חזי

חזי

קומתו ממוצעת, ואולי מעט מתחת לזה. גופו מתוח, זקוף, שרירי ומוכן לזינוק בכל רגע כחתול פרא. אלא שחתול הפרא הזה מרוסן ריסון גמור, מובלט וכמעט מוגזם. רק העיניים יוקדות ומשפדות את הנוכחים בעצמה כבושה, מתועלת היטב לשירות הציבור. בוגר היס"מ, יוצא היחידה לאבטחת אישים, עם התמחות בטרור פסיכולוגי. "אבל בקשר עם האזרח אני לא יודע הרבה, לכן אני מבקש שאתם תעזרו לי. תלמדו אותי."

עבר מפואר שכל כולו נרתם למיגור הפרות סדר בשכונתנו הקרתנית: לועו האימתני של טנק מכוון אל נמלה מבוהלת; שאגת הארי ועצמתו הדורסנית כנגד מכרסם זעיר שפרוותו סומרת מאימה. גיבור מיתולוגי הוא שירד מחברותא שמימית שאננה במחיצת האלים על מנת לטפל בהפרות הסדר המוניציפאליות שלנו. בידו הנטויה ומגוידת השרירים צרור ברקים רושפים, ולראשו נזר דפנה שאמרתו פיתוחי זהב דקיקים מלאכת חושב, להזכירך בבקשה שלא בבן תמותה עלוב כמוני וכמוך מדובר.

התוועדנו לחזי ביום חורפי, עת התכנסנו לפנות ערב בתחנת השיטור השכונתית – מכולת מאובקת לשעבר שעברה הסבה. סביבו אנו ישובים, כעשרים שכנים שהתנדבו למשמר השכונתי. בחוץ רוח צולפת וגשם זלעפות כבד ניתך על מדרכות שוממות וספסלים מיותמים, ובפנים, תנור סלילים בודד במרכז החדר מתאמץ להפיח מעט חמימות.

"אני חי עם הזין באמצע" נותן חזי פרשנות לשמו, ובכדי לא להשאיר אותנו תוהים ובוהים מאייר דבריו ברצינות יוקדת: "זה חית  (יד ימין זזה הצידה),  וזה יוד  (יד שמאל זזה שמאלה), ובאמצע הזין  (שתי הידיים מתוות הילוכי ברקים שמסתיימים באזור החלציים). מה קיבלנו? חזי!"

כאן נחשף היבט חשוב באישיותו, הלוא הוא  פן האדמה.  בניגוד, או אולי כהשלמה, לתפארת השמימית שכל כולה איפוק ושיקול דעת, פועל פעולתו גם הלהט הבסיסי הנובע מיצר הקיום החייתי, הארצי. חווית הזיון  על כל היבטיה היא המעצבת את התייחסותו המקצועית והתייחסותו בכלל. כיצד מטפלים בפשע או איך משיבים את הסדר החברתי על כנו?  חכמים מאיתנו לא מצאו תשובה, שכן הקיום האנושי מורכב עד זרא וכל כולו פקעת הדוקה של היבטים סותרים המותירה אותך נבוך ומלא ספקות. אבל לזיין יודעים כולם, פחות או יותר. על כן, כל סוגיה חברתית מורכבת תצומצם לאלתר ותועמד במהלך אלגנטי בהקבלה להיבט כלשהו של בעילה. מדוע להסתבך? הדברים פשוטים וברורים ויש להקפיד תמיד להציגם כך.

זיון, במשנתו של חזי, הוא אקט כוחני המביע את עליונותו המוחלטת של הזכר על הנקבה ואת שליטתו עליה. הנקבה המהססת, המתלבטת וחלושת הדעת נכנעת אל מול עוצמתו המתפרצת של הזכר אשר  שובה באגרסיביות את ליבה הרך ומעניק לה את הזכות להכיל בתוכה (לפרק זמן מוגבל) את איבר מינו. לזיין – אליבא דחזי – זה גם להשפיל: להראות שאתה טוב יותר, חזק יותר ומוצלח יותר מזה שזיינת אותו. זאת ועוד, עליונותו של הזכר מרתיעה ומרחיקה את הזכרים האחרים. אבוי לזכר שמתוך עזות מצח או יוהרה אווילית ינסה להתגרות במעמדו של השליט – אין לו אלא לצפות למוות נורא, או במקרה הטוב לפציעה אנושה, אשר תלמד אותו וכל זכר אחר מה מקומם בהרארכיה ומהי התנהגות הולמת שתמנע מוות נמהר. זהו חזי שלנו,  זכר אלפא המטיל חיתתו על אויבי הציבור.

בעיני רוחנו עולים הבריונים השכונתיים, המהלכים להם באדנותיות חסרת עכבות ואנו עבורם אבק אדם. הנה הם מציקים לקשישה חסרת ישע או מטרידים נערה מבוהלת כאשר לפתע מגיח חזי מן הערפל בכל הודו ונעמד מולם, ידיו על מותניו ועיניו מזרות גצים. אנו מדמיינים בהנאה את החרדה כובשת את ישותם, את הרעד החולף בגוום בהבינם כי הגיעה שעתם, כי הנה ניצב מולם משהו שמעולם לא דימינו שקיים. ההמשך מכאן יכול להסתעף – או התקפלות מהירה מתוך כוונה שלא לחזור לעולם, או התמודדות חסרת סיכוי שסופה אף מדמם, עצמות שבורות, זעקות שבר ומנוסה.

" תשמעו סיפור", הוא מטיל בנו את מבטו העצמתי, ומשהה את ההמשך על מנת ליצור מתח דרמטי מתבקש. גבו זקוף, ידיו על ברכיו,  וזוויות פיו אינן אפילו רומזות על חיוך שכן מדובר כאן בעניין שאינו סובל כל בדיחות דעת. ואנו, סביב מדורת השבט, אותה מתאמץ לייצג תנור הסלילים, בחדר הקטן של עמדת השיטור השכונתית, מאזינים ביראה דמומה לבכיר הלוחמים, מתוך תקווה נרגשת לספוג ולהטמיע בעצמנו רסיסים של גדולה אמיתית.

"פעם בבית ספר לשוטרים הסתובבתי בהפסקה עם עוד שני חברים ופגשנו שוטרת מתלמדת שהייתה קצת כבידת שמיעה. היא קלטה אותנו (נו, איך לא? שלושה חתיכים) וניסתה לפתוח איתנו איזו שיחה. שאלה את חבר שלי איך קוראים לו. זיו. איך? זיו! זין-יוד-וו. ואתה? אני חזי. איך? חזי. איך? ח-ז-י. חית זין יוד. חזי! ואתה? אז חבר שלי אומר לה ככה: את, תיזהרי לך כי את הולכת לקבל את כל הזין: אצלו הזין בהתחלה, אצל זה הזין באמצע, ואני, אני קוראים לי ארז, אצלי הזין בסוף!"

מבטינו ממוקדים בלוחם המיתולוגי שהואיל בחסדו לפרוש בפנינו את סודותיו ולצמצם את גדולתו צמצום גמור על מנת שנוכל להכיל ולו שמץ ממנה. הצחוק שאנו צוחקים מדוד מבלי שחלילה תשתרבב בו נימה של וולגריות המעידה על חוסר כבוד, שהרי מדובר במשל חיים האמור לכוון אותנו אל משמעות גדולה יותר. אך מהי בעצם? נותרנו תוהים, מתביישים לשאול, ובעיקר נכלמים על אפסותנו.  וודאי יש כאן איזה מסר נסתר ברמה הסמלית. גם ברושמי שורות אלו משוכנע אני שיש כאן עומק טמיר שאולי יתבהר לנו רק ברבות ימים רבים עת נתבגר על נתיב החיים. או אז נעלה ברוחנו את המשל, ומלאי התפעמות נקרא: א-אה, לזה התכוון חזי  ב-"כל הזין!"

חזי ממשיך:
"רוצה לחרוט את הדברים שתגידו כאן בלב. אני לא מאלו שרושמים על נייר כאילו ברצינות ואז זורקים את הנייר לפח. אני הולך לישון על מה שתגידו לי עכשיו ולקום בבוקר עם כל הכוח שלי כדי להביא שינוי! "

משפטיו ישירים, רהוטים, תכליתיים, אך בקיעים בבחירה ובהגייה של מילים מסוימות חושפים שאין הוא אדם של ספרים והשכלה. וכי מה בכך? אנו מוחלים לו מכל ליבנו. מעולם העשייה הוא צומח, ולא מתוך ההגות; מן ההתמודדות המחשלת עם זוהמת העולם הוא נבנה, ולא מערפיליות אקדמיות מתנשאות. זרה לו השפה הגבוהה המנתחת מצבים, קושרת סיבה למסובב ומתווה אסטרטגיות ותוכניות פעולה  ואין הוא חש עמה בנוח. סוגרת היא עליו כחליפה מחויטת. נוח לו יותר עם הטרנינג, הכפכפים והזין-חובק-עולם, אך לשם הוא יגיע רק לאחר שיטביע בקהל שומעיו את הרושם המתאים.

אדם הנזקק  ללשון גסה נחשב לפרימיטיבי, אך כאשר אדם משכיל ואינטליגנטי ישתמש בביטויים המוניים הדבר יחשב דווקא לזכותו שכן הוא מוכיח בכך כי אין הוא מנותק מהמציאות הארצית בה הוא חי. אדרבה, ההמוני והגס מטפס דרכו מעלה בתהליך מופלא של סובלימציה מעדנת, וזוכה לאחר מירוק לתפוס את מקומו בתוך תפישת עולם מורכבת ועשירה המכילה את שלל מורכבותה של המציאות האנושית. על כן, רק לאחר שווידא שהערכנו נכונה את מעלותיו התרומיות,  רק אז מתיר חזי את הרסן, משחרר את העניבה, ומעניק לנו משהו מן הפשטות העממית הכובשת, השווה לכל נפש.

נפעמים יצאנו אל הגשם השוטף והתפזרנו דוממים איש איש לביתו, משוכנעים ששחר חדש ואמיץ אכן יאיר על שכונתנו.

מאז אותו ערב לא ראינו או שמענו מחזי.
כל הניסיונות ליצור עמו קשר עלו בתוהו, משל לא היה ולא נברא מעולם. וכך, למגינת לבנו, נותרה שכונתנו באפרוריותה משכבר הימים, עם אותן הפרות סדר ואותם בריונים, באין אור נגוהות אשלייתי שיאיר לנו.


Thor

תגיות:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת

  • 3 מחשבות על “חזי