איום הטילים האיראניים (ב) – דיוק וכוח הרס

איום הטילים האיראניים (ב) – דיוק וכוח הרס

מאמר אורח מאת ד"ר נתן פרבר
(רשימת כל המאמרים בנושא, כאן)

הרשימה הקודמת הסתיימה בשאלה: "האם מדינות העולם השלישי המצויידות בטילים בליסטיים מיושנים ( 'נשק העניים')  מסוגלות לבצע קפיצה טכנולוגית משמעותית על מנת לשפר טילים אלה ולהפכם מנשק מאיים גרידא, לנשק המסוגל להתמודד עם מערכות ההגנה ההולכות ומשתכללות?"
בכדי לתת מענה לשאלה זו, נדון כעת בארבעה פרמטרים חשובים (ברביעי נתעמק ברשימה הבאה):

א) דיוק הפגיעה של הטילים
ב) סוג הראש הקרבי
ג) התאמת הטילים לפעילות מבצעית מורכבת
ד) יכולת הטילים להתגבר על מערכות ההגנה

א. דיוק הפגיעה
את דיוק הפגיעה נהוג למדוד באמצעות המושג הסטטיסטי CEP שמשמעו: רדיוס המעגל שלתוכו נופלות 50% מהפגיעות.למשל, ב: V-2 הוא היה כ-15 ק"מ. הדיוק של SCUD-B בא לידי ביטוי ב- CEP של כ-1 ק"מ בלבד.

נשים לב, שככל שעולה הטווח, כך גם עולה ערכו האבסולוטי של CEP, כלומר: הסתברות הפגיעה במטרות רחוקות הולכת ויורדת. לעובדה זו יש, כמובן, השפעה מיידית על רמת הנזק אפילו כשמדובר ברשקי"ם בלתי קונבנציונלים. בכדי לשפר את רמת הדיוקים (צעד הכרחי על מנת להעניק לטילים אלה משמעות מעבר לזו של 'נשק הטרדה' בלבד), חובה על הצד התוקף להשתמש במערכת הנחייה משוכללת גם בשלב החדירה לאטמוספרה (זאת בנוסף למערכת האינרציאלית הפועלת בשלב הממונע). מערכת כזאת נקראת: הנחיה סופית (Terminal Guidance) והיא הכרחית להשגת דיוקים גבוהים משום שאפילו מערכת הנחייה אינרציאלית מדויקת, איננה מסוגלת להביא את הטיל לדיוקי הפגיעה הנדרשים, קרי: עשרות מטרים במקום קילומטרים. לטיל האמריקאי Pershing-2 יש מערכת כזאת, אך היא נמצא ברמה הנדסית רחוקה מאד מזו של האיראנים. תכנון מערכת כזאת ובחינתה בניסויים תעופתיים (אותם לא ניתן להסתיר) מהווה קפיצת מדרגה טכנולוגית משמעותית.

ב. סוג ראש הקרב
את הרשקי"ם נהוג לחלק לארבעה סוגים: קונבנציונליים (חומר נפץ), כימיים, ביולוגיים וגרעיניים. הטילים הבליסטיים שנורו עד כה, היו מצוידים ברשקי"ם קונבנציונליים בלבד ויעילותם בכל מלחמה בה הופעלו הייתה נמוכה. הם אמנם גרמו לנזקים ישירים ועקיפים לא מבוטלים, אך בסך הכול,  השפעתם על מהלך המלחמה ותוצאותיה הייתה זניחה. מחקרים שנעשו באנגליה לאחר מלחה"ע 2 העלו כי מספר הנפגעים מכל טיל V-2 (המצויד ברש"ק של 1000 ק"ג חומר נפץ!) היו בממוצע 2 הרוגים ו-12 פצועים 'בלבד'. כשמדובר באלפי טילים אלו אבדות רציניות, אך עם כל הכאב הנורא, אין בכוחן להכריע מלחמות. כמעט ארבעים טילי "אל-חוסיין" שנורו לעבר ישראל במלחמת המפרץ גבו מחיר בנפש של שני אזרחים, וגרמו לנזקים כלכליים מוגבלים (אגב, הם כוסו על ידי עיראק). בסעודיה האבדות היו גדולות יותר, אך המסקנה המקובלת על הכול היא כי טילים קונבנציונלים אינם איום רציני, בוודאי לא קיומי.

אפשר, כמובן, לשאול: מה דינה של מלחמת התשה ארוכה (חדשים או שנים) בהם נורים טילים כאלה על אוכלוסיה אזרחית? מובן שזה מצב בלתי נסבל, אך ככל הנראה הסתברותו קטנה למדי, בין השאר עקב תגובת הגומלין  החריפה. זאת ועוד, הרעיון לתכנן טיל הנושא ,למעשה, פצצה לא גדולה במיוחד למרחק אלפי ק"מ איננו בדיוק רעיון מבריק (מאידך, הטלת פצצה בעזרת מטוס אינה סבירה אם לצד המגן חיל האוויר  המקיים עליונות אווירית מוחצת).

כל האמור משתנה לחלוטין כאשר על הפרק רשקי"ם בלתי קונבנציונלים (למשל, רש"ק גרעיני). כאן חייבות לחבור שלוש יכולות, כל אחת שלעצמה ברמה טכנולוגית גבוהה מאוד, על מנת ליצור איום ממשי:

(1) יכולת ייצור של רש"ק קטן ויעיל. לא רבים יודעים כי קיים מרחק הנדסי-מדעי רב בין היכולת ליצור מתקן גרעיני לבין היכולת לתכנן ולבנות ראש קרבי גרעיני.

(2) יכולת להביא את הטיל בדייקנות רבה לנקודת הפיצוץ האופטימאלית (בגובה של מספר מאות מטרים) גם כשמדובר בטיל גרעיני יש משמעות רבה לדיוק הפגיעה (הן מבחינת המיקום והן מבחינת הגובה).  נכון כי גוש דן, למשל, משתרע על שטח מלבני של 7×20 ק"מ וכל פגיעה בו היא קטלנית. יחד עם זאת, יש הבדל משמעותי בין פגיעה באזור מרכז ת"א (שרדיוסו כ-4 ק"מ) לפגיעה, מחרידה ככל שתהיה, בחלק פחות צפוף אוכלוסין. בהתחשב בדיוק הפגיעה של הטילים האיראנים כיום, ההסתברות לפגוע באזור המרכז ע"י טיל נו-דונג בודד, ברמת דיוקו הנוכחית, אינה גבוהה  (לא שזה מרגיע, אך כך גם סבורות חברות הביטוח).

(3) יכולת לחבר בין שתי היכולות הקודמות , כלומר: זיווד רש"ק גרעיני מבצעי בטיל מדויק להפליא מצויד במערכות הפעלה המבטיחות כי הפיצוץ אכן יתרחש בדיוק בנקודה המתוכננת. זו ללא ספק, משימת פיתוח הדורשת שנים של תכנון, בנייה וניסויים. יכולות מסוג סה נמצאות כיום רק בידי המעצמות הגדולות – ונכון לעכשיו, האיראנים אפילו לא קרובים לכך. האם ניתן בעבודה מאומצת ושאפתנית להגיע ליכולות כאלה? למרבה הצער התשובה חיובית, אלא שהמומחים חלוקים לגבי פרק הזמן הנחוץ לכך. ההערכות הנוכחיות נעות בין ארבע לשמונה שנים. חשוב לזכור כי הדרך המובילה ליכולת כזו, חייבת לכלול ניסויים תעופתיים לא מעטים, שימוש בציוד מדידה ועקיבה משוכללים ופעולות רבות נוספות שבמציאות של היום קשה להסתירן.

בסיכום: מדובר ברמת פעילויות רחוקה מאד ממה שבצעו העיראקים לפני שלושים שנה במחתרת.

ג. התאמה לפעילות מבצעית
הגורם השלישי והמשמעותי הוא שימוש בטילים מותאמים לפעילות מבצעית. הכוונה היא, בראש ובראשונה, לטילים ניידים בעלי זמן בעירה קצר. בתרגום חופשי: טילים קלים יחסית (לשם כך הם חייבים להיות דו-שלביים) המצוידים במנועי דלק מוצק. המשמעות האופרטיבית היא שהמתכננים חייבים להתמודד עם כל מכלול הבעיות הקשות של הפרדת שלבים.

למעשה, הם חייבים להתמודד עם נושא הפרדת השלבים גם בטיל חד-שלבי, בו נפרד גוף החדירה (הקונוס שבראש הטיל) ממיכלי הדלק והמנוע.  אבל, הפרדת גוף החדירה (פעולה מורכבת כשלעצמה)  היא פחות בעייתית משום שאיננה מלווה בהדלקת מנוע השלב הבא. לצורך הפרדה רגילה (כלומר כזאת שאחריה מתבצעת הדלקת מנוע השלב השני) נדרשת מומחיות ושליטה מושלמת בטכנולוגיות מתקדמות. כרגיל, וזאת נדגיש שוב ושוב, אי אפשר להתקדם בנושא בלא ניסויים תעופתיים רבים.

אשר למנועי דלק מוצק, כאו היתרון הוא כפול. מצד אחד מקצר שימוש זה את זמן הבעירה (בהשוואה למנועי דלק נוזלי) דבר שיש לו משמעות מבחינת גילוי הטיל בשלב ההמראה. גילוי זה (ע"י לוויינים או מטוסים) מתאפשר כיון שלהבת הטיל פולטת קרינה עצומה. ככל שמתקצר זמן הבעירה, כך יורד הסיכוי לגילוי מוקדם של הטיל. סיבה נוספת היא השאיפה לקצר את הזמן בו ניתן לתקוף את הטיל בעת המראתו (ועל כך בהמשך). לשימוש בדלק מוצק יתרונות נוספים: חסכון בפעולות התחזוקתיות של הטיל  ובהכנות לירי (המאפיינות טילים בעלי מערכת הנעה נוזלית).

האיראנים אכן עוסקים, כיום, ביישום טכנולוגיות אלה לתעשיית הטילים שלהם (הטיל Sajjil וראה גם כאן) אך לפי שעה באיטיות רבה רצופת ניסויים כושלים לרוב. מצד שני, הם משתפים פעולה עם הצפון-קוריאנים,שלהם ניסיון רב יותר בתחום זה. מה מידת שיתוף הפעולה? לא ברור.במקביל יש דעות כי האיראנים מתקדמים יותר ממוריהם הקוריאנים. מסיבה זו, קשה מאד להעריך את מצב ההתקדמות האיראנית. ההערכות שהושמעו קודם לכן יכולות להשתנות בין לילה. דבר אחד ברור: כבר לא מדובר בתכנית שיפורים פשוטה אלא בשליטה על טכנולוגיות מתקדמות, הן ביחס לרש"ק והן ביחס לטיל עצמו.

קצב ההתקדמות בנושאים אלה מושפע גם מהעולם, שהשתנה דרמטית מאז שנות החמישים והששים. ידע, שבעבר היה נחלת מעטים, ונשמר בסודי סודות ע"י גופים ממשלתיים, התפשט להרבה מאד גופים פרטיים וזליגתו הבלתי נמנעת (תמורת בצע כסף) לא ניתנת לעצירה. ניתן לגייס מדענים ומומחים מכל העולם די בקלות (למשל, פרשת ג'ראלד בול). מה שפעם נרכש בעמל רב, היום פתוח וגלוי לכל. מצד שני, בעולם של היום קשה יותר להסתיר פעילויות שפעם הוסוו והועלמו בקלות יתירה, וגופי המודיעין יודעים די במדויק מה מתרחש. נכון שהטעות ביחס לתכנית הגרעין העיראקית מהדהדת עד עצם היום הזה, אך ככל הנראה הלקח נלמד היטב הן בארה"ב והן בישראל.

ד. יכולת הטילים להתגבר על מערכות ההגנה
בתחום זה חלו שינויים עצומים מאז שנות הששים, וברור לחלוטין כי השפעות הגומלין בין תכניות ההתקפה ליכולות ההגנה הינן מרכיב משמעותי בתכנון שתי המערכות. הצד התוקף שעד כה היה חפשי לשגר את טיליו ה"פרימיטיביים" חייב מעתה להביא בחשבון שבכל זירה קיימים מיירטים בעלי סיכויי הצלחה גבוהים – ובעל כורחו עליו לעסוק  במציאת דרכים להטעיית מערכת ההגנה. מנגד, חייבת כל מערכת הגנה להתמודד לא רק עם האתגר של יירוט טילים בליסטיים, אלא גם עם האתגר של התגברות על מגוון אמצעי התעיה. התפתחות זו הכניסה לנושא שהיה מורכב בלאו הכי אלמנטים רבים של אי-וודאות. ה-'משחק' שנראה בתחילתו די ברור, הפך כיום למירוץ חימוש קדחתני שבו לכל 'הפתעה' טכנולוגית עשויות להיות השלכות גורלית.

עוד על כך ברשימה הבאה.

ד"ר נתן פרבר מרצה בפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל בטכניון בנושא טילים


התמונה מתוך מאמרו של ויליאם מנצר (ניתן להורדה כאן)
Test and Evaluation of Land-Mobile Missille System

תגיות:

להגיב על רני לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת

  • 3 מחשבות על “איום הטילים האיראניים (ב) – דיוק וכוח הרס

    • בתור תל אביבי לא אכפת לי אם הטילים יפלו קילומטר מהבית שלי או 500 מטר. אפקט הפגיעה הוא עצום בכל מקרה.

      לגבי הטילים שכנגד, במחיר האפסי שעולה לשגר טילים לארץ אם יישלחו 100 טילים במקביל הרבה לא יישאר פה. בעיקר בגלל שזה לא יגיע ממקום אחד. יש לנו את עזה לבנון סוריה ואיראן. וכנראה הפעם הבאה תהיה אורגיה משותפת לכל המופרעים באזור. שאני לא בטוח שאנחנו לא הולכים ונהיים חלק מזה.

    • שלום רב.

      סדרה מרתקת.
      לא הצלחתי להבין מה זה רש"ק??