איום הטילים האיראניים – אחרית דבר

איום הטילים האיראניים – אחרית דבר

חמש הרשימות בסדרה פרטו את האתגרים העומדים בפני מערכות ההגנה והתקיפה. הראינו כי קיים מגוון של אמצעים העומדים לרשות ההתקפה (דמאים, מטרות מתמרנות, מסלולים שטוחים, ירי מטחים, רשקי"ם מתפצלים) וגם הדגשנו כי השימוש בכל אחד מהם דורש ניסיון ומיומנות טכנולוגית הנמצאים כיום ברשות המעצמות בלבד.

מה הסבירות שהאיראנים יגיעו לרמה זו בעתיד ומה תהא משמעות הדבר לגבינו? ננסה ללכת צעד צעד ולבחון את הצפוי. ראשית, יש לציין כי אפילו פיתוח של טיל בליסטי 'פשוט' הנו משימה טכנולוגית מורכבת ביותר. מבחינה זו, האיראנים עברו את המשוכה הראשונה. כיום עומד לרשותם טיל מבצעי לטווח של כ-1300 ק"מ, ה"שיהב-3" (וריאנט של הנודונג הצפון קוריאני). טיל זה נושא רש"ק בן 500-800 ק"ג.

כל שאר הטילים נמצאים בשלב פיתוח כזה או אחר כאשר המשמעותי ביותר בקטגוריה זו הוא ה"סג'יל" (טווח כ-2000 ק"מ). זהו טיל דו-שלבי מבוסס על דלק מוצק, ועד כה פיתוחו נתקל בקשיים רבים. מתי יגיע הסג'יל לשלב המבצעי? כנראה, בעוד מספר מועט של שנים. בהקשר לטיל זה ניתן להעלות שתי שאלות חשובות:

(א) אם הטווח מהנקודה הקרובה ביותר (באיראן) לישראל הוא כ-1100 ק"מ, מדוע צריך טילים שטווחם גדול מ-1100 ק"מ?
את הסיבה לכך כבר מנינו. הטווח המוגדל מאפשר שימוש במגוון מסלולים (בעיקר בזוויות שיגור נמוכות. כלומר: מסלולים שטוחים), מה שמקשה על מערכת ההגנה. הדבר מוביל לשאלה הבאה:

(ב) מדוע להסתפק בטווח של 2000 ק"מ?
התשובה אינה נמצאת בתחום ההנדסי אלא בתחום הפוליטי. טווח שמשמעותו יכולת הגעה לאירופה לא משרת את המטרות האיראניות. בכל אופן, הדבר לא רלוונטי לישראל. אנו רוצים לדעת מה מצפה לנו, ולכן יש ראשית לברר שתי סוגיות בסיסיות, שאף הן אינן שייכות לעולם הטכנולוגי-הנדסי:

(א) האם קיימות נסיבות בהן עלולה איראן לצאת למתקפת טילים על ישראל?

ובמידה והתשובה חיובית:

(ב) מאיזה סוג יהיו הראשים הקרביים של הטילים התוקפים?

לגבי השאלה הראשונה, יש הסכמה ברורה בין המומחים שקיימת אפשרות כזו, ברם, היא מותנית בכך שאיראן תותקף ראשונה ע"י ארה"ב ו/או ישראל. בכל תרחיש אחר הסיכויים לכך נמוכים. תתכנה גם אפשרויות נוספות, ונמנה שתיים מהן:

(1) עימות בין ישראל לסוריה
(2) עימות בין ישראל לחיזבאללה

התרחיש הראשון מורכב ביותר. אמנם יש ברית הגנה בין איראן לסוריה, אך היא אינה מחייבת את איראן לצאת להגנת סוריה באמצעות ירי טילים על ישראל – עומדות לרשותה מגוון אפשרויות אחרות. האיראנים מניחים כי בעימות כזה תשתמש סוריה בטיליה (שרובם, צריך להגיד, מיושנים למדי), אבל הדבר החשוב ביותר מבחינתם הוא שבעימות כזה תעמוד למבחן בפעם הראשונה מערכת ההגנה הישראלית.  האיראנים יכולים להרשות לעצמם, לפחות בשלב הראשון, להתבונן מהצד בתוצאות העימות ועל סמך תוצאותיו להחליט אם כדאי להם להצטרף או לא.

ברור כי תנאי הכרחי (אך לא מספיק) להתערבותם (דהיינו: ירי טילים) הוא כישלון מערכת ההגנה הישראלית.

לגבי התרחיש השני צריך לומר כי התרחשותו תלויה כמעט לחלוטין ברצון האיראני. כזכור, היוזמה העצמאית של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה ספגה סטירת לחי מצלצלת מאיראן, ובכך הודה גם נסראללה.  במילים אחרות: איראן לא יכולה לתת לחיזבאללה לגרור אותה, בעיתוי לא מתאים, למלחמה עם ישראל. מסיבות אלה, לתרחישים בהם איראן נגררת אחרי סוריה או חיזבאללה סבירות נמוכה.

נחזור, אם כן, לסוגיית הרשקי"ם בהם עלולה להשתמש איראן. המומחים משערים כי יעשה שימוש ברשקי"ם קונבנציונליים בלבד. הן מסיבות טכניות (רשקי"ם מבצעיים אחרים לא קיימים, בשלב הנכחי) והן משיקולים פוליטיים. נתמקד, אם כן, בנזק שרש"קים קונבנציונליים  יכולים לגרום.
בתום מלחמת העולם השנייה נערך באנגליה מחקר על תוצאות הירי של טילי V2 (שנשאו ראש קרבי של טון חומר נפץ). הסתבר כי בממוצע גרם כל טיל ל-2 הרוגים ו-12 פצועים (זאת תוך התחשבות בעובדה כי מספר גדול מאד של טילים לא גרם לשום נזק). ירי מאות טילים עלול לגרום למאות אבדות בנפש ולאלפי נפגעים. זה טראומטי, זה נורא, אך בשום פנים ואופן לא קטסטרופלי, כלומר: זה אינו מהלך שמכריע מלחמה.


הבליץ על לונדון

אין ספק כי יגרמו לישראל נזקים כבדים בכל המובנים, ויתכן כי המדינה אף תשותק לפרק זמן מסוים. אבל, חשוב לזכור כי אנגליה עמדה בפני מצב קשה לא פחות והתגברה, מה גם שקיים תקדים לתקיפת ישראל בטילים בליסטיים, ולכן מבחינה פסיכולוגית קיימת בציבור הישראלי מוכנות לעמוד איתן במשך תקופה לא קלה.

מאליו מובן כי האיראנים מודעים היטב לתגובה הישראלית ולמחיר שהם עלולים לשלם, אך הם מניחים שהתגובה שתינחת עליהם – חמורה ובלתי מידתית ככל שתהא – עדיין תישאר בתחום הקונבנציונלי. זו הנחה הגיונית כל עוד התקיפה נעשית בנשק קונבנציונלי. יש להדגיש כי על אף כל ההצהרות הלוחמניות, האיראנים שוקלים את צעדיהם בצורה מבוקרת לחלוטין ולכן קונספציית 'בעל הבית השתגע' רחוקה לדעתי מהמציאות.

כדאי לזכור כי בעבר הלא רחוק (מלחמת עיראק-איראן) קיבלו האיראנים החלטות רציונליות וגם מכאיבות מאד מבחינתם, כגון הסכמי הפסקת האש, מה שמוכיח כי על אף הפנאטיות כלפי חוץ , בחדרי חדרים עדיין שולט הגיון קר ומחושב. אגב, אפילו סדאם חוסיין התנהל בהגיון. הוא אמנם שגה בהבנת האירועים, אך בהחלט לא הפגין חוסר שפיות.

מה יכולה איראן להרוויח מפעולה כזאת?

(א) אמינות מוחלטת ביחס להצהרותיה על הנכונות להתעמת עם ישראל, ולכך נודעת משמעות רבה לגבי העתיד. לכן, בראייתם, יש לפעולה כזאת ערך עצום גם כשמביאים בחשבון את המחיר כבד: לא רק בנזקים פיזיים, אותם ניתן לשקם, אלא גם במטבע מדיני קשה.

(ב) הזדמנות פז לבחון אחת ולתמיד את יעילות טיליה מול מערכת ההגנה הישראלית.

עד היום נשמעו הצהרות רבות משני הצדדים (הן ישראל והן איראן) על יעילות מערכותיהם מבלי שאף אחת מהן הוכיחה יכולת מבצעית. זו תהא, ככל הנראה, ההזדמנות הראשונה לבחון איפה באמת נמצאת כל אחת מהמערכות אחרי שנים כה רבות של פיתוח. נציין כאן, כי במלחמת המפרץ הראשונה לא נעשתה, למעשה, שום בדיקה כזאת משום שאז לא הייתה קיימת מערכת הגנה. מסקנות הבדיקה אמורות לספק חומר למחשבה לשני הצדדים לגבי העתיד.

בהנחה שאפשרות זו תתממש, כיצד יתכננו האיראנים את מהלכיהם? בכל מקרה, ברור כי הירי יכלול מספר גדול מאד של טילים (מספר מטחים שבכל אחד עשרות טילים) היות שזה המתכון היעיל ביותר להכרעת מערכת ההגנה באשר היא. באשר לירי מטחים גדולים (30 טילים ומעלה), אין כל ספק שהדבר אפשרי. הוא דורש אמנם התארגנות ולוגיסטיקה יוצאי דופן, אך לא כאלה שצבא ממושמע, מסודר ונחוש לא יכול לבצע. יתכן אפילו מצב בו בפתיחת המתקפה יירו מספר מטחים כאלה במהלך יום או יומיים.

האם ייתכן שימוש בדמאים? ללא ספק, אם כי לא ברור מאיזה סוג הם יהיו. הם בוודאי לא יהיו ברמה הגבוהה ביותר, אך הופעתם תגזול ממערכת ההגנה משאבי מכ"ם יקרים ותגרום לבזבוז מיירטים. ומה באשר למטרות מתמרנות? אפשרי, אך לא בהסתברות גבוהה. יתכן כי בחלק מהטילים הדבר ייושם, אך אין טעם לצייד יותר מדי טילים במערכת תמרון, אלא אם כן יוכח בוודאות ש'הפטנט' עובד. האם ייעשה שימוש במסלולים שטוחים? יתכן, אך שוב, בהסתברות נמוכה. מדוע?

העיקרון של ירי טילים במגוון מסלולים (כדי לא לתת להגנה "ללמוד את השיטה" וכדי ללמוד היכן נקודות התורפה שלה) הוא בסיסי ואין לוותר עליו. למסלולים שטוחים, כפי שהראינו, יש יתרון מבצעי גדול. אבל, האם זה אומר שכדאי לירות כמויות מסיביות של טילים במסלולים כאלה? לא בטוח. מדוע? משום שירי כזה יש להכין בקפדנות רבה. דרוש מספר רב מאד של ניסויים תעופתיים מקדימים על מנת להבטיח הצלחה. גם לא ברור אם טיל שמתאים לירי במסלול מינימום אנרגיה, מתאים לירי במסלול שטוח (והמשמעות: פיתוח שני סוגי רשקי"ם). על כל אלה נוסף הסיכון הלא מבוטל של החטאות. שורה תחתונה –  אין טעם לבזבז יותר מדי טילים בירי שטוח מסלול. יחד עם זאת, הרבה החלטות טקטיות משתנות במהלך מלחמה על סמך תוצאות מידיות בשטח, ובהקשר הנוכחי:  בהתאם ליכולות מערכת ההגנה וביצועי הטילים התוקפים.

חשוב להבין שכל צד חייב לשמור לעצמו אופציות לא רק למהלכי הפתיחה, אלא גם להמשך הלחימה. מה המשמעות של כל זה מבחינת היכולות הטכנולוגיות הנדרשות מהאיראנים?

הדבר מחייב אותם לפעילות הנדסית ארוכה, קשה ומתסכלת בתחומים רבים ושונים. כיום ברור כי הם מקיימים פעילויות כאלה במגוון נושאים. הם לא נדרשים, ככל הנראה,להגיע לפריצות דרך טכנולוגיות אלא רק לעבודה הנדסית אינטנסיבית, רצופת ניסויים למכביר (שחלקם גלוי כשמש למערכות הביון). ההתקדמות בכוון הזה הנה איטית ומפרכת. כל תקלת פיתוח ולו הקלה ביותר, פירושה עיכוב של חדשים רבים. הניסויים הראוותניים המלווים בהצהרות של גנרלים עטורי מדליות הוא סיפור אחד. טיל מבצעי אמין הוא סיפור שונה לחלוטין.

בסכום, מתקפת טילים קונבנציונלים עלולה לכלול:

(א) מטחים רבים שכל אחד מכיל מספר רב של טילים

(ב) חלק מגופי החדירה שיגיעו ילווה בדמאים

(ג) חלק אחר מגופי החדירה יתמרן

(ד) חלק נוסף יירה במסלולים שאינם מסלולי מינימום אנרגיה

מה יכולה מדינת ישראל לעשות מול תרחיש שכזה? תשובה: להפעיל את מערך ההגנה האנטי-בליסטי שלה הכולל את מערכת "חץ 2" ואת טילי הפטריוט ששמעם יצא לתהילה אחרי מלחמת המפרץ הראשונה.

מהי היכולת של מערך זה? זוהי תעלומה. מפתחי המערכת טענו בזמנו כי: "בלב מעטפת הביצועים של ה"חץ" קיימת היכולת ליירט את טילי הסקאד (שהטיל "אל-חוסיין" ייצג אותם במלחמה ההיא). כלומר: טילים בליסטיים שטווחם 550-650 ק"מ". ה"חץ" תוכנן למטרה זו" (Middle East Review of International Affairs Vol 8, No.3 Sep 2004)

מאז עבר ה"חץ" שיפורים רבים ונבחן במספר ניסויים, חלקם מוצלחים וחלקם לא. מהי, באמת, יכולת ה"חץ" ?

אחד מאבות ה"חץ" טען כי הסתברות היירוט של חץ-2 בודד מול טיל בליסטי בודד היא 90% (הוא התכוון, מן הסתם, לטיל ממשפחת הסקאדים). מכאן הסיק כי אם בכל יירוט ישוגרו שלושה טילי חץ, נוכל ליצור הגנה הרמטית (קרוב ל-100% הצלחה).


טיל החץ בניסוי

חישוב פשוט מעלה שנחוצים כאלף טילי ח"ץ על מנת לבלום התקפה של כמה מאות סקאדים. אך האם הערכה זו תקפה גם מול טילי ה"שיהב" המודרניים? אם כן, מדוע לפתח את "חץ-3" (שהינו טיל יירוט שונה מהותית מקודמו)? הרי בעזרת שני טילי חץ-2 בתוספת "פטריוט" לקינוח, ניתן להגיע להסתברויות יירוט כמעט ודאית.

שר הבטחון, אהוד ברק, אמר לאחרונה כי: "ככל שלישראל תהיה מערכת שתוכל ליירט מעל 85% מהאיומים המכוונים אליה והפוטנציאלים, נהיה עם גמישות יותר רבה אפילו בתחום המדיני"  (TheMarker 17.11.2009).

האם מכך ניתן להסיק שאין לנו עדיין מערכת כזו? האם זה אומר משהו על יכולות "חץ-2"? בקיצור: כל בר-דעת מבין כי ההתמודדות מול טילי ה"שיהב" הנה משימה של טיל יירוט שעדיין לא קיים בארסנל הישראלי. והעיקר, האם יכולתו העתידית תספק את אותם 85%? למרבה הפלא, זו שאלה שגם המפתחים לא יודעים להשיב עליה.

ושאלה אחרונה: האם מערכת הגנה המבוססת על טילי יירוט בלבד מספקת?

האמריקאים טוענים שלא, ולכן הם עוסקים באינטנסיביות רבה גם במערכות לייזר לסוגיהן. ואכן, לאחרונה נשאלתי על השימוש האפשרי במערכות לייזר ליירוט טילים (לא כתחליף, אלא כמשלים). נושא זה יקבל מענה באחת הרשימות הקרובות.

בחזרה לתוכן העניינים

תגיות:

להגיב על דניאל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת

  • 5 מחשבות על “איום הטילים האיראניים – אחרית דבר

    • הניתוח יפה ומורכב השאלה האם הוא נעשה מתוך תפיסה מערבית רציונלית או מתוך תפיסה תרבותית אירנית מוסלמית . את מי ניתחת את ההגיון שלך או את ההגיון "שלו".

    • שאלת מפתח קלאסית בתחום המודיעין.
      אין מנוס אלא להודות שאני מנסה בעזרת ההגיון שלי ללמוד את ההגיון שלו. זה איננו אומר ששני הדברים זהים. זה רק אומר שבאופן עקרוני צריך בעבודה מודיעינית טובה ללמוד את האויב ע"י:
      איסוף עובדות על התנהגותו (בעבר ובהווה), על דתו, על תרבותו, על משטרו, על האינטרסים שלו, על אישיות מנהיגיו, על יכולתו הטכנולוגית ולנסות לחבר הכול ביחד.
      אינני טוען שיש ביכולתי לעשות זאת. בידי דברים חלקיים בלבד. חלק מהם הזכרתי בכתבה, דהיינו: את חתימת ההסכמים עם העיראקים (אויב מר מאד מבחינתו) שנעשו בכאב עצום אך בהגיון.
      גם כניעת יפן במלחמת העולם השנייה נעשתה מתוך שיקולים רציונלים למרות כל הפנאטיות שקדמה להם.
      האם יש דברים נעלמים מעינינו שיכולים להיכנס לתמונה? כמובן.
      בקטע הזה, אני חסיד המודיעין האנושי (מרגלים) שגם בימינו אין לו תחליף. אבל זה נושא מורכב ומסובך (נכתבו עליו הרבה ספרים טובים) שלא נוכל לדון בו בהרחבה. (ד"ר נתן פרבר)

    • כיוון שאינני מתחום הטילים, לא הבנתי מה המיוחד בטילי השיהאב?
      מדוע יהיה כל כך קשה ליירטו?

    • סדרת מאמרים מרתקת.
      תודה רבה על הכתיבה וההסברים.

    • כותב המאמר המכובד מתעלם מדבר אחד, כל מה שנאמר ידוע גם לאיראנים. החשוב הוא מה לא ידוע להם על היכולות שלנו ויותר מכך מה לא ידוע להם, שלא ידוע להם. פה קבור הכלב, ועם זה אנחנו ננצח אותם בכל עימות במינימום נפגעים אצלנו וחורבן מוחלט של מדינתם.