מעשה בחמישה בלוני הליום
טור שלי שפורסם במדור 'אבא, למה?' של גלילאו צעיר בגיליון פברואר 2014.
קוראי 'מדע ושאר רוח' יכולים לקבל גליון דיגיטלי במתנה בעמודה משמאל.
אליה: אבא, תראה איזה בלון קיבלתי ביום ההולדת!
אבא: מקסים, את יודעת מה יש בתוכו?
אליה: הֶליוּם.
אבא: מה זה הליום?
אליה: האמת, רציתי לשאול אותך.
אבא: הליום הוא אחד הגָזים הנְפוֹצים ביְקוּם.
אליה: מי נָפוץ יותר ממנוּ?
אבא: מֵימָן….
אליה: אבל ההליום הכי קל ביקום, נכון?
אבא: כמעט. יש גז קל ממנוּ.
אליה: תן לי לנחש – מימן?
אבא: בְּדיוּק.
אליה: אז המימן זכה בכל התְּהילה?!
אבא: לא בדיוק. מכל היסוֹדות, ההליום הוא בעל נקודת הרְתיחה הנמוּכה ביותר.
אליה: מה זה אומר?
אבא: אם את רוצה את ההליום שלך נוזלי, עלייך לקרר אותו כמעט עד לאֶפס המוּחלט.
אליה: לשים אותו במַקפיא?
אבא: המקפיא מקרר עד מינוס 18 מעלות בערך. באפס מוחלט אנחנו מדברים על מינוס 273 מעלות!
אליה: וואו.
אבא: ההליום הוא גם גז אָציל.
אליה: אני יודעת מה זה בני אֲצוּלה, אבל מה הקשר לגז?
אבא: להבדיל מהמימן, שיוצר קשרים כימיים עם יסודות רבים אחרים, הליום הוא גז אציל ש…
אליה: אני יודעת! כמו בני האצולה, שלא היו מתחתנים עם פשׁוּטי העם – גם ההליום אינו מתחבר כּימית לשׁוּם יסוד אחר.
אבא: את כמעט צודקת. רק בתנאים מיוחדים מאוד הוא מוֹאיל בטוּבוֹ להתחבר קצת עם יסודות מסוימים. והוא לא היחיד, יש עוד גזים "סנוֹבּים" כמוהו.
אליה: איך יודעים מי הם?
אבא: את זוכרת שדיברנו על המערכה המחזוֹרית של היסודות? אז הגזים האצילים נמצאים בטור הימני ביותר, למשל נֵאוֹן.
אליה: למה קוראים לו הליום?
אבא: על שם אל השמש היווני הֶליוֹס.
אליה: מה הקשר לאל השמש, הוא אהב מסיבות?
אבא: פחות מגניב. את ההליום גילו לראשונה מתוך בדיקה של האור המגיע מהשמש.
אליה: ומה גילו שם?
אבא: גילו שיש בשמש גז שעד אז לא היה מוּכּר. זה היה בשנת 1868.
אליה: איך בכלל הגיע לשם הליום, עשו שם מסיבה מטורפת?
אבא: יש בשמש משהו מטורף הרבה יותר – ההליום נוצר בעקבות מיזוּג גַרעיני של מימן. זה התהליך שנותן לשמש את האנרגִייָה העצומה שלה ונותן אנרגייה לכוכבים רבים אחרים ביקום.
אליה: ההליום נוצר רק בשמש? אבל הוא כאן, בתוך הבלון שלי!
אבא: אחרי שגילו את ההליום בשמש, התברר שהוא נוצר גם עמוק בתוך כדור הארץ, אבל בכמויות קטנות הרבה יותר.
אליה: איך הוא נוצר?
אבא: זו תוצאה של תהליך גרעיני אחר, שנקרא הִתפַּרקוּת רַדיוֹאַקטיבית.
אליה: במה הוא שונה ממה שקורה בשמש?
אבא: בשמש מימנים מתחברים ויוצרים הליום, ואילו באדמה, אטוֹמים כבדים מִתפַּרקים ותוך כדי כך משתחררים חֶלקיקים שנהיים גז הליום.
אליה: ויש שם מספיק הליום לבלונים של כל הילדים שחוגגים ימי הולדת בכל העולם?
אבא: ממש לא. הקצב שאנו משתמשים בו בהליום גדול הרבה יותר מקצב ההֲפָקה שלו. מעריכים שאחרי שנת 2018 לא נוכל עוד לרכוש הליום, אלא לצְרָכים מדעיים, רפואיים או צבאיים בלבד.
אליה: לא יהיה עוד הליום למלא את הבלונים?
אבא: כנראה כאשר תספרי לילדים שלך על בלוני הליום ביום הולדת, הם לא יבינו על מה את מדברת.
אליה: זה יהיה חבל – נראה לי שאנשים בכלל לא יודעים על זה!
אבא: נכון. את יודעת למה הליום עושה קול גבוה כמו של דוֹנלד-דק כששואפים אותו?
אליה: אולי הוא משנה משהו במיתרֵי הקול?
אבא: כך מקובל לחשוב. למעשה, הוא משנה את תכונות התְּהוּדה של החללים של מערכת הדיבור, וכך משנה את הגָּוֶון של הצליל.
אליה: אז בעצם ההליום רק חושף את הדונלד-דק שכבר קיים בנו!
אבא: אפשר לחשוב על זה כך.
תזמורת ההליום של Brainiac
אליה: אבא, חברה שלי שאלה אותי חידה: מה היה קורה לבלון הליום אילו היינו משחררים אותו על הירח – האם הוא היה עולה, יורד או מרחף במקום?
אבא: תחשבי למה בלון הליום עולה כאשר הוא בכדור הארץ?
אליה: הוא עולה כי הוא קל מהאוויר, כמו ששֶׁמן צף על מים. (הסבר מקיף יותר כתבתי ב-לעוף הם הליום בג'ינס)
אבא: כלומר צריך להַשווֹת את ההליום לסביבה שלו, ולפי זה להחליט אם הוא יעלה או יֵרד.
אליה: ומה יש מעל קרקע הירח?
אבא: תגידי אַתּ.
אליה: כלום, רִיק, וָקוּם!
אבא: ומה המשקל של כלום, רִיק, וָקוּם?
אליה: אפס.
אבא: והמשקל של הליום?
אליה: גדול!
אבא: מה גדול?
אליה: גדול, אבא, גיליתי את התשובה: בלון הליום כבד מווקום, ולכן הוא….
אבא: מה?
אליה: ייפּוֹל כמו אבן!
כתיבת תגובה