איך חלום הפך אותי למדען. הסיפור המרתק של תמיר אשמן

אנשים מיוחדים, מדע כללי 8 תגובות »

את תמיר אשמן, שאיתו למדתי בתיכון לפני 27 שנים, פגשתי לא מזמן בבית קפה, והוא גלל בפני סיפור שהוא לא פחות ממדהים. הזמנתי אותו לכתוב בבלוג, ולשתף גם את קוראיי 'מדע ושאר רוח' בהרפתקאה גאומטרית-רוחנית שיש לה השלכות רבות בעולם המתמטיקה, המדע וכמובן בעולם החינוך.

ללכת אחרי החלום  או איך אדם ללא כל הכשרה מדעית מפתח מודל גיאומטרי מדעי חדש / מאת תמיר אשמן

מאז שאני זוכר את עצמי כילד, עולם הטבע והמדע ריתק אותי. העיר רחובות בשנות ה-70 הייתה קרקע פורייה לסקרנותו של "ילד-חוקר" – הפרדסים, השדות, מכון וייצמן והפקולטה לחקלאות נתנו לי השראה. אני זוכר איך אני וארז כליף ז"ל היינו מתגנבים למעבדות המחשבים במכון ויצמן בתקופה שהגרפיקה הממוחשבת עוד לא הומצאה ומספרים ואותיות יצרו מסלולי מרוץ מכוניות והשאירו לדמיון שלנו לעבוד שעות נוספות. אני זוכר את הניסויים שהייתי עושה עם אורן שריקי (היום, ד"ר שריקי) בכיתה ד' בניסיונות להפוך את הריח של עלי האקליפטוס לבושם, אותו נסינו אחר כך למכור בחוסר הצלחה. אבל תלמיד טוב אף פעם לא הייתי, כך שהעולם המרתק של הפיזיקה והמתמטיקה בתיכון נשאר רק ל-'חכמים'.

למעשה, הייתי ילד סקרן מאוד והחדר שלי היה מעין מעבדה סודית. אוספי מאובנים, שיניים ועצמות של בעלי חיים שמצאתי מלאו את המגירות. חרשתי את הספר 'נסה ודע שעשועי מדע' ו'הטכנאי הצעיר'. שעות שהייתי בוהה בקיני נמלים ובקורי עכביש, ואין אבן ברחובות שלא הפכתי בחיפושי אחרי נדלים, אורי כדורים, ושאר עכבישים ונחשים. אבל החיים בדרכם המסתורית לקחו אותי לכיוונים אחרים. גם בני אדם סיקרנו אותי, ובעיקר סיקרן אותי האופן שבו אנחנו יוצרים קשר. מצאתי את עצמי אחרי השירות הצבאי עובד בפנימיית ילדים בתל אביב, ועוסק בחינוך. עם הזמן למדתי לימודי תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית ולקבוצות טיפול שפתחתי קראתי 'מעבדות יחסים' שאותן אני עושה גם היום. העלילה בסיפור שלי הולכת להשתנות בשנת 1999.

בצהריי אחד הימים הלכתי לישון וחלמתי חלום מוזר שבו הופיע צורה גיאומטרית רב ממדית, צורה שלא ראיתי ולא שמעתי עליה מעולם. קמתי מהחלום בתחושה מאוד מוזרה וכל מה שאני זוכר זה שהיה לי צורך עז לבנות אותה. ירדתי לחנות מכשירי הכתיבה הקרובה וחזרתי ממנה עם קרטון ביצוע, מד זווית וסכין יפנית. בתוך חצי שעה של שרטוטים, חיתוך והדבקה החזקתי בידי את הגרסה המדויקת של הצורה שהופיע אצלי בחלום, הרגשתי כאילו כל החוקים הגיאומטריים הועברו אלי במהלך החלימה.

שכבתי על הכורסא ובמשך שעות בהיתי בצורה שבניתי, הרגשתי שאני צולל לתוכה. לאט לאט, כמו עיניים המתרגלות לחושך, התחלתי להתמצא. מספרתי את כל הפאות, וגליתי שלצורה זו יש 24 פאות, ואז שמתי לב שהצורה בעצם מורכבת משתי פירמידות השזורות זו בזו ושהצורה הזו היא בעצם מגן דוד תלת ממדי.

הצורה שהופיעה בחלומי 

המשך »

אבא למה? זרמי סחף בחוף הים

אבא, למה?, מדע כללי אין תגובות »

אלעד: אבא, תראה איזה חוף מוּשלם, אני הולך לשחות!

אבא: שים לב, הים לא רָגוּע. יש דגל אדום, צריך להיזהר.

אלעד: תראה, מימין יש גלים, משמאל יש גלים, אבל כאן מולנו רגוע. אבא, בוא ניכּנס!

אבא: זה רעיון מעוּלה, אם אתה רוצה לִטבּוֹע.

אלעד: לטבּוע?! אבל למה?!

אבא: בגלל זִרמֵי סַחף.

אלעד: זרמי סחף?! נשמע מפחיד.

אבא: כשמבינים – הפחד בדרך כלל נעלם. אסבּיר: כאשר יש גלים, מים מהים נעים לכיוון החוף…

אלעד: זה ברור.

אבא: אבל מכּיוון שבדרך כלל החוף אינו סימֶטְרי, יש מקומות שמהם מַגיעים יותר מים, ויש כאלה שפחות.

אלעד: אז איך המים שהִגיעו חוזרים לים?

אבא: לעִתים הם פשוט נְסוֹגים, אבל יש גם דרכים אחרות.

אלעד: כמו מה?

אבא: אם למשל מים מַגיעים לחוף בעיקר מצפון ומדרום, הם יחזרו או יתנקזוּ לים בזרם שעובר בין צפון לדרום וכיווּנוֹ מהחוף לתוך הים. הנה, אצייר לך את זה על החול.

rip-lg

המשך »

אבא למה? לח לי ולך

אבא, למה?, מדע כללי אין תגובות »

אביה: אויש, אבא, יש עוד הרבה ללכת עד שנגיע לסופר?

אבא: למה, את סובלת?

אביה: סובלת? החולצה נדבקת לי לגוף מרוב חום!

אבא: את יודעת, זה לא רק בגלל החום.

אביה: לא? אבא, זו עוד התחכמות מדעית?

אבא: מדעית – כן, התחכמות – לא. רוצה לשמוע?

אביה: אוקיי, אם אתה מבטיח לי אבטיח כשנגיע.

אבא: מבטיח אבטיח. עכשיו תאמרי לי, איפה יותר חם, בתל אביב או בנגב?

 

אביה: בנגב, ברור.

אבא: האם הבגדים נדבקים כך לגוף גם בנגב?

אביה: הממ… לפי מה שאני זוכרת, הרבה פחות.

אבא: יודעת למה?

אביה: לא. בעצם, למה בכלל אנחנו מזיעים?

אבא: כדי להתקרר, כמובן.

science_relative_humidity1

אביה: להתקרר? זיעה מקררת?

המשך »

אבא למה? ערבוב צבעים

אבא, למה?, מדע כללי תגובה אחת »

עמנואל: אבא תגיד, מה מקבלים כשמערבבים אדום וכחול?

אבא: שחור.

עמנואל: טעית! כל ילד יודע שמאדום וכחול מקבלים סגול.

אבא: תראי לי.

עמנואל: בבקשה. אתה זוכר שקנית לי נורות צבעוניות? אז תראה, שמתי אותן בתוך מנורות קריאה – באחת כחולה ובשנייה אדומה. ועכשיו שים לב, אני מכבה את האור.

אבא: אנחנו עושים ניסוי?

עמנואל: ניסוי מדהים. אתה רואה מה קורה באזור שבו מעגל האור האדום פוגש את מעגל האור הכחול?

אבא: נוצר סגול!

עמנואל: אז מי צדק?

אבא: גם את, וגם אני.

עמנואל: למה אתה לא יכול להודות שטעית?!

 

1322289-bigthumbnail

אבא: תביאי בבקשה את צבעי הגואש מהמדף.

עמנואל: עוד ניסוי?

אבא: ותביאי גם מכחולים וכמה דפים.

המשך »