תשובה לשירה גפן

תשובה לשירה גפן

ב-18.11.10 פורסם במדור דעות ב'ידיעות אחרונות' טור של שירה גפן בו היא מבטאת דאגה עמוקה לעתידו של בנה בן החמש במדינת ישראל. שלחתי תגובה אך 'ידיעות' בחר לדחותה. הבלוג 'מדע ושאר רוח' אינו בלוג פוליטי וכך ישאר, אך נראה לי שהדברים הם מעבר לדעה פוליטית, ולכן תגובתי לפניכם.

שירה יקרה,

שלחי את בנך למקום שיראה לו שהגשמה עצמית אינה רק עניין שבין אדם לעצמו, אלא עשייה המחברת אותו לחברה שבה הוא חי, לעמו ולמולדתו. שיזכה להבין שאוניברסאליות אמיתית צומחת מתוך הקשר אנושי, ושנסיון לדבוק באינדווידואליזם נרקסיסטי סופו ניכור, והידללות כוחות הנפש והיצירה.

שלחי את בנך למקום שילמד אותו את ההבדל המהותי בין פאשיזם לבין גאווה בריאה על השתייכות לעם ומורשת; למקום שיספר לו (בין השאר) על ההיסטוריה של העם העתיק  והיחודי שאליו זכה להיוולד.

אלמלא הייתה לעם היהודי מדינה ריבונית משלו, ילדך היה צריך כל העת לחיות בחשש, לספוג עלבונות על עצם יהדותו, לחוות התנכלויות פיזיות ומילוליות ולהיות נע ונד ללא מולדת ושייכות אמיתית. אין זה דמיון – כך קרה אינספור פעמים ובסופו של דבר, זה מה שהניע את הרצל להבעיר את לפיד הציונות. יש לדעת שהיום המצב בעולם אינו שונה, ובהיבטים רבים נהייה גרוע יותר. היהודים מאז ומעולם ניסו להיטמע בחברה שבה חיו  ולעיתים נדמה היה שהנה הצליחו, והם חלק אורגאני מתוך העם  הצרפתי, הרוסי או הגרמני. תמיד נשאו היהודים את דגל האוניברסאליות, ההשכלה והתרבות – ועל כן אכזבתם הייתה מרה ונוראה. אין זאת מכיוון שהאוניברסאליות כשלעצמה אינה טובה – להיפך – אלא שהעולם עדיין לא בשל לחזון אחרית הימים שבו ללאום אין משמעות.

הייתי מראה לו את המהלך ההיסטורי המופלא שאין לו אח ורע. מהלך של עם מפוזר, מוכה ונרדף, השב למולדתו ההסטורית משכבר הימים ומקים בה גן-עדן של ממש. במשך שישים ושתיים שנים נבנתה מדינת ישראל לתפארת בכל מימד אפשרי: כלכלי, תרבותי, טכנולוגי, מדעי, חברתי, דמוקרטי – וזאת תחת לחץ צבאי בלתי פוסק ומלחמות רבות. הייתי מלמד אותו לשמוח במדינתו ולהיות שותף בפריחתה ושיגשוגה וגם כמובן, בתיקונה המוסרי. אכן, יש עוד הרבה עוולות לתקן, אבל צריך לראות את התמונה הכוללת, ולגשת למשימה מתוך אופטימיות ואמונה שהדברים ילכו וישתפרו כפי שקרה עד היום.

ובבוא היום, שתגיע עתו להתגייס – שיעשה זאת מתוך גאווה ושמחה על ההזדמנות לתרום בהגנה על כל הטוב שנבנה ועוד יבנה כאן. ואם ישובץ לעמוד במחסום, שקיים אך ורק על מנת למנוע ממרצחים לנוע בחופשיות, שידע להשפיע חיובית על חבריו הלוחמים מתוך מופת אישי. אין זה דבר של מה בכך, נחוץ כאן חינוך ערכי אמיתי.

ואם יגדל בנך ויהיה לאמן, שיזכה להעשיר את עמו ואת העולם כולו ביצירתו. וכאיש רוח בעל שיעור קומה, שלא  יחסוך את שבט ביקורתו – אך שיעשה זו ברוח של אהבה, מתוך נסיון לקדם ולתקן,  ולא מתוך פסמיות קודרת והתנכרות לעמו. ואם יגדל להיות מנהיג, ואכן נחוצים לנו מאוד מנהיגים אמיתיים, שיעשה הכל על מנת להביא את השלום שכולנו מייחלים אליו, ולא שלום שוא, שלום אינסטנט, שתחילתו באשלייה ואחריתו כאב מר.

בברכה והערכה,
אורן פרבר
מורה במרכז לחינוך מדעי בתל-אביב

תגיות:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת

  • 18 מחשבות על “תשובה לשירה גפן

    • נו, באמת. ברור שהיהודים שבחרו להגר לארה"ב בראשית המאה ה-20 עשו בחוכמה רבה יותר, הן בשבילם והן בשביל צאצאיהם. רבים מאותם צאצאים כבר לא יהודים ועל כן אין הם סובלים משום התנכלויות אנטישמיות. גם השאר בדרך-כלל לא נתקלים באנטישמיות. חייהם נוחים, טובים, מרתקים ומבטיחים הרבה יותר מחיי צאצאי אבותינו שבחרו בפלסטינה.

      אגב, אנשים שמשתמשים במילה מרצחים.

    • צר לי יוסי אבל אני חולק עליך מאוד. לצד הצלחות כאלו ואחרות בהגירה, יש סיפורים רבים מאוד של כשלונות קשים. לתרבות האמריקאית יש אמנם הרבה מה להציע אבל יש בה גם פיתויים חריפים שמובילים להרס עצמי. יש גם הרבה דקדנציה בחיי 'הנחת' של האמריקאי המצליח. ומנגד, החיים פה לא פחות נוחים, לא פחות טובים ולא פחות מרתקים מאלו שבארה"ב! כל מי שחי כמה שנים בחו"ל יודע להעריך זאת. ובנוגע לאנטישמיות, כשהיא תרים ראש, והיא כבר מרימה(!), אף אחד לא יודע כמה דורות היא תיקח אותך אחורה.

      אגב, למה התכוונת במשפט שלא הספקת לסיים?…

    • התנהלות של רוזנים ונסיכים של משפחת גפן מוכן לסייע באריזת החפצים קחו גם את הסבא הטרחן אתכם
      שירה גפן דואגת!!!!

    • מסכימה עם כל מילה של שירה
      וחושבת שהתגובה של מוטי סגרון מעלי נחותה מזו של אחרון הטוקבקיסטים בווינט.

      http://wp.me/pSDxG-ezp

    • אורן,
      יש לי משפחה גדולה בצרפת והיא ממש לא סובלת מהתופעות האלה שאתה מתאר "נעים ונדים, סופגים עלבונות והתנכלויות פיזיות".גם לא חבריי שבחרו להגר לארה"ב.
      הטיעונים שלך מנותקים מהמציאות

    • לחלי. קצתי ממשפחת דיין ומכול משפחות "המלוכה" אלה שבנו את הארץ שתתאים לצרכיהם עבודה שחורה, עבודה ערבית, דמוגרפיה של דתיים, יש כאן אנשים שלא מסתדר להם. "האווירה" בארץ הזו גם אני מודאג וגם לי יש ילדים ונכדים בקרוב, וחלי ,לא אכפת לי מה את חושבת על תגובתי,קראתי תגובות נזעמות מעליבות ונחותות ככול שזה נגע לך

    • "ואם ישובץ לעמוד במחסום, שקיים אך ורק על מנת למנוע ממרצחים לנוע בחופשיות, שידע להשפיע חיובית על חבריו הלוחמים מתוך מופת אישי. אין זה דבר של מה בכך, נחוץ כאן חינוך ערכי אמיתי."
      לא יודע בכמה מחסומים עמדת בשנים האחרונות ואיפה אבל זה ממש ממש לא המצב. מטרת המחסומים ואני מצטט קצינים בכירים ממני "להפגין נוכחות (כלפי האוכלוסיה, לא כלפי רוצחים מן הסתם), לייצר הרתעה (???) ולא לציטוט ובחדרי חדרים בלבד- למנוע גישה של פלסטינים לכביש 90.
      צר לי לחלוק עליך אבל עצם הקביעה הזאת הופכת את הטור (לדעתי) לפוליטי.
      חבל- חיכיתי לכותרות המדע של השבוע…

    • לנטלי מסיקה: אבל המשפחה שלך מנותקת מהעשייה הציונית (לא שזה אסון גדול אבל זה – לדעתי – מינוס.) ואם חלילה האנטישמיות תרים ראש, תהיה עבורם העשייה הציונית הזו עיר מקלט.

      לשי: להפגין נוכחות – כדי להרתיע מחבלים וסייעני מחבלים. לייצר הרתעה בפני חורשי רעה. ואם למנוע גישה אז ודאי יש לכך סיבה טובה: למנוע מעשיי אלימות. למה להיות ציניים אם אפשר לדבוק באמת הפשוטה?

    • הבועה התל-אביבית (שהיא רק משל) מייצרת ללא הרף הצעות ורעיונות: איך צריך להתנהג במחסומים, מה מותר לטייסים לעשות, האם זה יפה לנתק את החשמל בעזה, האם זה מוסרי לבנות גדר הפרדה ובכלל, מדוע צבאנו כה פשיסטי ומושחת.
      הכל כמובן נובע מגישה אוניברסלית רחבת אפקים ומהבנה עמוקה כי יהיה זה אך מצער אם הילד יאלץ בעל כורחו להתגייס ולבצע מדיניות של ממשלה מטורפת (בידיה שבויה הגברת גפן, לדבריה).
      הרי יותר טוב שיסע ללונדון ללמוד משפטים וכך יוכל בבוא הזמן (בבית הדין הבינלאומי) לחלץ את הפושעים לובשי המדים המבאישים כל הזמן את שם מדינתנו האהובה.
      אגב, האין זה מספיק כי לכל משפחה יהיה נציג אחד בלבד שיביע את דעתה?

    • גם אני חותמת על כל מילה במכתב של שירה גפן, ומודה לך אורן על שהבאת אותו לכאן למרות שאתה מתנגד לו, אחרת לא הייתי נחשפת אליו. נדמה לי שאני מבינה ויכולה אפילו להזדהות עם המוטיבציות שהניעו אותך לכתוב את מכתב התגובה, אך מרגישה שהמכתב הקצר, הצנוע, המדויק והאמיץ (והעדין) שלה קרוב יותר למציאות, כפי שכבר העירו כאן לפני בתגובות. בתגובה שלך יש יותר whishful thinking מאמת, לדעתי, ולצערי.
      ולבסוף, ובגלל זה בעיקר רציתי להגיב: קראתי את המכתב שלך קודם וממנו משתמע ששירה גפן מתכוונת לעזוב או ממליצה לעזוב את הארץ. והנה נכנסתי וקראתי ומצאתי טקסט שמביע מחוייבות, נאמנות וסולידריות חברתית עמוקה, מתוך כמיהה לחיים של שיתוף וצמיחה הדדית במקום עוד הפרדה היררכית, דיכוי, סבל והשחתה נפשית. בניגוד למה שמשתמע מדבריך, היא לא בורחת מהמציאות אלא מבקשת לנסות דרך אחרת, לצאת מהסרט המיליטריסטי שרוב החברה הישראליתלכודה בו. כמדומני שהיא המפוכחת מבין שניכם, ויחד עם זאת לא פחות חיובית ממך בהתייחסותה לחיינו כאן.

    • לאורן,חבל שלא היה לי בזמנו מורה כמוך בבית הספר.

    • כמו שאורן כותב: יש כאן עדיין הרבה קשיים. חברתיים, פוליטיים, ובטחוניים. יחד עם זאת, ישראל היא מדינה צעירה, ובעיקר חברה צעירה מאוד שלא היה לה זמן להתגבש ולהתלכד.
      האם יש אח ורע בעולם כולו למיזוג כזה של חברת מהגרים?
      היש אח ורע בכל העולם כולו למדינה שנמצאת תחת איום מתמיד של השמדה – שבה כל בית מוקם עם מקלט/ממ"ד והאזרחים מחזיקים בבתיהם ערכות מגן?
      וכן, המצב עם הפלסטינים מורכב מאוד, ולא ברור לי מהו הפתרון, ואם יש פתרון בכלל.
      ועם כל אלה, כנראה שעזיבת הארץ היא לא הפתרון. אולי ברמה האישית, לאינדיבידואלים מסוימים כן, אך לא לכלל. ואם יש דבר כזה נאמנות לעם ולמולדת, אנו צריכים לשאת בנטל הגורל המשותף. וגם אם לא נעים למישהו ללכת לשמור במחסום כי נדמה לו שזה לא נאה, לא מוסרי וכו' – עליו לקיים חובתו כאזרח במדינת ישראל ולמלא תפקידו. ואת ביקרתו על מדיניות הממשלה – שיממש בערוצים הראוים – מחאה, הפגנה, הצבעה וכו'.

    • יש הרבה מה לומר. אבחר רק להגיד שאם יבקשו ממני לשלוח את בני להסתכן במוות במחסום אן במקום אחר בשטחים למען מתנחלים שמחזיקים את כולנו כבני ערובה, אשקול ברצינות עזיבה של הארץ.
      ומעבר לדברים היפים שקרו וקורים כאן, בקרו בשטחים וראו את המצב בעינכם, ואז תבינו את האמת הפשוטה – המקור להרבה מחוליינו – הכיבוש משחית את כולנו…

    • אורן, כל הכבוד, מסכים עם כל מילה. כתוב למופת.
      ל"ההוא" האלה. נכון בהחלט דרוש שיעור קומה ללכת ולהגן על ארצך, בחום בזבובים ובשנאה, לא פחות לתת לבנך ללכת למקום ההוא. מזל שיש עדיין ביננו כאלו שלא כמוך.
      אלו שחסרים אותה יכולת עמידות, אלו שאינם אוצרים כוח לכך אלו שחסרי עמוד השדרה המוסרי כמו גם הבגרות והאחריות הלאומית ניזקקים תכופות לתירוצים השקופים הללו למילים הצבועות "הכיבוש". עמוק בליבם הם יודעים שהם מנהלים את חייהם הנוחים מאחורי גבם הרחב של העוסקים במלאכה.
      כול טוב
      ניצן

    • תשובה לכל אלו שחושבים שהאנטישמיות היא מושג אנכרוניסטי

      http://www.sydsvenskan.se/malmo/article1311844/Malmobon-som-inte-kan-rora-sig-fritt.html

      פיתחו בכרום והפעילו את התרגום האוטומטי.

    • אני ומשפחתי חזרנו מאנגליה אחרי 4 שנים. לא נתקלנו באנטישמיות והתנקלויות וחיינו דיי טוב שם. אבל תמיד היינו זרים ללא שייכות.
      חזרנו לארץ עם המון חששות שכולם התפוגגו. הילדים שלנו מאושרים כאן ואנחנו גם!

    • שלום אורן,
      תשובה יפה וממצה.
      בשיר שצרפת מטרידה אותי הרמיזה (ואולי אף יותר מכך) לנצרות.

    • תודה רוני.
      אכן יש שם קטע של ישוע, שהיה קודם לכל – יהודי.