תעמדי כבר במקום אחד!

6.עקרון המעבר הסלקטיבי: "ישנם גופים שיכולים לעבור דרך עיגול שחור מצויר על קיר, הנראה כמו מנהרה, ויש  כאלו (שמשום מה) לא . במקרה האחרון יבוא לידי ביטוי חוק ההתנגשות ההיקפית (3)"

7. עקרון פעולה ותגובה: "לכל פעולה אלימה קיימת תגובה אלימה ממנה הפועלת על יוזם הפעולה הראשונית."


פעולה ותגובה: מה ניוטון היה אומר?

לסיום, קטע קצר שערכתי מתוך סרטי RoadRunner. אפשר לזהות שם את העקרונות הנ"ל, למצוא עקרונות חדשים, להשוות את חוקי הפיזיקה המצויירים עם החוקים האמיתיים (שמופיעים ככותרות בסרטון), או פשוט להנות.


Cartoon physicsThe best home videos are here

לינקים באותו עניין:

100 החוקים של סירטי אנימה
Cartoon Physics
את כל הפיזיקה שלי למדתי מחוברות קומיקס (מתוך מדע ושאר רוח)

קליפ משוגע בדרך ללמידה משמעותית

בנימה אישית, הוראה, מדע עם חיוך, פיזיקה אין תגובות »

בשנה שעברה לימדתי  בחמד"ע קבוצה מבית ספר גורדון ומקמפוס שרי אריסון לאומנויות. תלמידי "אומנויות" למדו באינטנסיביות את מקצועות הקולנוע (כתיבה, צילום, משחק, ביום, עריכה והפקה), ואף הפיקו בבית ספרם סרט קצר  כפרויקט סיום של כיתה ט'.
חשבתי, מה נוכל לעשות עם החבר'ה האלה? כיצד נחבר את הכישרון והידע שלהם עם הפיזיקה? כבר הרבה זמן רציתי  להפיק עם תלמידים קליפ בסגנון  Brainiac , שזו  סדרת טלוויזיה פרועה ופופולארית שבה עורכים את הניסויים הכי הזויים שתמיד רצינו לעשות (או לא) אבל זה היה מסוכן מדי,  יקר מדי , מרעיש מדי או מלכלך מדי.  הגדרתי להם את זה כך: הקליפ צריך להיות א. מוגש בצורה משעשעת  ב. מבוסס על ידע מדעי.

התלמידים זינקו על זה בהתלהבות: כתבו תסריט (בבית) , צלמו (בזמן השיעור) , וערכו (בבית) . קצת עזרתי בבימוי  ובייעוץ מדעי אבל בהן צדק, ההפקה הזו שלהם. כל התהליך היה כיף אדיר, ואין לי ספק שהם לא ישכחו את התכנים המדעיים. אבל זה לא העיקר.  ההישג החשוב מבחינתי הוא שהם ראו שאפשר לגשת למדע בהמון דרכים, כולל הדרך האישית שלהם. הלהט שלהם לקולנוע פגש את הפיזיקה וכך, במקום מסוים, הפיזיקה הפכה להיות חלק מהם. התוצאה לפניכם.
 

פופקורן סלולארי – האמת

כימיה, מדע עם חיוך, פיזיקה 3 תגובות »

לאחרונה מסתובבים ברשת סרטונים שמראים את הדבר הבא: כמה מכשירים סלולאריים מכוונים בצורה מאיימת אל גרגרי תירס, ואז, כאשר מחייגים אל המכשירים, תוך שניות הגרגרים מתפקעים לפרחוני פופקורן קופצניים. משעשע ברגע הראשון, אך די מטריד לחשוב שאת מטגן המוח הזה אנחנו מצמידים לאוזן כמעט בלי חשבון.  כמובן, שכמורה למדע אין לי אפשרות להתעלם מזה, כיוון שבמוקדם או מאוחר ישאלו אותי תלמידים בעיניים נוצצות האם זה אפשרי.

אז בדקתי.

לכאורה זה אפשרי. טלפונים סלולאריים משדרים וקולטים גלים אלקטרומגנטיים בתדר שמתאים לקרינת גלי מיקרו (שזה בערך 1 ג'יגה הרץ), ועם גלי מיקרו, כולנו יודעים, אפשר להכין פופקורן.

בפועל, גלי מיקרו מחממים מים, והם עושים זאת בכך שהם מעלים את אנרגיית התנועה של מולקולות המים (חומר יבש לא יתחמם במיקרוגל). חימום המים בתוך גרעין התירס הופך אותם לאדים, דבר שמעלה דרמטית את הלחץ הפנימי בגרגר - ממש כמו לחמם קופסת שימורים סגורה. הלחץ הולך וגדל עד שהוא גובר על חוזק המעטפת ואז מתרחש פיצוץ בזעיר אנפין – פצפוצון.

אז אם אפשר לעשות פופקורן עם גלי מיקרו, וכי למה שלא נוכל להשתמש בגלי מיקרו שנפלטים ממכשירים סלולאריים?
אלא שכאן נכנס עניין כמותי פשוט: ההספק של קרינת מיקרו ממכשיר סלולארי הוא 1 וואט בעוד שההספק שמייצר המגנטרון  (מחולל הגלים) שבמיקרוגל מגיע בערך ל-1000 וואט. חתיכת הפרש.

אם תשימו חופן גרגירי תירס במיקרו-גל על העצמה המירבית, הלבנבן הראשון לא ייווצר לפני שתחלוף דקה תמימה. כלומר, דרושות 1,000 דקות לפחות עד שטלפון סלולארי יצליח לספק אותה רמת אנרגיה הנחוצה להפוך גרגר תירס לפופקורן . למעשה, זה עוד הרבה יותר מכיוון שהאנרגיה הנפלטת מסלולארי מתפשטת לכל הכיוונים ורק חלק קטן יחסית מגיע לגרגר, שלא כמו במיקרו-גל שבו הקירות מחזירים את הקרינה פנימה כמו מראות. מכאן, שעלכם לכוון את הסלולארי שלכם משהו כמו 10 שעות רצופות לעבר גרגר תירס מבוהל כדי לגרום לו להפוך לתפרחת, וגם זה לא בטוח, כי בזמן זה הוא מאבד את החום שהשקענו בו לסביבה.

אז איך בכל זאת? הרי ראינו במו עינינו ב-YouTube? האם יש משהו מדעי יותר מתצפית ישירה?
והתשובה: מעבר לטריקים זולים של עריכה (שזה כנראה רוב הקליפים), ניתן להשיג את האפקט על ידי  הצמדת מגנטרון (שאותו מפרקים מתוך המיקרוגל) לחלק התחתון של השולחן, כפי שמודגם בקליפ הבא:



Cell Phone Popcorn Hoax Revealed. – video powered by Metacafe

אזהרה חמורה:  
מה שרואים פה הוא בגדר סכנת נפשות אמיתית למי שאינו בעל מקצוע עם ידע בקרינת מיקרו, שאמנם אינה מייננת (כמו קרני רנטגן) אך יכולה בהחלט לגרום לעיוורון. אפילו פתיחה של גוף המיקרו-גל כשהוא מנותק עלולה להסתיים בהתחשמלות קטלנית עקב התפרקות של קבלים רבי עצמה. לא לנסות בבית!

לקריאה נוספת:
Popular Science  – הסבר של התופעה.
בלדד השוחי מסביר על פופקורן 
אוקיינוס (כמעט) בלתי נראה – על קרינה אלקטרומגנטית בשפה קלה
האם ניתן לבשל ביצה עם טלפונים סלולאריים? - הסבר ממצה מתוך בלוג מעולה

להכנס RSS תגובות RSS פוסטים
WP Theme & Icons by N.Design Studio
התאמה לעברית: We CMS