איש הקרח מאמסטרדם

איש הקרח מאמסטרדם

"אני לא מפחד למות. אני מפחד שלא לחיות בשלמות.
שלמות זה להגיע עמוק, ולמען זה אני מתמודד עם אתגרים." – וים הוף

דרכו של וים הוף אל תוך מעמקי נשמתו עוברת דרך קור פיזי. קור שהיה קוטל כל אחד מאיתנו, הוא טעם החים עבור וים. כשטייץ קצרים לגופו הוא רץ חצי מרתון בערבות פינלנד בטמפרטורה של מינוס 35 מעלות, וטיפס יחף (באותה תלבושת) על האוורסט. הבילוי החביב עליו הוא מדיטציה ממושכת בתוך מקררים תעשייתיים (מינוס 20) והוא מחזיק בשיא העולם בשהייה במיכל של קרח (כ-75 דקות) ובצלילה עם בגד ים מתחת לקרחון קרוב מאוד לנקודת הקפיאה. משוגע? ממש לא.

בהיותו בן שמונה עשרה, נמשך וים בחוטי קסם לטבול באגם קפוא, ומאז תשוקתו אל הקור רק הלכה והעצימה. שנים של חישול ואימונים סיזיפיים הקנו לגופו ורוחו חסינות על-אנושית לטמפרטורות נמוכות. היום  (2010), בגיל 51 הוא כבר מפורסם למדי כ-'איש הקרח',  אך הוא אינו האדם היחידי בעולם שמסוגל לעמוד בצינה שכזו. מה שבמערב נחשב ליכולת בלתי מוסברת מושג באופן די שגרתי על ידי נזירים טיבטים בעזרת תרגול טנטרי בשם טומו (Tummo). וים הוף למד את מדיטציית הטומו והפך לאיש המערבי היחידי שפיתח עמידות מופלגת לקור, אך תרומתו לאנושות חורגת בהרבה משיאי גינס בהם הוא מחזיק. למעשה, וים מאתגר בדרכים רבות את התפיסות המדעיות המקובלות לגבי האופן שבו פועל הגוף האנושי והקשר בין גוף לנפש.

טומו היא המקבילה הבודהיסטית-טיבטית לקונדליני שפירושו המילולי בסנסקריט הינו 'אש פנימית'. בטרמינולוגיה של תורות המזרח טומו-קונדליני היא האנרגיה הפסיכו-פיזית הזורמת דרך הגוף האסטראלי (מאוד מזכיר את הצ'י של הסינים ואת ספירת 'יסוד' בקבלה). כאשר אנרגיה זו נעה ללא כל בקרה (המצב האנושי הנפוץ)  היא מייצרת כאוס מנטלי ורגשי שיכול להתבטא גם בחולי פיזי. לעומת זאת, כאשר יוגי (נזיר) לומד לאגור ולנתב אנרגיה זו, היא נהפכת לאש פנימית שבכוחה 'לשרוף' את מעטה הבערות וההצמדות לאגו. אחד ההיבטים של השליטה באנרגיית הטומו-קונדליני (ומן הסתם הפחות משמעותי מן הבחינה הרוחנית-דתית) הוא היכולת לווסת את טמפרטורת הגוף בהתאם לצרכי המתרגל, ולא קשה לדמיין עד כמה שימושית עשויה להיות יכולת זו עבור נזירים טיבטים הנעים במרחבים עטורי השלג של ההימלאיה.   קיים כיום תיעוד מפורט של טקסי חניכה בהם נזירים טיבטיים מתעטפים בסדינים רטובים, ובקור של מינוס ארבע עשרה מעלות מאדים בחום גופם (!) את המים. וכך, בעוד שאדם רגיל היה מגיע למצב של היפותרמיה קיצונית בפרק זמן קצר ביותר, הנזירים חוזרים למנזרם שמחים וטובי לב (ויבשים).  הקרדיולוג  הרברט בנסון (Benson 1982) תיעד שינוי של 8.3 מעלות (!) בטמפרטורת הגוף של נזירים השקועים במדיטציית טומו,  ומדידות דומות תועדו בתנאי מעבדה מוקפדים על ידי ויליאם קרואמי וחובריו (Cromie, 2002).

על אף שמדובר בעובדות אובייקטיביות, חשוב לציין שאין במדע כיום מקבילה משמעותית למושגים המגיעים מתורות המזרח, והשימוש התדיר במילה 'אנרגיה' אינו מעיד על חפיפה עם משמעויותה הפיזיקאליות, אלא נעשה על דרך המשל בלבד. רוב אנשי המדע מתייחסים בחיוך סלחני להסברים ה-'פולקלוריסטיים', באותו אופן שהיו מתייחסים לסיפורי מעשיות על שדים ורוחות. לשיטתם,  קיים הסבר רציונאלי שמן הסתם יתגלה בעקבות מחקרים רציניים, כפי שקרה באינספור מקרים אחרים בהם ההבנה המדעית פיזרה ערפל של אמונות הבל. אם כן, מה יכול להיות ההסבר המדעי?  אחת האפשרויות היא שהגנטיקה של וים הוף שונה. אם יש אנשים שנולדים עם נטייה למבנה גוף שרירי, מדוע שלא ייוולדו אנשים עם עמידות לקור? טענה זו הינה בעייתית לאור העובדה שנזירים טיבטיים מגיעים ליכולות דומות על ידי תרגול. האם לכולם יש אותו מבנה גנטי?

וכך, אנו  מגיעים למרחב המסתורי שבין גוף לנפש. על פי  הגישה המדעית המקובלת, כל התהליכים המנטאליים ובראשם התודעה עצמה (Consciousness) הינם 'תופעות לוואי' (או epiphenomenon) של תהליכים חומריים במוח. במילים אחרות, הרוח נגזרת מן החומר ואינה עומדת ברשות עצמה כתופעה נפרדת. לאור זאת, היכולת של הרוח/נפש להשפיע בחזרה על החומר הינה מסתורין גמור. דומה הדבר לצל אשר משפיע בחזרה על הגוף שיצר אותו  (אגב, אותה תופעה באה לידי ביטוי בהשפעה המוחשית ביותר של תרופות פלצבו).   ואולי יש דרך אחרת לחלוטין להסביר? אולי המדע צריך לעבור מהפכה שתאפשר לו למפות באופן עקבי מושגים שקיימים בתורות אזוטריות מזה אלפי שנים? ימים יגידו.

מתוך התוכנית 'מצבי תודעה' ששודרה בערוץ ההיסטוריה.


קישורים:
על מגבלות המדע המטריאליסטי

Benson, Herbert;  (1982) Body temperature changes during the practice of g Tum-mo yoga. Letter to Nature Magazine, 21 January 1982. Nature 295, 234 – 236.

Cromie, William J. (2002) Research: Meditation changes temperatures: Mind controls body in extreme experiments. Cambridge, MA: Harvard University Gazette, 18 April 2002

תגיות:

להגיב על אורן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת

  • 14 מחשבות על “איש הקרח מאמסטרדם

    • לגבי הפסקה הלפני אחרונה: לא הבנתי את הבעיה שנרמזת שם. אם הרוח היא אפיפנומנה, הרי שגם "כוח הרצון" הוא ביסודו תהליך חומרי; ואז אין מסתורין בעצם יכולתו להשפיע על תהליכיים חומריים אחרים, כמו ויסות חום גוף.

      הבעיה היא לא אונטולוגית, אלא מדעית גרידא: כיצד נוצר אותו קשר נוירולוגי בין החלק במוח ש"רוצה" לבין החלק במוח שמווסת את החום.

    • התופעות המתוארות הן בברור טיבעיות ופשוטות, ולא חורגות בהרבה מתופעות יומיומיות (חוץ מאמפליטודה)
      ברור שעדיין אין הסבר מדיוק לכל תהליך כימי בגוף, אבל גם מהפכה מדעית בנוסח קון עדיין לא נחוצה כאן

    • הנה הבעיה האונטולוגית
      נחשוב על מסך של טלויזיה שריצוד האלקטרונים עליו יוצר תמונות. המשמעות של התמונות היא בגדר אפיפנומנון של תנועת האלקטרונים, מעין תופעת לוואי של המורכבות. כעת, מה יקרה אם תנועת האלקטרונים תושפעה איכשהו מהדרמה של הסרט. למשל, עוצמת השדה המגנטי תתחיל להשתנות כאשר הגיבור נפרד מחברה שלו..בלתי אפשרי! בהקבלה, לפי המודל ההיראכי-מכנסטי, לא ברור איך ההכרה או התודעה אמורים להשפיע בחזרה על החומר.
      המהפכה א-לה-קון נחוצה מאוד על מנת לכלול את התודעה במסגרת המדעית ללא דואליות.
      לדעתי יש פתרון, אבל זה בפעם אחרת

    • חוץ מההגדרה "משוגע? ממש לא"
      למה לא? לפי כל הסימנים הוא ממש משוגע

      יתכן ויש לו איזו אמונה – אבל זה עדין לא אומר שאינו משוגע

    • אם האיש משוגע או לא משוגע בכלל לא קשור לעניין.
      הקטע הוא שלפי הדיווחים הוא עומד בקלות בתנאי קור בהם היה אמור גופו לקרוס לחלוטין.

      זו התופעה אותה צריך להסביר, ולא השפיות של האיש.

      לעניין אחר, מכיוון שאני לא בקיא באפיפנומות וכדומה, מקריאה בערך בוויקיפדיה שהבאת אני לא רואה את הנקודה שלך. ראשית, אפיפנומנון אינה תופעת לוואי אלא פשוט תופעה נגרמת נוספת על הדבר העיקרי אותו בודקים.

      מלבד זאת, אני לא לגמרי מסכים עם האנלוגיה שלך של צל שמשפיע על הגוף המטיל.
      באותה מידה יכולתי לומר שהרצון הוא התופעה המנטלית, והיד שלי היא גוף פיזי, אז איך הרצון שלי משפיע על תנועת היד?

    • אני מסכים עם הביקורת שלך על אותם אנשים שרואים במה שקרוי בשם חומר את חזות הכל. אותו "מדע מטריאליסטי" לוקה בעיוורון ובתפיסה חלקית ומעוותת של המציאות. אבל אני מסופק אם הדרך למצבי תודעה גבוהים יותר, כלומר, להכרה שלמה ומלאה יותר של המציאות על ידי התנסות ישירה, עוברת דרך סיגופים ותרגולים מהסוג המתואר למעלה.

    • לתייר – תהייה תייר יסודי וצפה בסרטון המצורף. לדעתי כך לא מדבר אדם משוגע.
      איתמר – דוגמת המסך והאלקטרונים שהבאתי בתגובה הקודמת טובה יותר מדוגמת הצל. אפיפנומנה היא תופעה הצצה ברמה גבוהה יותר של מורכבות כמו למשל תפקוד של תא חי המורכב ממולקולות ואטומים שהינם חומר דומם.
      הדוגמא שנתת עם הרצון היא מצויינת ועל זה בדיוק כתבתי בפוסט על רצון שירה ואבולוציה (מצורף בקישורים).
      זו הנקודה – אם הרצון הוא אפיפנומנה של חומר, כיצד הוא יכול להשפיע בחזרה על חומר?

    • דוגמת הטלוויזיה אכן מראה אפיפנומנה שלא יכולה להשפיע על החומר. אבל אני מבין את האפיפנומנה של הרוח באופן אחר, יותר במובן של סמנטיקה לעומת סינטקס. במוח קורים כל מיני תהליכים שאנחנו בוחרים למשמע אותם כ"רצון" ו"בחירה". התהליכים חומריים לגמרי, הפרשנות שלנו היא אפיפנומנה. ברור שהפרשנות לא יכולה להשפיע על ויסות חום הגוף, אבל התהליכים עצמם כן יכולים (למרות שאין לנו מושג איך, אבל הבעיה לא אונטולוגית). מסכים?

    • נקודה מעניינת. אם הבנתי אותך נכון, אתה אומר שכל הדברים פשוט קורים – היד מתרוממת ובמקביל מתעוררת מחשבה על להרים את היד מבלי שיהיה קשר סיבתי בין השניים. מהבחינה הזו הכל כמובן דטרמיניסטי ואין שום משמעות לרצון חופשי. פילוסופית זה בהחלט אפשרי. השאלה היא מי מתבונן על כל ההצגה הזו של גוף ונפש ונותן לה משמעות וקונטקסט?
      על מנת לתת למשהו משמעות יש להיות במובן מסוים 'מעליו' או 'מחוצה אליו' – כך נראה לי.
      אם אתה עדיין איתי, זה מוביל לכך שהתודעה שלנו היא טרנצנדנטית לעולם החומר ואת זה המדע המטריאליסטי לא מוכן לקבל בשום פנים ואופן.
      בתורות האיזוטריות (מזרח ומערב) העניין הטרצנדנטי הוא נקודת המוצא.

    • אורן, זה סיפור מעורר השראה בעיני.
      לגופו של עניין, אני מסכים איתך שהמדע לא יכול להסביר את כל התופעות בעולמנו. אני מתאר לעצמי שאנו חלוקים בשאלה אם בעתיד יוכל המדע להסביר תופעות מעין אלו. אני סבור שתחומי הרגשות והתודעה יישארו לעד מחוץ לגבולות המדע, וניסיון להבין אותם יחייב כלים אחרים. גם ההבנה תהיה בהכרח שונה ממה שאנו מכנים הבנה מדעית. מצד שני, הכלים המדעיים שיש לנו היום מצוינים לחקר מגוון תופעות, כך שלא הייתי מציע לזנוח אותם.
      כתבתי בזמנו את דעותיי בפוסט "מחשבות על פיזיקה":
      http://arie-science.blogspot.com/2009/10/blog-post.html

      ובאותה הזדמנות, תודה על הנושאים המעניינים שאתה מעלה. אני לא תמיד מגיב, אבל משתדל לקרוא הכל…

    • התזה שאתה מייחס לי נקראת "פרלליזם":

      http://en.wikipedia.org/wiki/Parallelism_(philosophy)

      זה לא מה שהתכוונתי. התכוונתי לכך שהתופעות ה"מנטליות" הן למעשה פרשנויות של אירועים נוירולוגיים. ובכל מה שקשור למארג הסיבתי של המציאות, האירועים הנוירולוגיים הם שגורמים או נגרמים על ידי אירועים נוירולוגיים אחרים (כמו ויסות חום גוף).

      שאלת שאלה המצויינת – מי בדיוק "מפרש", מי נמצא מחוץ לתמונה הזאת כדי לתת לה משמעות? נדמה לי שעל זה נטושים ויכוחים עזים ממש בימים אלה. בכל מקרה, יש לדעתי הסכמה (במדעי המוח) שאין "הומונקולוס" – איש קטן במוח שמפרש ונותן משמעות ומודע לכל מה שסובב אותו – ושגם המודעות והפרשנות הן תולדה של אירועים נוירולוגיים אחרים. ידועות פתולוגיות מוחיות שבהן תהליכי התפיסה/עיבוד הם ללא פגע, אבל הרמה המודעת נעדרת לגמרי. כלומר, מדובר במנגנון מוחי כמו כל מנגנון אחר.

      יש כמובן קושי עצום להבין את כל זה. כבר ליבוביץ' לימד אותנו על בעית הגוף והנפש. אבל הנקודה שלי היא שמדעי המוח מלמדים אותנו שהבעיה הזאת היא לכל היותר אפיסטמולוגית ולא אונטולוגית. כלומר, בעיה שלנו להמשיג את הקשר הזה ולא בעיה במציאות עצמה. אם תרצה, משהו כמו הדואליות של האור בפיסיקה הקוונטית. למציאות עצמה אין בעיה עם זה, אבל למוח האנושי יש.

      ישנה מין אמונה נאיבית כזאת (אולי בעקבות קאנט) שמבנה המציאות ניתן להשגה מלאה בכוחות השכל האנושי. אבל אין שום סיבה להניח זאת. בהחלט יתכן שיש הבטים במציאות שמצויים מחוץ לטווח החשיבה האנושית. ניתן לדבר עליהם (כמו שמדברים על חתול שרדינגר, שהוא גם חי וגם מת) אבל לא ממש להבין אותם. המוח האנושי הוא בסך הכל מנגנון אורגני, בעל מגבלות. כמו שיש דברים שנמלים אף פעם לא יבינו, כנראה שיש דברים שגם אנחנו לא.

    • תודעה ומכניקת הקוואנטים

      נתקלתי לאחרונה בראיון עם ד"ר Henry P. Stapp, פיזיקאי, שדן בנושא: מכניקת הקוואנטים ותודעה. תוכן הראיון מתקשר לנושא הפוסט ולדיון שהתפתח בעקבותיו ומעניין לקריאה.
      הרעיונות המובעים בראיון אינם חדשים, אולם הם מובאים בצורה בהירה ותמציתית.
      גירסה מפושטת של הראיון התפרסמה בגיליון האחרון של EnlightenNext.

      http://www-physics.lbl.gov/~stapp/stappeditedversion.pdf

    • העלאת טמפ' הגוף היא כלי מקובל מאוד בביופידבק וחלק ניכר מהאוכלוסיה מסוגל להעלות את טמפ' הגוף ב 2-3 מעלות תוך כמה שיעורים, באימון לאורך זמן ניתן כמובן להגיע לתוצאות מרשימות הרבה יותר.
      המנגנון הוא פשוט מאוד ולא צריך "חוכמה נסתרת", לגוף יש יכולת להרחיב או להצר את כלי הדם בעור, למשל שאנו נבוכים הגוף מרחיב את כלי הדם בפנים ואנו מסמיקים.
      הרחבת כלי הדם והאצת זרימת הדם מביאה לעליית טמפ' העור.
      לרוב הפעולה אוטומטית אך היא ניתנת לשליטה בעזרת תרגול פשוט, בביופידבק המטרה של שליטה בטמפ' הגוף היא הקניית שלווה המוסגת ע"י עצם הריכוז וחימומו.

    • ראית את הסרטון על וים זה נראה לא אפשרי אבל זה יכול לקרות אם יש סיבולת מילדות למשל וים בגיל שמונה עשרה כמעט קפא לגמרי ששחה במים עם טמפרטורה של מתחת לנקודת הקיפאון אז זה אז זה אפשרי שהוא עכשיו "על אנושי" או איך שלא קוראים לזה אך לאחר שראיתי את הסרטון הבנתי שלהיות "על אנושי" זה אפשרי בהחלט