על מדע ומדעיזם

על מדע ומדעיזם

והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול –
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול… (מאיר אריאל)

שורשיו של המדע, מהישגיה המרשימים של הרוח האנושית, נעוצים בפילוסופיה היוונית אך צורתו המוכרת החלה מתהווה באירופה של המאה ה-17. אכן, בפרק זמן קצר יחסית, שעט המדע המודרני אל הישגים עצומים: אסכולות מדעיות שלמות נוסדו, התבססו ופרחו, כך שנחוצים כרכים רבים בכדי לתאר את ההתקדמות הכבירה בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה (ומיקרוביולוגיה), מדעי כדור הארץ, ובמקביל את ההפריה ההדדית המסועפת והעמוקה בין הדיסציפלינות השונות. אמנם, ההתקדמות המדעית לא הביאה לטרנספורמציה ערכית של האנושות (כפי שקיוו רבים שיקרה), אך היא הובילה להבנה קוהרנטית יותר של המציאות החומרית, שממנה התפתחה טכנולוגיה ששינתה (ומשנה) כמעט כל היבט של הקיום האנושי.

אך אין המדע 'עיסוק' גרידא. בין הערכים העומדים בבסיסה של הפעילות המדעית ניתן למנות סובלנות והקשבה, חיפוש כן אחר האמת, יושר אינטלקטואלי (הנובע מענווה ומחזק אותה), וכמובן החופש לחקור, לטעות, להודות בטעויות ולצמוח מהן. הדיסציפלינה המדעית מביאה לפתוח ושכלול של חשיבה מאורגנת ויסודית, תקשורת אפקטיבית (הנובעת מהצורך לחלוק רעיונות מורכבים ומופשטים עם עמיתים), עבודת צוות והכרה בכך שהמציאות מורכבת יותר מכל תיאוריה אנושית. אלברט איינשטיין דיבר על היראה המתעוררת  באיש המדע כאשר הוא מבין לעומק היבטים מהותיים של המציאות שלא היו מוכרים לפני כן.

ניתן היה לצפות, שהעוסקים במדע והאמונים על שיטותיו יצמיחו תרבות מבורכת שתקרין למעגלים רחבים יותר של החברה, אך משום מה הדבר כמעט ולא התרחש. הדיבידנד העיקרי שמניב המדע, בהתחשב בהשקעה העצומה בו, הוא רובו ככולו טכנולוגי. האם זהו חוסר הרצון (או היכולת) של אנשי המדע לחרוג ממגדלי השן שלהם ולהשפיע, או שמא הערכים הנעלים שבתשתיתו של המדע נסוגו בפני אמביציה אגואיסטית, קנאה, יוהרה, ורדיפת כבוד? לא קל לומר, אך ייתכן שהתשובה נעוצה דווקא בתפיסת עולם שדומה שהשתלטה על המדע, ובמידה רבה סילפה את מהותו, וניכרה אותו מהציבור הרחב.

מדעיזם

בתחילת דרכו, נתפס המדע ככלי שתפקידו לחקור את הטבע, ותו לא. אנשי המדע ניסו לחשוף ולנסח את החוקים המושלים בבריאה, ללא יומרה להחיל את המסקנות או השיטות לספירות של פילוסופיה, מוסר, או אמונה דתית –  קל וחומר שלא ניסו להפוך את המדע (שהוא שיטה) להשקפת עולם. למעשה, רובם ככולם היו מאמינים אדוקים, כגון: ניוטון, קופרניקוס, קפלר, פסקל, פאראדיי, מנדל, רוברט בויל ועוד רבים. ניתן לומר בהכללה, כי המחקר שבו עסקו, נתפס על ידם כמשלים, ואף מעצים, את אמונתם הדתית.

במקביל, צמחה תפיסת עולם שונה בתכלית שניתן לכנותה 'מדעיזם' (Scientism). על פי תפיסה זו, עולמנו הוא ביטוי מורכב של חומר ואנרגיה, ועל כן כל תופעה ניתנת לרדוקציה (באופן עקרוני, אם כי לא תמיד באופן מעשי) לחלקיקים אלמנטריים, כוחות, אנרגיות וכיוצא בזאת.  יש לשים לב שתפיסת עולם זאת הנה בפירוש אמונה מטפיזית שאינה ניתנת להוכחה אמפירית או ביסוס לוגי ולכן אינה תוצא של מחקר מדעי. מדעיזם, אם כן, הוא השימוש במדע (בעקרונותיו, שיטותיו, יוקרתו והישגיו) על מנת לבסס ולהצדיק אונטולוגיה מטריאליסטית–אתאיסטית. אחד מנציגיו המובהקים של המדעיזם כיום, הביולוג ריצ'רד דוקינס, ביטא זאת כך:

"היקום אינו אלא אוסף של אטומים בתנועה, בני אנוש הינם פשוט מכונות שתפקידן להפיץ DNA, והפצת החומר התורשתי הוא תהליך המקיים את עצמו. זוהי מטרתו הבלעדית של כל יצור חיי באשר הוא."

לפי דוקינס, האדם הוא מכונה חומרית, ואין בו דבר מעבר לכך; כל רצון אנושי, תפקידו בסופו של דבר להפיץ את ה-DNA, ואם אנו חושבים ומרגישים אחרת הרינו פשוט משלים את עצמינו. החיפוש האנושי אחר משמעות, אליבא דה-דוקינס, אינו יוצא מגדר איזה דחף אבולוציוני שנועד להעצים את הפצת הגנים ("האנוכיים"). את השפעתה הנוראה של תפיסה זו מתאר הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, בספרו "השאיפה למשמעות":

"תחושת הריקנות וחוסר הפשר של הסטודנטים מחוזקת באמצעות הדרך שבה מציגים לפניהם תגליות מדעיות – הדרך הרדוקציוניסטית. הסטודנטים נחשפים לאינדוקטרינציה שביסודה תיאוריה מכניסטית על האדם בצירוף פילוסופיית חיים רלטיבסטית.
גישה רדוקציוניסטית כלפי האדם נוטה לראות בו משהו גשמי, כלומר לנהוג בבן-האדם כאילו הוא חפץ ותו-לא. אולם […] בני אדם אינם חפצים, שקיומם הוא קיום של כיסאות ושולחנות; הם חיים, ואם נדמה להם שחייהם הצטמצמו לקיום של כיסאות ושולחנות ותו-לא, הם מתאבדים. אין זו הגזמה בכלל. בעודי מרצה באחת האוניברסיטאות החשובות בארץ הזאת, אמר דיקן הסטודנטים […] שהוא יכול לתת לי רשימה ארוכה של סטודנטים שהתאבדו, או מכל מקום ניסו להתאבד, מן הסיבה הברורה של ריק קיומי […] אין בכוחו של הרדוקציוניזם אלא למוטט ולשכך את התלהבות הנעורים הטבעית."

קרדום לחפור בו

נציג נוסף של המדעיזם הוא האסטרופיזיקאי סטיבן הוקינג, וגם הוא הופך את המדע לקרדום לחפור בו, בקבעו חגיגית ש-"אלוהים לא ברא את היקום". מעבר לאינפנטיליות המשעשעת, המזכירה את אותו אתיאיסט הזועק לאלוהים: 'אני יודע שאתה לא קיים!', יש בדבריו של הוקינס ביטוי לגיטימי של אמונה ( מטריאליזם-אתאיסטי הוא אמונה מטפיזית לכל דבר). מה שאינו לגיטימי, הוא השימוש שהוקינג עושה במדע על מנת להעניק משנה תוקף לתפיסת עולמו. הסיבה שהדברים זכו לפרסום היא המוניטין של הוקינס כמדען מהשורה הראשונה, המייצג בעיני הציבור את עולם 'המדע'. אך אין זהו מדע כלל, כי אם מדעיזם.

אגב, השימוש הפסול במדע על מנת להצדיק תפיסת עולם מטפיזית אינו נחלתם של אנשי מדע בלבד. ישנם לא מעט אנשי דת המנסים להוכיח (!) את קיומו של האל על ידי הבאת ראיות מדעיות, כביכול, שתפקידן לשכנע את הספקנים החפצים להיאחז ב-'הוכחות' בטרם יואילו בטובם להאמין. הערבוב הזה עושה עוול למדע, הנגרר לטריטוריה שאינה שלו, וגם פוגע בציפור נפשה של  האמונה, שכל מהותה הוא בהיותה לא נסמכת על 'הוכחה' כזו או אחרת (ועל כן היא נקראת 'אמונה' ולא 'ידיעה').

גם האסטרופיזיקאי קארל סאגן,  שתרם בכישרון רב לפופולריזציה של המדע, נגוע במדעיזם, בקבעו חד וחלק:

"הקוסמוס הוא כל אשר בנמצא, היה או אי פעם יהיה"

והכוונה כאן היא, כמובן, להיבט הפיזי של הקוסמוס הנקלט בחושים. ספרו הידוע "עולם רדוף שדים" עושה שימוש בידע ובשיטות המדעיות על מנת לחלץ כביכול את האנושות מהבליה ומאמונותיה התפלות. כוונתו של סייגן היא להתריס ולהתריע מפני כוחן הגואה של אמונות שווא, אך על אף שהוא נימנע מהצבת דיכוטומיה מוחלטת בין רוח לחומר, תפיסת עולמו המטריאליסטית מוצגת באופן אקסיומטי כחלק בלתי נפרד מהמדע.

צודק סאגן בכך שהשיטה המדעית אפקטיבית לביעורה של חשיבה לא רציונאלית. אלא שבדומה לאנשי מדע רבים, כופר הוא מכל וכל בקיומה של מציאות שאינה מטריאליסטית, דהיינו מציאות העומדת מעבר ליכולת הבחינה של החושים ומכשירי המדידה. לדידו, אם משהו אינו ניתן לשקילה, מדידה או ספירה – הרי שאינו קיים כלל, או שקיומו חסר משמעות והדיבור עליו הוא אי-רציונאלי בעליל (ראה משל הדרקון). אלו המתעקשים לדבר במונחים מטפיזיים הנם 'רדופי שדים' שצריך איכשהו 'לרפא' בעזרת המדע. למרבה הצער, תפיסה מיסיונרית זו מכפיפה את היקום והקיום האנושי לסד מטריאליסטי צר, ובמידה רבה יוצרת אנטגוניזם (לא מוצדק) כלפי המדע והעוסקים בו, כפי שהיטיב מאיר אריאל לבטא בשיר המצוטט בפתיח. את חיצי הביקורת יש להפנות, כמובן,  למדעיזם ולא למדע.

נזק נוסף שגורם המדעיזם, הוא שצעירים כישרוניים רבים נרתעים מלהקדיש את מיטב שנותיהם לעשייה מדעית ש- (כך נדמה להם) מנוגדת לאינטואיציה הרוחנית שלהם האומרת (ברוח משל המערה של אפלטון) שהקוסמוס הנקלט בחושים הוא בהחלט לא כל מה שבנמצא, אלא רק היטל מוגבל של מציאות טרנסצנדנטלית.

לשחרר את המדע ממדעיזם

למרות שלמדע, שבהגדרתו הוא שיטה, אין, ולא אמורה להיות אידיאולוגיה, המדעיזם בימינו זוכה כיום לפריחה, בייחוד על רקע התרבות החומרנית וההתנצחות התקשורתית בין דת למדע. כפי שציין הפיזיקאי סטפן בר (Stephen Berr):

"אכן, זוהי [המדעיזם א.פ.] האידיאולוגיה של חלק נרחב מהעולם המדעי. חסידיה של אידיאולוגיה זו רואים בעיסוק המדעי שליחות מעבר לחקר הטבע וחשיפתם של חוקים המושלים בו. השליחות מבחינתם היא, לשחרר את המין האנושי מאמונות תפלות בכל צורותיהם, ובפרט מהאמונה התפלה הנקראת 'אמונה דתית'"

מדענים רבים ודאי יכפרו בעצם ההגדרה של  מדעיזם, שכן לדידם זו מהותו של המדע. לעומתם, קיים מיעוט לא מבוטל מקרב העוסקים במדע שאינו רואה כל סתירה בין אמונה ומחקר מדעי. נהפוך הוא – חשיפת סודותיו של הטבע עבורם עולה בקנה אחד עם תפיסת עולם רוחנית (דתית או לאו) באופן המזכיר את הלך הרוח של אבות המדע המודרני. למעשה, אין יסוד אמיתי לאנטגוניזם בין דת (שאינה פנאטית) ומדע, כל עוד האחרון אינו מתעקש להיות מדעיזם.

טענה נוספת, העולה תדיר בהקשר זה, היא שהתפיסה המטריאליסטית המבוססת על רדוקציוניזם הוכיחה את עצמה מעל ומעבר, וללא קבלה שלה אין כל אפשרות לקדם את המחקר המדעי.  האם אכן זה המצב? לעניות דעתי, לא, אך את הטיעונים לכך אפרוש באחת הרשימות הבאות.


לקריאה נוספת

תגיות:

להגיב על גיל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת

  • 67 מחשבות על “על מדע ומדעיזם

    • מאמר נפלא.

    • תודה על המאמר המעניין, אבל אני לא בטוח שאתה צודק בכך ש"המדעיזם זוכה כיום לפריחה". נדמה לי שבשנים האחרונות המגמה בעולם היא דווקא של התחזקות הדת וירידה בערך שהחברה מייחסת למדע ולמדענים. מצד שני, רואים בשנים האחרונות התקדמות מדעית ופריצת גבולות בתחומים שהחברה לא מודעת אליהם ושיש להם פוטנציאל לשנות או לסכן את הקיום האנושי המוכר לנו. ראה למשל: http://blog.ted.com/2011/03/23/its-time-to-question-bio-engineering-paul-root-wolpe-on-ted-com/
      אשמח לשמוע התייחסותך לשתי המגמות האלה.

    • הנה דוגמה למדעיזם שאינו מודע לעצמו להפליא (ועוד כמה דברים, אבל לא מנומס לכתוב)

      http://greengross.wordpress.com/

    • תודה רוני. הפריחה של המדעיזם היא בקרב הקהילה המדעית, ובקרב רבים שהמטריאליזם המדעי מצדיק בדרך כלשהי תפיסת עולמם ואורח חייהם. אכן המדע מתקדם בדרכים רבות אבל מכיוון שהוא אינו מוותר על מטריאליזם, הוא תקוע ברמה הבסיסית של הבנת הדיציפלינות. על זה אפרט ברשימה אחרת. בכל אופן, מרכז הכובד של הרשימה הזו הוא ההבחנה בין מדע ובין מדעיזם.

    • הפריחה של המדעיזם הוא בעיקר בקרב חסרי האינטליגנציה…

    • הי, המאמר כתוב יפה, אבל עם התוכן אני לא מסכים כלל. מה רע בלתקוף ולהפריך אמונות תפלות? השיטה (או האידאולוגיה- מבחינתי ההבדל בינהן הוא סמנטי בלבד) המדעית קידמו את המין האנושי באופן שלא ניתן לערער עליו. השיטה המדעית דורשת מהחוקר לפקפק בכל דבר, ובעיקר בעצמו, ומן הסתם אדם שרגיל לפקפק בכל לא יהיה מוכן לקבל הסברים לא מבוססים על המציאות.
      בנוסף ניסיון העבר מראה שתופעות לא מבוססות זוכות להסבר "מיסטי" או "רוחני" שגוי כמובן, עד שהן מוסברות היטב מבחינה מדעית, ואז גם גדולי אנשי הדת נאלצים ליישר כיוון. לא חכמה להכניס את הרוחניות לכל בעיה קשה וכך לפתור לכאורה את הבעיה.
      ולבסוף- "הוקינס" אמנם מתחרז עם "דוקינס" אבל לאסטרופיסיקאי הידוע קוראים דווקא "הוקינג".

    • "לדידו, אם משהו אינו ניתן לשקילה, מדידה או ספירה – הרי שאינו קיים כלל, או שקיומו חסר משמעות והדיבור עליו הוא אי-רציונאלי בעליל"

      יש פה שני רעיונות שונים שצריך להפריד ביניהם.
      אכן אי אפשר להצדיק בכלים מדעיים את הטענה שהעולם מורכב מחומר ואנרגיה בלבד. אפשר לדון עליה בכלים לוגיים/פילוסופיים אבל כנראה שאי אפשר להצדיק אותה.
      מצד שני, נראה לי שקל הרבה יותר להצדיק את הטענה שאי אפשר לדבר באופן משמעותי על מה שאינו חומרי. כל משפט פוזיטיבי שתגיד על העולם הלא-חומרי יהיה חסר משמעות. לכן הטענה הזאת אינה מדעיזם.

      בכל מקרה, אני מצפה לרשומה המובטחת על איך ויתור על מטריאליזם יועיל למדע.

    • אורן, כתבה יפה. שתי הערות קטנות:
      1. תעתיק שם המשפחה של Stephen Hawking לעברית הוא הוקינג, ולא, כפי שמופיע מספר פעמים בטקסט, הוקינס.
      2. באופו אישי הייתי מוותר על השימוש במלה 'נלוז' לתיאור השימוש שהנ"ל עושה במדע.

    • יפתח – תודה
      1. תוקן
      2. רוכך, כעצתך הטובה.

    • טליה – אם את צודקת בכך ש- "כל משפט שתגיד על העולם הלא-חומרי הוא חסר משמעות", אזי אין משמעות לפילוסופיה, דת, חמלה, אמונה, תכלית, מוסר, צדק, אושר אלוהים ועוד. ההצרה הזו של רוח האדם היא לב ליבו של המדעיזם. אכן, אין אפשרות *להוכיח* שהאונטולוגיה המטריאליסטית שגויה אבל בהמשך אנסה להראות שהמדע יכול להיות יותר יצירתי ופורה בלעדיה.

      ארז – להפריך אמונות טפלות זה מצוין, כפי שכתבתי, אך מבחינת המדעיזם גם אמונה באלהים היא אמונה טפלה. כך בפירוש דוקינס מתבטא. השיטה המדעית מעודדת לפקפק בהכל, אז למה לא לפקפק גם במטריאליזם ובאתאיזם? את הקפיצה המחשבתית הזאת המדעיזם לא מסוגל לבצע. שים לב שבפירוש אינני תומך בכל ג'יבריש "רוחני" שרובו אכן מתגלה כהבל גמור. הגישה הטרנסצנדנטית שעליה מדובר (כאנטיתזה למטריאליזם) מוסברת במשל המערה של אפלטון – אחד מהטקסטים המכוננים של הפילוסופיה המערבית.
      וגם – הטעות המביכה תוקנה.

    • אורן, אני לא מסכים עם לא מעט דברים שכתבת כאן.

      אחד, נשמע כאילו אתה מאשים את המדע בזה שהאנושות לא אימצה חשיבה רציונלית, אבל האשמה היא בעיקרה לא בו. נכון שלפעמים מדע הוא מנוכר ולא נגיש, אבל מה עם כל אותם אנשים שבאופן מכוון וסותר כל הגיון בוחרים להאמין בכל מיני דברים לא רציונליים למרות אינספור מחקרים שמפריכים את האמונות שלהם (רפואה אלטרנטיבית, אסטרולוגיה, קריאה בקלפים וכו'). זו לא אשמת המדע שאותם אנשים בוחרים להתעלם מהמחקרים בנושא.

      שתיים, אני לא יודע אם כל תופעה ניתנת לרדוקציה כמו שאתה מתאר אבל זה לא ממש חשוב. המדע חוקר את מה שניתן לקלוט בחושים ואת התופעות שכן יכולות להמדד בצורה אמפירית. אין לו יותר מדי מה להגיד על תופעות אחרות. עם זאת, אין זה אומר שהם חושבים שאמנות, פילוסופיה או כל דבר אחר הם חסרי משמעות. לא כל דבר שחשוב או מעניין בעולם הוא בהכרח מדעי ואפשר להנות מדברים אחרים. הבעייה היא שחלק מהתחומים הלא מדעיים מנסים לשוות לעצמם מראית עין של מדע. למשל, דתות רבות מתבססות על כל מיני הנחות יסוד או אמונות שהמדע בודק או בדק והן מתעלמות מהממצאים שסותרים את האמונה שלהם. כמו כן, הן מנסות לכפות את תפיסת העולם הלא מדעית שלהם כאילו היא אמת אבסולוטית (ע"ע בריאתנות).

      שלוש, לגבי דוקינס, נכון שהוא אומר שהאדם הוא מכונה חומרית אבל הוא רחוק מלחשוב שאין שום דבר מעבר לכך. אני לא רואה איך זה נובע מהציטוט שהבאת או מהכתבים שלו. למעשה, הוא בעצמו מצטט ומתבסס בספרים שלו על שירה ואמנויות אחרות אז הוא בטח חושב שיש משהו מעבר לכך. לגבי אשליות של התפיסות שלנו זה נושא פילוסופי ומדעי מעניין. יש הרבה תחומים שאנחנו חושבים למשל שלא נובעים מסיבות אבולוציוניות אבל הם כן גם בלי שנהיה מודעים אליהם. זה כשלעצמו לא הופך אותם לפחות מעניינים או משהו שצריך לפגום בחוויה שלנו. בנוסף, יש סיבות טובות להאמין שדברים כמו תודעה או רצון חופשי הם אשליות שהמוח שלנו יוצר.

      ארבע, לגבי סאגאן, אני חושב שאתה מציג אותו בצורה קיצונית כשהוא כלל לא כזה. צריך להבין את הרקע שבו נכתב הספר של סאגאן עולם רדוף שדים. הוא נכתב בתקופה שבארה"ב האמונה בשדים ורוחות, ושאר פסבדו מדע הייתה בשיאה והוא יוצא כנגד זה. אני מסכים איתו שאם רוצים לומר משהו משמעותי לגבי העולם צריך להשתמש בכלים מדעיים. אני לא מקבל את זה שזו תפיסה מיסיונרית. האם הוא מנסה לכפות את דעתו על מישהו? לא, הוא מנסה לשכנע אחרים לראות את הדברים כמו שהוא רואה אותם. ושוב, אני לא מכיר בכתבים שלו שלילה של תחומים אחרים שמעשירים בני אדם באופן כללי. הוא פשוט מתייחס לכל הטענות שאנשים מעלים לגבי העולם בלי שום ביסוס. קצת לא מובן לי למה הטענות הן למדענים ולא לכל האחרים שטוענים טענות בביטחון כאילו היו עובדות, בלי שום תמיכה לטענות שלהם?

      בשורה התחתונה, חקירה מדעית היא היחידה שיכולה להוביל להבנה מדויקת של המציאות שלנו. כל תחום אחר יהיה בהכרח נחות למחקר המדעי כשהוא מנסה לומר משהו מכליל על העולם. זו תפיסה רציונלית לא מדעיזם.

    • ועוד דבר, השיטה המדעית אינה של לפקפק בהכל בלי שום אבחנה. אם לקחת את המשפט המפורסם של סאגאן: "טענות יוצאות דופן דורשות ראיות יוצאות דופן". התפיסה של דוקינס וסאגאן וספקנים אחרים היא שלא צריך לקבל דברים כפשוטם, אבל כשמציגים בפניך ראיות משכנעות אתה אמור להשתכנע מהן. אין שום בעייה לפקפק באתאיזם אבל זה לא אותו הדבר כמו פקפוק בדת. מכיוון שדת מטבעה אינה רציונלית ומבוססת על הנחות שלא רק שאי אפשר להוכיח אלא שחלקן הופרכו (כמו גיל כדור הארץ והיקום, או קיומם של ניסים כלשהם). אם הדת הייתה עוסקת רק בעניינים רוחניים ולא מנסה לשים דריסת רגל במדע בלי לקבל את חוקי המשחק המדעיים, לרוב האנשים לא הייתה עם זה בעייה.

    • גיל – אינני מאשים את המדע כלל. נקודת המוצא שלי היא שהמדע הוא הישג מופלא של רוח האדם. אני מלמד מדע, אוהב מדע, ורואה בכך שליחות חשובה. אבל אינני מלמד מדעיזם, אינני סבור שתפיסת עולם מטריאליסטית-אתאיסטית נחוצה על מנת לעשות מדע טוב – נהפוך הוא. כמו כן, אינני רואה שום קונפליקט בין דת למדע אלא רק בין מדעיזם (מטריאליסטי) ואמונה (טרנצנדנטית).

      לחלוטין אינני מסכים ש"חקירה מדעית היא היחידה שיכולה להוביל להבנה מדויקת של המציאות שלנו. כל תחום אחר יהיה בהכרח נחות למחקר המדעי כשהוא מנסה לומר משהו מכליל על העולם"

      המדע שיש לנו כיום (והוא עשוי להשתנות!) הוא כלי לחקור את ההיבט *החומרי* של המציאות, אבל יש היבטים אחרים שבהם המדע לא יצלח (המדעיזם טוען: אין כאלו!). אתה מנסה ליצור היראכיה בין המדע ודרכי חקר אחרות (כמו למשל, מדיטציה), אך לדעתי צריכה להיות סינרגיה – כך היה בתקופת היוונים, ונראה לי שלכך כיוונו גדולי המדע (והרוח) המוזכרים ברשימה.

    • אורן, אני עד עכשיו לא מבין מהו אותו מדעיזם שאתה יוצא כנגדו. האם זה שימוש מוגזם במדע כשלא לצורך? אני לא ראיתי באף אחת הדוגמאות שנתת ראייה לכך. בקשר לאתאיזם, אני לא חושב שרוב המדענים, גם אם הם אתאיסטים, חושבים שמדע מחייב בהכרח אתאיזם. מה שחלק יוצאים כנגדו, זו ההתערבות הגסה של דתות בתכנים מדעיים. אני גם לא רואה קונפליקט עקרוני בין דת למדע אבל המציאות לצערי אחרת. דתות מסוימות ואנשי דת מסוימים מנסים בכוח להכניס תכנים דתיים למדע. זו נראית לי צביעות כי כשהמדע מפריך הנחות יסוד דתיות, אז דתיים נעמדים על הרגליים האחוריות שלהם שאלו דברים נפרדים, אבל כשהם עושים אותו הדבר אז זה לגיטימי וביטוי של חופש הדיבור.

      אני עומד מאחורי האמירה שלי אבל לא חושב שאין היבטים שהם מעבר לחקירה מדעית אמפירית. למשל, בשאלה מה התרחש לפני המפץ הגדול או בעשירית השנייה הראשונה שלו, למדע אין תשובה מניחה את הדעת אבל זה לא אומר שהוא מכחיש שהיה משהו. או לשאלת מוצא החיים יתכן שלעולם לא נקבל תשובה החלטית אבל אין כאן הכחשה שהוא קיים. גם תחומים כמו מתמטיקה, לוגיקה או פילוסופיה אינם קשורים להיבטים חומריים של העולם אבל לא מכיר מדען שמתכחש לקיומם. מה שאני ואחרים אומרים זה שאם אנחנו רוצים לומר משהו על המציאות החומרית שנתפסת בחושים שלנו, אז המדע הוא הכלי הכי טוב והיחיד לתת לנו תאור מדויק של אותה מציאות.

      למה מדיטציה היא דרך אחרת? אם היא משפיעה על אנשים (ויש לא מעט מחקרים שמראים שכן) אז היא במסגרת השיח המדעי. צריך גם להפריד לדעתי בין הבנה למה דברים מתרחשים לבין הקביעה שהם עובדים בכלל. למשל, עד היום לא ברור למה אנסתזיה עובדת אבל עובדה שאף אחד לא חולק עליה היא שזה עובד ולכן משתמשים בה.

    • טרנסצנדנטלית- ביטוי נהדר למשהו שאי אפשר להתווכח עליו. אחד מאמין שבראשית הייתה ערימת בטטות, והשני מאמין שקיים גן עדן ובו 72 כיכרות לחם משובח עם טחינה, והם אומרים לך "אתה לא יכול להוכיח שלא!". לעומת זאת אני יכול לאשש במידה רבה של ודאות דברים אחרים, חשובים ויפים לא פחות, כמו חשמל ואנטיביוטיקה, שנבחנים מדי יום ביומו במציאות הנקלטת בחושים.

      אגב חושים, כל הרעיון של המהפכה המדעית היה ההכרה בכך שחושי האדם והאינטואיציה הטבעית שלו מגבילים את יכולתו לצפות ביקום, ולכן יש לערוך ניסויים ולקבל גם תוצאות שנוגדות את האינטואיציה, ויש לבנות מכשירים שיאפשרו לקלוט את מה שמחוץ להישג ידם המוגבל של חמשת חושינו ולהמיר את המידע הזה למשהו שאנחנו כן יכולים לקלוט.

      אין כל הפחתה מיופיו של העולם בגישה המדעית, אלא להפך, כמו שכתב דוקינס, אינך צריך להאמין בפיות המצויות בגן כדי ליהנות מיופיים של הפרחים שבו. להפך, אם אינך יכול ליהנות מהגן ללא הפיות המדומיינות, אתה הוא זה שמפסיד את יופיו.

      בנוסף, המדע לא מפחית מחשיבות המוסר. העובדה שמטורפים מסוימים עשו שימוש בפסאודומדע, או במדע ממש, כדי להצדיק טבח והתעללות, אינה פוגעת בצדקת הדרך של המדע. אם המדע יוכיח במידה רבה של ביטחון שישנם גזעים שונים של אנשים, או שאין כאלו, אין הדבר מהווה גושפנקא לגזענות כזו או אחרת, מתוך ההבנה שהסבל משותף לכל האנשים (ולבע"ח, אבל זה סיפור בפני עצמו). את כל הזוועות שעשו באמתלה מדעית, עשו בעבר גם בלי אמתלה מדעית.

    • גיל – ההגדרה המדוייקת מופיעה במאמר.
      ברייניאק – הטבת לתאר מהו מדעיזם. תודה.

    • אורן, היטבת לתאר מהי מציאות טרנסצנדנטלית- אין עם מי לדבר. תודה. רק למי שזקוק להבהרה נוספת, הנה דיאלוג אופייני לדוגמה:
      הטרנסצנדנטלי: "תוכיח שאין מס"מ (מפלצות ספגטי מעופפות)!"
      המדען: "אני לא יכול להוכיח שאין מס"מ, אבל ככל שחיפשתי לא מצאתי עדויות לכך. לעומת זאת יש לי עדו…"
      הטרנסצנדנטלי: "אההה! אתה לא יכול להוכיח, משמע שבהחלט ייתכן שמס"מ קיימות!"
      המדען: "אבל אין כ…"
      "טרנסצנדנטלי: "עזוב, כבר ראינו שאתה לא מבין כלום…"

    • אגב אורן, אם יהיה לפלא בעיניך מהיכן הסרקזם בתגובתי, הרי שהוא נובע ישירות מהזלזול בתשובתך לטיעונים שהעליתי. לו היית מתמודד עם הטיעונים, מסביר לי היכן אני טועה, מנמק, הייתי שמח להשיב לך ברצינות.

    • ברייניאק – כפי שאתה רואה בתגובות שלפניך, אני עושה מאמץ כן לנמק ולהסביר כמיטב יכולתי. לפעמים ההבדלים בתפיסת העולם הם כה קיצוניים, שנימוקים וטיעונים לא יכולים לגשר על הפער, ואז נוצר דיאלוג של חרשים. מאוד מכבד את תפיסת עולמך, ולא חושב שאתה "טועה" אם אתה חושב אחרת ממני. גם אם דוקינס בכבודו ובעצמו היה מגיב כאן לא היה לי מה לומר לו. האם היית למשל, נכנס לויכוח עם מישהו שסבור שקרה אסון כי לא התקינו מזוזות? זה אותו הדבר. אם מבחינתך פיות זה הטרנצנדנטי ודת זה ש"ס, לא יכול להתפתח כאן דיון פורה על החיבורים בין דת ומדע. בכל מקרה, תגובתך מביעה עמדה לגיטימית ולכן רצויה בהחלט.. הדבר עוזר לקוראים לגבש את דעתם. אני לא נעלבתי מתגובתך, ואם נעלבת ממני – מתנצל.

    • נ.ב. – משהו שמזכיר את הדיאלוג שכתבת מופיע בפוסט שכתבתי על השיטה המדעית…(משל הדרקון של קארל סאגן)
      http://orenmada.net/archives/67754

    • אורן, את התגובה הזו אני מכבד בהחלט. אתה לא חייב להסביר לי מה ההבדל בין פיות לטרנסצנדנטלי (למרות שהייתי שמח לכך, אני כאן כדי להבין יותר), ובהחלט אין שום הכרח להמשיך ויכוח וירטואלי, כשיש עבודה, ילדים או רוצים ללכת לישון (אם כי חבל. אומנם ייתכן שיסתבר שאני חירש וירטואלי, אבל למה להניח זאת מראש ללא תצפיות המאששות את ההנחה?). אבל כאשר לא מעוניינים, וזה לגיטימי, יש לומר זאת כפי הבעת בתגובה 19, או אפילו סתם להתעלם, ולא כמו בתגובה 16.

      לגבי הדרקון, אומנם לא זכרתי את המשל מספרו של סייגן, אבל הוא בהחלט מתאר היטב את הרגשתי בעניין. הגבתי שם בלי קשר לדרקון (לגבי התרנגול, הקורס והמקטרת, רשימה מוזרה למדי), ואתה מוזמן להתעלם, לכתוב שאין לך זמן/כוח/חשק, וכמובן שאשמח במיוחד אם תגיב לגופו של עניין.

    • אורן, אם אתה מתייחס להגדרה של סטיפן בר, אז זו לא הגדרה מקובלת למדעיזם, ובכל מקרה, היא מתייחסת לאספקט צר של הקשר בין מדע לדת. כמו שכתבתי קודם, עקרונית לא צריכה להיות בעייה בין שני התחומים אבל לרוב הדת היא זו שמנסה לשים דריסת רגל במדע ולכן האשמה היא בה ולא במדע. כמשדברים למשל על קיומו של אלוהים, לא מתייחסים אליו כאל משהו אמורפי אלא ככזה שמתערב בעולם שלנו ולכן למדע יש לו רק זכות אלא חובה בעיניי להתייחס להיבטים הללו.

    • גיל, התכוונתי לזה:

      במקביל, צמחה תפיסת עולם שונה בתכלית שניתן לכנותה 'מדעיזם' (Scientism). על פי תפיסה זו, עולמנו הוא ביטוי מורכב של חומר ואנרגיה, ועל כן כל תופעה ניתנת לרדוקציה (באופן עקרוני, אם כי לא תמיד באופן מעשי) לחלקיקים אלמנטריים, כוחות, אנרגיות וכיוצא בזאת. יש לשים לב שתפיסת עולם זאת הנה בפירוש אמונה מטפיזית שאינה ניתנת להוכחה אמפירית או ביסוס לוגי ולכן אינה תוצא של מחקר מדעי. מדעיזם, אם כן, הוא השימוש במדע (בעקרונותיו, שיטותיו, יוקרתו והישגיו) על מנת לבסס ולהצדיק אונטולוגיה מטריאליסטית–אתאיסטית

      כאשר אתה כותב על הדת שמנסה לשים דריסת רגל במדע, אתה מתכוון לאנשי דת מסוימים, שבמאמר יש ביקורת עליהם. אבל יש בדתות היבטים עמוקים מאוד שחוזרים בכל המסורות הרוחניות הגדולות ואי אפשר לדעתי לפטור אותם כ-"אמונות טפלות". היבטים אלו נוגעים גם למציאות שהמדע מתייחס אליה וחלקם מקבלים אישור מפתיע דרך הפיזיקה הקוואנטית. על כך בכוונתי לכתוב בהמשך.

    • ברייניאק, מה הקשר בין תוכן הרשימה של אורן לבין מפלצות ספגטי מעופפות, פיות, אמונות שונות ומשונות בבטטות או ככרות לחם עם טחינה וכיו"ב? אפשר היה (אולי) להבין את ההקבלות שעשית אם הרשימה הזו הייתה עוסקת בסגולות המים מהברז של הבאבא-סאלי, אבל נראה לי שאורן רחוק מכל התיפלות הזו מרחק שנות-אור. האם תוכל לתמצת את הביקורת שלך לדבריו לכמה משפטים נטולי מטאפורה?

    • אז זהו, שאני חושב שיש קצת עיוות בהצגה של המושג. אני מסכים שיש דברים שהמדע לא יכול להתייחס אליהם, אבל אני לא מכיר מדען שבאמת חושב שהכל ניתן עקרונית לערוך רדוקציה למדע. המדע מוגבל ומבוסס על הנחות יסוד מסוימות ומדענים מודעים (או אמורים להיות מודעים) לכך.

      לגבי דת, אכן יש דפוסים שחוזרים על עצמם בדתות שונות. אני דווקא חושב שלמדע יש הרבה מה לומר על קיומם של אותם דפוסים ולהסביר למה הם מתקיימים במשך כל ההיסטוריה אבל אחכה לפוסט שלך בנושא כדי להתייחס ספציפית.

    • עופר, לא כל כך ברור לי מה לא ברור… בתגובה 15 אני מתייחס לנקודות שעלו בפוסט. בתגובות 17-18 אני מתייחס לתגובתו של אורן לדברי ואתה מוזמן לדלג עליהן.

      הנקודה העיקרית שכנגדה אני יוצא היא ההגנה שנותן הפוסט לתפיסת ה"מציאות הטרנסצנדנטלית", אשר נובע ממנה שהמדע מוגבל ביכולתו לחקור את העולם. בתגובה 15 הסברתי שאין דרך להתמודד עם תפיסה שכזו, וממילא אין לתפיסה זו כל השפעה על העולם. אני בהחלט לא רואה שנות אור בין מציאות טרנסצנדנטלית לבין המים של הבאבא סאלי. לדעתי מדובר באותה גברת באצלה אקדמית.

      אם זה עדיין לא מספיק מובן, נסה להסביר לי מה בכל זאת מובן, כדי שאסביר עצמי טוב יותר.

    • ברייניאק,

      אבל זה די ברור שהמציאות האובייקטיבית היא ביסודה טרנסצנדנטית. הרי כל מה שאנו תופסים בחושינו, במוחנו, בהכרתנו איננו יוצא מגדר פרשנות שהתודעה האנושית שלנו מעניקה לקלט שהיא מקבלת. למען האמת אני אהיה מאוד מופתע אם יסתבר שהפרשנות שלנו לקלט הזה מתארת נאמנה את המציאות. כל מה שנוכל לומר הוא, שזה הטוב ביותר שיש לאל ידנו לעשות במסגרת הכלים הכמותיים העומדים לרשותנו.

      האם יהיה זה בלתי סביר להניח שיש היבטים של המציאות שאינם נגישים לנו כלל? האם יהיה זה בלתי סביר להניח שהבנתנו את המציאות חלקית/מוגבלת/מוטה? והרי אין תמונת עולם שבנינו לעצמנו ושמנו בה מבטחינו שלא השתנתה בתהפוכות הזמן. מדוע, אם כן, נטען שאנו 'מבינים' את המציאות? אפילו הפרדיגמה המדעית העכשווית עצמה מלאת מסתורין. יותר מזה, היא מכילה בתוכה אי-ודאות אינהרנטית! (מכניקת הקוונטים מלאה בזה)

      האם לעובדה פשוטה זו יש השפעה על העולם? בכל הנוגע לאקוסיסטמה האנושית, התשובה שלי היא "בהחלט כן". שהרי כל תיפקודנו בעולם מותנה באופן בו אנו תופסים אותו. יתר על כן, יש לזה השפעה עצומה על עולמינו הפנימי. האם עולם זה פחות ממשי ממה שאנו תופסים כמציאות אוביקטיבית? אין לי צל של ספק שאף לא אחד מאיתנו נמצא בעמדה שבה הוא יכול לתת תשובה חיובית לשאלה הזו. שהרי גם מה שאנו מחשיבים כמציאות אובייקטיבית איינו אלא בבואה המצטיירת במרחבי הכרתנו.

      הגישה שאתה מציג כאן היא לדעתי בדיוק אותו מדעיזם שאורן בחר לתקוף, ובצדק רב. מלבד היהרות הגלומה בה, שכל מסתרי הבריאה נגישים לאדם – שאין לה לדעתי כלל על מה להסתמך – מדובר בגישה מכניסטית, "מתה", המתייחסת אל המציאות כסתמית, אקראית, ונטולת יעוד או מטרה, מציאות שאין מאחריה דבר. מתוך כך, אפילו הנאתו של דוקינס מהפריחה איננה אלא סוג של הונאה עצמית, מעין נסיון נואש לתת לחיים מעט טעם, גם אם מדובר בטעם מעושה. הנה כי כן, גדול הכופרים מנמיך ראש, ומודה בחצי פה בצורך של האדם ליצוק תוכן טרנסצדנטי לתוך חלל חייו הריקניים.

    • עופר. מה בדיוק סתמי או אקראי בגישה שמנסה להבין את העולם? האם האבולוציה ותורת היחסות הן אקראיות או סתמיות? ולמה הבנה מדעית של הטבע פוגמת ביופיו?

    • 🙂 לא, לא… את המילים 'סתמי' ו'אקראי' ייחסתי ל*פרשנויות* של הגישה המכניסטית את המציאות, גישה אשר בבסיסה הכל חומר ותו-לאו. בגישה פשטנית זו למציאות (פשטנית לטעמי כמובן), הממצאים של המדע האמפירי הם חזות הכל, אין דבר שהוא בחזקת טרנסצדנטי (לבד מדמיונו הפורה של זה שטרם בגר ברוחו), היופי, אם הוא קיים, הוא בעיני המתבונן בלבד, הסדר, אם הוא מתקיים, הרי שחוקיו השרירותיים של הטבע הביאוהו להתקיים, לדבר אין תכלית ואין תוחלת. בגישה זו אתה עצמך אינך אלא מצבור של אינספור אטומים שצרו צורה חולפת נטולת כל משמעות, לבד מהמשמעות המזוייפת (ממילא) שאתה – שהנך תופעה סתמית הצצה מן החומר ואליו היא שבה – תבחר להעניק לה. אפילו הגן האנוכי שלך איננו למעשה אנוכי כפי שאתה עשוי להתפתות לחשוב (…) אלא פועל הוא כפי שהוא פועל מכורח חוקי טבע שרירותיים, אקראים, שאם במקרה יש בם כיוון, הרי שהוא הכרח חומרי הנובע מתוך עצמו…

      הבנה מדעית – לטעמי – עשוייה להרקיע שחקים, אם אין אתה כובל אותה לקרקע באמצעות ה"מדעיזם" דלעיל. אזי, לא זו בלבד שהיא איננה פוגמת ביופיו של הטבע, אלא חושפת היבטים של היופי הזה כבבואה של אידאל אמיתי ולא כגחמה אנושית מותנית ומוגבלת.

    • אני חושב שיש כאן אי הבנה בסיסית. גם אם מישהו חושב שהכל חומר ונמצא באטומים או בתאי הגוף, ואפילו שאפשר עקרונית לעשות רדוקציה להסבר כזה, זה לא אומר שהוא נמנע מלחשוב על מערכות מורכבות יותר. עובדתית, אנחנו באמת מצבורים של אטומים אבל זה לא מונע מאיתנו לחשוב, להסתקרן להנות מהטבע וכו'. אלו פשוט הסברים ברמות שונות ואני לא מכיר מישהו שמנסה להסביר את המציאות אך ורק ברמה הבסיסית ביותר או חושב שזו הרמה היחידה של הסבר.

    • עופר, היזכר או חפש בגוגל על מעגל לוגי, עצם שהאנושות למדה לבנות לפני כמה עשרות שנים, ומסוגל לקבל שני אותות בינאריים (דולק/כבוי, בכל אחד מהם), ובהתאם לארבע אפשרויות הקלט מציג פלט של דולק/כבוי. הרכיב הסתמי הזה, הטיפש הזה, לא עושה שום דבר מעניין. אבל כאשר מחברים מיליונים כאלו בסדר המתאים מקבלים משהו שמסוגל לנצח את קספארוב בשחמט, ומי יודע מה הגולם הזה יוכל לעשות בעתיד. זו מכונה מבוססת סיליקון המשמשת אותנו בדיון זה ואין בה שום דבר טרנסצנדנטלי. למה שמכונה ביוכימית דווקא תגרום לך לחשוב על על טבעי ודברים נסתרים?

      בנוסף, לא הסברת מה ההבדל בין הטרנסצנדנטלי למים של הבאבא סאלי/מפלצת ספגטי מעופפת. אתה אומר לי בעצם ש"יש דברים…" וכאן זה נקטע. אתה לא אומר לי אפילו תכונה אחת של אותם דברים, אז כיצד אפשר להתמודד עם טיעון דרקון שכזה? ומה שהכי מטריד אותי- איך אפשר לצאת אל עבר חקר הטבע כאשר נקודת המוצא היא מציאות טרנסצינדנטלית? זו הייתה נקודת המוצא של ימי הביניים, שאותה המדע הצליח לפרוץ. למה לחזור לשם?

      אגב, אולי אתה טוען למשל שיוכח שאי אפשר לבנות מכונת זמן, אין חורי תולעת ואי אפשר לעבור את מהירות האור, ולאור כל זאת לעולם לא נוכל לבדוק את ההשערה לגבי גורי יקומים. האם זו כוונתך ב"היבטים של המציאות שאינם נגישים לנו"?. אבל את הירח חקרו לא רע הרבה לא שהגיעו אליו, ומעבר לכך שגם מבלי להגיע, אין שום צורך לקפוץ לאזור העל טבעי. בדוקטורט שלי הגענו, המנחה שלי ואני, למסקנה שלא ניתן לחקור את אותו היבט בחיידק שרצינו באמצעים הטכנולוגיים העכשוויים. אולי יהיה אפשר בעתיד, ואולי לא, אבל אין בחיידק הזה שום דבר על טבעי, והוא מציית לכללי הטבע, הידועים והלא ידועים.

    • אגב עופר, שאלתי את אשתי בבדיחות הדעת, מבלי שידעה על הדיון הזה, האם היא מאמינה במציאות טרנסצנדנטלית. היא מיד אמרה "בוודאי, וגם במפלצת הספגטי המעופפת!". כך שלא רק אני עושה את הקישור בין המפלצת לטרנסצנדנטלי… אשמח אם תסביר מה ההבדל.

    • ברייניאק, אנסה לענות לשאלתך לגבי הטרנצנדנטי. התשובה מייצגת, כמובן, את דעתי בלבד.

      ברמה הרגשית, זוהי תחושה חזקה שהחיים (העולם, המציאות) הם הרבה יותר ממה שניתן לראות, לחוש, לשמוע, לטעום ולהריח. זו הכרה ששיש לחיים תכלית ומשמעות וקיים מצב תודעה גבוה הרבה יותר מהתודעה היום-יומית הנפרדת הנקראת "אגו". הספרות הדתית ברבדיה העמוקים (והפחות מוכרים) נותנת כלים מעשיים כיצד להתעורר למצב תודעה זה, והיא מיועדת לאלו שאינם מוצאים את סיפוקם בעולם החושי.

      ברמה הפילוסופית, אפשר לקרוא את משל המערה של אפלטון ('משל המערה' בגוגל) שהוא טקסט מכונן בפילוסופיה המערבית. הפילוסופיה של אפלטון מבוססת על 'אידאות' שהם ישויות טרנצנדנטיות והעולם שאנו קולטים הוא רק 'היטל' שלהם. בתגובה 27 עופר הסביר בקצרה את ההבדל בין המציאות האמיתית ובין המציאות הנתפסת בהכרה.

      ברמה המדעית, כל פרשנות לפיזיקת הקוואנטים חייבת לגעת בטרנצנדנטי. על פי בוהר, אין להתייחס לחלקיקים כאל נקודות מסה. למעשה החלקיק לא 'קיים' בשום מקום עד שלא ביצעת מדידה (בוהר היה מאוד עקשן בנקודה הזו). מה פירוש לא קיים? הוא קיים כפוטנציאל במציאות טרנצנדנטית שאינה נגישה לחושים ולמכשירי המדידה. יש עוד הרבה 'מוזריות' כאלו בקוואנטים, והסברים מטריאליסטים (קלאסיים) שלהם נכשלים כשלון חרוץ.

      מעבר לכך, רבים מאוד מהמדענים הגדולים בהיסטורה היו משיבים בחיוב לשאלה ששאלת את אשתך. בעיני, המדעיזם שהשתלט על המדע בפירוש מונע ממנו לפרוש כנפיים ולהגיע להבנה עמוקה יותר של המציאות. הזלזול היהיר שמפגין דוקינס (כסמל) מעיד על רדידות אינטלקטואלית שהופכת את המדע לקריקטורה של עצמו.

    • היי אורן
      ראשית, תודה על ההתייחסות. אני שמח לקרוא, ואשמח אם תמשיך.

      שנית, בוודאי שהעולם הוא יותר ממה שאפשר לראות, להריח, לשמוע ולטעום. לכן המדע פיתח מיקרוסקופ אלקטרונים, גלאי עשן וטלסקופ קרינת איקס, ועוד היד נטויה. הרעיון של התכלית והמשמעות הוא דרקון שאני לא מבין כיצד אתה מסביר אותו. השאלה המרכזית שלי לא הייתה מהי מציאות טרנסצנדנטלית, אלא מה ההבדל בינה לבין מפלצת הספגטי, ואתה מוזמן להתעלם מכל שאר התגובה שלי ולהתייחס רק לכך.

      אם אלך איתך במשל המערה, אומנם ניתן לראות בעיניים רק צללים והיטלים, אבל בעזרתם ניתן להסיק הרבה על מה שקורה בחוץ, ליצור מודלים שמתארים את החוץ. מעבר לכך, אפשר גם להקשיב למה שקורה בחוץ, להריח, ובעיקר לבנות מכשירים, למשל כאלו שימדדו את תנודות הרוח שנכנסת, וכך לשפר את המודל. מה שאני אומר, וזה כמובן ידוע לך לא פחות מאשר לי, יש עוד כלים חוץ מחמשת החושים המוגבלים שלנו. אין צורך להניח מראש שהמודלים מוגבלים- שוב, זו הייתה הגישה שאותה הצליח המדע לפרוץ, ואני לא מבין מדוע להחזיר אותה. כיצד התפיסה שהמודלים שלנו מוגבלים ביסודם תאפשר למדע להתקדם יותר? לי זה נראה הפוך, ויעידו על כך אלף שנות ימי הביניים.

      האופן בו אתה משליך ממכניקת הקוואנטים אל חקר המוח מזכירים את היחס בין המכניקה של אינשטיין לזו של ניוטון. במצבים רבים ניתן להסתפק בקירובים המצוינים של השנייה. כלומר, מה שאתה אומר נכון לגבי חלקיקים (שגם אותם אפשר לחקור וליצור מודלים שחוזים את התנהגותם ברמת ודאות זו או אחרת), אבל לגבי צבירי ענק של חלקיקים בצורת חיידקים, אנשים או סלעים, הרי שניתן להזניח את כל אותן מוזרויות (שגם אותן המדע חוקר!), ולהתמקד במקרו. אני מזכיר לך את המעגלים הלוגיים הסתמיים שיוצרים את הפלטפורמה המתוחכמת בעזרתה אנו מדברים כעת.

      איינשטין אמר "אני רוצה לרדת לסוף דעתו של אלוהים". אבל הוא היה כדבריו "בלתי מאמין אדוק ביותר". במשפט הראשון הוא מתכוון למיטב להבנתי לכמיהה, אליה אני שותף בהחלט, להבין את גלגלי השיניים המניעים את הטבע, ויהיו אלו גלגלי השיניים הכאוטיים ביותר או המדויקים ביותר. להבנתי, ניוטון וחבריו חיו בתקופה בה המדע היה כבול בגישה שאתה ועופר מציגים, ולכן לא פלא שזו הייתה השקפתם.

    • אורן, אני מצטער אבל אני לא רואה שום רדידות אינטלקטואלית בעמדה של דוקינס. כל מה שהוא (ואחרים) אומרים, שאם יש לנו כלים לבחון את המציאות אז השיטה המדעית תהיה היחידה שתאפשר בחינה שלהם ואני מסכים איתם. זה לא אומר שאין הכרה במוגבלות החושים של בני אדם או שיתכן שיש משהו מעבר שאנחנו לא יכולים לקלוט או להבין. זה אומר שזה פשוט מחוץ לאפשרויות בחינה שיש לנו היום. יתכן שבעתיד דברים ישתנו כיוון שמדע מתפתח כל הזמן. האם אני מבין ממך שאתה טוען שדתות מגיעות לאיזו שהיא הבנה עמוקה שמדענים לא מסוגלים להגיע אליה? איזו תובנה חדשה מלא מדענים יכולה להיות לגבי מכניקת הקוונטים? אני מסכים שיש מוזרויות בקוונטים שאת חלקם אנחנו לא מבינים וחלקן נוגדות את האינטואיציה שלנו. זה לא אומר שמדענים לא מקבלים אותן כמו שהן.

    • ברייניאק,

      כתבת בתגובתך שלוש פיסקאות.

      בנוגע לפיסקה הראשונה, אני לא רואה איך תוכן הדברים מתקשר במשהו למה שרשמתי אני בתגובתי. בכל מקרה, מכונת הסיליקון שהזכרת היא לא יותר ממכונת חישוב, תהא זו משוכללת ככל שתהיה. ככל שהבנתי מגעת, אין בינה ובין התודעה האנושית דבר וחצי דבר.

      בנוגע לפסקה השניה, אני פשוט לא מבין על מה אתה מדבר. בשום מקום לא רשמתי את צמד המילים "יש דברים…" אגב, נדמה לי שהסברתי מדוע המציאות היא *ביסודה* טרנסצדנטית, אלא שנראה שלא קראת בעיון את תגובתי. אני לא רואה כל קשר בין הדברים שרשמתי לבין העיסוק בלחשים ובקמעות.

      בפסקה השלישית אתה מפספס את כוונתי. אין למה שרשמתי שום קשר לחורי תולעים מכונות זמן (מה זה?) או גורי יקומים (מה זה?). ודאי שאין בחיידקים שלך שום דבר על-טבעי. המושג טרנסצדנטי כלל איננו קשור לעל-טבעיות אלא למציאות הנמצאת מעבר לנגיש ולמשיש, מעבר לתפיסה. כלומר לא לזו הנגישה לנו בפוטנציה וטרם נתגלתה לנו מסיבות אובייקטיביות, אלא לזו שאיננה נגישה לנו כלל מפאת סיבות אובייקטיביות כאלו ואחרות.

      באמת אני סבור שלא התעמקת בתגובתי. אני לא מבין מדוע אתה שולף בכל פעם את 'מפלצת הספגטי' המוזרה – לא כתגובה למה שאורן רשם ולא כתגובה למה שאני רשמתי. לא מבין מה זה בא לדמות ולמה זה שייך.

    • עופר,

      לגבי המחשב, זו דוגמה למורכבות שנובעת מפשטות, מבלי להוסיף שום דבר שלא ניתן למשש ולחקור. בעיניי לפחות, זה דבר מדהים שאוסף של עצמים שבסך הכל יודעים להגיד עם הראש כן ולא (בדיוק כמו נוירון) נוצר מחשבון מדעי (או יצור שמסוגל להכריע בדילמת fight or flight), ונוצר שחקן שחמט שקספארוב (או אוסף הנוירונים המכונים קספארוב) לא מצליח להבין ולהתמודד עם מהלכיו. מחשבי שחמט כיום לא מנצחים (בקלות) אמני שחמט לא בזכות כוח חישוב גרידה, אלא על ידי פונקציות הערכה מתוחכמות. ואני בהחלט לא חושב שכאן נעצרת היכולת. ואני מזכיר- זו דוגמה למורכבות שנובעת מפשטות, וכולה ניתנת לחקירה. כמו המוח האנושי.

      לגבי המציאות שאינה נגישה, אני לא מבין מדוע יש בה צורך. אנחנו לא מסוגלים לתפוס ממדים גבוהים מעבר לשלושת ממדי המרחב וממד הזמן, אבל יתכן שהם קיימים ויש להם משמעות על הבנת הטבע. למרות המגבלות, אנחנו מסוגלים לחקור אותם מתמטית ולנסות להבין כיצד הם משליכים על עולמנו התלת ממדי. זו מציאות (אם תוכח), שהאדם לא מסוגל לתפוס, אבל מסוגל לחקור.

      בעזרת מכונת הזמן וחבריה ניסיתי לברר מהי לדעתך הסיבה לחוסר הנגישות האובייקטיבית.

      אני מניח שאתה מכיר את סיפור מפלצת הספגטי. אני לא מבין מה ההבדל בינה לבין המציאות הטרנסצנדנטלית. מה ההבדל בינה לבין משל הדרקון בגארז'. אתה טעון בזכות קיומו של דבר מה היפותטי (ולכך התכוונתי בביטוי "יש דברים…") ושולל ממני כל דרך לתקוף את הטיעון הזה. זו מפלצת ספגטי- תוכיח לי שאינה קיימת.

      לגבי רמת ההעמקה, זה מיותר, מכיוון שמן הסתם אני יכול לומר אותו דבר. לך תוכיח…

    • ברייניאק,
      הכוונה בעולם החושים היא גם *לכל* מה שניתן לקלוט עם מכשירי עזר כגון מיקרוסקופ, טלסקופ וכו'. יתר על כן, את הטרנצנדנטי חווים כאשר גם מתעלים על חשיבה או דמיון *מכל* סוג. זה בדיוק מה שעושה אותו טרנצנדנטי ולא עוד רעיון אנושי כזה או אחר. אדם יכול להגיע למצב שבו הכרתו צלולה וטהורה, ללא מחשבות, ולהתנסות באחדות שהיא מעבר לכל מה שדמיין.

      נקודה זו מומחשת במשל המערה שהתייחסת רק לחלקו הראשון. האסירים במערה עושים את מה שתארת: בונים מודלים מצללים וצלילים ועושים זאת בכשרון רב (=מדע). אבל יום אחד אחד מהם מצליח לברוח ולהתנסות בדבר האמיתי. מכיוון שהוא בחור אכפתי,הוא חוזר לחבריו ומתאר בפניהם את המציאות שמעבר: גופים תלת מימדיים, צבעים, עולם ומלאו. להפתעתו ולצערו הם לא רק דוחים מכל וכל את רעיונותיו הטרצנדטיים (שאותם הם מכנים מפלצת ספגטי או סופלאקי שלא ניתנת להוכחה) ובסוף, מכיוון שהוא לא מוותר, הם הורגים אותו בחמת זעם.

      עד כאן.
      להבנתי (המוגבלת) את הטרצנדנטי לעולם לא ניתן להוכיח אלא רק להתנסות בו ישירות (=מטרת כל המסורות הרוחניות מאז ומעולם). אבל הדבר היפה הוא שניתן דרך המדע לקבל רמזים משמעותיים לקיומו (על כך בכוונתי לכתוב בהמשך). כמובן שמי שלא רוצה ברמזים, אין הם מדברים אליו כלל, ואין קל יותר מאשר לפסול את מה שאינו משיש, כמו האסירים במערה.

    • אורן, אבל מה בנוגע להבדל בין מפלצת הספגטי למציאות הטרנסצנדנטלית? יש הבדל?

      לגבי משל המערה, כמו שכבר כתבתי בתגובה לפוסט אחר שלך, צריך לזכור שלכל אנלוגיה יש מגבלות. המדע לא פוסל את החבר האכפתי, אלא מנסה לשחזר את את החוויה, ולהבין מה קרה שם. אבל החבר טוען שאי אפשר לשחזר, ואי אפשר להבין. אם טיעון כזה אי אפשר להתמודד. מה החבר מצפה מתושבי המערה שיעשו עם הטיעון הזה?
      אגב, הסיומת של המשל מאד מטרידה בעיניי, כי היא רומזת משהו שלא היה ולא נברא בדיון הזה.

      לגבי הפסקה האחרונה שלך- מצוין, ניתן לקבל רמזים, כלומר ניתן לחקור אותו. הבלש לעולם לא יגיע ויצפה בפשע בעת התרחשותו. מבחינתו זה לא נגיש. אבל הוא יקבל מזירת הפשע רמזים שבעזרתם הוא יבנה מודל שמתאר את שהתרחש. אני אשמח לקבל רמזים.

    • שוחר-האמת, להבדיל מהטכנוקרט, איננו פוסל רעיון רק משום שהוא איננו מבין (כרגע) מדוע יש בו צורך. קודם כל הוא מנסה לברר לעצמו האם יש בו אמת, האם יש סיבה כלשהי לאחוז בו. לעיתים ידבק בדבר-מה הנראה לו, ללא נימוק מוצק, סתם מתוך סקרנות גרידא, אינטואיציה, ואפילו מתוך משיכה שלא ידע להסבירה לעצמו. נסתרות דרכי הבינה.

      יכול להיות שמכונות חישוב מדהימות אותך במובן זה שמפשטות ניבנה תחכום. אבל בסופו של דבר מכונות חישוב הן רק מכונות חישוב. מבלי להיכנס להגדרות מדוייקות של מושג החשיבה או המודעות, לא נתקלתי עדיין (ואינני רואה סיבה שאי פעם אתקל) במכונה חושבת עם מודעות עצמית.

      קספרוב איננו מצליח להתמודד עם המחשב רק משום המוגבלות החישובית שלו. ומה בכך? אני אינני יכול להתמודד עם המחשבון הפשוט ביותר בהוצאת שורש שלישי… ובכל זאת, לא ימצא מחשב אחד שינסח את הטקסט הזה שאני כותב כאן בתשובה לתגובתך. זה נחמד שיש מכונות חישוב אבל אין בזה כדי להאיר על מהות האדם, מהות התודעה, וכל שאלה קיומית כלשהי. כך היום וכך גם ביום שבו מחשבים יחליפו חלקים ממוחנו. אחרי ככלות הכל המוח איננו אלא מכונה ביוכימית. המוח איננו התודעה, גם אם מבלעדיו אין לה קיום (ואין לי, אגב, כל ביטחון שזה המצב).

      אכן, ישנן פרשנויות של המציאות שאינן נגישות לנו בחושים אבל נגישות לנו מבחינה לוגית. כזה המקרה במימדים מרובים. אבל אף אדם איננו יודע לומר אם יש לפרשנויות הללו קשר למציאות האובייקטיבית – "זו שיש שם בחוץ" (גם אם מדובר בשלושה או ארבעה מימדים בלבד), ואף אדם אינו יכול לפסול את האפשרות שיש למציאות היבטים שאינם נגישים כלל ללוגיקה או לחושים. נדמה לי שזה מובן מאליו.

      אני חוזר על דברים שכבר ציינתי בכלליות: הסיבה לחוסר הנגישות האובייקטיבית היא העובדה הפשוטה בתכלית שאין אנו תופסים את המציאות (האובייקטיבית, החומרית) אלא בתיווך הכרתנו. אנו רק מפרשנים את הקלט הנקלט בחושינו ומעובד לעייפה במוחנו. הפרשנות הזו היא פונקציה של מבנה התודעה האנושית ואין כל סיבה להניח מלכתחילה שמצטיירת בהכרה תמונה מהימנה. למען האמת, הישגנו המדעיים מוכיחים את ההיפך. ועם זאת, כוחה של התודעה הוא ביצירת תמונת עולם קונסיסטנטית (פחות או יותר), וזה לגמרי לא מעט.

      ולבסוף, נתקלתי במפלצת הספגטי שלך בויכוחי סרק שאין להם סוף בין חסידי המדעיזם לבין קהלים שונים ומשונים (בד"כ בורים גמורים במדע, לא שיש בזה לכשעצמו אות קלון). אלו הם ויכוחים מלאים (קמץ במם תחילית) ומשעממים ואני משתדל מאוד להדיר רגלי מהזירות הללו. אני לא מבין כלל מה הרלוונטיות של כל זה למה שאורן כתב, למה שאני כתבתי, ובכלל. אנו לא מלהגים לחשים אלא דנים בשאלות מהותיות ביותר בעלות משמעות אונתולוגית, שאלות שיש להן רלוונטיות מיידית לעשייה המדעית להישגים של המדע, שאלות שהתשובות להן יוצקות תוכן ומשמעות לליבו של כל שוחר-אמת.

    • עופר, אומנם יש לי שאלות ותשובות לרבים מהדברים שכתבת, אבל אנסה להתמקד- בפסקה האחרונה כתבת שמדובר בשאלות שהתשובות להן רלוונטיות לעשייה המדעית, בעלות משמעות אונתולוגית. כל הרעיון נראה לי מעגלי- אתה מניח (ומתנער מהטלת ספק בכך) שיש משמעות אונתולוגית לתודעה, ואז תוהה מהי המשמעות האונתולוגית של התודעה. אבל בקצרה- מכיוון שאני שוחר אמת ומנסה לברר אותה, תוכל לפרט מהי הרלוונטיות של השאלות והתשובות לעשייה המדעית? כיצד הן ישנו את התקדמות המדע? שהרי לדבריך מדובר במשהו שאי אפשר לחקור, שהוא מחוץ להישג ידם של בני האדם, אז כיצד הוא רלוונטי לעשייה של בני אדם?

      ובכל זאת, עוד משפט לגבי השאלה המרכזית שאני מנסה לקבל תשובה עליה. אתה טוען שיש דבר מה שאנו לא יכולים לחוש או למדוד, שהוא מעבר להשגתנו, אבל הוא קיים. במה זה שונה מכל אמונה אחרת אודות אלים כאלו או אחרים?

    • ברייניאק, וגם כולם.

      כל אחד מאמין במה שאתה מכנה "דברים שאנחנו לא יכולים לחוש או למדוד, שהוא מעבר להשגתנו ושהוא עדיין קיים". גם המדע מאמין בכלמני דברים כאלה, שהוא לא מסוגל להסביר.

      האם אי פעם ראית מספר? האם הצלחת לחוש מספר? למדוד אותו (מה זה אומר, בכלל, למדוד מספר? מה מידתו של המספר 5?). עדיין, אתה ואני ורוב בני האדם השפויים, שאינם פילוסופים מקצועיים, סבורים שישנם מספרים בעולם. זה די נחוץ להניח את זה בשביל לקיים איזשהוא דיסקורס מדעי (ולא מטא-מדעי).

      המדע גם לא מסוגל להסביר מה יש בעולם. הוא עשוי לטעון שהעולם עשוי מחומר, אבל ברור שהוא לא מתכוון לזה. למשל, הטענה הזאת לא עשויה מחומר (היא אולי יכולה להתבטא גם באופן חומרי). והיא עדיין קיימת בעולם. אחרת אי אפשר לקיים שום סוג של דיסקורס. יש כל מני בעיות אחרות עם המושג הזה של החומר, ואפילו עם המושג האטומי של החומר (שהוא כמובן לא המצאה חדשה).

      אני דווקא הייתי רוצה לטעון בעד המדע, ונגד הדת, אבל מנקודת מבט קצת שונה. בניגוד למה שהבנתי מהפוסט (לא קראתי לעומד, אני מתנצל), אני לא חושב שהמדע והמדע שונים *קטגורית*, מבחינה פרגמטית (הם כן שונים מאוד מבחינות אחרות, כמו, למשל, מבחינת האופן שבו אנחנו מתייחסים לטעות מדעיות מול האופן שבו אנו מתייחסים לטענות דתיות בשפה ובחיים).

      אני חושב שעיקר ההבדל הפרגמטי שבין המדע והדת נעוץ בשאלת קבלתן של תובנות חדשות. אם תרצו, המדע והדת הם גופי-ידע דינאמיים. טענות מתקבלות (אנרגיה היא חומר; ישו הוא המשיח). טענות אחרות נדחקות החוצה (כמו למשל הטענה בדבר קיומו של האתר, או האמונה המניכאית – גם בתוך היהדות והנצרות).

      ההבדל נעוץ בזה שאנחנו יודעים בדיוק מה הם כללי הקבלה וההוצאה של גופי-ידע חדשים מתוך והחוצה מהגוף המתכנה "מדע". בין הכללים אפשר למנות, למשל, את הצורך בהוכחה (מתמטית או באופן של ניסוי) ובלבד שאפשר יהיה לחזור עליה, את ההתאמה שלה לתפיסות אחרות שקיימות במדע, וגם קריטריונים שאינם קשורים ישירות לאמת אלא יותר לאסתטיקה כמו אלגנטיות. ועדיין, הקריטריון החשוב ביותר בהקשר המדעי הוא "האם זה עובד". אני יכול לחשוב על תיאוריה מדעית מאוד מעניינת שתסדר נהדר עם תאוריות אחרות ושאפשר יהיה לבדוק אותה בניסוי, אבל שפשוט אינה עובדת; במקרה כזה נאמר פשוט שהיא לא נכונה.

      אשר לקריטריוני ההוצאה של תיאוריות, הרי שבדרך כלל מוציאים תיאוריות אם מתברר שהן אינן נכונות, או שמתבררות תיאוריות נכונות יותר, או יפות ואלגנטיות יותר.

      במקרה של הדת, פשוט לא ברור לי מה המנגנון של הכנסה והוצאה של "תיאוריות". ברור שהאמונה שאברהם הוא אבי האומה היהודית לא נכנסה כי היא "עובדת" ואין שום קשר לניסוי. השאלות האלה הן, בדרך כלל, קשורות יותר לאתוס לאומי, להשפעה תרבותית (או לתגובת נגד להשפעה כזאת) וכיוצ"ב, אבל הקריטריונים לעד יהיו עמומים יותר, מנוסחים פחות וקשיחים פחות.

    • ואם כבר מדברים על כללי הכנסה והוצאה מהמדע, הרי שצריך לזכור את טענתו הידועה של נילס בוהר, זכותו תעמוד לנו לעד, שאמר שתיאוריות ישנות לא פסות מהעולם וחדשות לא מתקבלות למרכז הבמה כי אנשים משתכנעים באמיתותן או בשקריותן, אלא בעיקר מפני שהתומכים בהן מתים בשלב מסוים.

    • שושו,
      מהם הדברים שהמדע מאמין בהם והוא לא מסוגל להסביר? הדוגמה של מספר אינה נכונה. יש למספר הגדרה ברורה במתמטיקה. רוב האנשים מבינים בצורה אינטואיטיבית, ולכן מוגבלת, את המושג. מי שלא מסתפק בכך מוזמן לפתוח ספרי מתמטיקה מתאימים, לקרוא על מושג העוצמה של קבוצה, ולגלות שהמספר חמש מייצג אוסף קבוצות, כך שניתן להפעיל בין כל זוג ביניהן התאמה חד חד ערכית, ולכן לכולן אותה עוצמה. למשל אם יש לי קבוצה של תפוחים וקבוצה של ילדים, ואני מסוגל להתאים לכל ילד תפוח אחד בדיוק, הרי שלשתי הקבוצות אותה עוצמה- הן בנות אותו מספר איברים מספר. אם נותר לי ילד עודף או תפוח עודף, מדובר בקבוצות בעלות עוצמה שונה. אני לא מתמטיקאי, כך שסביר שההגדרה שנתתי כאן אינה לגמרי מדויקת, אבל הרעיון ברור- אם תלך למומחה המתאים, הוא לא יתקשה לתת לך הגדרה ברורה, כך שכדאי לעשות זאת לפני הפניה למטא-פיזי.

      המהות של הדת היא שאינה דינמית. לכל דת יש את כל התשובות ומה שלא ידוע, לא צריך (ואף אסור) לדעת. המדע הוא האנטי תיזה של הגישה הזו, כך שאין מקום להשוואה.

      הטענה הידועה של בוהר נכונה רק לחלק מהמקרים, והיא יותר ציטוט חביב מאשר תיאור מהימן של ההיסטוריה של המדע. ישנן דוגמאות רבות לתגליות שעברו תהליכים שונים בהיסטוריה של המדע, כמו תורת היחסות, גילוי הדנ"א, גילוי האנטיביוטיקה, ועוד. אגב, הדת כמעט ולא משתנה גם כאשר התומכים בה מתים, מכיוון שהבאים בתור עברו שטיפת מוח בכדי לקבל אותה כמו שהיא. במדע כל דור תוקף את חוסר הפתיחות של קודמו.

    • אז שוב: המדע לא מסוגל להסביר מה, לדעתו, באמת קיים בעולם. האם המדע הצליח, עד היום, להסביר את טבעו של המרחב? (כלומר, מה זה מרחב)? או שהוא הצליח לענות בצורה קורהנטית לשאלה "מה זה זמן"? אלה שתי שאלות שעומדות בבסיסה של כל תיאוריה פיסיקלית. האטומים שהיא מתארת נמצאים במרחב. והם עוברים שינוי, מושג שלפי כמה שדעתי מגעת אפשרי רק על רקע המושג "זמן". אין שינוי בלי זמן (אלא אם תהיה מוכן לטעון שדבר מה הוא גם עצמו וגם משהוא אחר באותו זמן. אז אתה מאבד את חוק הזהות A=A, ואז אתה באמת מסתבך..).

      האם חומר הוא מה שתופס מקום במרחב? נשמעת אחלה הגדרה. אבל אני לא שאלתי אותך מה הקשר בין החלל לבין החומר, אני שאלתי אותך מה זה חומר (זה קצת כמו לשאול "מה זו מכונית" ולתת תשובה מהסוג "מה שנע על הכביש"). הוא הדין בתשובה "חומר הוא מה שמתנגד לתנועה", ששוב מסבירה רק מה היחס בין חומר לבין משהו אחר.

      אתה יכול לטעון, שוב, שחומר הוא כל מה שהשינוי מתבטא בו אבל הוא ממשיך להתקיים (כלומר, שהוא מהווה מצע לשינוי..). קודם כל, זאת הגדרה קצת מטאפורית – אתה טוען שהחומר הוא "מה ששורד את השינוי". זה שיגעוני כשאתה כותב שיר, אבל זה קצת בעייתי כבסיס לתיאוריה פיסיקלית של העולם. מצד שלישי, זו גם לא הגדרה. זה שהחומר הוא זה שהווה ונשאר דרך כל השינויים זה אחלה, אבל זה בדיוק מה ששאלתי – מה הוא הדבר שהווה ונשאר דרך כל השינויים? מה גם, ששוב, כמו שאמרנו, זה מושג שקשור למושג "זמן", ואותו המדע לא מצליח להסביר, אז אני עדיין לא מבין.

      כל התחומים המדעיים מעולם לא ניסו לפתור את הבעיות האלה, כי הן עוטות מבחינת המדעים האלה את מה שקרא דגלאס אדמאס "שדה-בעיה-של-מישהו-אחר". זו בעיה פילוסופית, בעיקרון. אבל איך אפשר לטעון שיש בידך תיאור נכון ומלא של העולם בלי לענות לשאלות האלה – קטונתי מלהבין.

      אני גם לא מבין איך קשורה אסתטיקה – ההעדפה של תיאוריה פשוטה, מה שמכונה "התער של אוקהאם" – לאמת. אבל זו כבר בעיה שלי.

      לטעון שהמהות של דת הוא שהיא אינה דינאמית, זה פשוט לטעון טענה לא נכונה עובדתית. אני לא יודע עד כמה התעניינת בתחום, אבל דתות הן בהחלט *לא* תחומי-דעת מונוליטיים שנוצרו באופן מלא ושלם עם בריאת העולם, כמו הרה מראשו של זאוס. כל הדתות – כולן – עברו שינויים, ענו תשובות שונות בתקופות שונות, השתנו לאורך הזמן, ספגו השפעות של תרבויות אחרות, הגיבו על השפעות כאלה וכדומה. דת היא יצור מאוד דינאמי. אני לא חושב שאפשר למדוד את כמות הדינאמיות, אבל זה בהחלט לא הבדל עקרוני או חשוב במיוחד בין מדע לבין דת. לטעון שהעיקר בדת הוא "חוסר שינוי" זה לא רציני.

      אם היית לוחץ אותי לפינה ושואל "אז מה כן ההבדל בין מדע לבין דת" הייתי עונה לך שההבדל נעוץ (1) באופן שבו אנחנו מדברים, בשפה ו(2) באופן שבו אנחנו מנהלים את חיינו. זו תשובה וויטגנשטיינית (ולכן 1 ו-2 קשורים בטבור). אבל זו תשובה לא היררכית, במובן הזה שהיא לא טוענת שהמדע עליון על הדת באיזשהוא אופן מוחלט. אלה פשוט תחומים שונים.

    • ברייניאק,

      איני טוען "שיש דבר מה וכ'" טענתי היא ש*כל* תפיסתנו את המציאות מתבצעת דרך תיווך, מותנית ב*פרשנות* לדיווח של החושים, ובתקווה שהדיווח הזה אמין מהימן ונאמן ל*אמת*, כלומר ל*מציאות האובייקטיבית*. אני משער שמבנה התודעה שלנו התפתח באופן שימקסם את שרידותנו, ולאו-דווקא בכיוון המבטיח לנו את תפישת והבנת המציאות בדיוק כפי שהיא. למען האמת אני לא רק משער זאת, אני יודע זאת. כולנו יודעים זאת. גם אתה יודע זאת אם יש לך השכלה בסיסית בפיזיקה של המאה ועשרים.

      וכמובן לכל זה יש השפעה רבה על האופן שבו אנו עושים מדע תאורטי. ראשית, ראוי שנאמץ לעצמנו את מידת הענווה. שנית, אנו לומדים לחשוב "מחוץ לקופסא". שלישית, אנו מסוגלים לקבל דברים הנוגדים את האינטואיציה הבסיסית שלנו. רביעית, אנו מבינים שאין אנו באמת מבינים, ומסתפקים בתמונת עולם זמנית שהיא אמנם יותר מוצלחת מזו הקודמת אבל פחות מזו שתחליף אותה. חמישית, אנו מודעים לאפשרות שיש תקרות זכוכית שאת חלקן לעולם לא נוכל לנתץ. על הרביעית והחמישית בכוונתי לכתוב פוסט מפורט בבלוג שלי.

      עד כה כלל לא דיברתי על אלהים (שבהגדרה הנו האמת המצוייה מעבר למציאות האובייקטיבית, הסיבה הראשונית, המוחלט…) ולא על אמונה, דיבורים המעוררים בקרב חסידי המדעיזם אלרגיה חריפה, בעיקר אם הם ביולוגים… 🙂 וגם אין בכוונתי לעשות זאת כאן ע"ג הפלטפורמה הזו.

    • misprints: איני טוען "שיש דבר מה וכ'" –> נקודה אחרי הציטוט. בפיזיקה של המאה ועשרים –> בפיזיקה של המאה העשרים.

    • עופר, אני מסכים עם הפסקה הראשונה, ואם אעבור על הנקודות שבפסקה השנייה בתגובתך האחרונה, הרי ש:
      1. בהחלט, לאור הפסקה הראשונה.
      2. בהחלט, לאור הפסקה הראשונה.
      3. בהחלט, לאור הפסקה הראשונה.
      4. בהחלט, לאור הפסקה הראשונה.
      5 אולי כן, אולי לא, אבל בהחלט אין שום סיבה להניח זאת מראש, כאקסיומה, ועל כך הדיון (מבחינתי). נקודת המוצא של אותם דברים המעוררים בי אלרגיה היא שיש תקרת זכוכית. אני לא מקבל את ההנחה הזו. המדע לא מקבל אותה. אחרת, למה לחקור? ובמה האקסיומה הזו תתרום להתקדמות חקר הטבע? וכל עוד זו ספקולציה, אולי כן ואולי לא, מה ההשפעה שלה על המדע? וכמו שהמנחה שלי מגיב לפרשנויות משונות לתוצאות משונות שלי- "תרשום את זה, ונזכר בזה כשיהיו בידנו עוד תוצאות".

      בעוד שארבע הנקודות הראשונות הן הבסיס למדע המודרני, הרי שהנקודה החמישית (אם היא מתקבלת כאקסיומה ולא כספקולציה) היא בסיס טוב לדת כלשהי.

    • ראה, "תקרות זכוכית" הן כבר עתה חלק אינטגרלי מגוף הידע. ישנם דברים שלעולם לא נוכל לדעתם, לא משום קשיים טכנים למיניהם אלא משום שאי-הודאות מובנת בתוך המציאות. חלק מתקרות הזכוכית תוסרנה בחלוף הזמן, עם חלוף המודל, עם ניתוץ הפרדיגמה. אחרות תיווצרנה בדיוק באותה עת, כחלק מהפרדיגמה החדשה. כך קרה עד עתה ואינני מוצא סיבה שזה ישתנה. אף יש דברים הנראים כעומדים בסתירה עם המתמטיקה. למשל, הידעת שסכום כל המספרים הטבעיים, מאחד ועד אינסוף, הוא מינוס אחד חלקי שתים-עשרה?… מבחינה מתמטית הטענה הזו היא קישקוש. מבחינה פיזיקלית היא עובדת חיים פשוטה. הנה דוגמא לכך שאנו יכולים לחיות לא רע גם עם מה שנמצא מחוץ להשגתינו. אגב, אפילו במתמטיקה הטהורה יש טענות שהם גם נכונות וגם לא נכונות, יש שאלות שאינן כריעות.

      למה לחקור? קודם כל משום שהחקירה עונה לצורך קמאי של האדם להרחיב את אופקיו, להתפתח, לחפש משמעות. החקירה (לוא-דווקא המדעית) היא דחף ובמקרים רבים מביאה סיפוק רב. ויש כמובן את ההיבט של התועלת. להבנתי תקרות זכוכית הן חלק מה"דיל" לא רק מההיבט של המודל אלא גם, ושמא בעיקר, מעצם העובדה שאנו בסך הכל בני אדם, והתודעה שלנו, עם כל הכלים העומדים לרשותה, מוגבלת בתפיסת המציאות. אין לי כמובן הוכחה לכך (כשם שלא ניתן לסתור את הטענה), אבל זה נראה לי מאוד likely. בשל כך אינני נבהל מהמונח 'טרנסדנטי'. פירושו של דבר שישנם היבטים של המציאות שהמדע לא יגע בהם. לא נורא… מי יודע? אולי אפילו יש איזו משמעות נסתרת מאחורי כל זה… איזה תכלית… שומו שמיים!

    • עופר מגד כתב:

      "טליה – אם את צודקת בכך ש- "כל משפט שתגיד על העולם הלא-חומרי הוא חסר משמעות", אזי אין משמעות לפילוסופיה, דת, חמלה, אמונה, תכלית, מוסר, צדק, אושר אלוהים ועוד. "

      אני חושב שאתה מתעלם מכך ששלילת הדואליזם בשאלת הגוף והנפש באה גם מתחום הפילוסופיה ולאו דווקא מתוך גישה מדעיסטית. למשל, לודוויג ויטגנשטיין והטיעון שלו נגד שפה פרטית, גילברט רייל שיוצא נגד קונספט "רוח הרפאים במכונה", ריצ'רד רורטי הפוסטמודרניסט, ורבים אחרים. הטענה באופן כללי היא שמושג של משהו חסר כוח סיבתי הוא מושג שאינו קוהרנטי: אין מה לדעת עליו, אי אפשר להצביע עליו או לחוש אותו, ולכן אין שום סיבה להכניס אותו לרשימת היישים או התכונות שקיימים בעולם.

      מוניזם כמו שמקובל כיום על רוב הפילוסופים בתחום לאו דווקא טוען שניתן לבצע רדוקציה של עובדות המנוסחות בשפת הפיזיקה למצבים מנטליים המנוסחים בשפה מנטלית, אלא בסך הכל שמה שאנחנו מכנים מצבים מנטליים הם מצבים פונקציונליים מסוימים שתמיד ניתן לשאול מה גרם להם, איך ניתן למנוע אותם, ועל מה הם משפיעים. במובן הזה הם פיזיקליים.

      הרעיון שמוניזם מביא איתו ניהיליזם ערכי וחוסר משמעות צץ רק אם לא מפנימים את ההפרדה בין עובדות לערכים. המדע עוסק באיסוף אינפורמציה – שיפור היכולת שלנו לחזות מראש אירועים, לגרום להם או למנוע אותם. הפעילות המדעית הזו לא חותרת בשום צורה תחת הפעילות הערכית של קידום הלכי רוח של סולידריות עם האחר, הגברת המודעות החברתית לסבל מיותר, וכדומה.

    • vessel, הציטוט שיחסת לי בטעות הוא של אורן… רק שני משפטים בנוגע לטענות המופיעות בפיסקה הראשונה שלך: הידיעה שדבר מסויים או היבט מסויים הוא טרנסצדנטי, איננה מחייבת שהוא גם חסר כוח סיבתי. אבל אמת הדבר, אם בכל זאת יש בו כוח סיבתי, הרי שתמונת המציאות (ועימה גם יכולת החיזוי) לעולם איננה שלימה.

    • לעופר (תגובה 51),

      קודם כל, מתבקש הסבר למהו הכוח ההסברי של המונח 'טרנסצנדטי', בהקשר הזה. אני מכיר את המושג הזה במקומות אחרים בפילוסופיה, אבל לא רואה למה הוא משמש כאן.

      דבר שני, כשאתה מייחס לדבר הלא חומרי שאתה מדבר עליו, השפעה בלתי ניתנת לחיזוי, אתה פשוט מתנבא, מבלי לנמק, שניסיונות לחיזוי תצפיות מסוימות שנוגעות למצבי מוח שלנו, לעולם יכשלו. (א) למה שלא פשוט נגיד במצבים עתידיים היפותטיים כאלו שעדיין לא השגנו את היכולת לחזות את האירועים העתידיים הללו במדויק? על מה מסתמכת קביעה כזו? (ב) האם זה מה שייתן ערך לחיי האדם? יכולת שיבוש עבודה של מדענים? האם אינפורמציה נוספת יכולה להוריד מערכו?

    • אין ספק שהמדע מוגבל. אבל כאשר מנמקים בזה את הלגיטימיות של תפישות עולם לא מטרליאליסטיות, השאלה העולה היא תמיד "איך אתם יודעים שזה נכון?". בתחומי המדע, יש כלים חזקים מאוד לניטרול הטיות פסיכולוגיות. אם יש דבר שלמדנו מהכללים הנוקשים האלו, וממחקרים בפסיכולוגיה, להטיות הפסיכולוגיות יש השפעה עצומה על דעותנו ותפישת עולמנו, וללא כללים קשוחים של מחקר מדעי קל מאוד לטעות וקשה לצדוק.
      לכן, אמנם המחקר המדעי מוגבל, אך נצטרך להכיר בכך שבשאר התחומים קרוב לוודאי שאנו כמעט שאיננו יודעים דבר. זה נכון גם לאנשי המדע, וגם לאנשי האמונה.

      צריך גם לזכור שלא כל מה שמדען אומר, הוא בחזקת מדע וגם לא בחזקת מדעיזם (כלומר לא בחזקת משהו שמתיימר להיות מדע אך אינו). בדיוק כמו שלאנשי רוח ואמונה מותר להביע דעות בתחומים שונים שאינם תחום המומחיות שלהם, כך גם למדענים.

    • מאמר מאוד מעניין , תודה .

    • אכן, סוגיית המדע רחבת היקף והמון סוגיות לה. אני מזמין את כולם לקרוא את הספר של תומס קון.

    • אתר מאוד מעניין.
      לגבי נושא הכתבה הזו –
      המדע ערך במאות האחרונות מבלי להתכוון, ניסוי סוציולוגי מתמשך ומתועד היטב, שאכן מפריך אמונות טפלות וחושף את האמת במערומיה. תוצאתו החד משמעית, לעניות הבנתי, היא הפרכת האמונה הטפלה, שההגיון האנושי הוא כלי טוב מספיק, למתן מענה לשאלות מאקרו מהותיות כמו "האם יש אלהים"? המדע ממש מוכיח, ש"זה לא מדעי", לקבוע קביעות כמו "אין אלהים", "לא ייתכן אלהים" "לא ייתכן שאלהים" ולמעשה גם את הקביעה הכללית "לא ייתכן.." עצמה.
      ה"ניסוי" המדובר, הוא המצב הידוע בו קביעותיו של המדע עצמו, באופן קבוע ומתועד היטב, מסתברות כלא מדוייקות והן מעודכנות תדיר, בידי מדענים.
      מיסטיקת הקוואנטים למשל, עמוסה בדברים שההגיון לא מקבל. ואכן, מדענים פסלו אותם כבלתי אפשריים, עד לפני זמן לא רב. עוד לפניה, הרעיון שזמן הוא דבר גמיש, עם קצת כנות, נשמע כמו שטויות במיץ עגבניות. ובכל זאת, המדע מוכיח שיש בדברים האלה אמת.
      כל עוד לא יסיקו את המסקנות הפילוסופיות המתבקשות מכך, אולי ניתן לומר שיישארו "טכנאי מעבדה" ולא "מיסטיקאי מעבדה"..
      ולסיכום – המסקנה מהניסויים החוזרים (במיטב המסורת המדעית) והמתועדים היטב האלה, היא, כך נראה:
      ההגיון האנושי איננו כלי טוב מספיק, למתן מענה לשאלות מאקרו מהותיות כמו "האם יש אלהים"? לחשוב שהוא מספיק, זו אמונה טפלה מסתבר. המדע מוכיח!

      אגב, קראתי שאיינשטיין למד מהמורה הרוחי פטר דאנוב והעריך אותו מאוד.

    • מאמר מצוין, נהניתי מכל מילה.

      לי אישית יש בעיה עם מדעיזם מהבחינה המוסרית – אני רואה אנשים ש"אוסרים" על עיסוקים בכל מה שאינו מדעי (אסטרולוגיה וכו'). ואני לא מתכוון לכך בצורה מטאפורית: מדענים וחובבי מדע מתארגנים בכנסים בנושא "סכנות" המיסטיקה, שולחים עצומות ומכתבים ואף מנסים למנוע שידורי מיסטיקה בטלוויזיה, השתלמויות בנומרולוגיה למורים וכו'. דיקטטורה מחשבתית מהסוג הגרוע ביותר. כל הרעות החולות שהמדע ניסה לבער מהדת הממוסדת (שתלטנות, דוגמטיות) – כעת עברו למדע עצמו.

      לא מעניין אותי אם האסטרולוגיה מדעית או לא, אמתית או לא. לכל אדם יש חופש מחשבה לתפישת עולם משלו, גם אם היא לא עומדת בקנה אחד עם המדע. אתיקה קודמת לאונטולוגיה/אפיסטמולוגיה.

    • אבל יש פער מאוד גדול, בין הזכות להאמין במה שאתה מאמין בו, ובין הזכות של אנשים לעודד אמונה בכיוון מסויים, לצד הזכות של אחרים לעודד אי אמון באותם כיוונים. השאלה במה עוסקת הטלויזיה שלנו, היא לגיטימית, וראוי שאדם יאבק על כך שהטלויזיה תשפיע בכיוון אמונתו. בדיוק כמו שזה תופס לאלו שמאמינים באסטרולוגיה, זה תופס לאלו שמאמינים שאסטרולוגיה היא קשקוש. בדיוק כמו שאתה מתלונן על אלו שנלחמים נגד שידורי מיסטיקה בטלויזיה, אלו שמתנגדים לשידורים אלו יכולים להתלונן עליך ועל כך שאתה מתייצב נגד זכותם לשלוח עצומות. אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שתמיד יש מלחמת תרבות ומאבק בין אמונות. ברור שחשוב שיהיה פלורליזם מחשבתי, אבל אנחנו כבר הרבה מעבר לזה, עכשיו השאלה היא על מה תהיה האמונה ההגמונית. וכל צד מושך לכיוון שלו.

    • ווו, אני לא יודע אפילו איך להצטרף לדיון הזה.
      נתחיל בדבר הכי הזוי שקראתי כאן:
      עופר כתב:
      "הידעת שסכום כל המספרים הטבעיים, מאחד ועד אינסוף, הוא מינוס אחד חלקי שתים-עשרה?… […] מבחינה פיזיקלית היא עובדת חיים פשוטה"

      הא????

    • אני קורא את ההוכחה עכשיו וזה עדיין נראה לי הזוי.
      לא חושב שזה לא מנומס…

    • ציטוט : "אגב, השימוש הפסול במדע על מנת להצדיק תפיסת עולם מטפיזית אינו נחלתם של אנשי מדע בלבד. ישנם לא מעט אנשי דת המנסים להוכיח (!) את קיומו של האל על ידי הבאת ראיות מדעיות, כביכול….וגם פוגע בציפור נפשה של האמונה, שכל מהותה הוא בהיותה לא נסמכת על 'הוכחה' כזו או אחרת (ועל כן היא נקראת 'אמונה' ולא 'ידיעה').

      לצערי אורן נכשלת כאן בטעות חמורה (יש אומנם גם אנשים דתיים לא מעטים שחיים בתוך הטעות הזאת).

      הוכחה : דברים ד,לט – "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד".

      ציטוט מתוך גיליון 1022 של "שיחת השבוע" בהוצאת "מרכז צעירי חב'ד :
      "כל יהודי מאמין מצד נשמתו ש"אין עוד מלבדו", אבל אין הוא רשאי להסתפק באמונה, אלא מחובתו להבין את העניין בשכלו, בבחינת "וידעת". שכן ידיעה שכלית מביאה לידי התאחדות פנימית עם הדבר, ואילו באמונה בלבד הדבר נשאר בבחינת 'מקיף' מלמעלה"-מתוך "ליקוטי שיחות"-הרבי מליובביטש.

      "אין להסתפק בידיעה בלבד, אלא הידיעה צריכה לחדור ללב פנימה, בבחינת "והשבות אל לבבך". המרחק בין אי-ידיעה לידיעה, הוא כמו המבחן בין "וידעת" ל"והשבות אל לבבך"-(רבי ישראל מסלנט).

      ויש עוד מקורות רבים שעוסקים במהות הברורה של פסוק זה.יש כאן פשוט אי-הבנה של המילה אמונה.בהקשר של ידיעת הבורא ביהדות – המשמעות הברורה היא "ידיעה שכלית/לוגית"-ממש
      כמו 1+1=2.
      אני גם מכיר הרבה הוכחות לוגיות/מדעיות ששוללות את האפשרות שהטבע/היקום הוא יצירה אקראית/אבולוציונית.

      • מאיר, אילו ניתן היה להוכיח את קיומו של הבורא לא הייתה לאדם בחירה חופשית….
        לדעתי מאמין אמיתי אינו נזקק להוכחות, ו'ההוכחה' שהבאת לא תשכנע אף אתאיסט (אלא אם כן הוא חפץ להשתכנע).
        בכל מקרה, הפסוק מספר דברים מאוד קולע, ואלי אישית הוא מדבר מאוד.

    • הנה תגובה שכתבתי לחבר שלי ששלח לי לינק לבלוג הזה. אולי היא תעניין עוד אנשים כאן.


      קראתי את הבלוג שקישרת אליו. מצד אחד אני מסכים שלא צריכה להיות סתירה בין אמונות מטפיזיות מסוימות לבין עיסוק במדע, אם מגדירים את המטפיזיקה בתור מה שלא ניתן להביא לו עדות בשום דרך.
      הבעיה היא שהמטפיזיקה לעולם לא נשארת בקרן הזוית המגבילה הזו.

      יש הרבה מאמינים שעוסקים במצוי, ולא ברצוי. ואני מתכוון למצוי פה, או באיזה "שם" קרוב פחות-או-יותר במרחב ובזמן, שאנחנו יכולים לקבל עליו עדויות ניסיוניות. הנה אני יודע שאתה מאמין שמעמד הר סיני התרחש ככתוב בתורה. זו לא טענה "מטפיזית". זו טענה בתחום הפיזיקה. הגיוני שאיש מדע יצא כנגד הטענה הזו, כי היא מופרכת. יש הסברים פשוטים לתופעה, שבימנו נמצא ספר שבו כתוב שהתרחשו ניסים, ושהרבה אנשים מאמינים בו – יותר פשוטים מאשר שהניסים אומנם התרחשו (כמו שאתה בוודאי יודע, זה גם לא הספר היחיד שכתוב בו שהתרחשו ניסים ושהרבה אנשים מאמינים בו).

      אני משער שהפסקה הקודמת תקומם אותך, ותגרום לך להעלות הסברים מפורטים והוכחות לכך שמעמד הר סיני התקיים – מה שחשוב לי הוא לא ככ השאלה אם מעמד הר סיני התקיים או לא, אלא הנקודה העקרונית – הוויכוח הזה הוא בהכרח לא ויכוח מטפיזי. זה ויכוח שאנשי מדע רשאים (ואף במידה מסוימת צריכים) להשתתף בו. אם כבר, אני חושב שזה ויכוח שאנשי דת לא צריכים (ובמידה מסוימת לא רשאים…:-) להשתתף בו.

      זה מה שמקומם אנשים עם נטייה מדעית. כולנו מכירים את הוויכוחים על האבולוציה בארה"ב, ונראה שגם מחזירים בתשובה בארץ חוטאים באמירת הבלים די מבישים בנושא זה ובנושאים מדעיים אחרים.

      אני מסכים שהציטוטים שאורן בחר של קארל סגן וריצ'רד דוקינס גובלים ביצירת מטפיזיקה משלהם, ומוטב היה לנסח אותם אחרת. אבל אני גם מרגיש שזה לא העיקר. לא זה הנושא שמעסיק אותם, לא זו הסיבה שהם כותבים בלהט. מה שהם רוצים להבהיר זה את הגישה המדעית לבירור שאלות על העולם (הזה). הם לא מתווכחים עם המטפיזיקה הדתית, אלא עם הפיזיקה הדתית (לדעתי לא תמצא אותם אומרים "אלוהים לא קיים" בשום מקום. למעשה ריצ'רד דוקינס בספרו האחרון מביא חתימות של כמה בכירים בכנסיה שהוא מיודד אתם עמוקות ושמתנגדים בעצמם לעיסוק של המאמינים בשאלת האבולוציה).

      בקיצור נמרץ – נראה לי שהבלוג הופך את מאבק המדענים בפיזיקה הדתית לניסיון של המדענים ליצור מטפיזיקה מדעית. זה מהלך "איש קש" טיפוסי (לשים בפי היריב שלך טיעון מופרך, ואז לנגח אותו).

    • שלום אורן פרבר,
      נהנתי מאוד לקרא את כתבתך "על מדע ומדעיזם".
      אני מסכים שההבחנה בין מדע ל"מדעיזם" כפי שאתה מציג אותה היא אכן חשובה ומועילה. איש מדע מוטב שיהיה צנוע דיו בכדי שלא יתפתה להכליל תוצאות שנבדקו והתקבלו עובדתית (לפחות בנתיים…) כנכונות מעבר לתחום תחולת נכונותם. מפתה הוא מאוד להכליל כל תחום ידע לכדי תפיסת עולם שלמה… אך, מצד שני, אם לא נתאמץ מאוד לעשות זאת, כיצד נקווה לנפץ את תקרת הזכוכית של בורותינו? ועל כך נאמר: "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה"

    • ד"ר דוד גורן - מרץ 20, 2017 בשעה 11:50 am

      היי לכולם,

      אהבתי – ההבחנה בין מדע ומדעיזם מוצאת חן בעיני.

      הרדוקציה המדעית היא שיטה שעובדת מעולה במקרים רבים, אך לא בכולם. נסיונות להפוך אותה לתפיסת עולם מצמצמים את תפיסת העולם. תפיסה מכניסטית של האדם והחיים נובעת מאמונה במכניקה הניוטונית כבסיס לאמת. כיום אנו יודעים אפילו אמפירית שהמציאות שבה אנו חיים היא יותר מכך. גם לי יש את הביקורת שלי על ריצרד דוקינס וסטיבן הוקינג.
      בגישה המדעית אין משמעות, חד משמעית, לדרקון לא מדיד – אולם אפשר למצוא לדרקון כזה משמעות פסיכולוגית, או חברתית. למשל – הדרקון במיתולוגיה הסינית נתפס כדמות חיובית שאוהבים אותה והדרקון במיתולוגיה המערבית נתפס כדמות שלילית שיש להלחם בה.

      המשל על תרנגול ההודו מעלה שאלות נוספות כגון בעית האינדוקציה המדעית (דיויד יום) וכן הבעיה שהיתה לתרנגול להבין את נושא הסיבתיות שבין הארועים (סיבתיות כשלעצמה היא נושא לא פשוט כלל במדע כיום).

      תודה,
      ד"ר דוד גורן