מעשה בחמישה בלוני הליום

טור שלי שפורסם במדור 'אבא, למה?' של גלילאו צעיר בגיליון פברואר 2014.
קוראי 'מדע ושאר רוח' יכולים לקבל גליון דיגיטלי במתנה בעמודה משמאל.

אליה: אבא, תראה איזה בלון קיבלתי ביום ההולדת!

אבא: מקסים, את יודעת מה יש בתוכו?

אליה: הֶליוּם.

אבא: מה זה הליום?

אליה: האמת, רציתי לשאול אותך.

אבא: הליום הוא אחד הגָזים הנְפוֹצים ביְקוּם.

אליה: מי נָפוץ יותר ממנוּ?

אבא: מֵימָן….

אליה: אבל ההליום הכי קל ביקום, נכון?

אבא: כמעט. יש גז קל ממנוּ.

אליה: תן לי לנחש – מימן?

אבא: בְּדיוּק.

אליה: אז המימן זכה בכל התְּהילה?!

אבא: לא בדיוק. מכל היסוֹדות, ההליום הוא בעל נקודת הרְתיחה הנמוּכה ביותר.

אליה: מה זה אומר?

אבא: אם את רוצה את ההליום שלך נוזלי, עלייך לקרר אותו כמעט עד לאֶפס המוּחלט.

אליה: לשים אותו במַקפיא?

אבא: המקפיא מקרר עד מינוס 18 מעלות בערך. באפס מוחלט אנחנו מדברים על מינוס 273 מעלות!

אליה: וואו.

אבא: ההליום הוא גם גז אָציל.

אליה: אני יודעת מה זה בני אֲצוּלה, אבל מה הקשר לגז?

אבא: להבדיל מהמימן, שיוצר קשרים כימיים עם יסודות רבים אחרים, הליום הוא גז אציל ש…

אליה: אני יודעת! כמו בני האצולה, שלא היו מתחתנים עם פשׁוּטי העם – גם ההליום אינו מתחבר כּימית לשׁוּם יסוד אחר.

אבא: את כמעט צודקת. רק בתנאים מיוחדים מאוד הוא מוֹאיל בטוּבוֹ להתחבר קצת עם יסודות מסוימים. והוא לא היחיד, יש עוד גזים "סנוֹבּים" כמוהו.

אליה: איך יודעים מי הם?

אבא: את זוכרת שדיברנו על המערכה המחזוֹרית של היסודות? אז הגזים האצילים נמצאים בטור הימני ביותר, למשל נֵאוֹן.

אליה: למה קוראים לו הליום?

אבא: על שם אל השמש היווני הֶליוֹס.

אליה: מה הקשר לאל השמש, הוא אהב מסיבות?

אבא: פחות מגניב. את ההליום גילו לראשונה מתוך בדיקה של האור המגיע מהשמש.

אליה: ומה גילו שם?

אבא: גילו שיש בשמש גז שעד אז לא היה מוּכּר. זה היה בשנת 1868.

אליה: איך בכלל הגיע לשם הליום, עשו שם מסיבה מטורפת?

אבא: יש בשמש משהו מטורף הרבה יותר – ההליום נוצר בעקבות מיזוּג גַרעיני של מימן. זה התהליך שנותן לשמש את האנרגִייָה העצומה שלה ונותן אנרגייה לכוכבים רבים אחרים ביקום.

אליה: ההליום נוצר רק בשמש? אבל הוא כאן, בתוך הבלון שלי!

אבא: אחרי שגילו את ההליום בשמש, התברר שהוא נוצר גם עמוק בתוך כדור הארץ, אבל בכמויות קטנות הרבה יותר.

אליה: איך הוא נוצר?

אבא: זו תוצאה של תהליך גרעיני אחר, שנקרא הִתפַּרקוּת רַדיוֹאַקטיבית.

אליה: במה הוא שונה ממה שקורה בשמש?

אבא: בשמש מימנים מתחברים ויוצרים הליום, ואילו באדמה, אטוֹמים כבדים מִתפַּרקים ותוך כדי כך משתחררים חֶלקיקים שנהיים גז הליום.

אליה: ויש שם מספיק הליום לבלונים של כל הילדים שחוגגים ימי הולדת בכל העולם?

אבא: ממש לא. הקצב שאנו משתמשים בו בהליום גדול הרבה יותר מקצב ההֲפָקה שלו. מעריכים שאחרי שנת 2018 לא נוכל עוד לרכוש הליום, אלא לצְרָכים מדעיים, רפואיים או צבאיים בלבד.

אליה: לא יהיה עוד הליום למלא את הבלונים?

אבא: כנראה כאשר תספרי לילדים שלך על בלוני הליום ביום הולדת, הם לא יבינו על מה את מדברת.

אליה: זה יהיה חבל – נראה לי שאנשים בכלל לא יודעים על זה!

אבא: נכון. את יודעת למה הליום עושה קול גבוה כמו של דוֹנלד-דק כששואפים אותו?

אליה: אולי הוא משנה משהו במיתרֵי הקול?

אבא: כך מקובל לחשוב. למעשה, הוא משנה את תכונות התְּהוּדה של החללים של מערכת הדיבור, וכך משנה את הגָּוֶון של הצליל.

אליה: אז בעצם ההליום רק חושף את הדונלד-דק שכבר קיים בנו!

אבא: אפשר לחשוב על זה כך.

תזמורת ההליום של Brainiac

אליה: אבא, חברה שלי שאלה אותי חידה: מה היה קורה לבלון הליום אילו היינו משחררים אותו על הירח – האם הוא היה עולה, יורד או מרחף במקום?

אבא: תחשבי למה בלון הליום עולה כאשר הוא בכדור הארץ?

אליה: הוא עולה כי הוא קל מהאוויר, כמו ששֶׁמן צף על מים.  (הסבר מקיף יותר כתבתי ב-לעוף הם הליום בג'ינס)

אבא: כלומר צריך להַשווֹת את ההליום לסביבה שלו, ולפי זה להחליט אם הוא יעלה או יֵרד.

אליה: ומה יש מעל קרקע הירח?

אבא: תגידי אַתּ.

אליה: כלום, רִיק, וָקוּם!

אבא: ומה המשקל של כלום, רִיק, וָקוּם?

אליה: אפס.

אבא: והמשקל של הליום?

אליה: גדול!

אבא: מה גדול?

אליה: גדול, אבא, גיליתי את התשובה: בלון הליום כבד מווקום, ולכן הוא….

אבא: מה?

אליה: ייפּוֹל כמו אבן!