להיות אנושי – הכללים

שאר רוח, תן חיוך אין תגובות »
מאת צ'רי קרטר-סקוט

(1) אתה תקבל גוף.
אולי הוא ימצא חן בעינך או שאולי תשנא אותו, אבל הוא יהיה שלך במשך כל סיבוב החיים הנוכחי.
(2) אתה תלמד שיעורים.
אתה רשום ללימודים בהיקף מלא בבית ספר לא פורמלי שנקרא 'חיים'. בכל יום תקבל הזדמנויות ללמוד שיעורים. אתה עשוי לחבב את השיעורים, או לחשוב שהם לא רלוונטיים ומטופשים.
(3) אין טעויות, רק שיעורים.
גדילה היא תהליך של ניסוי ותעייה.  הניסויים ש-'נכשלו' הם חלק מהתהליך לא פחות מאלו שבסופו של דבר 'הצליחו'.
(4) שיעור חוזר על עצמו עד שהוא נלמד.
שיעור יוצג לפניך בדרכים שונות עד שתלמד אותו. למדת – תוכל לעבור לשיעור הבא.
(5) הלמידה אינה מסתיימת.
אין שלב בחיים שאינו מכיל 'שיעורים'. אם אתה חי – יש שיעורים ללמוד.
(6) 'שם' אינו עדיף על 'כאן'.
כאשר 'שם' הופך ל-'כאן', אתה פשוט תקבל 'שם' ששוב יראה טוב יותר מ-'כאן'.
(7) אנשים אחרים הם מראות שלך.
אתה לא יכול לאהוב או לשנוא משהו באדם אחר אלא אם כן הוא משקף משהו שאתה אוהב או שונא בעצמך.
(8)  מה שאתה עושה מחייך תלוי בך.
עומדים לרשותך כל הכלים והמשאבים שלהם תזדקק. מה שתעשה בהם זה עניין של בחירה. בחירה שלך.
(9) התשובות נמצאות בתוכך.
התשובות לשאלות החיים נמצאות בתוכך. כל שעליך לעשות הוא להתבונן, להקשיב ולבטוח.
(10) אתה תשכח את כל זה.


תורגם מ- The Rules for Being Human


מחשבות על חינוך לשנה החדשה

אנשים מיוחדים, הוראה, שאר רוח 6 תגובות »

לקראת השנה החדשה, בחרתי להביא קטע מתוך כתביו של הרב קוק עם פרשנותו היפה של יובל פרוינד. הקטע המקורי (קובץ ז, רה) מופיע בתוך לקט מבואר ומשובח בשם "פסיכולוגיה של מעלה" שדרכו ניתן להיחשף להגותו המעמיקה והמקורית של הרב קוק, דוקא בנושאים שאינם נוגעים לדת ישירות. בקטע זה מצביע הראי"ה על  ההדדיות המבורכת הקיימת בחינוך – לא פחות משהילד לומד דרך המורה או ההורה, כך האחרון יכול ללמוד מן הילד. כן, גם הילד הוא מורה, אם רק נדע להקשיב לתלמודו.  שנה טובה ומבורכת לכל קוראי הבלוג.

וכך מבאר יובל פרוינד (עמ' 40):

הרב קוק מצביע על שתי תנועות שקיימות בעולם ומסיק מהן מסקנה מקורית לגבי ערך הילדות. מצד אחד, מה שמעניין את האנושות אלו חוכמות מבריקת ופיתוח מודעות עמוקה, הגדרות מחודדות והבנה מורכבת. ומצד שני, ברור לכל, שהילדים הם העיקר ושההשקעה צריכה להיות בחינוך בהם. אלו שתי מגמות הפוכות שכן החקירות וההגדרות המסובכות לא נוגעות לילדים. חינוך הילד לא תלוי בתורת הקוואנטים או בהגדרה פסיכולוגית מסובכת. את הילדים מעניין דברים הרבה יותר פשוטים. בתמימותם הם דורשים דברים אחרים כמו חום, שעשוע, משחק ודמיון. אפשר לומר שהסיבה להשקעה בילדים היא בשביל שהם יהיו הדור הבא של המדענים והחוקרים אך הרב קוק לא מבין כך וגם תחושת הלב הפשוטה לא אומרת כך.

ההשקעה בילדים והמשיכה לכיוון עולמם הפשוט והתמים היא מכיוון שזהו יסוד האושר האנושי. האושר לא מגיע ממאגרי ידע מתוחכם, האושר מגיע מן השמחה המתפרצת והדמיון היצירתי, מהאהבה התמימה והחיוניות הרגשית.

הנטייה של המבוגרים כלפי הילדים היא לא מעמסה או הכשרה כדי להכינם לבגרות. החיבור הזה אל עולם הילדים הוא חוליית הקישור אל האושר. היא ההליכה שלנו – המבוגרים הציניים והמפוקחים – לעבר עולמות התמימות והפשטות ששכחנו ושכל כך חסרים לנו.

המגע עם הילדים מעורר בנו את ה'ילדותיות' שבנו. הדו-שיח עמם מסיר את הזוהמה של היאוש והערמומיות שנדבקה בנו דרך כל החשבונות הבוגרים ומחזיר אותנו אל הזרם הישר והתם של החיים. אפשר לומר שהילדים מחנכים אותנו לא פחות משאנו מחנכים אותם.

עוד בנושא זה בבלוג –
ילדים מסבירים מדע , מחווה לפורסט גאמפ, הביאו את המהפכה בחינוך, מהי הבנה?
וכן, ניתן להוריד את הפרק הראשון של 'פסיכולוגיה של מעלה' כאן.

שיחותיי עם הרוח

כתיבה, שאר רוח, שירה אין תגובות »

משב רוח קטון מהרי לבנון
נעצר מול מלון ליד אשקלון
בזה המלון, מחנק בגרון
העיר בי רצון לפתוח חלון

או-אז מלא און, פרץ בגאון
עטור ניצחון כשחקן תאטרון –
עשה סיבובון
הקיף ת'סלון
רפרף בעיתון
בלם  בשאון
ליד הארון

אמר נישובון:
"אמור לי אדון…"
מוכה תימהון,  השלמתי: "שרון"

המשיך נישובון –
(נשען על מזנון, קולו – אותו טון)
"התדע מר שרון, ההבדל בין גאון
לחסר כשרון?"

אל מול החידון הרגשתי טירון
ללא רעיון,
חסר בטחון
מוחי – חילזון
על סף ביזיון, אמר לי,  come on
(ממתיק חיוכון)
התשובה היא: "גאון…"

אך פתאום קיפאון –
הציץ בשעון ופלט רק: pardon
חבר מליסבון ממתין לי המון,
בצל האלון על ראש הר מרון!"
וכך בלי זדון פרח נישובון
כאד אצטון
מהיר כסילון
נפלט מבלון
(קראתי לו ג'ון).

אודה – זה נכון
חיפשתי פתרון בכל עוז רצון
לרז שמר ג'ון הציג בלי לשון
ועל סף שברון, עם אור אחרון
(או שמא ראשון?)
האיר בי פתרון!
אגישו בששון
לקורא הנבון –

סודו של  גאון
אינו היגיון מוצק כבטון
ולא שיגעון הרה אבדון
ולא שיכרון מוליד רפיון
ולא דיכאון עטוף בסגנון
כי אם החזון הבא כדורון
בחסד אל-יון

וזה החזון יקר מממון
אמתין, נישובון
לשובך כפזמון –
כי אזלו חרוזיי …
ונותרתי אביון.

על מדע ומדעיזם

גבולות המדע, מדע כללי, שאר רוח 67 תגובות »

והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול –
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול… (מאיר אריאל)

שורשיו של המדע, מהישגיה המרשימים של הרוח האנושית, נעוצים בפילוסופיה היוונית אך צורתו המוכרת החלה מתהווה באירופה של המאה ה-17. אכן, בפרק זמן קצר יחסית, שעט המדע המודרני אל הישגים עצומים: אסכולות מדעיות שלמות נוסדו, התבססו ופרחו, כך שנחוצים כרכים רבים בכדי לתאר את ההתקדמות הכבירה בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה (ומיקרוביולוגיה), מדעי כדור הארץ, ובמקביל את ההפריה ההדדית המסועפת והעמוקה בין הדיסציפלינות השונות. אמנם, ההתקדמות המדעית לא הביאה לטרנספורמציה ערכית של האנושות (כפי שקיוו רבים שיקרה), אך היא הובילה להבנה קוהרנטית יותר של המציאות החומרית, שממנה התפתחה טכנולוגיה ששינתה (ומשנה) כמעט כל היבט של הקיום האנושי.

אך אין המדע 'עיסוק' גרידא. בין הערכים העומדים בבסיסה של הפעילות המדעית ניתן למנות סובלנות והקשבה, חיפוש כן אחר האמת, יושר אינטלקטואלי (הנובע מענווה ומחזק אותה), וכמובן החופש לחקור, לטעות, להודות בטעויות ולצמוח מהן. הדיסציפלינה המדעית מביאה לפתוח ושכלול של חשיבה מאורגנת ויסודית, תקשורת אפקטיבית (הנובעת מהצורך לחלוק רעיונות מורכבים ומופשטים עם עמיתים), עבודת צוות והכרה בכך שהמציאות מורכבת יותר מכל תיאוריה אנושית. אלברט איינשטיין דיבר על היראה המתעוררת  באיש המדע כאשר הוא מבין לעומק היבטים מהותיים של המציאות שלא היו מוכרים לפני כן.

ניתן היה לצפות, שהעוסקים במדע והאמונים על שיטותיו יצמיחו תרבות מבורכת שתקרין למעגלים רחבים יותר של החברה, אך משום מה הדבר כמעט ולא התרחש. הדיבידנד העיקרי שמניב המדע, בהתחשב בהשקעה העצומה בו, הוא רובו ככולו טכנולוגי. האם זהו חוסר הרצון (או היכולת) של אנשי המדע לחרוג ממגדלי השן שלהם ולהשפיע, או שמא הערכים הנעלים שבתשתיתו של המדע נסוגו בפני אמביציה אגואיסטית, קנאה, יוהרה, ורדיפת כבוד? לא קל לומר, אך ייתכן שהתשובה נעוצה דווקא בתפיסת עולם שדומה שהשתלטה על המדע, ובמידה רבה סילפה את מהותו, וניכרה אותו מהציבור הרחב.

המשך »