ילד בשם סו

אנשים מיוחדים, שירה, תן חיוך 5 תגובות »

של סילברסטיין מוכר לקורא הישראלי בעיקר בזכות ספר הילדים 'העץ הנדיב',  אך למיטב ידיעתי מעט מזער מיצירותיו תורגמו לעברית. אחד משיריו שזכה לתהילת עולם בזכות ג'וני קאש הוא 'ילד בשם סו' – אגדת קאונטרי מופרכת על ילד היוצא בבגרותו לנקום באביו על כך שנתן לו שם של ילדה. מעבר להומור הנפלא של סילברסטין, אפשר לראות בשיר משל על גורלו של אדם, ועל כך שבעצם 'הכל לטובה' למרות שלא תמיד זה נראה כך.
מצורף התרגום שלי ובסוף הביצוע המרגש של ג'וני קאש בכלא סן-קויינטין.

ילד בשם סו

הייתי בן שלוש כשאבא עזב
והוא  לא ממש השאיר לנו מכרה של זהב
רק גיטרה סדוקה ובקבוק מסריח של ג'ין
לא, אנ'לא מאשים אותו על זה שברח
רק על נבזות אחת שלו לעולם לא אסלח:
לפני שעזב הוא החליט שהשם שלי הוא סו

כן, הוא בטח חשב שזו בדיחה מהסרטים
והוא קרע איתה מצחוק את כל החברים
אך אני הוא זה ששילם את מלוא המחיר
כשבחורה הייתה צוחקת הייתי מאדים
ולאחד שהתחכם ריסקתי ת'פנים
תקשיבו: החיים לא קלים לבחור בשם סו

נהייתי קשוח, התבגרתי מהר,
עם אגרוף של פלדה ומבט חודר
ויצאתי לנדוד רק  כדי להסתיר ת'בושה
אך נשבעתי לעצמי  לכוכבים וללבנה
שאחפש בכל באר, מסבאה או מלונה
עד שאמצא את האיש שהרס את חיי

זה היה בטנסי בקיץ שעבר
כשהגעתי העירה כבר היה די מאוחר
וחשבתי לשטוף ת'גרון באיזה כוסית
במסבאה ישנה בקצה רחוב מאובק
בפינה אפלולית, מגלגל לו טבק –
ישב לו הכלב המטונף שעשה ממני סו

מיד זיהיתי  שהצפע הוא אבי המקסים
מתמונה מתפוררת ששמרתי שנים:
אותה הצלקת בלחי ורשעות המבט
הוא היה גדול וכפוף ואפור וזקן
הסתכלתי עליו וגופי התאבן
אמרתי : !My name is sue! how d'you do
עכשיו אתה הולך למות!!

ובכן, הורדתי לו שמאלית ישירות לפנים
והוא צנח כמו שק אבל אותי הוא הדהים
שזינק עם סכין וקצץ  לי את אוזן ימין
אז ריסקתי כיסא על ראשו המסואב
והתגלגלנו לרחוב דרך קיר שחרב
בועטים, מתפלשים בדם, בבירה ובוץ

ת'שמעו, נלחמתי בגברים שהיו יותר קשוחים
אבל קרב שכזה לא היה לי שנים –
הוא בעט כמו פרדה ונשך כמו תנין מטורף
הוא צחק וקילל וחשף את שיניו
ניסה לשלוף ת'אקדח אך אני לפניו
ואז ראיתי אותו, ככה מולי, עם חיוך רחב

הוא אמר: "בן, העולם הזה לא קל
חייבים להיות קשוח, לא לסמוך על מזל
אבל מה לעשות שהייתי מוכרח לעזוב
אז נתתי לך ת'שם ואמרתי: לבריאות,
כי ידעתי שתגדל להיות קשוח או למות
ותודה – זה היה השם שעשה אותך חזק

ת'שמע, הקרב שנתת היה משהו אדיר
ת'שונא אותי רצח ות'שלם כל מחיר
להרוג אותי –  ואנ'לא אתלונן  אם זה מה שיקרה
אז לפחות תגיד תודה לפני שאתפגר
על הפלדה שבגופך ועל הלהט הסוער
כי אני הוא הבן-זונה שקרא לך סו!"

דמעות חנקו לי ת'גרון , זרקתי ת'אקדח
אבא! קראתי, והוא: בני הנשכח!
ויצאתי משם עם צורת הסתכלות חדשה
מאז יוצא לי לחשוב על אבא לפעמים
סתם בלי סיבה או כשהולך לי בחיים
ואם אי פעם ייוולד לי ילד…
אקרא לו ביל או ג'ורג' ,כל דבר חוץ מסו!
את השם הדפוק הזה אני עדיין שונא!

הקלריקל

גבולות המדע, מדע כללי, שירה, תן חיוך 16 תגובות »

השבוע פורסם בעיתונות על מחקר הקובע, בין השאר, ש-80% מהיהודים בארץ מאמינים באלוהים (בקרב הערבים מן הסתם האחוז גבוה יותר). ניתן להניח, שידיעה זו מעוררת אי-נחת או משהו שמזכיר ייאוש בקרב מה שמכונה 'הגרעין האתאיסטי הקשה'. אלו הסוברים, שתחת שהאנושות תתקדם לתפיסה נאורה ו-'מדעית' היא נסוגה לסוג פרימיטיבי של אמונה בכוחות מיסטיים, לא מוכחים בעליל.

אך זאת יש לזכור, שאתאיזם הנו אמונה לכל דבר, אמונה שאינה ניתנת להוכחה. יתר על כן, בדומה לדתות הממוסדות, גם באתאיזם המטריאליסטי ניתן למצוא פנאטיות, קוצר רואי, וביטול מתנשא של כל מי שאינו חושב "כמוני"

אתאיזם מסוג זה קיים בקרב אנשי מדע רבים כיום (בעבר זה היה יותר נדיר), ובעיקר בקרב אלו שהפכו את המדע לסוג של השקפת עולם אנטי-דתית, ועל כך כתבתי בעל מדע ומדעיזם וגם ב-על שירה, רצון ואבולוציה.

לכך, כנראה, כיוון נתן אלתרמן בשירו המבריק והקולע.

הקלריקל* / נתן אלתרמן

(*אדם השואף להשליט את שלטון הדת)

להורים חפשיים – זוג מוכר לי מאד

נולד ילד חמוד וחפשי בדעות,

אך בטרם הילד עמד על רגליו

כבר הרגישה האם והרגיש גם האב

כי בזה התינוק, במין דרך פטלית,

נשתרשה נטייה חזקה קלריקלית!

ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,

מה למעטה ומה בשמים מעל,

מי מוציא כוכבים להאיר בלילות

מי יושב ברקיעים המלאים אורה,

מי מוריד הטללים ? וכמו-זה שאלות

של אנשי המאה השחורה .

אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה,

לעמד איתנים למול כל פרובוקציה

וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,

פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.

ומובן שהאב גם האם שניהם יחד,

עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.

לא לשוא! יום אחד, את הוריו הבוהים

הפיליסטר שאל אם יש אלוהים.

נדהמו אב ואם והחלו לחזות:

איך הגיע אליו השמועה הלזאת?

והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף,

והחלט: זאת סיפר לו הסב שבצריף.

אך הסב נשבע בדמעות שליש

שאת זו השמועה לא ספר הוא לאיש.

ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום

שנכדו לא ייגש אליו חס ושלום.

והנו מתפלל בנשימה עצורה,

שנכדו לא ישמע את השם הנורא.

והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,

שנכדו לא יראהו עטוף בטלית.

ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות

להגן על הילד מפני השפעות.

ולשמור את נפשו הרכה ופתיה

מגורמי תעיות ותהיה.

אך היה שם חבר הגיוני ומיושב

שאמר, בלי לחזור פעמיים:

לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו

קדם כל אדמה ושמים.

כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור

אך בזה העולם הסוער וניתך

שום מרכסיסט לא גדל עוד

בתוך אינקובטור,

ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך.

קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג

מקפסת חינוכו, מעוטף כאתרוג.

לוחמים ותיקים אב, מורה ומורה!

אל תהיו פוחדים כה מעין-הרע!

חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים

שגם המה היו קלריקלים קטנים,

ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם:

הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם.

שיחותיי עם הרוח

כתיבה, שאר רוח, שירה אין תגובות »

משב רוח קטון מהרי לבנון
נעצר מול מלון ליד אשקלון
בזה המלון, מחנק בגרון
העיר בי רצון לפתוח חלון

או-אז מלא און, פרץ בגאון
עטור ניצחון כשחקן תאטרון –
עשה סיבובון
הקיף ת'סלון
רפרף בעיתון
בלם  בשאון
ליד הארון

אמר נישובון:
"אמור לי אדון…"
מוכה תימהון,  השלמתי: "שרון"

המשיך נישובון –
(נשען על מזנון, קולו – אותו טון)
"התדע מר שרון, ההבדל בין גאון
לחסר כשרון?"

אל מול החידון הרגשתי טירון
ללא רעיון,
חסר בטחון
מוחי – חילזון
על סף ביזיון, אמר לי,  come on
(ממתיק חיוכון)
התשובה היא: "גאון…"

אך פתאום קיפאון –
הציץ בשעון ופלט רק: pardon
חבר מליסבון ממתין לי המון,
בצל האלון על ראש הר מרון!"
וכך בלי זדון פרח נישובון
כאד אצטון
מהיר כסילון
נפלט מבלון
(קראתי לו ג'ון).

אודה – זה נכון
חיפשתי פתרון בכל עוז רצון
לרז שמר ג'ון הציג בלי לשון
ועל סף שברון, עם אור אחרון
(או שמא ראשון?)
האיר בי פתרון!
אגישו בששון
לקורא הנבון –

סודו של  גאון
אינו היגיון מוצק כבטון
ולא שיגעון הרה אבדון
ולא שיכרון מוליד רפיון
ולא דיכאון עטוף בסגנון
כי אם החזון הבא כדורון
בחסד אל-יון

וזה החזון יקר מממון
אמתין, נישובון
לשובך כפזמון –
כי אזלו חרוזיי …
ונותרתי אביון.

שובי מהר

שירה 2 תגובות »

במהותם, שירי הקאונטרי (Country) עולים מן הארץ (כשמם), מתוך חוויה של פשטות, שורשיות ויושר. גם סבל וייסורים יש שם, אבל לא ייאוש ופסימיות כמו, למשל, בבלוז או במוזיקה המזרחית. הקאונטרי כיום היא תעשייה שמגלגלת מליונים ולכן בולט בה מאוד הפן המסחרי, אבל מכיוון שהקהל צמא גם 'לדבר האמיתי', צצים גם מדי פעם שירים נפלאים שממשיכים את המסורת האמריקאית המקורית.

השיר-סיפור של ג'ייסון קארול, שקצת מזכיר בסגנון את 'סיגליות', מספר על אהבה של אב לביתו. היא עזבה את הבית, אולי בעקבות מריבה גדולה, אך למרות הזמן והכאב, האב לא מתייאש מהאפשרות שתחזור, ואהבתו אליה – אהבה ללא תנאי שתמיד יודעת לסלוח ולקוות – מביאה לסוף המרגש.
ממליץ לנגן את הקליפ (בסוף) תוך כדי הקריאה.

שובי מהר / ג'ייסון מייקל קארול (עברית אורן פרבר)

יושב צמוד לטלפון מאז שטסה
אך נהיה מאוחר, וצריך לצאת לעבוד
אז הוא לוקח ת'גיטרה
ומקליט כמה אקורדים, למכונה
ושר בלחישה:

לא משנה לי מה עשית, תמיד אוהב אותך
לא משנה לאן נפלת, אפשר לחזור הביתה
ואם זו את יפה שלי, יש לנו כל כך הרבה להשלים –
ואי אפשר להתחבק מרחוק
אז שובי מהר

הבהוב חיכה לו במכונה כשהגיע
חבר בחו"ל שמע ת'סיפור ורוצה לעזור
אתה בטח משתגע –
אם אמצא אותה אזכיר לה
שאבא דואג, וחשוב לו שתדעי:

לא משנה לי מה עשית, תמיד אוהב אותך
לא משנה לאן נפלת, אפשר לחזור הביתה
ואם זו את יפה שלי, יש לנו כל כך הרבה להשלים –
ואי אפשר להתחבק מרחוק
אז שובי מהר

יום רודף יום ו- הילדה כמו נעלמה
נראה כאילו לעולם כבר לא תחזור
החברים אומרים אולי, תמחק כבר את השיר ודי,
לא, הוא אומר, יום אחד היא עוד תתקשר

מחוץ לבאר זרוקה לבד, כבר סוף הלילה
נעלמו החברים החדשים
"הוא לא ירצה בי", היא רועדת, אבל בכל זאת מחייגת –
למספר הישן, ושומעת אותו שר:

לא משנה לי מה עשית, תמיד אוהב אותך
לא משנה לאן נפלת, אפשר לחזור הביתה
ואם זו את יפה שלי, יש לנו כל כך הרבה להשלים –
ואי אפשר להתחבק מרחוק
אז שובי מהר

בדיוק שבא, שמע את סוף ההודעה…
אבא, אני מגיעה.


Hurry Home / Jason Michael Caroll

He's been sitting by the phone since she left
But it's time for work and he just can't be late
So he grabs his old guitar and he plays a couple bars on the machine
And then he softly sings

It doesn't matter what you've done I still love you
It doesn't matter where you've been you can still come home
And honey if it's you we've got a lot of making up to do
And I can't hug you on the phone, so hurry home

Well, the message light was blinking when he got back
It was an old friend calling ’cause he just heard the news
He said man, I hope you find her
If I see her I'll remind her that her dad is worried and want her to know

It doesn't matter what you've done I still love you
It doesn't matter where you've been you can still come home
And honey if it's you we've got a lot of making up to do
And I can't hug you on the phone so hurry home

Well, the days dragged by without a word from her
And it looked like she might not be coming back
People said man, don't you think it's time to take that old message off
He said no, you never know when she might call

She was just outside a bar in New York City
Her so-called friends had left her all alone
She was scared he wouldn't want her
But she dialed up that old number and let it ring
And then she heard him sing

It doesn't matter what you've done I still love you
It doesn't matter where you've been you can still come home
And honey if it's you we've got a lot of making up to do
And I can't hug you on the phone so hurry home

He walked in just in time to hear her say
Dad, I'm on my way