הרבה אנשים, כדור קטן

הרבה אנשים, כדור קטן

המין האנושי הולך ומתרבה בקצב מסחרר. כאשר נולדתי בסוף אוגוסט 1970, מנתה אוכלוסיית העולם פחות מ-4 מיליארד. כאשר אבי נולד בשנת 1944, חיו על פני האדמה קצת יותר מ-2 מיליארד בני אדם, ובעת הולדתו של סבי היו בערך מיליארד. באתר הזה, תוכלו לבדוק את גודל אוכלוסיית העולם בתאריכים שונים ולהתרשם מהגידול האקספוננציאלי המוביל את עולמינו במהירות לפיצוץ אוכלוסין. הערכה היא, שבשנת 2050 יהיו 9.2 מיליארד. מבלי להיכנס להשלכות המחרידות מבחינה אקולוגית, כלכלית וחברתית, נוכל לעשות חישוב פשוט להערכת צפיפותו של המין האנושי. נדמיין שאנו מפזרים את אוכלוסיית העולם באופן אחיד על פני שטח כדור הארץ (ללא האוקיינוסים, אבל כולל כל השטחים הלא מיושבים כמו מדבר סהרה ואנטרקטיקה). במצב זה, מה יהיה המרחק בין אדם לאדם? נסו לנחש בטרם תמשיכו.


Poodwaddle.com

את החישוב ערך איתן סיגל בבלוג שלו Stars with a bang, ואנו נלך בעקבותיו. רדיוס כדור הארץ הוא בקירוב 6370 ק"מ. שטח המעטפת של כדור הוא ארבע פיי כפול הרדיוס בריבוע, ומתוך שטח זה רק 30% הוא אדמה. אם נציב את המספרים, נקבל משהו כמו 149 מליון קמ"ר של קרקע. מכאן, שחלוקה של השטח במספר בני האדם החיים כיום (כולל תינוקות וקשישים מופלגים) תתן לכל אחד מחברי המין האנושי כ-22,000 מ"ר (22 דונם) שהם שלושה מגרשי כדורגל לאדם. לא רע! אם נניח שהחלקות ריבועיות, נקבל שאורך צלע שווה 148 מטרים, וזה יהיה גם המרחק בין אדם לאדם. אכן, עולם קטן.

 

כעת נערוך את החישוב עבור ישראל בלבד. שטחה של ארצנו הקטנטונת הוא 22,000 קמ"ר (בגבולות הקו הירוק פלוס רמת הגולן ומזרח ירושלים), וחיים בה כיום כ-7.5 מליון איש. חלוקה השטח במספר התושבים נותנת לנו 3,000 מ"ר לכל תושב (3 דונמים), שמשמעותם מרחק של 54 מטרים בלבד בין כל אחד מאיתנו. במקרה שלא שמתם לב, באמת צפוף פה.   עכשיו נצטמצם לגוש דן. לפי ההגדרה המרחיבה משתרע גוש דן לאורך של כ-90 ק"מ מדרום לצפון ולרוחב של עד 20 ק"מ. שטחו המצטבר (בצירוף מחוזות תל אביב, והמרכז ונפת אשדוד של מחוז דרום) הוא כ-1,500 קמ"ר, ובתוך השטח הזה שוקקים כ-1.6 מליון איש. פירוש הדבר שאם היינו מפזרים בצורה אחידה את כל תושבי גוש דן, כל אחד היה מקבל שטח של 940 מ"ר שפירושם מרחק 31 מטרים בלבד בין אדם לאדם. אם אתם סקרנים לגבי תל אביב, כאן המרחק יצטמצם ל-11 מטרים בלבד.נתקפתם צמרמורת קלסטרופובית? התנחמו בכך שיכול להיות גרוע יותר. מונאקו היא הטריטוריה הצפופה ביותר בעולם עם 32,000 בני אדם על פחות מ-2 קמ"ר, שמתרגמים למרחק של 8 מטרים בין מונאקאי למשנהו.

 

אגב, גרנלנד היא המדינה המרווחת ביותר עם כ-57,000 אנשים על שטח דמיוני של כ-2.2 מליון קמ"ר. שם המרחק בין אדם לאדם יהיה 6.2 ק"מ (הרשימה המלאה מהצפוף ביותר למרווח ביותר כאן).

אז מה עושים? הדרך הישירה היא לנסות לצמצם את שיעורי הלידה וזו משימה כמעט בלתי אפשרית לנוכח הדחף הביולוגי החזק. זאת ועוד, הביולוגיה מקבלת לגיטמיציה דתית גורפת עם רוח גבית מהפוליטיקה שמנצלת את הילודה לצרכים דמוגרפיים. הדרך העקיפה קשורה להקניית השכלה ושיפור רמת החיים. מסתבר שבמדינות אירופה (למעט המוסלמים) וביפן, קצב ההתרבות קטן משני צאצאים לבני זוג, דבר המוביל לצמצום האוכלוסיה מדור לדור [סגול במפה]. לעומת זאת, רמת חיים נמוכה בשילוב עם השכלה דלה, נמצאות במתאם עם קצב ריבוי גבוה במדינות אפריקה, מדינות ערב והעולם השלישי [ירוק וצהוב במפה].


(המפה ונתונים רבים נוספים מתך ויקיפדיה, ע"ע population growth)

אבל אולי קיימת דרך נוספת. מהאטמה גנדי שחי במדינה צפופה ביותר ומדולדלת במשאבים לא שם את הדגש על מספר האנשים, אלא על רמתו המוסרית של האדם המוצאת ביטויה ביחס לזולת ולסביבה. השאלה אינה האם משאבי העולם יכולים לקיים שבעה מליארד בני אדם, אלא האם שבעה מליארד בני אדם אנוכיים יכולים לחיות יחדיו. במילותיו של גנדי:

דומה שמשנתו של גנדי, לפחות בהקשר זה, יכולה לשמש קרש הצלה לעולמינו ההולך ומצטופף.

תגיות:

להגיב על שרון רז לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת

  • 10 מחשבות על “הרבה אנשים, כדור קטן

    • להמשיך להתקיים בצורה נאותה, כדאי להם להפנים את דיברי גנדי ג'י.

    • לא ברור לי הפתרון של גנדי. הרי אנחנו רק דוחים את הקץ. כמה שלא נמעיט בצריכה, אם נמשיך להתרבות נגיע למצב שלא יהיה מספיק.

      בטווח הארוך, צמצום אוכלוסין הוא הפתרון היחיד. הבעיה היא כמובן שאף אחד לא מתנדב להתחיל – זה האינטרס של כולם יחד, אבל לא של אף אחד לחוד.

    • הרי ההנחה היא שאנשים גרים בגפם ולא גרים בבניינים. גם אם נניח את ההנחה הלא סבירה הזו ברדיוס של קילומטר מהבית שלך יחיו בערך 28 איש שזה מעט מאוד.

    • מרתק!

      לי, כבר כמה זמן יושב בראש הגרף הזה:
      http://en.wikipedia.org/wiki/File:Population_curve.svg

      אם חשוב לנו להיות רחוקים אחד מהשני, אפשר בנתיים לחלק את העולם למשושים במקום לריבועים
      (o:

    • מליוני רעבים באתיופיה וביבשת אפריקה כולה , מליוני מובטלים במערב שחלקם הגדול יגיע בקרוב לחרפת רעב וחלקם כבר הגיע. מדינות העולם חייבות לדרוש הצטמצמות מסיבית בכמות הילודה, מכל המדינות, דבר שישפיע לטובה גם על האקלים ועל הרס כדור הארץ. משום שאין דרך לעצור את הריבוי הטבעי הדרך לקטסטרופה מתקרבת במהירות האור.

    • הקטסטרופה כבר כאן.

      http://www.notes.co.il/saar/61251.asp

      האמת היא שהתמונות האלה ממחישות את ההשלכות של התפוצצות האוכלוסין, וזיהום כדה"א הנלווה אליה, בצורה האפקטיבית ביותר והנוראית ביותר, המציאות עולה על כל דמיון – פשוט לראות ולא להאמין.

    • מעניין לקרוא, תודה
      אין ספק שמרגישים בכל מקום כאן שצפוץ, ברחובות, בכבישים, בחיים
      אני אוהב את מה שגאנדי ביטא

    • לדעתי שינוי מוסרי כמו זה שגנדי מדבר עליו ישנה את ההתנהלות האנושית בצורה עמוקה. אחת ההשלכות של זה, ללא ספק, היה שליטה טובה יותר בדחפים הביולוגים.

    • הגרף המתעדכן, מעלה בי את השאלה על חוקה גידול האוכלוסין, הרי יכל להיות ששנים לא יוולדו בעולם צאצאים, או לחילופין מסות של בייבי בומס, הרי לנו שהחוק קובע אי פריון אצל פרטים מסויימים לטובת פרטים אחרים, מדהים! איך נקרא חוק הגידול הלזה? מדברים עליו?

    • עוד כמה נקודות (מעודדות?) למחשבה:
      א. מצד אחד הירידה בילודה בארצות המפותחות שיוצרת חסר בצעירים במדינות אלו, ומצד שני המצוקה הנוצרת בארצות הנחשלות, שתיהן גורמות להגירה ולפיזור מאזן של האוכלוסיה.
      ב.העליה במספר האנשים יתכן ותאזן את עודף ההיצע של המזון במדינות המפותחות (יצירת שווקים חדשים לעודף ההיצע של החלב לדוגמא), ואולי תגרום לכך שנאכל פחות שומן וסוכר???
      ג. אסונות טבע, הם עדין גורם מאזן בהקשר זה.
      בסופו של דבר כל בעיות הצפיפות פתירות, מה שמחזיר אותנו לגנדי..בעצם רק הפוליטיקה תקבע אם ריבוי האוכלוסין יהיה אפשרי, או סוף העולם…